שלום לכולם,
החלטתי לחלוק סיפור פחות מהנה הפעם. בתקוה לשפוך אור על הצעד הקיצוני הזה שעברתי לפני מספר שנים.
אולי חלק מהשיעורים שעברתי בבשר יוכלו לתת רעיונות שימנעו מכם גורל דומה וגם כדי לעשות את השד קצת פחות נורא.
סיפרתי בפוסט קודם איך חנויות קפה שפתחתי בבנייני משרדים הובילו אותי להסתבכות כלכלית מעבר ליכולת שלי באותו זמן.
אנסה כאן להביא חלק מהסיפור של החיים תחת פשיטת רגל.
אני זוכר את היום שבו נתתי את המפתחות של העסק שנותר ברשותי לחבר שרכש אותו ממני.
ובבת אחת הפכתי מבעל עסקים, מעסיק עצמאי, אדון לעצמי, עם חשבונות בנק מרובים, כרטיסי אשראי ורכב. לאדם שכל סממני החופש ניטלו ממנו. במובן הזה המעבר החד דומה בטח לאיך שמרגיש אסיר ביום הראשון שלו בבית הכלא.
פשיטת רגל היא מהלך מאוד קיצוני. בטוח שלא הייתי בוחר בה בלי להיות בטוח באחוזים מאוד גבוהים שהסיכוי שלי להצליח לצאת מההסתבכות בחובות ובהלוואות שהגיעו כבר בהיקפם למימדים עצומים, שואף לאפס. והסיכוי להסתבכויות גדולות יותר הוא הסביר.
את פשיטת הרגל בחרתי מתוך צלילות. בצער רב, עם אבל כבד על העסקים שבניתי בצלמי מאפס ובהם יצקתי חיים ואשר שבתי וחשבתי עליהם כמו על תינוקות שנאלצתי למסור.
ידעתי מעט מאוד על פשיטת רגל, והתחלתי ללמוד בעצת משפחתה של בת זוגתי באותה התקופה. מה שידעתי לפני הוא שמדובר בצעד בלתי הפיך - סוג של השמדה מוחלטת של המוניטין ושל היכולת של אדם בעולם. משהו שלא עושים בשום פנים ואופן.
סביב השנים ההם (2013-4) הייתה רפורמה גדולה בנושא חדלות פרעון, ונוצרו מסלולים שבהם ניתן היה לצאת מהליך של פשיטת רגל ולהשתקם תוך פרק זמן של שנה וחצי - שלוש, בהינתן שלא היתה התנהלות פלילית (סמים, הימורים, זנות) במסגרת חדלות הפרעון.
וככל שלמדתי יותר כן התרשמתי שיש כאן איזה פתח ליציאה ממשבר שדרדר אותי ברגעיו הקשים ביותר אל עבר מחשבות אובדניות, אפשרות להגיע, אולי, אחרי מסע מפרך של כשנתיים לדף נקי.
מכיון שלא היו לי חסכונות ולא קרנות השתלמות או פנסיה כשהקמתי את העסק, בעצם הייתה המשמעות של ההליך לחזור 5 שנים לאחור, פרט לנזקים הכלכליים שנגרמו למשפחה שלי שאותם יקח לי עוד שנים להחזיר.
אז מה בעצם זו פשיטת רגל?
הליך משפטי שבו אדם מבקש את הגנת בית המשפט מפני נושיו ומעביר את סך חובותיו ונכסיו למימוש ע"י נאמן - עו"ד שבית המשפט באמצעות כונס הנכסים, ממנים.
במסגרת ההליך - פושט הרגל עובר סך התעללויות, השיא שבהן (עבורי) הוא החקירות אצל המנהל המיוחד, שדואג לחפור בכל פרטי האירועים שקדמו לפשיטת הרגל, ובדומה לחוקר משטרתי מנסה להתחקות אחר כל פרט ופרט, בניסיון לאתר נכסים שאולי הוברחו ולבקר את יושרו של חדל הפרעון. המנהל המיוחד בתיק שלי, עו"ד מ' (השם שמור במערכת
) הפליא להשפיל אותי ולבדוק אי סדירויות כביכול בסיפור.
אמנם כבר המעמד הוא בגדר השפלה אדירה - שאני נדרש לתת דין וחשבון לזר על כל ההתנהלות העסקית שלי שממילא אני משלם עליה את המחיר הכבד ביותר, אבל האדם שעמד מולי במיוחד היה חסר רגישות, אטום וקר והיה ברור מאוד מהר שהוא רוצה בעיקר את רעתי ומחפש אותה באופן אקטיבי.
גם התמריצים המוזרים בעיני שמקבל המנהל המיוחד לא מוסיפים - הוא מקבל אחוזים לפי היכולת שלו לטלטל את פושט הרגל ולהגיע לכמה שיותר נכסים שאפשר תוך שהוא מרוויח מכך סכומי כסף משמעותיים.
בנוסף ישנו הליך משפטי שאליו צריך להגיש את כל המסמכים והניירת הרלוונטי - סיפור השתלשלות האירועים, פרטי החייבים וסכומי החובות, נכסים נוכחיים ועוד ועוד. אני עשיתי הכול באמצעות עו"ד שייצג אותי (צריך לשלם הכול מזומן מראש הרי אתה פושט רגל ולא יהיה ניתן לגבות ממך בהמשך). אני יודע שיש גם אפשרות לפעול באמצעות עו"ד 'ציבורי' ולחסוך לא מעט כסף.
הסנקציות על פושט הרגל כוללות בעיקר:
סכום ההחזר נקבע לפי היכולת של החייב - מה ההכנסות שלו ומה ההוצאות. לצורך זה ובנוסף צריך לדווח בדוח מפורט כל חודש עם אסמכתאות מתאימות על כל ההכנסות וההוצאות שהיו.
(אני למזלי תמיד הייתי טוב באדמיניסטרציה, אבל אני מתאר לעצמי שזו סנקציה קשה מאוד עד בלתי-נסבלת לרוב האנשים).
על כל הוצאה שיש צריך לשמור קבלה או אישור המתעד אותה ואת כולם לרכז בטבלה ולהגיש למנהל המיוחד אשר לפיה מחליט האם ההחזר החודשי ראוי או שמא צריך לגדול (או לקטון).
מה שאומר שהמדינה מקבלת דין וחשבון על כל תנועה שלי.
למזלי קיבלתי כניסה רכה יחסית לתחילת התקופה כשהחבר שרכש את העסק שלי הציע לי להגיע לעבוד עבורו.
הוא גם סיפק לי קטנוע לצורך העבודה - אז כאן קיבלתי נחיתה די רכה - עבדתי בעבודה מאוד דומה למה שעשיתי כבעל עסק, ובכך דילגתי על החוויה המפוקפקת של לנסות למצוא עבודה תחת הסטטוס החדש שלי,
ניהלתי עבורו שלושה עסקים (כשאחד מהם שלי לשעבר) במשרה די נוחה עם הרבה חופש. וזה היה סוג של ריטריט בחוויה שלי - אמנם עברתי מבעל העסק לשכיר ולפושט רגל, אבל גם השתחררתי מהמשקל העצום שהיה על הכתפיים שלי בדמות חובות והחזרים שאיימו לרסק אותי ובמקום זה עברתי למצב יותר 'קל', במובן של עומס האחריות הנמוך.
ובמקום לפעול לבד פתאום היה לי (שוב) בוס, שגם ידע להשפיל ולנצל את המצב לפעמים אבל בסה"כ היה הוגן למדי וניסה להתחשב בי.
המעבר מעשרים אלף פלוס החזרי הלוואות בחודש להחזר חודשי של שש מאות שקלים, לפי מה שקבע לי המנהל המיוחד, מה שהיה גם סביר להכנסה של ששת אלפים- שבעת אלפים שח בחודש, היה משהו בלתי נתפס. כאילו המצב הקודם היה סוג מוזר של חלום.
את הקושי מול המגבלות ניסיתי לקחת בשוויון נפש - כסוג של אתגר.
בתוכי רציתי מאוד מאוד להשתמש בתקופה הזו בשביל ללמוד איך להתנהל בצורה אחרת לגמרי עם כסף. ומשהו בדלות של המצב - ההכנסה הנמוכה שכמה חודשים אח"כ תקטן עוד יותר כשתהפוך להיות דמי אבטלה, אפשר לי לעבור תכנות מחדש בכל הרגלי החיים שלי -
את הקפיצה הראשונה מלא-לנהל מעקב אחרי ההוצאות ללנהל מעקב חודשי קבוע כבר עשיתי כמה שנים לפני.
וגם את הירידה הדרמתית מהוצאות מחיה של כ 10,000 נטו (ליחיד) לאזור ה 7,000 עשיתי בתקופת השיא של המשבר האישי שלי.
הצעד הבא היה לעבור להתנהלות של מזומן בלבד, ללא אשראי, ללא חשבון בנק (פתחתי חשבון בבנק הדואר כדי לקבל את המשכורת והייתי הולך למשוך את כולה במזומן). ולקצץ בשומן המועט שנותר בהוצאות של החיים שלי.
בסופו של דבר הוצאתי כ 5,500 בחודש (כולל חצי משכירות בבית פרטי עם גינה במושב בהרי ירושלים ששימש גם לגן ילדים לבת הזוג שלי), כולל טיפולי אלכסנדר כמותרות העיקרית שנותרה ואושרה על ידי המנהל המיוחד כהוצאה רק לאחר שהבאתי אישור מרופא לצורך שלי בטיפולים.
להיות בלי אשראי היה מאוד מאתגר. אני חושב שכבר נגמלתי לגמרי מתשלומים בתהליכים שלפי כן, אבל היו דברים שבלי אשראי לא ניתן לעשות, למשל תכנית חודשית לפלאפון. (נעזרתי בבת הזוג). וגם השימוש הראשון בחיים שלי במזומן ככלי היחיד לתשלום דרש התארגנות ותכנון מסוג אחר שכרטיס הפלסטיק דורש.
ליתר ההגבלות פחות ייחסתי חשיבות:
לטוס לחו"ל לא תכננתי בתקופה הזו, זה היה בגדר מותרות שלא דמיינתי שאראה בזמן הקרוב.
ולא לפתוח עסק במשך שנתיים היה עונש שפינה אותי להיות שכיר לתקופה.
קצת אחרי פשיטת הרגל עשיתי בדיקת דם ראשונה מזה הרבה שנים.
התוצאות הגיעו ממש כמה ימים אחרי תחילת ההליך והן היו גרועות למדי -
כולסטרול גבוה וטריגלצידים במינון גבוה, דברים שהיו חלק מהרקע הרפואי של התקפי הלב שהביאו למותו המוקדם של אבי.
ביחד עם חוסרים בברזל, B12 וחומצה פולית שהזכירו את הנמלול שהיה לי בצבע.
המציאות כולה סימנה לי שיצאתי מהאזור הבטוח והמוגן של שנות העשרים ושאני עכשיו במסלול אחד-
למטה. אל תוך המציאות הקשה של אבא - של קושי בפרנסה, של דלות לצד בריאות לא יציבה.
היה נראה שמכאן אי אפשר לרדת יותר נמוך ובמובן מסוים כך היה.
(מפאת האורך אני אפצל לחלקים)
החלטתי לחלוק סיפור פחות מהנה הפעם. בתקוה לשפוך אור על הצעד הקיצוני הזה שעברתי לפני מספר שנים.
אולי חלק מהשיעורים שעברתי בבשר יוכלו לתת רעיונות שימנעו מכם גורל דומה וגם כדי לעשות את השד קצת פחות נורא.
סיפרתי בפוסט קודם איך חנויות קפה שפתחתי בבנייני משרדים הובילו אותי להסתבכות כלכלית מעבר ליכולת שלי באותו זמן.
אנסה כאן להביא חלק מהסיפור של החיים תחת פשיטת רגל.
אני זוכר את היום שבו נתתי את המפתחות של העסק שנותר ברשותי לחבר שרכש אותו ממני.
ובבת אחת הפכתי מבעל עסקים, מעסיק עצמאי, אדון לעצמי, עם חשבונות בנק מרובים, כרטיסי אשראי ורכב. לאדם שכל סממני החופש ניטלו ממנו. במובן הזה המעבר החד דומה בטח לאיך שמרגיש אסיר ביום הראשון שלו בבית הכלא.
פשיטת רגל היא מהלך מאוד קיצוני. בטוח שלא הייתי בוחר בה בלי להיות בטוח באחוזים מאוד גבוהים שהסיכוי שלי להצליח לצאת מההסתבכות בחובות ובהלוואות שהגיעו כבר בהיקפם למימדים עצומים, שואף לאפס. והסיכוי להסתבכויות גדולות יותר הוא הסביר.
את פשיטת הרגל בחרתי מתוך צלילות. בצער רב, עם אבל כבד על העסקים שבניתי בצלמי מאפס ובהם יצקתי חיים ואשר שבתי וחשבתי עליהם כמו על תינוקות שנאלצתי למסור.
ידעתי מעט מאוד על פשיטת רגל, והתחלתי ללמוד בעצת משפחתה של בת זוגתי באותה התקופה. מה שידעתי לפני הוא שמדובר בצעד בלתי הפיך - סוג של השמדה מוחלטת של המוניטין ושל היכולת של אדם בעולם. משהו שלא עושים בשום פנים ואופן.
סביב השנים ההם (2013-4) הייתה רפורמה גדולה בנושא חדלות פרעון, ונוצרו מסלולים שבהם ניתן היה לצאת מהליך של פשיטת רגל ולהשתקם תוך פרק זמן של שנה וחצי - שלוש, בהינתן שלא היתה התנהלות פלילית (סמים, הימורים, זנות) במסגרת חדלות הפרעון.
וככל שלמדתי יותר כן התרשמתי שיש כאן איזה פתח ליציאה ממשבר שדרדר אותי ברגעיו הקשים ביותר אל עבר מחשבות אובדניות, אפשרות להגיע, אולי, אחרי מסע מפרך של כשנתיים לדף נקי.
מכיון שלא היו לי חסכונות ולא קרנות השתלמות או פנסיה כשהקמתי את העסק, בעצם הייתה המשמעות של ההליך לחזור 5 שנים לאחור, פרט לנזקים הכלכליים שנגרמו למשפחה שלי שאותם יקח לי עוד שנים להחזיר.
אז מה בעצם זו פשיטת רגל?
הליך משפטי שבו אדם מבקש את הגנת בית המשפט מפני נושיו ומעביר את סך חובותיו ונכסיו למימוש ע"י נאמן - עו"ד שבית המשפט באמצעות כונס הנכסים, ממנים.
במסגרת ההליך - פושט הרגל עובר סך התעללויות, השיא שבהן (עבורי) הוא החקירות אצל המנהל המיוחד, שדואג לחפור בכל פרטי האירועים שקדמו לפשיטת הרגל, ובדומה לחוקר משטרתי מנסה להתחקות אחר כל פרט ופרט, בניסיון לאתר נכסים שאולי הוברחו ולבקר את יושרו של חדל הפרעון. המנהל המיוחד בתיק שלי, עו"ד מ' (השם שמור במערכת
) הפליא להשפיל אותי ולבדוק אי סדירויות כביכול בסיפור. אמנם כבר המעמד הוא בגדר השפלה אדירה - שאני נדרש לתת דין וחשבון לזר על כל ההתנהלות העסקית שלי שממילא אני משלם עליה את המחיר הכבד ביותר, אבל האדם שעמד מולי במיוחד היה חסר רגישות, אטום וקר והיה ברור מאוד מהר שהוא רוצה בעיקר את רעתי ומחפש אותה באופן אקטיבי.
גם התמריצים המוזרים בעיני שמקבל המנהל המיוחד לא מוסיפים - הוא מקבל אחוזים לפי היכולת שלו לטלטל את פושט הרגל ולהגיע לכמה שיותר נכסים שאפשר תוך שהוא מרוויח מכך סכומי כסף משמעותיים.
בנוסף ישנו הליך משפטי שאליו צריך להגיש את כל המסמכים והניירת הרלוונטי - סיפור השתלשלות האירועים, פרטי החייבים וסכומי החובות, נכסים נוכחיים ועוד ועוד. אני עשיתי הכול באמצעות עו"ד שייצג אותי (צריך לשלם הכול מזומן מראש הרי אתה פושט רגל ולא יהיה ניתן לגבות ממך בהמשך). אני יודע שיש גם אפשרות לפעול באמצעות עו"ד 'ציבורי' ולחסוך לא מעט כסף.
הסנקציות על פושט הרגל כוללות בעיקר:
- איסור קבלת הלוואות ואשראי (כולל כ"א עם מסגרת) ושיקים (נסו לשכור דירה ככה) - אחד המאתגרים.
- איסור יציאה מהארץ
- איסור פתיחת עסק
- איסור עיסוק במקצועות מסוימים (גם אחרי ההליך) - רשימה מצומצמת שאני כבר לא זוכר שכוללת מתווך נדל"ן ודירקטור בחברות.
- כתם שחור מול הבנקאים אשר גם בתום ההליך לא יאשרו לפחות למספר שנים רבות ולפעמים לנצח לקבל משכנתא
סכום ההחזר נקבע לפי היכולת של החייב - מה ההכנסות שלו ומה ההוצאות. לצורך זה ובנוסף צריך לדווח בדוח מפורט כל חודש עם אסמכתאות מתאימות על כל ההכנסות וההוצאות שהיו.
(אני למזלי תמיד הייתי טוב באדמיניסטרציה, אבל אני מתאר לעצמי שזו סנקציה קשה מאוד עד בלתי-נסבלת לרוב האנשים).
על כל הוצאה שיש צריך לשמור קבלה או אישור המתעד אותה ואת כולם לרכז בטבלה ולהגיש למנהל המיוחד אשר לפיה מחליט האם ההחזר החודשי ראוי או שמא צריך לגדול (או לקטון).
מה שאומר שהמדינה מקבלת דין וחשבון על כל תנועה שלי.
למזלי קיבלתי כניסה רכה יחסית לתחילת התקופה כשהחבר שרכש את העסק שלי הציע לי להגיע לעבוד עבורו.
הוא גם סיפק לי קטנוע לצורך העבודה - אז כאן קיבלתי נחיתה די רכה - עבדתי בעבודה מאוד דומה למה שעשיתי כבעל עסק, ובכך דילגתי על החוויה המפוקפקת של לנסות למצוא עבודה תחת הסטטוס החדש שלי,
ניהלתי עבורו שלושה עסקים (כשאחד מהם שלי לשעבר) במשרה די נוחה עם הרבה חופש. וזה היה סוג של ריטריט בחוויה שלי - אמנם עברתי מבעל העסק לשכיר ולפושט רגל, אבל גם השתחררתי מהמשקל העצום שהיה על הכתפיים שלי בדמות חובות והחזרים שאיימו לרסק אותי ובמקום זה עברתי למצב יותר 'קל', במובן של עומס האחריות הנמוך.
ובמקום לפעול לבד פתאום היה לי (שוב) בוס, שגם ידע להשפיל ולנצל את המצב לפעמים אבל בסה"כ היה הוגן למדי וניסה להתחשב בי.
המעבר מעשרים אלף פלוס החזרי הלוואות בחודש להחזר חודשי של שש מאות שקלים, לפי מה שקבע לי המנהל המיוחד, מה שהיה גם סביר להכנסה של ששת אלפים- שבעת אלפים שח בחודש, היה משהו בלתי נתפס. כאילו המצב הקודם היה סוג מוזר של חלום.
את הקושי מול המגבלות ניסיתי לקחת בשוויון נפש - כסוג של אתגר.
בתוכי רציתי מאוד מאוד להשתמש בתקופה הזו בשביל ללמוד איך להתנהל בצורה אחרת לגמרי עם כסף. ומשהו בדלות של המצב - ההכנסה הנמוכה שכמה חודשים אח"כ תקטן עוד יותר כשתהפוך להיות דמי אבטלה, אפשר לי לעבור תכנות מחדש בכל הרגלי החיים שלי -
את הקפיצה הראשונה מלא-לנהל מעקב אחרי ההוצאות ללנהל מעקב חודשי קבוע כבר עשיתי כמה שנים לפני.
וגם את הירידה הדרמתית מהוצאות מחיה של כ 10,000 נטו (ליחיד) לאזור ה 7,000 עשיתי בתקופת השיא של המשבר האישי שלי.
הצעד הבא היה לעבור להתנהלות של מזומן בלבד, ללא אשראי, ללא חשבון בנק (פתחתי חשבון בבנק הדואר כדי לקבל את המשכורת והייתי הולך למשוך את כולה במזומן). ולקצץ בשומן המועט שנותר בהוצאות של החיים שלי.
בסופו של דבר הוצאתי כ 5,500 בחודש (כולל חצי משכירות בבית פרטי עם גינה במושב בהרי ירושלים ששימש גם לגן ילדים לבת הזוג שלי), כולל טיפולי אלכסנדר כמותרות העיקרית שנותרה ואושרה על ידי המנהל המיוחד כהוצאה רק לאחר שהבאתי אישור מרופא לצורך שלי בטיפולים.
להיות בלי אשראי היה מאוד מאתגר. אני חושב שכבר נגמלתי לגמרי מתשלומים בתהליכים שלפי כן, אבל היו דברים שבלי אשראי לא ניתן לעשות, למשל תכנית חודשית לפלאפון. (נעזרתי בבת הזוג). וגם השימוש הראשון בחיים שלי במזומן ככלי היחיד לתשלום דרש התארגנות ותכנון מסוג אחר שכרטיס הפלסטיק דורש.
ליתר ההגבלות פחות ייחסתי חשיבות:
לטוס לחו"ל לא תכננתי בתקופה הזו, זה היה בגדר מותרות שלא דמיינתי שאראה בזמן הקרוב.
ולא לפתוח עסק במשך שנתיים היה עונש שפינה אותי להיות שכיר לתקופה.
קצת אחרי פשיטת הרגל עשיתי בדיקת דם ראשונה מזה הרבה שנים.
התוצאות הגיעו ממש כמה ימים אחרי תחילת ההליך והן היו גרועות למדי -
כולסטרול גבוה וטריגלצידים במינון גבוה, דברים שהיו חלק מהרקע הרפואי של התקפי הלב שהביאו למותו המוקדם של אבי.
ביחד עם חוסרים בברזל, B12 וחומצה פולית שהזכירו את הנמלול שהיה לי בצבע.
המציאות כולה סימנה לי שיצאתי מהאזור הבטוח והמוגן של שנות העשרים ושאני עכשיו במסלול אחד-
למטה. אל תוך המציאות הקשה של אבא - של קושי בפרנסה, של דלות לצד בריאות לא יציבה.
היה נראה שמכאן אי אפשר לרדת יותר נמוך ובמובן מסוים כך היה.
(מפאת האורך אני אפצל לחלקים)
לפעמים במצבים קשים נדמה לנו שאין לנו ברירה אלא לשחזר ולחוות את מה שקרה להורינו (מתוך מחשבה שזה סוג של גנטיקה). מזל שלא נשאבת לשם.
)
