נראה לי שלהיפך כולם מודדים דרך המטבע המקומי, כל חברה\יחיד עושה חישוב במטבע המקומי, איפה ראית מאזן כתוב דרך ככרות לחם? אם אתה רוצה למדוד ככה שיהיה לך לבריאות ( דרך אגב אתה מודד בלחם מלא או לבן?) יקרא הקורא הנבון וישפוט.את אף אחד לא מעניין מה המספר שרשום על חתיכת נייר. מה שמעניין אנשים זה כמה "ככרות לחם" הם יכולים לקבל תמורת חתיכת הנייר הזאת.
לפחות על זה אנחנו מסכימיםבדיוק להיפך - אתה זה שמבלבל ביניהם.
אני אומר שאין שום קשר בין השניים.
מה אני מקבל כשאני מוגר מניה, איך מוצג מחיר המניה? בככרות לחם? ערך המניות הוא הדולרים שהם שווים, לא הנייר עליהם כתובה המניה, או היום הביטים במאגר המידע.זה מאוד משנה את העיקרון. זה בדיוק מה שמשנה את העיקרון.
הנקודה של הדיון היא שמניות (או כל נכס ריאלי) לא צמוד לדולר גם אם הוא נקנה בדולרים.
אג"ח אמריקאי לעומת זאת, לפי ההגדרה צמוד לדולר.
שניהם תלוים באותה מידה, רק אחד תלוי רק. והשני בגורמים אחרים. ודרך אגב גם אגרת חוב נסחרת כמניה ולכן יכולה להחשב כנכס ריאלי.אז זהו שלא.
השקעה בנכס נומינלי שצמוד למטבע זר מן הסתם חושפת אותך לאותו מטבע זר, ואם אתה מודד תשואה במטבע שונה אז אתה גם תלוי בשער החליפין ביניהם.
אבל השקעה בנכס ריאלי לא צמודה למטבע שבו קנית את הנכס, ולכן גם לא חשופה לשער החליפין.
זמן החשיפה לא משנה ההשפעה שלה משנה. אני חשוף לשער החליפין בזמן ההמרה, שער זה יקבע את שיעור הרווח\הפסד של ההשקעה במטבע המקומי שלי שזה הדרך בה אני ורוב העולם מודד רווח\הפסד מי שמודד בככרות לחם שילך למאפיה וימיר שם.אתה חשוף לדולר ל5 דקות בזמן הקניה ול5 דקות בזמן המכירה, כלומר סה"כ יש 10 דקות שבהם אתה מחזיק דולרים.
כל שאר הזמן אתה לא מחזיק דולרים, לא חשוף לדולר ולא מחזיק שום נכס שצמוד לדולר.
אז במה תמדוד בככרות לחם? שמעלות עובש אחרי שבוע?אין שום הגיון למדוד (לזמנים ארוכים) תשואה בחתיכת נייר שבהגדרה מאבדת מערכה כל הזמן, ויכולה לאבד מערכה באופן חד.
לפי ההגיון שלך, ההשקעה הכי טובה בעולם הייתה לקנות לירות ישראליות בתחילת שנות ה80.
אני לא אומר שלא צריך להכניס שיקולים אינפלציוניים לתמחור של רווח\הפסד, רק שאי אפשר להתעלם מהשפעת שער החליפין. לתוצאה יכולות להיות יותר מגורם אחד.