עברה שנה, אז עדכון קצר.
אני כרגע במינוף של כמה אחוזים בודדים 2-4%. חוזה ההשקעות מאפשר מינוף של עד 8%, אבל אני סבבה עם להרגיש ״אקסטה סולידי״.
סה״כ, הרווחתי מההתנסות כמה דברים:
1. כסף חדש שנכנס מכסה את המינוס ולא נשאר כמזומן, כך שמבחינת הרגשה, אני הרבה פחות מקפיד על לקנות בדיוק בזמן, מה שגורם לי להיות יותר רגוע. לפני שהייתי במינוס, העדפתי לא להיות עם יותר מידי מזומן בחשבון (מה שגורר ״הפסד וודאי״ של אינפלציה), כך שיותר הקפדתי על לקנות מעט זמן אחרי שהכסף נכנס.
2. מבחינת יחס תשואה סיכון, אני מרגיש הרבה יותר בנוח במקום שלי עכשיו - היה עדיף לי בניתוח קר להיות במינוף של 8%, אבל אני באיזור ה 3% כדי להיות יותר ״סולידי״ (כי טעות לכיוון של פחות תשואה ופחות סיכון פחות מסוכן מטעות הפוכה). לפני, הייתי מושקע ב
סיכון מקסימלי (כי לא החשבתי מינוף כאופציה), מה שגרם לי לפחות ביטחון בתיק ההשקעות שלי.
3. [הכי פחות משמעותי] תוספת די קטנה, אבל לא זניחה, של כסף לגיל הפנסיה/ירושה. אם אחליט לפרוש בעוד 10 שנים, זה כנראה יחסוך איזה חודש עבודה. שוב, רחוק מלהיות משמעותי, אבל עדיין נחמד.
4. הבנה טובה יותר של הכלי מינוף, ואולי יכולת קצת יותר טובה להשוות מול נדלן (שאינהרנטית משתמש במינוף).
בנוסף, הסיכון נראה אפסי ממש - גם במצב של קריסה קיצונית (סטייל השפל הגדול), הסיכוי ל MC נראה די זניח.
לבסוף, היה גם מאוד מועיל לחוות (דרך השרשור שהובא פה קודם על סטודנט שהשקיע במינוף ואיבד את כל כספו) איך באמת נראה סיכון שמתממש. הבנתי טוב יותר את הקצוות (השקעה בסיכון נמוך מידי, והשקעה בסיכון גבוה מידי), ואיפה אני מעוניין להיות על ה tradeoff של תשואה/סיכון.
מודע לזה שרוב התובנות הם פסיכולוגיות הרבה יותר מאשר כלכליות נטו, אבל בסוף זה אחד הפרמטרים
החשובים בהשקעות - אז תודה רבה לכל המשתתפים בשרשור!
