@בלהבלה
תראה, אתה מיחס לזה יותר מידי חשיבות.
בסופו של דבר, קונים מנייה כי זה נכס, ובשביל הרווחים, ובשביל הדיבידנדים. חבר המנהלים של החברה, מבחינה חוקית, לא יכול באמת לפגוע בך, ואפילו לא יכול לקבל החלטות "בלתי סבירות" לרעתך.
מצד שני,
וזה קשור לשרשור שלי על הנפקת חברות טכנולוגיה מפסידות , נוצר פה מצב של כאילו מכשיר פיננסי חדש. מין מכשיר שהוא לא באמת מנייה, הוא יותר דומה לאג"ח, התשואה עליו אינה נקובה, אלא תלויה בשווי החברה. וזה בתכלס כלי בשביל לגייס הון בסכומים עצומים מבלי לאבד שליטה. ועובדה שהמכשיר הזה מתאים לשוק, כי אנשים קונים את המניות האלה. כנראה שמשקיעים לא רוצים לנהל את החברות שהם משקיעים בהן, אבל מוכנים לשים המון כסף, בשביל
הבטחה לקחת חלק ברווחים העתידיים.
לדעתי, יש פה סיכון מאוד גדול. רבות מהחברות האלה (צוקי וברין pop to mind) , מנוהלות בצורה מאוד בעייתית, וע"י מנהלים בעיתיים, וחסרי ניסיון. לא תמיד ההחלטות שלהםם סבירות. ויוצא שהמשקיעים מהציבור, נשענים על ה VCs והאנג'לים בשביל לעשות סדר.
לתפיסתי יש פה כמה עיניינים בעייתים:
1. פגיעה בדוקטורינה של shareholder primacy . אם לבעלי המניות אין שליטה אמיתית בחברה, אז למנהלים ולמייסדים, אין accountability אמיתי כלפי בעלי המניות. בד"כ האינטרסים האלה נשמרים ע"י ה VCs. אבל לך תסמוך עליהם.
2. דיבידנדים. בסופו של דבר, ההחלטה מתי החברה מתחילה לחלק דיבידנדים לא תלויה בבעלי המניות. היא תלויה במנהלים, ובמייסדים, שהם כנראה עשירים כקורח, ומעניין אותם "לשנות את העולם", ולא לשלם לי תשואה על ההשקעה.
3. לבעלי המניות אין השפעה אמיתית על בחירת המנכ"ל ועל מינוי חברי דרקטוריון, שקובעים את האסטרטגיה של החברה. ברוחו של גורדון גקו, לא מעט מהחברות שאני מחזיק (כמעט הכל דרך קרנות אומנם), הייתי רוצה שיפסיקו להתעסק בצמיחה, ולפעמים פשוט בשריפת כסף על מיזמים חסרי תועלת (גוגל). וישלמו לי דיבידנדים. או לכל הפחות ישקיעו בדברים עם תועלת נראת לעין, ולא יזרקו כסף על חלומות.