כמוסיקאי יוצא לי לנגן לא מעט באירועי התנדבות שונים. עשיתי סטאנדאפ בערב התרמה לתנו לחיות לחיות (ולמרות זאת התעקשתי לשלם על כרטיס בעצמי), הופעתי בהתנדבות בבתי אבות, נכנסתי לבובה גדולה של ציפור והלכתי לשמח חולי סרטן, ועוד ועוד.
חשוב לי בעיקר לדאוג שהכסף שלי יגיע למי שזקוק לו. לעסקים קטנים, לעצמאיים, ולא למשל לסופר מרקט אפילו אם זה יותר זול לפעמים.
אני משתדל שהכסף שלי יגיע למקומות טובים, לאנשים טובים. לאנשים הגונים.
כשהייתי בחו"ל במדינות עניות תרמתי המון כי שם באמת ראיתי מה זה עוני. היופי היה ששקל שלי היה שווה כתשעה שקלים במטבע שלהם, וכך יכולתי לתרום הרבה ולהרבה ובלי לפגוע ברמתי הכלכלית.
בארץ זה לא כך. כאן, כשהכל כל כך יקר, ואני למשל לא מקבל שום מענק בימי הקורונה כי נפלתי בין הכיסאות, והמדינה הזאת דואגת רק לשכירים, לזוגות צעירים עם ילדים (ראו מחיר למשתכן ומענקי הקורונה) - אני, כרווק צעיר ועצמאי מחוייב לדאוג בראש ובראשונה לעצמי במדינה כזאת. פה אני בראש של להרוויח. זאת האמת.
אני זוכר את ההרגשה של ה"לתת" בטיול. זאת היתה הרגשה נפלאה, שפתחה לי את הלב בהמון אספקטים אחרים, אך עד שלא יהיה שיוויון בין עצמאים לשכירים אני לא רואה את עצמי תורם כסף החוצה. בינתיים אני מתמקד בלהשקיע חלק מזמני בנגינה בהתנדבות ולשמח אנשים.