אם לא בא לך להיכנס מתחת לאלונקה המיסויית לטובת המדינה שלך, אולי שווה לשקול הגירה.
אין ספק שיכבידו עלינו מיסים, ואין לי ספק שכך ראוי כשהמצב קשה. אבל יש רבים שחושבים אחרת.
אפשר גם להציב עמדה פחות דיכוטומית?
למשל שאני
שמח על החלק מהמיסים שהולך לעזרת הנזקקים ולעזרת הביטחון של כולנו,
ובו זמנית גם עצוב על חלק המס (לדעתי בין שליש לחצי) שאני משלם עבור מטרות שלא רק שאינן מקדמות את כלל האזרחים, אלא גם ממש מזיקות לעתיד המדינה?
זאת בעיה ידועה, לא רק בישראל.
לא שמעתי על עוד מדינה שמממנת באופן עמוק כל כך אנשים שבוחרים לא לתרום (ראי בהמשך התגובה).
אבל גם אם באמת כל מדינות העולם עושות את זה - זה אומר שאסור להיות עצובים כשהמדינה האהובה שלנו עושה את זה גם כן?
אתה צריך לזכור שבסופו של דבר רוב התקציב הולך להוצאות קבועות וידועות - חינוך, בטחון, בריאות, תשתיות... וכמובן לא מעט ריביות בגין הלוואות.
נכון, וחלק ענק מאותן הוצאות הוא ישירות או בעקיפין תולדה של התנהלות ממשלתית ולא של המצב.
למשל בתחום החינוך - רשתות פרטיות מסוימות מקבלות תקציב לנפש גבוה בהרבה, וזה הולך בין היתר למקורבים, או לצרכים אחרים שאינם קשורים לחינוך.
למשל בתחום הביטחון - העובדה שלא מגייסים חלקים מסוימים לשירות סדיר + מילואים, גורמת לזה שהצבא יוציא סכומי עתק על תשלום למילואימניקים.
למשל בתחום הבריאות - חלקים מתקציב קופות החולים מופנים לטובת קומבינות שאינן קשורות כלל לתחום הבריאות אלא לטובת ציבור מסוים.
למשל בתחום התשתיות - חלקים גדולים בתקציב הארנונה שאני משלם על תשתיות מופנה לטובת פטורים בלתי מוצדקים לפי גודל משפחה ולא לפי מצב סוציו אקונומי.
למשל בתחום הריביות - חלק גדול מאותה ריבית מגיע מדירוג האשראי, שבאופן מוצהר ירד לא רק בגלל הוצאות אובייקטיביות אלא גם בגלל דרך ההתנהלות.
וכל זה רק מהתחומים שהזכרת.
אפשר להביא אינספור דוגמאות אחרות, למשל העובדה ההזויה שהאגף לעידוד עבודה מממן באופן ישיר השתמטות מעבודה - שליש (!!) מהתקציב למעונות היום לעידוד עבודת הורים מופנה לפלח אוכלוסיה צר מאוד של הורים ש
בוחרים לא לעבוד (לדעתי אגב, היה צריך להכניס לכלא את השר שחתם על זה [עוד לפני המשבר הנוכחי]. הסמכות היא כנסת ישראל, ואם היא מפנה תקציב לצורך אחד, לשר אין סמכות להפוך את ההחלטה ולהפנות את התקציב לצורך הפוך לגמרי).
יש כאן תמנון של מסחטת כספים שפועל במשך עשרות שנים עם קומבינות
בתוך התקציב של כל משרד ומשרד.
האם זה בסדר להצטער על זה?
או שאפשר רק את שתי האפשרויות הדיכוטומיות של לשמוח על
כל שקל שלוקחים ממני, או לחלופין - להגר?
