במה עובדים חוץ משיעורים פרטיים (שקשה להשיג תלמידים) כשאין זמן לנשום? או במה עובדים בכללי תוך כדי לימודים אקדמיים? איך מגייסים כסף?
שאלת, אז אענה מה
אני עשיתי, אבל אני מקרה קיצון של מישהו שאין לו גב כלכלי 0% לגמרי וגם מקרה קיצון של אדם עם אופי דפוק שאוהב להיכנס עם הראש בקיר ולא מוכן לסטות מהקיר כי הוא חושב שיש לו מצח חזק נורא...
כל שקל שחס וחלילה היה יכול לצאת מההורים שלי עליי, היה יוצא ליותר מדי אחים ואחיות שלי מהפה.
האופי והמוח שלי לא היו מסוגלים להכיל את הרעיון הזה של לבקש כסף מההורים (כי הוא יגרע לאחים/אחיות שלי מהפה), אז היה לי משפט קבוע בעוניברסיטה - "ביום שאני אצטרך לבקש 1 ש"ח מאבא שלי, אני עוזב את הלימודים"... והתכוונתי לכל אות במשפט הזה, והתכוונתי גם ל- 1 ש"ח הזה, וזה גם מה שהיה קורה אם זה מה שהיה צריך לקרות.
חרב על הצוואר...
אני גם לא יודע למה אכתוב או כותב את מה שאני הולך לכתוב, אבל מניח שזה גם כדי לפרוק וגם כדי שתקראי ותביני שתמיד יש ברירה (?) ושתמיד יכול להיות חרא לאללה (?).
עובדים ב- 3 משרות שונות, פשוט עושים, אלו החיים וזה מה יש
עבודה ראשונה - בלילות: שומר לילה במעונות הסטודנטים של העוניברסיטה, קרוב ל- 70% משרה, סביבות 120-150 שעות בחודש
ויותר, אבל אני מפחית פה כדי שלא להבהיל את עצמי של היום עם העצמי של פעם... בדר"כ זה התקרב למשרה מלאה ו- 180 שעות בחודש
ויותר (!) כי הייתי צריך את הכסף אז כל הזמן לקחתי עוד ועוד משמרות לילה במקום אחרים... עד היום יש לי את התלושים וזה מבעית ומלחיץ אותי לראות את המספרים. כמובן ששכר מינימום.
מגיע להרצאות עייף ברמות על מפגרות לגמרי, שחיטה, עם גזר ומלפפון חתוכים לרצועות מראש בשקית סנדביצ'ים, ומכרסם תוך כדי ההרצאה כי מערכת העיכול מפרישה הורמונים מעוררים ודואגת לזה שיחסית לא ארדם תוך כדי ההרצאות (ניקרתי אינסוף והייתי מושא קבוע להסתלבטות אצל חברים וחברות שלי מהתואר, פעם אפילו נרדמתי בעמידה למתרגל באמצע מעבדת סטודנטים, אשכרה בעמידה).
7 שנים שלמות וארוכות של עבודת לילה במשמרות כולל אינסוף סופ"שים ואינסוף חגים (4 שנים תואר ראשון + 3 שנים תואר שני, גררתי כל תואר בשנה נוספת כי הייתי מוכרח לעבוד וללכת את התארים במקום לרוץ אותם רגיל כמו כל השאר).
היתרון הגדול והענק של משמרות הלילה הנ"ל היה שיכלתי ללמוד בכיף (כמובן שעם הפרעות מהעבודה), תוך כדי המשמרת בצורה נוחה על כיסא ושולחן ועם תאורה (לא הייתי שומר לילה בשערים של המעונות בודק תיקים או נכנסים/יוצאים, אלא שומר לילה בתוך המעונות, וזה גם למה שיכלתי לתת כל כך הרבה לילות/סופ"שים/חגים).
במקביל - עבודה שנייה - בבקרים/צהריים: מלגאי מחקר בתואר השני... נו, פועל מעבדה זול בטירוף, שהוא סטודנט לתואר שני עם סינדרום הערצה לפרופסורית החכמה שיודעת הכול ומי אני בכלל לעומתה. אינסוף שעות מעבדה, נחשב כמשרה מלאה וגם יותר מזה.
בקושי חצי שכר מינימום חודשי בש"ח שורה תחתונה בכל חודש, זה נקרא מלגת מחקר, כלומר X כסף לחשבון הבנק בלי שום מיסים כי מלגה... מצד שני גם בלי תשלום נסיעות, בלי תשלום של ביטוח לאומי, בלי שום הפרשות לשום כלום ובלי כלום.
כמלגאי מחקר אין בינך לבין ה- PI שלך (מנהלת המעבדה, הפרופסורית) יחסי עבודה ואתה לא עובד של העוניברסיטה... שזה אומר שאם יום אחד אתה לא בא לה טוב, יום למחרת אתה כבר לא מלגאי מחקר וכבר לא סטודנט לתואר שני (והכרתי כמה וכמה חברים שלי בתואר השני שזה בדיוק מה שקרה להם אחד לאחת).
כמובן שה- PI רצתה שאהיה כמה שיותר במעבדה, והייתי, כולל לילות וסופ"שים בהתאם לניסויים ולריאקציות שהרצתי.
מסיים את הניסויים במעבדה ורץ למשמרת הלילה... ככה 3 שנים.
במקביל - עבודה שלישית: מדריך במעבדות הנוער בעוניברסיטה (בתחום מדעי החיים). סביבות ה- 50-70 שעות בחודש
ויותר.
חותך מהמעבדה בין לבין, בלי שהפרופסורית תדע כי היא לא הסכימה לי (ולכן גם לא הייתי מתרגל בעוניברסיטה, כי היא לא הסכימה לי ורצתה שאהיה במעבדה כמה שיותר ולא אתעסק בלתרגל). מלמד כיתות ג' (אם אני זוכר נכון) עד תלמידי המכינה הקדם אקדמית.
פעם ראשונה בחיים שהרווחתי מעל שכר המינימום, קיבלתי 42 ש"ח/שעה בתור מדריך מעבדה (שכר המינימום היה אז משהו כמו 25 ש"ח/שעה, הרגשתי בעננים למשך חודשים רבים).
ככה 3 שנים.
כן... את כל אלו עבדתי במקביל (החישוב הסופי ייצא לכיוון ה- 300~ ומעלה שעות עבודה בחודש)... וכשאני חושב על זה היום אני מבועת ולא מבין איך עשיתי את זה. על באמת מבועת.
זו גם השריטה שלי וזה גם למה לעולם לא אכתוב עוניברסיטה עם א', כי הייתי עני. פשוט עני.
וזה גם למה כשה- PI הציעה לי להמשיך לדוקטורט עם הנתונים שלי (מאסטרנט שפרסם 3 מאמרים, 2 מהם על שמו, ואחד מהם ב- PNAS), סירבתי והתשובה שלי הייתה מילה במילה - "אני לא יכול להמשיך להיות עני יותר".
לא טסתי לחו"ל ושום כלום (לא למדתי בשנות ה- 90, סיימתי לפני עשור בסה"כ).
כלכלתי את עצמי מ- א' עד ת'.
גרתי במעונות המגעילים שאף אחד לא היה מוכן לגור בהם, כי הם היו זולים יותר, אלו עם המקלחות המשותפות והמטבח המשותף ומיטות הסוכנות והמזרנים המסריחים מספוג. גם על זה הסתלבטו עליי.
יצאתי מבוגר מדי מהעוניברסיטה בגלל שהתנחלתי בה 8 שנים (מכינה קדם אקדמית שנה אחת כי לא היו לי בגרויות + 4 שנים תואר ראשון + 3 שנים תואר שני), ובגלל שהתחלתי ללמוד מאוחר מדי בגיל 26 כי לא היה לי כסף ללמוד וגם לא ידעתי שאני מסוגל לזה בכלל.
עד היום אני מודה לעצמי של פעם שלא יצאתי עם חובות, אלא יצאתי מאוזן.
העובדה שלא יצאתי עם חובות ענקיים מהעוניברסיטה היא רק כי בגיל 32 חזר לי צ'ק של תשלום על הלימודים (הייתי בחובות של עשרות אלפי ש"ח), נלחצתי פצצות, לא רצו לתת לי ציונים של מבחנים/מעבדות ופחדתי על נפשי, ובאותו לילה שבו במשמרת לילה דמעתי כמו פאקינג ילדה קטנה במשך שעות עם שובלים של דמעות על הלחיים כשאני עוד צריך לקבל אנשים ולטפל בהם, איכשהוא גיליתי את האתר הבורדו המוזר הזה של הסולידית, עם השפה הפיננסית הגבוהה שלא הבנתי בה כלום לגמרי, פשוט שפה זרה, ועד היום אני מחשיב את הסולידית כאישה שהצילה לי את החיים (הפיננסיים בעיקר, אבל גם את החיים עצמם).
לא יודע אם עזרתי כי לא עניתי לך לשאלות ספציפיות אחת אחת...
אבל רק שתדעי שכשרוצים ומחליטים, אז מתחנג'רים על מה שצריך ועושים את מה שצריך לעשות.
את בטוח שמסוגלת.
בכולנו יש כוחות עצומים שלא מגלים אותם עד שלא מגלים אותם...
סליחה אם בלבלתי בשכל.
)
