Vancomycin
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 18/2/25
- הודעות
- 26
- דירוג
- 20
אהלן כולם, אחרי זמן מה הרגשתי שנכון לשתף קצת עלי.
משפחתי עלתה ארצה בסוף שנות ה90.
כמהגרים תמיד היה חסר, ברוך השם ההורים הסתירו את זה, אבל כנראה החיבה שלי לחיסכון והרצון שלי לביטחון הוליכו אותי לפורום הזה.
אני אספר קצת על הילדות;
אבא תמיד עבד, תמיד, בלי שבתות, בלי ימי חופש, כמעט בלי לחזור הביתה, תמיד...בתור נער נזקקתי לדמות אבהית ולצערי פגשתי כמה אנשים שהובילו אותי למקומות פחות נעימים במסע החיים, עד שלאחר כמה שנים וכמה אירועים, התפכחתי וניתקתי עימם קשר.
בין הזכרונות הראשונים שלי על אמי היה פעם אחת, באמצע הלילה, כשקמתי לשתות מים, וראיתי אותה בשעה מאוחרת במטבח, מתעסקת בחשבוניות, דף ועט, מחשבון וניחוח של תסכול באוויר... נכנסתי למטבח, שתיתי מים ויצאתי ממנו מבלי שהיא שמה לב אלי בכלל.
תמיד היה חסר בבית, ההורים דאגו שלא נדע את זה, כמובן שידענו, ברור שידענו, אבל שיחקנו את המשחק, והם עשו את ההכי טוב שלהם.
תמיד היה לי חיבה למנימליזם, סיפוק במועט, לא להקיף את עצמי בדברים שאיני צריך.
אולי אפילו פיתחתי אנטי לכסף, אנטי לעשירון העליון, אנטי לאנשים שתמיד היה להם והיו קונים מה שלי לא היה.
עם חלוף השנים אמרתי לעצמי שאני בחיים לא אעבוד בשביל כסף, אני אעבוד בשביל הסיפוק שלי ומה שאני מאמין בו.
כמה תמים הייתי, אולי עדין.
בצבא נחשפתי לעולמות הרפואה ומשם גיליתי את התשוקה שלי, טיפול.
שום דבר לא משנה, הכול הבל הבלים, עד שאתה מצליח לעזור למישהו, ואז הסיפוק, כמו הרואין, ריחוף.
היו פעמים שהרגשתי במאניה כשהצלחתי להחזיר דופק, או כשפתחתי נתיב אוויר לאדם לא נושם, או כשעצרתי דימומים מסכני חיים....
לצערי המקצועות הללו אינם מתגמלים, אפילו מגוחכים מבחינת שכר, אבל לי זה היה בסדר, אני מעדיף את זה מאשר עבודה מול מחשב ומשרד ושיעמום אינסופי.
הבנתי שאם אני לא הולך להרוויח הרבה, אני חייב לדעת את חוקי המשחק ולמנף אותם למשכורת הזעירה שלי על מנת לשרוד.
גיליתי את הפורום הזה, ולדעתי, פה זה חיבר לי את כל נקודות חיי, כולל הנקודה הזאת.
קצת מספרים.
אני בסוף שנות ה20 לחיי, בזוגיות רצינית.
מסוף הלימודים דרך מילואים ועבודות חרטא הצלחתי להגיע לחיסכון דיי אגרביסיבי של כמה מאות בודדות של אלפי שקלים.
פיזור התיק (ממוסה) להלן:
כ0.5 אחוז על אתריום, טעות ענקית, עדין מחזיק אבל, לא ישיר, נייר ערך מחקה.
כ85 אחוז על אסאנדפי אירית שקלית צוברת.
כ15 אחוז קרן כספית, חירום למקרה ואם צריך כסף זמין, כ10 חודשי מחייה.
גם פנסיה וקרן השתלמות דיי מעפנה, שאותה איפלו לא ראוי לציין.
אחוז חיסכון של כ50 אחוז מהשכר.
עושה קניות בויקטורי בימי שלישישוק עם כרטיס בהצדעה, קונה מוצרי מזווה בחישוק, נוסע על רכב יפני ישן, אוכל בחוץ פעם באף פעם, הפסקתי לעשן ,מתקלח במים קרים(מבחירה, לא קשור להתכלבות, זה עושה כיף אחרי זה, גם כשאהיה עשיר אני אעשה את זה) ומתאמן בבית בלי ציוד.
לפי אותה רמת חיים, לא כולל ילדים, משפחה, משכנתא, עתיד לצאת לחופש כלכלי באזור שנות ה40 לחיי עפי כלל ה4 אחוז.
כנראה נמשיך לגור בשכירות, חתונה וילדים עדין לא על הפרק.
לאחרונה התחלתי גם לפזול להסבה מקצועית בתחום הריתוך/מסגרות, לא משהו רציני, סתם מחשבה בראש.
אשמח לטיפים מחברה עם ניסיון בהמשך המסע המפרך הזה
תודה על תשומת הלב שלכם בנושא זה
משפחתי עלתה ארצה בסוף שנות ה90.
כמהגרים תמיד היה חסר, ברוך השם ההורים הסתירו את זה, אבל כנראה החיבה שלי לחיסכון והרצון שלי לביטחון הוליכו אותי לפורום הזה.
אני אספר קצת על הילדות;
אבא תמיד עבד, תמיד, בלי שבתות, בלי ימי חופש, כמעט בלי לחזור הביתה, תמיד...בתור נער נזקקתי לדמות אבהית ולצערי פגשתי כמה אנשים שהובילו אותי למקומות פחות נעימים במסע החיים, עד שלאחר כמה שנים וכמה אירועים, התפכחתי וניתקתי עימם קשר.
בין הזכרונות הראשונים שלי על אמי היה פעם אחת, באמצע הלילה, כשקמתי לשתות מים, וראיתי אותה בשעה מאוחרת במטבח, מתעסקת בחשבוניות, דף ועט, מחשבון וניחוח של תסכול באוויר... נכנסתי למטבח, שתיתי מים ויצאתי ממנו מבלי שהיא שמה לב אלי בכלל.
תמיד היה חסר בבית, ההורים דאגו שלא נדע את זה, כמובן שידענו, ברור שידענו, אבל שיחקנו את המשחק, והם עשו את ההכי טוב שלהם.
תמיד היה לי חיבה למנימליזם, סיפוק במועט, לא להקיף את עצמי בדברים שאיני צריך.
אולי אפילו פיתחתי אנטי לכסף, אנטי לעשירון העליון, אנטי לאנשים שתמיד היה להם והיו קונים מה שלי לא היה.
עם חלוף השנים אמרתי לעצמי שאני בחיים לא אעבוד בשביל כסף, אני אעבוד בשביל הסיפוק שלי ומה שאני מאמין בו.
כמה תמים הייתי, אולי עדין.
בצבא נחשפתי לעולמות הרפואה ומשם גיליתי את התשוקה שלי, טיפול.
שום דבר לא משנה, הכול הבל הבלים, עד שאתה מצליח לעזור למישהו, ואז הסיפוק, כמו הרואין, ריחוף.
היו פעמים שהרגשתי במאניה כשהצלחתי להחזיר דופק, או כשפתחתי נתיב אוויר לאדם לא נושם, או כשעצרתי דימומים מסכני חיים....
לצערי המקצועות הללו אינם מתגמלים, אפילו מגוחכים מבחינת שכר, אבל לי זה היה בסדר, אני מעדיף את זה מאשר עבודה מול מחשב ומשרד ושיעמום אינסופי.
הבנתי שאם אני לא הולך להרוויח הרבה, אני חייב לדעת את חוקי המשחק ולמנף אותם למשכורת הזעירה שלי על מנת לשרוד.
גיליתי את הפורום הזה, ולדעתי, פה זה חיבר לי את כל נקודות חיי, כולל הנקודה הזאת.
קצת מספרים.
אני בסוף שנות ה20 לחיי, בזוגיות רצינית.
מסוף הלימודים דרך מילואים ועבודות חרטא הצלחתי להגיע לחיסכון דיי אגרביסיבי של כמה מאות בודדות של אלפי שקלים.
פיזור התיק (ממוסה) להלן:
כ0.5 אחוז על אתריום, טעות ענקית, עדין מחזיק אבל, לא ישיר, נייר ערך מחקה.
כ85 אחוז על אסאנדפי אירית שקלית צוברת.
כ15 אחוז קרן כספית, חירום למקרה ואם צריך כסף זמין, כ10 חודשי מחייה.
גם פנסיה וקרן השתלמות דיי מעפנה, שאותה איפלו לא ראוי לציין.
אחוז חיסכון של כ50 אחוז מהשכר.
עושה קניות בויקטורי בימי שלישישוק עם כרטיס בהצדעה, קונה מוצרי מזווה בחישוק, נוסע על רכב יפני ישן, אוכל בחוץ פעם באף פעם, הפסקתי לעשן ,מתקלח במים קרים(מבחירה, לא קשור להתכלבות, זה עושה כיף אחרי זה, גם כשאהיה עשיר אני אעשה את זה) ומתאמן בבית בלי ציוד.
לפי אותה רמת חיים, לא כולל ילדים, משפחה, משכנתא, עתיד לצאת לחופש כלכלי באזור שנות ה40 לחיי עפי כלל ה4 אחוז.
כנראה נמשיך לגור בשכירות, חתונה וילדים עדין לא על הפרק.
לאחרונה התחלתי גם לפזול להסבה מקצועית בתחום הריתוך/מסגרות, לא משהו רציני, סתם מחשבה בראש.
אשמח לטיפים מחברה עם ניסיון בהמשך המסע המפרך הזה
תודה על תשומת הלב שלכם בנושא זה
