וגם לשאלת הבטיחות , התכנון של המתחמים, הכניסות ויציאות , הבניה הלא חוקית, יש עוד סכנות חוץ מעומס. ויש גם דרך להכניס כמעט את אותה כמות אנשים בצורה בטיחותית ומתוכננת.
זה עדיין נכנס בהגדרה של הקיבולת המקסימלית. זה נכון שיש מבנים לא חוקיים, שפשוט נועלים את הכניסה לחלק מהם כי הם "עמידים" בקיבולת נורמלית, ומסוכנים בקיבולת צפופה. אבל השטח שהם תופסים הוא מזערי.
אם כיום, עם כל המבנים המצורפים הקיבולת הבטוחה היא X, אחרי שנפקיע ונהרוס את המבנים \ נתכנן מעברים יותר טוב, הקיבולת הבטוחה תהיה Y.
בכל מקרה, אם לא יוקם מנגנון סלקציה, עוד כמה שנים, מספר החוגגים יהיה גדול מ-Y (מה גם שכיום הרבה אנשים לא באים כי צפוף, אז כשיהיה פחות צפוף, יותר אנשים יגיעו).
במישור המעשי, מרגע שיש מנגנון סלקציה שמבטיח את בטיחות המשתתפים בהילולא, אני לא בטוח מה הטרייד אוף בין לאפשר לעוד אנשים להיכנס בהילולה, לבין הנוחות של ניהול המקום בכל השנה (מישהו רוצה לבוא למירון סתם יום אחד בצהריים ולגלות ש"אנשי מירון" שנמצאים שם כל השנה יושבים ולומדים\מתפללים וממלאים את מבנה הקבר הותיק, כי כל שאר המבנים נהרסו?). זו דילמה שרלוונטית בין אם המדינה היא המנהלת במשך שאר השנה, ובין אם ההקדשות הפרטיים.
חסר לי עדיין החלק של המועצה האזורית בנושא ושל משרד הדתות ובמיוחד
המועצה האיזורית מכשירה את החניונים, משרד הדתות מארגן את השטח (טריבונות, מעברים) ומסדר את זמני ההדלקות.
כל אחד פועל מנקודת מבט של "אירוע ספונטני", (כלומר, כל אזרח ישראלי יקבל את ההחלטה בעצמו אם הוא רוצה להגיע או לא), ומנסה "לסייע" איפה שהוא יכול.
גם ארגוני ההצלה באים בגישה הזו, ופשוט מנסים להתארגן בהתאם.
הם אפילו כמעט לא רבים, פשוט אף אחד לא לוקח אחריות מעבר לתחום הצר שלו.
