לאחרונה קראתי את lifecycleinvesting (לינקים בתחתית), מאמר הטוען שכדאי להשתמש במינוף כדי להקטין תנודתיות. אני אסכם כאן בקצרה את השיטה, כדי לקבל פידבק מחברי הפורום, וכדי להסביר לעצמי יותר טוב איך המנגנון עובד .
אז מייק, כפי כל ההמלצות הסולידיות, חוסך היטב, ומשקיע את כל היתרה, כ 10 אש״ח בשנה, בקרן מנייתית מפוזרת על על העולם. באופן גס, מייק יחזיק 10אש״ח בשנה ראשונה (2021), 20אש״ח בשנה שניה (2022) ו 30אש״ח בשנה השלישית (2023).
מכיוון שמייק מחזיק בקרן מפוזרת, הוא לא חשוף לאף מניה ספיציפית, או אפילו מדינה ספיציפית. איפה פה הבעיה? האם מייק יכול לפזר אפילו יותר?
הבעיה היא שמייק חשוף לשנה 2023, וכל מה שתביא עימה, פי 3 יותר מאשר החשיפה ל 2021. במקום, היה עדיף למייק אילו היה משקיע 20אש״ח בכל אחת משלושת השנים (במקום 10, 20, 30), וכך חשוף לשנים באופן שווה. למעשה, ע״י מייק מפזר היטב את הסיכונים בין מניות שונות, אבל לא מפזר היטב סיכונים בין שנים שונות - כך שנפילה בשנה השלישית תהיה כואבת בהרבה מאשר נפילה בשנה הראשונה.
האם אפשר לפזר סיכונים על פני שנים?
כמובן, יש בעיה ברעיון של להשקיע 20 אש״ח בכל אחת משלושת השנים - בשנה הראשונה, מייק רק בתחילת הדרך, וכל ההון הנזיל שלו הוא 10 אש״ח. השקעה של 100% במניות פשוט לא מספיקה!
כותבי המאמר מציעים להשתמש במינוף כדי להגדיל את החשיפה למניות בשלב הראשוני של הצבירה, וכנגד, להקטין את כמות המניות בשלב הסופי של הצבירה. כך, החשיפה הכוללת למניות נשארת זהה, אבל באמצעות פיזור על פני זמן (תוך שימוש במינוף) - הגענו לפחות סיכון.
כותבי המאמר הריצו סימולציות על 140 השנים האחרונות בארה״ב (הספר מ 2010 - לא נראה לי ש 10 השנים האחרונות ישנו את המסקנה ) כדי לתקף את המסקנות. הם הראו שהיתרון של מיצוע על פני זמן באמצעות מינוף תקף גם ליפן ובריטניה, וגם לסימולציות נוספות. המסקנות תקפות גם אם מניחים תשואה קטנה יותר מהממוצע של 140 השנים האחרונות, וגם עם עלויות מינוף גדולות יותר (הם השתמשו בערך ב 4%!) - כל עוד הרווח הממוצע ממניות גדול מספיק מעלות המינוף.
אבל מינוף הוא מסוכן - כל הכסף יכול להמחק! האם זה לא סותר את התאוריה?
נכון! אבל, המינוף מתבצע בשנים הראשונות כאשר המשקיע עדיין בשוק העבודה. כלומר, כל הכסף הנוכחי נמחק, אבל עדיין ממשיכים להזרים כסף לתיק ההשקעות - כך שהתיק כולו לא נמחק. מצד שני, תוספת הסיכון בשלבים הראשונים מאפשרת להקטין סיכון בשלב שלפני הפרישה (ובלי לפגוע בתשואה). במילים אחרות - הסיכון גדול יותר כשאין הרבה מה להפסיד, וקטן יותר כשיש הרבה מה להפסיד - ובסה״כ יש פחות סיכון.
למי זה לא מתאים?
האסטרטגיה לא מומלצת (ע״י כותבי הספר) לאנשים שהמשכורת שלהם תלויה מאוד בשוק ההון. מניח שהכוונה בעיקר לעצמאיים שמשכורתם תלויה מאוד בביצועי החברה - במצב כזה לא ניתן להסתמך על המשכורת כדבר יחסית יציב.
וכמובן, למי שיש חובות קיימים (לצריכה) או תזרים שלילי, צריך קודם לסיים איתם לפני שמתחיל להכנס לחוב כדי להשקיע.
פסיכולוגיה: השיטה דורשת התמודדות עם נפילות דרסטיות (מאוד!) בתקופה ההתחלתית. מי שלא מסוגל לעמוד בתנודתיות כזו ולדבוק בתוכנית, עדיף לא להשקיע במינוף.
לדעתי, הגישה המוצגת במאמר מאוד הגיונית. למעשה, אני מופתע שעד עכשיו לא שמעתי על גישה זו אף פעם. אני עדיין חושש להשקיע במינוף של פי 2, אבל כבר הוספתי לחוזה ההשקעה הצעה להתחיל להשקיע במינוף של כ 10%.
סיכון טרנדיות: הרצון להתמנף (כולל לא מעט פוסטים שיש לאחרונה בנושא) עשויים להיות קשורים לעובדה שאנחנו בעשור הטוב ביותר בהסטוריה מבחינת שוק ההון. כדי למנוע מעצמי כניסה בשיא (ורגע לפני הקריסה הגדולה ), אני מתכוון להכנס למינוף רק בעוד שנה, בתקווה שעד אז אבק הכוכבים ישקע וההחלטה תהיה ראציונלית ולא מבוססת רק על טרנד חולף.
אז, מה דעתכם? האם אני מהמר על הפנסיה? או שמרני מידי וצריך להמר יותר? האם האסטרטגיה הגיוני?
קישורים: הספר זמין לקניה באמזון (פרק ראשון בחינם, אם אתם בכל זאת רוצים לקנות השתמשו בקישור השותפים של בעלת הבית). המאמר האקדמי זמין באתר אקדמיה (דורש הרשמה, אבל חינם. לדעתי סבבה לקריאה).
אז מייק, כפי כל ההמלצות הסולידיות, חוסך היטב, ומשקיע את כל היתרה, כ 10 אש״ח בשנה, בקרן מנייתית מפוזרת על על העולם. באופן גס, מייק יחזיק 10אש״ח בשנה ראשונה (2021), 20אש״ח בשנה שניה (2022) ו 30אש״ח בשנה השלישית (2023).
מכיוון שמייק מחזיק בקרן מפוזרת, הוא לא חשוף לאף מניה ספיציפית, או אפילו מדינה ספיציפית. איפה פה הבעיה? האם מייק יכול לפזר אפילו יותר?
הבעיה היא שמייק חשוף לשנה 2023, וכל מה שתביא עימה, פי 3 יותר מאשר החשיפה ל 2021. במקום, היה עדיף למייק אילו היה משקיע 20אש״ח בכל אחת משלושת השנים (במקום 10, 20, 30), וכך חשוף לשנים באופן שווה. למעשה, ע״י מייק מפזר היטב את הסיכונים בין מניות שונות, אבל לא מפזר היטב סיכונים בין שנים שונות - כך שנפילה בשנה השלישית תהיה כואבת בהרבה מאשר נפילה בשנה הראשונה.
האם אפשר לפזר סיכונים על פני שנים?
כמובן, יש בעיה ברעיון של להשקיע 20 אש״ח בכל אחת משלושת השנים - בשנה הראשונה, מייק רק בתחילת הדרך, וכל ההון הנזיל שלו הוא 10 אש״ח. השקעה של 100% במניות פשוט לא מספיקה!
כותבי המאמר מציעים להשתמש במינוף כדי להגדיל את החשיפה למניות בשלב הראשוני של הצבירה, וכנגד, להקטין את כמות המניות בשלב הסופי של הצבירה. כך, החשיפה הכוללת למניות נשארת זהה, אבל באמצעות פיזור על פני זמן (תוך שימוש במינוף) - הגענו לפחות סיכון.
כותבי המאמר הריצו סימולציות על 140 השנים האחרונות בארה״ב (הספר מ 2010 - לא נראה לי ש 10 השנים האחרונות ישנו את המסקנה ) כדי לתקף את המסקנות. הם הראו שהיתרון של מיצוע על פני זמן באמצעות מינוף תקף גם ליפן ובריטניה, וגם לסימולציות נוספות. המסקנות תקפות גם אם מניחים תשואה קטנה יותר מהממוצע של 140 השנים האחרונות, וגם עם עלויות מינוף גדולות יותר (הם השתמשו בערך ב 4%!) - כל עוד הרווח הממוצע ממניות גדול מספיק מעלות המינוף.
אבל מינוף הוא מסוכן - כל הכסף יכול להמחק! האם זה לא סותר את התאוריה?
נכון! אבל, המינוף מתבצע בשנים הראשונות כאשר המשקיע עדיין בשוק העבודה. כלומר, כל הכסף הנוכחי נמחק, אבל עדיין ממשיכים להזרים כסף לתיק ההשקעות - כך שהתיק כולו לא נמחק. מצד שני, תוספת הסיכון בשלבים הראשונים מאפשרת להקטין סיכון בשלב שלפני הפרישה (ובלי לפגוע בתשואה). במילים אחרות - הסיכון גדול יותר כשאין הרבה מה להפסיד, וקטן יותר כשיש הרבה מה להפסיד - ובסה״כ יש פחות סיכון.
למי זה לא מתאים?
האסטרטגיה לא מומלצת (ע״י כותבי הספר) לאנשים שהמשכורת שלהם תלויה מאוד בשוק ההון. מניח שהכוונה בעיקר לעצמאיים שמשכורתם תלויה מאוד בביצועי החברה - במצב כזה לא ניתן להסתמך על המשכורת כדבר יחסית יציב.
וכמובן, למי שיש חובות קיימים (לצריכה) או תזרים שלילי, צריך קודם לסיים איתם לפני שמתחיל להכנס לחוב כדי להשקיע.
פסיכולוגיה: השיטה דורשת התמודדות עם נפילות דרסטיות (מאוד!) בתקופה ההתחלתית. מי שלא מסוגל לעמוד בתנודתיות כזו ולדבוק בתוכנית, עדיף לא להשקיע במינוף.
לדעתי, הגישה המוצגת במאמר מאוד הגיונית. למעשה, אני מופתע שעד עכשיו לא שמעתי על גישה זו אף פעם. אני עדיין חושש להשקיע במינוף של פי 2, אבל כבר הוספתי לחוזה ההשקעה הצעה להתחיל להשקיע במינוף של כ 10%.
סיכון טרנדיות: הרצון להתמנף (כולל לא מעט פוסטים שיש לאחרונה בנושא) עשויים להיות קשורים לעובדה שאנחנו בעשור הטוב ביותר בהסטוריה מבחינת שוק ההון. כדי למנוע מעצמי כניסה בשיא (ורגע לפני הקריסה הגדולה ), אני מתכוון להכנס למינוף רק בעוד שנה, בתקווה שעד אז אבק הכוכבים ישקע וההחלטה תהיה ראציונלית ולא מבוססת רק על טרנד חולף.
אז, מה דעתכם? האם אני מהמר על הפנסיה? או שמרני מידי וצריך להמר יותר? האם האסטרטגיה הגיוני?
קישורים: הספר זמין לקניה באמזון (פרק ראשון בחינם, אם אתם בכל זאת רוצים לקנות השתמשו בקישור השותפים של בעלת הבית). המאמר האקדמי זמין באתר אקדמיה (דורש הרשמה, אבל חינם. לדעתי סבבה לקריאה).
נערך לאחרונה ב: