לומדים, חוסכים, משקיעים

[אלוקים לא משחק בקוביות]

אני דווקא מאוד מתחבר לפעילות גופנית ופחות לרולקסים ברור לי שחלק משמעותי מ"חופש כלכלי" עבורי הוא להתמיד בספורט לאורך זמן.

אני דווקא מתחבר לפעילות גופנית ופחות למוצרי יוקרה, אבל חשוב להבין: אורח חיים פעיל עולה יותר כסף. בשיחות עם חברים אני קורא לזה "כלכלת קלוריות".

ככל שפעילים יותר, ההוצאות עולות לאורך שרשרת ארוכה:

1. אוכל: שורפים יותר = צורכים יותר. יותר קלוריות, שומן וחלבון.
2. ציוד: קונים ציוד ספורט, בימנו לא מכיר אדם שלא מתאים תוסף זה או אחר לצרכים הייחודיים שלו, שלעתים נכתבים בגלל הפעילות הגופנית. היום קניתי קולגן :/
3. בריאות: יש יותר פציעות ואירועים רפואיים, זה גורם לעתים קרובות לשלם יותר על שירותים רפואיים ולא להסתפק בשירות הבסיסי (במערכת ריכוזית..)

לדעתי האישית, התוצאה היא שצריך תיק השקעות גדול יותר ואחוז משיכה גבוה יותר כדי לממן אורח חיים כזה בפרישה. התחושה שלי היא שאנשים נוטים להתעלם מזה עד שהם פורשים, הם מגלים שהנוסחה הכלכלית שלהם לא מחזיקה מעמד, ונאלצים להוריד הילוך בפעילות הגופנית בלית ברירה. משער שהמנגנון הזה לרוב בכלל אינו מודע.

לדעתי האישית, פנסיונרים רבים מורידים פעילות לא מתוך עצלנות, אלא פשוט כי מצבם הפיננסי מחייב אותם לשרוף פחות קלוריות.

 

[בת העמק]

פנסיונרים רבים מורידים פעילות לא מתוך עצלנות, אלא פשוט כי מצבם הפיננסי מחייב אותם לשרוף פחות קלוריות.

את זה עדיין לא פגשתי, מאיפה הנתונים שלך?

 

[אלוקים לא משחק בקוביות]

את זה עדיין לא פגשתי, מאיפה הנתונים שלך?

הוספתי גם בשורה הזאת "לדעתי האישית" שמתבססת על: הורה, דודים, קליינטים בחונוית טבע שעבדתי בהן. חבר של ההורים שמנהל חנות טבע הרבה שנים עם רוב מוחלט של קליינטים פנסיונרים קבועים, ושומע את שעל ליבם..

 

[בת העמק]

הוא הגיע ברכב ספורט מאוד יוקרתי ומאוד ייחודי, וכמובן שהבן שלי התלהב נורא. דיברנו על זה בחזור משהו כמו חצי שעה, אבל התקציר: הבן שלי שאל אותי כמה הוא עולה ולמה לנו אין רכב כזה. ועניתי לו את התשובה האמיתית - כי יש לנו דברים אחרים טובים יותר לעשות עם הכסף.

היתה לי שיחה דומה עם הבן כשהיה בגיל ההתבגרות ונפעם מחיי הלוקסוס של הכפרניקים.
בנוסף, אמרתי שאין לנו שום דרך לדעת אם הפאר הזה נקנה בהלוואות גדולות או מהכנסות גבוהות וגם לא ידוע מה מצב החשבון בבנק.

 

[בת העמק]

הוספתי גם בשורה הזאת "לדעתי האישית" שמתבססת על: הורה, דודים, קליינטים בחונוית טבע שעבדתי בהן. חבר של ההורים שמנהל חנות טבע הרבה שנים עם רוב מוחלט של קליינטים פנסיונרים קבועים, ושומע את שעל ליבם..

טוב שתיקנת.
אבל אין שום סיבה לא לעשות פעילות גופנית בגלל מצב פיננסי שדורש מהם לא לשרוף קלוריות, ומעולם לא שמעתי על הסבר כזה.

 

[אלוקים לא משחק בקוביות]

טוב שתיקנת.
אבל אין שום סיבה לא לעשות פעילות גופנית בגלל מצב פיננסי שדורש מהם לא לשרוף קלוריות, ומעולם לא שמעתי על הסבר כזה.

אולי המחקר לא נתן את דעתו עדיין לגבי הייחס שבין ניצול אנרגיה, צריכת קלוריות והוצאה כספית, אבל האם היית זקוקה לתגובה הקודמת שלי בשביל להיזכר שמזון עתיר קלוריות פשוטות ודל בשומן וחלבון בדר"כ זול יותר?

שמנוי לחדר הכושר, רכישת ציוד מתאים לפעילות, תחבורה וכדומה - מהווים חסם אמיתי עבור אנשים המעוניינים לשמור על פעילות גופנית?

 

[Yoshi_Invest]

בדיוק. ויש מקומות מסויימים בארץ, שאם תגיע לפגישה רצינית עם מכנס קצר - גמרת את עצמך עוד לפני שהפגישה התחילה.

ואתה תהנה ללכת למקומות כאלה?

 

[Therealdeal]

ואתה תהנה ללכת למקומות כאלה?

תלוי במהות הפגישה, אבל בכללי - לא רואה בעיה. למשל פגישת דירקטוריון של חברה ציבורית.

 

[Therealdeal]

אני דווקא מתחבר לפעילות גופנית ופחות למוצרי יוקרה, אבל חשוב להבין: אורח חיים פעיל עולה יותר כסף. בשיחות עם חברים אני קורא לזה "כלכלת קלוריות".

ככל שפעילים יותר, ההוצאות עולות לאורך שרשרת ארוכה:

1. אוכל: שורפים יותר = צורכים יותר. יותר קלוריות, שומן וחלבון.
2. ציוד: קונים ציוד ספורט, בימנו לא מכיר אדם שלא מתאים תוסף זה או אחר לצרכים הייחודיים שלו, שלעתים נכתבים בגלל הפעילות הגופנית. היום קניתי קולגן :/
3. בריאות: יש יותר פציעות ואירועים רפואיים, זה גורם לעתים קרובות לשלם יותר על שירותים רפואיים ולא להסתפק בשירות הבסיסי (במערכת ריכוזית..)

לדעתי האישית, התוצאה היא שצריך תיק השקעות גדול יותר ואחוז משיכה גבוה יותר כדי לממן אורח חיים כזה בפרישה. התחושה שלי היא שאנשים נוטים להתעלם מזה עד שהם פורשים, הם מגלים שהנוסחה הכלכלית שלהם לא מחזיקה מעמד, ונאלצים להוריד הילוך בפעילות הגופנית בלית ברירה. משער שהמנגנון הזה לרוב בכלל אינו מודע.

מבחינתי השיקול הכלכלי זניח כאן בהשוורה ליתר הסעיפים (מגורים, טיולים, חינוך, תחבורה). אוכל בריא לא קשור לספורט, והעלות השולית הנוספת של אדם העוסק בספורט באמת זניחה. ציוד - יש פה פוטנציאל להוצאות גבוהות, אבל גם כאן אני "פשוט" ולא דורש ציוד מורכב. ולגבי בריאות, אני חושב שספורט מונע מצבים רפואיים שהיו עולים הרבה יותר, ככה שבסך הכל יש לפעילות גופנית אפקט שמקטין עלויות.

לדעתי האישית, פנסיונרים רבים מורידים פעילות לא מתוך עצלנות, אלא פשוט כי מצבם הפיננסי מחייב אותם לשרוף פחות קלוריות.

לא מכיר אף אחד במצב הזה, כמו שציינה בת העמק. אף לא נפתח עוד דיון בנושא...

 

[SolidAce]

עדכון מאזן שנתי לשנת 2026.

תקציר: המשכנו לחסוך ולהשקיע. השווקים היו טובים אלינו, הבשילו מניות נוספות והמשכנו להפקיד למוצרים הפנסיוניים.

הערות:
1. בכל סעיף שבו מופיע "קודם", הכוונה היא לעדכון מה 10/10/2026 (תקופת זמן של שנה).
2. המספרים לא עגולים כי אני מעתיק מגליון אקסל שאני מנהל, עמכם הסליחה.
3. הסכומים באלפי ש"ח.

---

מזומן והשקעות לטווח קצר: 605 (קודם 233), עלייה של 372
סכום של 10K נמצא בעו"ש דרך קבע והיתר בקרנות כספיות. העלייה נובעת מהפקדות חדשות. המטרה היא הון עצמי לעסקת נדל"ן.

נדל"ן: 2,880 (קודם 2,880), ללא שינוי
דירת המגורים ממשיכה להיות משוערכת לפי מחיר הרכישה. לא כללתי בשווי כספים נוספים שהושקעו בה לאחר הרכישה.

השקעות "אלטרנטיביות": 245 (קודם 504), ירידה של 259
החלטתי להפחית לאפס אחת מהשקעות הנדל"ן היזמיות שלנו בחו"ל (השקעה א' שהרחבתי לגביה כאן). ייתכן שעוד נראה ממנה חלק מהקרן, אבל אין לי יכולת להעריך כמה ומתי. מבחינתי כל סכום שיחזור יהיה הפתעה חיובית. ההשקעה השנייה ממשיכה להיות משוערכת לפי סכום ההשקעה המקורי.

תיק ניירות ערך ממוסה בניהול עצמי: 5,858 (קודם 4,922), עלייה של 936
מאז העדכון הקודם רכשנו ניירות ערך בכ-333 אלף ש"ח. יתרת העלייה משקפת בעיקר את ביצועי השווקים ושינויי שערי מט"ח.

מניות בחברות שעבדנו\עובדים\משקיעים בהן: 1,682 (קודם 1,129), עלייה של 553
הסכום מהווה הערכה של השווי נטו לאחר תשלום המס, בין אם שולי, הוני, מס יסף או שילוב שלהם, בהתאם להחזקה.

קרנות השתלמות וקופות גמל: 1,212 (קודם 1,018), עלייה של 194
העלייה כוללת הפקדות שוטפות ותשואות. חלק מהקרנות כוללות הפקדות מעל לתקרה.

פנסיות: 2,188 (קודם 1,677), עלייה של 511
העלייה נובעת מהפקדות עובד\מעסיק שוטפות גבוהות ומשינויים בשוק. כלל המוצרים הפנסיוניים נמצאים במסלולים עם חשיפה גבוהה למניות.

השקעות על שם הילדים: 213 (קודם 190), עלייה של 23
הסכום כולל קופות גמל להשקעה ללא הפקדות חדשות וחיסכון לכל ילד.

התחייבויות: 216 (קודם 209), גידול של 7
הלוואה משפחתית שנלקחה לצורך רכישת דירת המגורים, ב 3% בלון שנתי.

---

סיכום, עד כדי שגיאות עיגול:

סך נכסים: 14,883 (קודם 12,553), עלייה של 2,330
התחייבויות: 216 (קודם 209), גידול של 7
שווי לפני מס רווחי הון: 14,667 (קודם 12,343), עלייה של 2,324
שווי ללא פנסיות: 12,479 (קודם 10,667), עלייה של 1,812

---

פעולות שעשינו בשנה האחרונה​

* מאז העדכון הקודם רכשנו ניירות ערך בסכום כולל של 676 אלף ש"ח, שהתחלקו חצי-חצי בין רכישת מדדי מניות וקרנות כספיות. החיסכון מסביר חלק משמעותי מהגידול, אבל כבר לא את רובו.
* החלטתי לאפס את השווי של אופציות והשקעות בחברות פרטיות. במקרה הזה לא התרחש אירוע שלילי מיוחד - החברות עדיין קיימות, וחלקן אף נראות במצב מעולה. שיניתי את ברירת המחדל: נכס פרטי, לא נזיל, שאין לי ודאות שהוא שווה כסף ושאוכל לממש אותו, מקבל שווי אפס. זו אינה חשבונאות מדויקת במיוחד (שגם לא נדרשת ברמת משק בית לדעתי), אלא כלי התנהגותי. אני מעדיף שהמאזן ישפיע על ההחלטות שלנו באופן שמרני, ולא ייתן לי תחושת עושר המבוססת על נכסים שאולי לעולם לא יתממשו.
* השקעת הנדל"ן הנוספת שאני מתאר פה ומייחל לה בשנתיים האחרונות לא ממש מתקדמת. החלטנו שנעשה עוד השקעת נדל"ן בארץ, בין אם זו המתוארת ובין אם אחרת, בשנה הקרובה. מקווה לעדכן במהרה.
* טיילנו בחו"ל במהלך השנה יחד כחודש במצטבר, ועוד 5-6 טיולים קצרים של יומיים-שלושה בארץ. אפשר לומר שהעלייה שלנו בצריכה נספגת בעיקר בסעיף הטיולים

---

עדכון קריירה​

המשרה הציבורית (והמרכזית) שלי מתקדמת טוב, והייתה לי שנה מעולה. בנוסף, מתחילת השנה לקחתי על עצמי תפקיד ייעוץ חלקי בתעשייה. הגעתי כדי לחקור שאלה עסקית ממוקדת, אבל התפקיד התרחב בהדרגה. אני נדרש ללמוד ולהכיר תחומים נוספים ואני ממש נהנה, למרות שלפעמים לוח הזמן צפוף. בפאן החברתי, אני עובד עם אנשים מעולים ונחשף לתפיסות עולם שונות.

התפקיד הזה מהווה קפיצת מדרגה של ממש בקריירה שלי בתעשייה, לאו דווקא בגלל היקף העבודה או התגמול. אלא משום שלראשונה אני משתמש כמעט בכל ארגז הכלים שלי, מה שמסביר לי ולאחרים מה הערך המיוחד שמישהו עם הרקע והיכולות שלי יודע לתת. אני מקווה שיפתחו לי דלתות נוספות, אבל לא מחפש אותן כרגע.

החוויה הזאת גם מחדדת לי את היתרון שבשילוב בין משרה ציבורית ופרטית, במיוחד בעידן הזה שהכל בו אי-ודאי. המשרה המרכזית נותנת לי חופש, עומק וגמישות. העבודה בתעשייה נותנת קצב אחר, משוב מהיר והשפעה ישירה על החלטות בהיקף גדול.

---

מחשבות על עושר וקבוצות ייחוס​

רוב חיי המקצועיים עברו במסגרות ציבוריות. זו סביבה במעמד סוציו-אקונומי בינוני פלוס (נאמר עשירונים 6-8?) שאינה עשירה במיוחד ולא מתעניינת בסממנים של עושר. אף אחד סביבי לא מתעניין מאיפה החולצה שלי, איזה שעון אני עונד או באיזה רכב אני מגיע לעבודה. הסטטוס, ככל שקיים, קשור לפעילות המקצועית בלבד: מה עשית, על מה אתה עובד, מה אתה יודע לתת לאחרים.

במסגרת העשייה שלי וכמה יוזמות שאני שותף להן, נחשפתי לסביבה חברתית שלא הכרתי מקרוב - ביליתי כמה עשרות שעות עם שכירים בכירים שחלקם עשירים מאוד. בעולם הזה כסף וצריכה הם חלק טבעי יותר מהשיחה. מדברים על רכבים, שעונים, מסעדות, חופשות ובתים. מישהו מתייעץ אם לשדרג רכב, למרות שההפרש במחיר יכול להיות הון עצמי לדירה. מישהו אחר מדבר על בית החלומות שהוא בונה על שטח של דונם בשרון. וזה לא רק חפצים, אלא גם קניית זמן והסרת חיכוך מהחיים. למשל מאמנת פילטיס שמגיעה אליך הביתה ב 6 בבוקר כדי להספיק אימון לפני שהילדים מתעוררים. הספר שלך שמגיע אליך למקום העבודה בחלון בין פגישות. או שירותי ניקוי יבש בתוך פחות מיום. כלומר לא דברים ראוותניים, אבל כאלה שהופכים חיים עמוסים לקלים ונוחים יותר.

השיח הזה לא נובע (בהכרח) מתוך ראוותנות, והוא בוודאי שלא נוכח כל הזמן, אבל אלו סממנים שנמצאים בחיים ובשפה של הקבוצה. כל זה גרם לי להיות מודע לדברים שביום-יום שלי היו שקופים. לגרוטאה שאני נוסע בה, לדירה הסטנדרטית שלנו שאין בה שיש מיובא מאיטליה, ולטי-שירטס שאני לובש דרך קבע ואת חלקם צריך לזרוק ולהחליף. דברים שמנקודת מבטי הם סתם בחירות פונקציונליות הפכו לסמלי הצלחה ושייכות. לקח לי זמן להבין שהסיבה לאי-הנוחות שלי היא מבוכה. זיקקתי את המחשבות שלי לשאלות הבאות:

אם אנחנו באמת כל כך מוצלחים במה שאנחנו עושים, ומצבנו הכלכלי טוב, למה החיים שלנו לא נראים כך מבחוץ? האם זו בחירה מודעת בערכים ובאורח חיים שמתאים לנו, או פשוט הרגל ישן של מי שעדיין לא מרגיש שמותר לו להוציא? האם לא כדאי לכוון "גבוה יותר"?

יש לי תשובות חלקיות. באופן אישי, אני מרגיש טבעי יותר בתרבות שבה הרכב והשעון שלי אינם מעניינים במיוחד. ככה חייתי כל חיי, ואני לא רואה סיבה להשתנות. אני אוהב להיות שקוף ונטול צורך להרשים אחרים, אוהב חיים "פשוטים" וסולד משיח "צרכניסטי". אני מעדיף את החופש להתאמן מתי שאני רוצה, כי האפקט השלילי של חוסר הנוחות בתיאום עם מאמנת גובר על היתרונות שאקבל ממנה. אני לא מרגיש צורך להסתפר כל שבועיים ומוכן פעם בכמה חודשים לחכות 5-10 דקות שהספר יתפנה.

מצד שני, העושר שאני מדבר עליו הוא תוצר לוואי של תכונות אופי וסגנון חיים שאני שותף להן ומוכן לאמץ: שאפתנות, תחושת בעלות ואחריות שאין לעובד הממוצע, קרבה לקבלת החלטות והנכונות לקבל תגמול שתלוי בעיקר בביצועים (80-95% מהתגמול קשור ישירות לביצועים).

ויש לי גם תובנה מקצועית. בעבר ציירתי איזה דיכוטומיה של בחירה בינארית בין שכיר עם ביטחון לבין יזם עם פוטנציאל להתעשר ממש. ופתאום פגשתי שכירים בכירים שלקחו אחריות גדולה, צברו מניות ובונוסים לאורך שנים והגיעו לעושר משמעותי מאוד. הם לא יזמים שאכלו חצץ ושחו באי-ודאות כדי להקים את החברה, אבל הם גם לא מחליפים שעות עבודה במשכורת חודשית. אני חושב שה DNA שלי יכול להתאים לתפקידים מסויימים בתעשייה במעמד הזה. אבל מוקדם לי מידי לתרגם את זה לפעולה ממשית.

---

המטרה המקורית של היומן הייתה להבין כיצד צבירת הון אמורה להשפיע על החיים ועל הבחירות שלנו. מהבחינה הזו, השנה האחרונה הייתה מעניינת יותר מהשינוי במספרים. מנגנון ההשקעה שלנו כבר כמעט אוטומטי. השאלות המורכבות נמצאות כיום בעיקר במשפחה, בקריירה, ובבחירת המשחקים שבהם אני רוצה לשחק "כשאהיה גדול".

אם יש לכם שאלות\ביקורות\מחשבות הצעות - כרגיל, אשמח לשמוע!

שוב, תודה רבה על השיתוף (ושאתה ממשיך לעדכן כאן בפורום), ובכנות יחד עם בהירות (פנימית) שהן לא מובנות מאליהן.

אני מאוד התחברתי להרבה דברים שכתבת. אני חושב שהאנשים בפורום הזה, מסיבות כאלו ואחרות, הם אנשים מסוג מסוים. הנסיבות שהובילו אנשים לסולידית, ובפרט בצורה כזו שמעמיקה בפורום, בעיני תואמות לחתך אוכלוסיה דיי ספציפי - והרבה אנשים חולקים כאן הרבה במשותף בצירים שונים.
אני לא גדלתי במשפחה עם הרבה כסף. ויתר על כן (כי זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק), גם לא גדלתי במשפחה שמקובל אצלה להוציא הרבה כסף. הרבה שנים חשבתי בחיים שלי שלהצליח ״לא לבזבז״ זה דבר יותר מוערך מאשר לבזבז. לדוגמה, לרכב עם אופניים מאוד פשוטות יחד עם אנשים עם אופניים טובות ולהיות באותה מהירות זה תמיד היה יותר מרשים בעיני. להצליח לתקן או לבנות משהו בעצמי במקום לשלם עליו היה מאוד מרשים בעיני. לאפטם את הרכב שאני נוהג עליו וההוצאות היום-יומיות שלי היה משהו שמוערך בעיני.

ככל שהתקדמתי בחיים התחלתי להיות סביב אנשים שגדלו בעשירון העליון או באחוזון העליון אפילו לרוב. התחלתי להבין שאני באמת לא משתלב שם. ההרגלים שלי שונים, ואנשים שם לא מעריכים את זה. אם אני הסתכלתי בזלזול (לא מופגן) על מישהו שמחזיק שעון יד של אלפי שקלים או קונה את האייפון הכי חדש כל שנה כשהוא יוצא, הוא הסתכל עלי בזלזול חזרה שאני עם פלאפון ישן או מגן מסך שבור שלא טרחתי להחליף. וגיליתי שהזלזול שלו יותר חשוב.
במרוצת השנים זה הפריע לי ופגע בי בכל מיני דברים.

הדוגמה עם האופניים היא בעיני טובה ולדעתי ממחישה את זה טוב (ולא קרתה אצלי אישית, אבל ניקח אותה). הייתי בן אדם שיכול להגיד שאופניים זה אחלה, אבל את האירובי שלי אני בוחר לעשות בריצה. כי אופניים ״לא כזה מושך אותי״, ולא מצדיק השקעה של אלפי שקלים בציוד (או יותר). אז נכון, חסכתי כמה אלפי שקלים, או עשרות אלפי שקלים, אבל אולי נותרתי מחוץ למעגל(ים) שכדאי להיות בהם, ומחוץ לשיח או מכנה משותף שעשוי להיות חשוב.

אם זה יעורר למישהו משהו, אני גדלתי על משחקי אסטרטגיה (age of empires בפרט), ובתור ילד האסטרטגיה שלי תמיד הייתה אותו דבר - לאסוף המון משאבים, לשדרג את כל המבנים שלי, להתקדם ב״עידנים״ ולהשקיע כסף בלבנות צבא מאוד חזק. לא קניתי חיילים חלשים בתחילת המשחק, כי ידעתי שבהמשך אוכל לקנות חיילים הרבה יותר חזקים, ועכשיו עדיף להשקיע בפועלים ובשדרוג מבנים שיאפשרו לי לצבור הון בצורה הרבה יותר יעילה.
השכן שלי הגיע אלי יום אחד (יאמר לזכותי שהוא היה גם גדול ממני בכמה שנים), וראיתי אותו משחק. הוא הוציא את המשאבים ממש בהתחלה, בנה צבא ובזבז המון כסף במקום לחסוך לשדרוגים (וזה גירד לי מאוד, לא האמנתי שהוא עושה את זה). עם הצבא הזה הוא יצא ״לצבור ערך״ בשלבים מוקדים של המשחק - לתקוף את היריב, להשיג כל מיני דברים. זו הייתה בפער אסטרטגיה שולטת על לחסוך ללא סוף כדי לממן בסוף צבא (מטורף) ורק אז לתקוף איתו את היריב.

כבר כמה שנים (לכל הפחות שמונה) אני עובד אקטיבית על למצוא את האיזון הנכון, שתמיד משתנה, במידה שאני מוציא בה כסף.
אני מזכיר לעצמי כל הזמן שכסף זה אמצעי, וכמו שאפשר לבזבז אותו יתר על המידה אפשר גם לא להשתמש בו מספיק, ושני הכיוונים לא אופטימליים.
לפעמים כדי להשקיע כסף.

בעיני כל הדוגמאות שהבאת הם דוגמאות מעולות להשקעה נבונה של הכסף. הזמן שלך היום שווה במכפילים (עצומים) על הזמן שלך עוד 10 ו15 שנים. התשואה על השקעה בספר או מאמן שמגיע אליך בעיני תניב לך יותר מכל מכשיר השקעה אחר. וגם אם לא - מההיכרות שלי איתך עד כה, הניחוש שלי שתעדיף לבלות את הזמן בעבודה על הדברים שלך במקום ללכת ולחכות לספר. ויש לכם את הכסף להרשות את זה.

אני משתדל להסתפר כל שבועיים, לקנות יותר בגדים ממה שאני חושב שצריך או הייתי רוצה, ולרכוש את היכולות וההרגלים (כמו אלו) שאני לא אוהב ולא מרגיש איתם בנוח. וגם בכנות, אין לי באופן טבעי. אני לא רואה את זה בעיניים שלי, לא כיף לי לנסות ״ללמוד״ לראות את זה, ויש לי רתיעה/גועל/תחושת אשמה או מפונקות כשאני מנסה לרכוש את ההרגלים האלו. כשאני קונה בגדים שאני מרגיש שאני לא צריך (או במחיר שנראה לי מוגזם) או כשאני הולך להסתפר באופן תכוף. זה באמת באמת קשה לי. אבל הבנתי שזה משהו שיעזור לי להגיע למקומות שאני רוצה ״ולהיטמע״ בסביבה שאני נמצא בה ומכוון אליה מבלי להיות עוף מוזר.
____

בלי קשר לכל זה (וסליחה על המניפסט שהיומן שלך הוציא ממני, שמהווה כמעט כתיבת יומן משל עצמי), מזל טוב ובהצלחה עם כל ההתקדמות וההתפתחות המקצועית.

כתבת שהמשרה הציבורית נותנת לך חופש לצד הקצב האחר של התעשייה - בעיני ההון שצברתם הוא מה שנותן לך חופש, כי פרקטית אתה פחות או יותר בחופש כלכלי אם אני מבין נכון.
ובעיני האתגרים והדברים שאתה מתאר בשוק הפרטי, כשנעשים בחופש כלכלי, הם בטח חוויה מדהימה. לחוות את הקצב, הסיכון, הדינאמיות - מבלי להיות פגיע לדינאמיות הזו. זה כמו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. נשמע מדהים ומעניין, ואיזה כיף שהגעת לנקודה הזו (ואכן, זה ספציפית שווה יותר מכל רולקס..)

 

[אלוקים לא משחק בקוביות]

לא מכיר אף אחד במצב הזה, כמו שציינה בת העמק. אף לא נפתח עוד דיון בנושא...

שמח להיות הראשון שכותב על זה אם כך.

ולגבי בריאות, אני חושב שספורט מונע מצבים רפואיים שהיו עולים הרבה יותר, ככה שבסך הכל יש לפעילות גופנית אפקט שמקטין עלויות.

יש לי ביקורת על רוב מה שכתבת, אבל זה הלוג שלך ולא אסיט אותו חלילה להתנצחויות דיאלקטיות.

 

[קפיצת הדרך]

בחלק הקשור לקריירה - לנסות לכוון גבוה יותר למשרות של "שכיר בכיר". אנחנו מסתפקים במועט (יחסית), ולכן לא חשבתי שארצה לקחת משרות עם אחריות מהאופן שציינתי. אין לי מה לעשות עם התגמול. אבל פתאום אני מבין איך אפשר להינות מהמשרה עצמה. זה אולי ברור לחלק מהאנשים שאפשר להינות מהעבודה ומהלחץ, אבל אני מודה שלי זה לא היה ברור. רק כשראיתי דוגמאות חיות לזה בעיניים הצלחתי לדמיין כמה אהנה מהמשרה עצמה, בלי קשר לתגמול או לאיזה דלתות תיפתחנה.

בטח ללכת על זה. מה יש לך להפסיד?
הרי יש לך את המשרה הציבורית הנוחה, אז מקסימום אם לא תהנה או אם זה יהיה מלחיץ מדי, תחזור למחקר שלך (בהנחה שתוכל לשלב גם וגם).
אם תצטרך לעזוב את המשרה הציבורית (בשביל לקבל משרה באמת בכירה ומשמעותית) ואתה חושש מזה, אז לדעתי בשלב הראשון אתה יכול לקחת שבתון (ואף להאריך ליותר משנה במקרים רבים) ולבדוק אם זה מתאים לך, לפני שאתה עושה את הצעד הזה.


אגב, אם אתה זוכר בתחילת היומן כתבתי לך בדיוק על זה…

יש מצב שהניסיון שלך בתעשייה והחוויה של ״להיות אחד מ 1000״ הייתה כשעוד לא היית ברמה שבה אתה נמצא כיום?
אולי ההחלטות שלך, היכן להיות חוקר (כבר היום) מושפעות מחוויה שמזמן כבר לא אקטואלית למציאות שלך כיום?

אני פשוט בספק רב מאוד אם ברמה שלך אתה תהיה אחד מ-1000…
ברמות שכר האלו וברמת הידע הזו

אני מאמינה שאתה לא תרגיש ״בורג קטן״ וההשפעה שלך והחוויה שלך בתעשייה יכולה להיות משמעותית ומאוד מספקת וזאת מבלי להתפשר על השכר.

תראה לאקדמיה יש באמת הרבה ייתרונות. מעבר לצורת העבודה והנוחות שבקביעות, החופש האקדמי והיכולת לעבוד על מחקרים תיאורטיים לחלוטין קוסמים להרבה אנשים. בתעשייה זה מרוץ. זה יכול להיות מלהיב ומספק אבל עדיין ״מרוץ״. ולגבי המחקר, גם אם הוא מתחיל כמחקר תיאורטי, בשלב מסויים המחקר צריך ״לרדת לקרקע״ אחרת הפרויקט מבוטל.
מצד שני יש אנשים שאוהבים את השלב שבו המחקר (שהתחיל כתיאורטי ונראה בהתחלה כמו פנטזיה) פתאום קורם עור וגידים, ובסופו של יום מליארדי בני אדם משתמשים בו. הסיפוק של זה יכול להיות אדיר. בערך הכי רחוק מחוויה של ״בורג קטן״.

 

[רעב_לטחינה]

ופתאום פגשתי שכירים בכירים שלקחו אחריות גדולה, צברו מניות ובונוסים לאורך שנים והגיעו לעושר משמעותי מאוד. הם לא יזמים שאכלו חצץ ושחו באי-ודאות כדי להקים את החברה, אבל הם גם לא מחליפים שעות עבודה במשכורת חודשית. אני חושב שה DNA שלי יכול להתאים לתפקידים מסויימים בתעשייה במעמד הזה. אבל מוקדם לי מידי לתרגם את זה לפעולה ממשית.

אשמח לשמוע פירוט נוסף על אופי העבודה של השכירים האלו: האם כולם הם בעמדות ניהוליות? או שחלקם גם בתפקידים טכניים בכירים (IC)?
ועוד משהו - האנשים האלה מצליחים גם לשמור על work life balance מסויים ולעזור בגידול המשפחה שלהם? או שזה רק עבודה

 

[Therealdeal]

@SolidAce זאת הודעה מדהימה, תודה על ההשקעה והפתיחות!

שוב, תודה רבה על השיתוף (ושאתה ממשיך לעדכן כאן בפורום), ובכנות יחד עם בהירות (פנימית) שהן לא מובנות מאליהן.

אני מאוד התחברתי להרבה דברים שכתבת. אני חושב שהאנשים בפורום הזה, מסיבות כאלו ואחרות, הם אנשים מסוג מסוים. הנסיבות שהובילו אנשים לסולידית, ובפרט בצורה כזו שמעמיקה בפורום, בעיני תואמות לחתך אוכלוסיה דיי ספציפי - והרבה אנשים חולקים כאן הרבה במשותף בצירים שונים.
אני לא גדלתי במשפחה עם הרבה כסף. ויתר על כן (כי זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק), גם לא גדלתי במשפחה שמקובל אצלה להוציא הרבה כסף. הרבה שנים חשבתי בחיים שלי שלהצליח ״לא לבזבז״ זה דבר יותר מוערך מאשר לבזבז. לדוגמה, לרכב עם אופניים מאוד פשוטות יחד עם אנשים עם אופניים טובות ולהיות באותה מהירות זה תמיד היה יותר מרשים בעיני. להצליח לתקן או לבנות משהו בעצמי במקום לשלם עליו היה מאוד מרשים בעיני. לאפטם את הרכב שאני נוהג עליו וההוצאות היום-יומיות שלי היה משהו שמוערך בעיני.

ככל שהתקדמתי בחיים התחלתי להיות סביב אנשים שגדלו בעשירון העליון או באחוזון העליון אפילו לרוב. התחלתי להבין שאני באמת לא משתלב שם. ההרגלים שלי שונים, ואנשים שם לא מעריכים את זה. אם אני הסתכלתי בזלזול (לא מופגן) על מישהו שמחזיק שעון יד של אלפי שקלים או קונה את האייפון הכי חדש כל שנה כשהוא יוצא, הוא הסתכל עלי בזלזול חזרה שאני עם פלאפון ישן או מגן מסך שבור שלא טרחתי להחליף. וגיליתי שהזלזול שלו יותר חשוב.
במרוצת השנים זה הפריע לי ופגע בי בכל מיני דברים.

הדוגמה עם האופניים היא בעיני טובה ולדעתי ממחישה את זה טוב (ולא קרתה אצלי אישית, אבל ניקח אותה). הייתי בן אדם שיכול להגיד שאופניים זה אחלה, אבל את האירובי שלי אני בוחר לעשות בריצה. כי אופניים ״לא כזה מושך אותי״, ולא מצדיק השקעה של אלפי שקלים בציוד (או יותר). אז נכון, חסכתי כמה אלפי שקלים, או עשרות אלפי שקלים, אבל אולי נותרתי מחוץ למעגל(ים) שכדאי להיות בהם, ומחוץ לשיח או מכנה משותף שעשוי להיות חשוב.

אם זה יעורר למישהו משהו, אני גדלתי על משחקי אסטרטגיה (age of empires בפרט), ובתור ילד האסטרטגיה שלי תמיד הייתה אותו דבר - לאסוף המון משאבים, לשדרג את כל המבנים שלי, להתקדם ב״עידנים״ ולהשקיע כסף בלבנות צבא מאוד חזק. לא קניתי חיילים חלשים בתחילת המשחק, כי ידעתי שבהמשך אוכל לקנות חיילים הרבה יותר חזקים, ועכשיו עדיף להשקיע בפועלים ובשדרוג מבנים שיאפשרו לי לצבור הון בצורה הרבה יותר יעילה.
השכן שלי הגיע אלי יום אחד (יאמר לזכותי שהוא היה גם גדול ממני בכמה שנים), וראיתי אותו משחק. הוא הוציא את המשאבים ממש בהתחלה, בנה צבא ובזבז המון כסף במקום לחסוך לשדרוגים (וזה גירד לי מאוד, לא האמנתי שהוא עושה את זה). עם הצבא הזה הוא יצא ״לצבור ערך״ בשלבים מוקדים של המשחק - לתקוף את היריב, להשיג כל מיני דברים. זו הייתה בפער אסטרטגיה שולטת על לחסוך ללא סוף כדי לממן בסוף צבא (מטורף) ורק אז לתקוף איתו את היריב.

ממש חוויתי את הדברים שאתה מדבר עליהם לאורך השנים. למשל - לטייל בחו"ל שנה+ בתקציב שמספיק לאנשים בחצי שנה. או לטפס על הרים עם תיק לא מאוד איכותי (ולכן כבד) ופליז לא מאוד איכותי (ולכן כבד יותר ומחמם פחות). ואני אהבתי ממש את המשחק הזה של למקסם עם המינימום, והתכונות שלי שאיפשרו אותו קידמו אותי מאוד בחיים. לא חושב שהייתי מגיע לאיפה שאני נמצא בלעדיהן. אבל החל מאיזשהי נקודה, כמו שאתה אומר, הן מתחילות להכביד. אני כבר לא חייב להסתפק במועט.

מראה חיצוני ובגדים זה גם נושא חשוב, כי לאורך השנים בקושי רכשתי בגדים חדשים. קיבלתי SWAG מכל מיני מקומות באופן די תדיר, אז לא היה לי צורך. אני גם די סולד מחווית הקנייה הפיזית, כך שבשילוב עם הספרטניות שאתה מדבר עליה ושנינו חווינו אותה, לא היה לי ממש צורך. אני מינימליסט באופי שלי ובכל מקרה לא רוצה בגדים מיותרים, אבל השנה נפל לי האסימון והתחלתי לקנות בגדים גם כ"שלא חייבים".

כבר כמה שנים (לכל הפחות שמונה) אני עובד אקטיבית על למצוא את האיזון הנכון, שתמיד משתנה, במידה שאני מוציא בה כסף.
אני מזכיר לעצמי כל הזמן שכסף זה אמצעי, וכמו שאפשר לבזבז אותו יתר על המידה אפשר גם לא להשתמש בו מספיק, ושני הכיוונים לא אופטימליים.
לפעמים כדי להשקיע כסף.

מסכים לגמרי. ביומן מסע שלי יש נקודה בזמן שבכלל הבנתי שיש דבר כזה שנקרא איזון (כלומר להסתפק במועט זאת לא אסטרטגיה דומיננטית). ומאז התחלתי ללכת לכיוונו לאט, ואני עדיין בדרך. יש פה גם אנשים אחרים שלמדתי מהם המון שעברו באותה הדרך, ושמח להוסיף גם אותך לרשימה הזאת

בעיני כל הדוגמאות שהבאת הם דוגמאות מעולות להשקעה נבונה של הכסף. הזמן שלך היום שווה במכפילים (עצומים) על הזמן שלך עוד 10 ו15 שנים. התשואה על השקעה בספר או מאמן שמגיע אליך בעיני תניב לך יותר מכל מכשיר השקעה אחר. וגם אם לא - מההיכרות שלי איתך עד כה, הניחוש שלי שתעדיף לבלות את הזמן בעבודה על הדברים שלך במקום ללכת ולחכות לספר. ויש לכם את הכסף להרשות את זה.

אני משתדל להסתפר כל שבועיים, לקנות יותר בגדים ממה שאני חושב שצריך או הייתי רוצה, ולרכוש את היכולות וההרגלים (כמו אלו) שאני לא אוהב ולא מרגיש איתם בנוח. וגם בכנות, אין לי באופן טבעי. אני לא רואה את זה בעיניים שלי, לא כיף לי לנסות ״ללמוד״ לראות את זה, ויש לי רתיעה/גועל/תחושת אשמה או מפונקות כשאני מנסה לרכוש את ההרגלים האלו. כשאני קונה בגדים שאני מרגיש שאני לא צריך (או במחיר שנראה לי מוגזם) או כשאני הולך להסתפר באופן תכוף. זה באמת באמת קשה לי. אבל הבנתי שזה משהו שיעזור לי להגיע למקומות שאני רוצה ״ולהיטמע״ בסביבה שאני נמצא בה ומכוון אליה מבלי להיות עוף מוזר.

בול. סוג של קנס שצריך לשלם אם רוצים להיות במקומות מסויים בקריירה. התכוונת רק לקריירה או גם לסביבת המגורים וכו'?

____
בלי קשר לכל זה (וסליחה על המניפסט שהיומן שלך הוציא ממני, שמהווה כמעט כתיבת יומן משל עצמי), מזל טוב ובהצלחה עם כל ההתקדמות וההתפתחות המקצועית.

תודה רבה! ותרגיש בנוח, אני לומד המון מהלך הרוח שאתה משדר כאן.

 

[Therealdeal]

בטח ללכת על זה. מה יש לך להפסיד?
הרי יש לך את המשרה הציבורית הנוחה, אז מקסימום אם לא תהנה או אם זה יהיה מלחיץ מדי, תחזור למחקר שלך (בהנחה שתוכל לשלב גם וגם).
אם תצטרך לעזוב את המשרה הציבורית (בשביל לקבל משרה באמת בכירה ומשמעותית) ואתה חושש מזה, אז לדעתי בשלב הראשון אתה יכול לקחת שבתון (ואף להאריך ליותר משנה במקרים רבים) ולבדוק אם זה מתאים לך, לפני שאתה עושה את הצעד הזה.

זו גם התוכנית שלי, ואני בדרך לשם. המסלול שציינת אפשרי בהחלט, ואני מתכנס למינדסט הזה ככל שהזמן עובד. זה לא שאני יכול ללחוץ על כפתור והכל יקרה מעצמו - אני צריך לעבוד קשה כדי למצוא ולייצר את ההזדמנות. אבל אני חושב בכיוון הזה יותר ויותר.

אגב, אם אתה זוכר בתחילת היומן כתבתי לך בדיוק על זה…

כשכתבת את זה, חשבתי שאני מבין את המשפט - אבל לא באמת הבנתי. לא הצלחתי לדמיין איך ארגיש עם ההשפעה שאת מדברת עליה. כנראה תבונה שמגיעה עם השנים ועם הנסיון (במקרה שלי), או מוקדם אם את מוכשרת (כמו במקרה שלך).

אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא...

 

[Therealdeal]

אשמח לשמוע פירוט נוסף על אופי העבודה של השכירים האלו: האם כולם הם בעמדות ניהוליות? או שחלקם גם בתפקידים טכניים בכירים (IC)?

אני מכיר אנשים שמרוויחים סכומים מאוד יפים כ IC בגמפאות בארץ (סדר גודל של 2 מליון ש"ח ב TC שנתי). הם אמנם לא מנהלים, אבל יש להם הרבה אחריות. אבל בשכבה שהזכרתי מדובר במספרים אחרים לגמרי.

ועוד משהו - האנשים האלה מצליחים גם לשמור על work life balance מסויים ולעזור בגידול המשפחה שלהם? או שזה רק עבודה

לא חושב שאני יכול לענות על זה. אבל כן אומר שאם אתה בארה"ב שבוע בחודש, כנראה שזה קשה. מאוד. ודורש הקרבה גדולה מבן\בת הזוג.

 

[SolidAce]

@SolidAce זאת הודעה מדהימה, תודה על ההשקעה והפתיחות!

ממש חוויתי את הדברים שאתה מדבר עליהם לאורך השנים. למשל - לטייל בחו"ל שנה+ בתקציב שמספיק לאנשים בחצי שנה. או לטפס על הרים עם תיק לא מאוד איכותי (ולכן כבד) ופליז לא מאוד איכותי (ולכן כבד יותר ומחמם פחות). ואני אהבתי ממש את המשחק הזה של למקסם עם המינימום, והתכונות שלי שאיפשרו אותו קידמו אותי מאוד בחיים. לא חושב שהייתי מגיע לאיפה שאני נמצא בלעדיהן. אבל החל מאיזשהי נקודה, כמו שאתה אומר, הן מתחילות להכביד. אני כבר לא חייב להסתפק במועט.

מראה חיצוני ובגדים זה גם נושא חשוב, כי לאורך השנים בקושי רכשתי בגדים חדשים. קיבלתי SWAG מכל מיני מקומות באופן די תדיר, אז לא היה לי צורך. אני גם די סולד מחווית הקנייה הפיזית, כך שבשילוב עם הספרטניות שאתה מדבר עליה ושנינו חווינו אותה, לא היה לי ממש צורך. אני מינימליסט באופי שלי ובכל מקרה לא רוצה בגדים מיותרים, אבל השנה נפל לי האסימון והתחלתי לקנות בגדים גם כ"שלא חייבים".

מסכים לגמרי. ביומן מסע שלי יש נקודה בזמן שבכלל הבנתי שיש דבר כזה שנקרא איזון (כלומר להסתפק במועט זאת לא אסטרטגיה דומיננטית). ומאז התחלתי ללכת לכיוונו לאט, ואני עדיין בדרך. יש פה גם אנשים אחרים שלמדתי מהם המון שעברו באותה הדרך, ושמח להוסיף גם אותך לרשימה הזאת

בול. סוג של קנס שצריך לשלם אם רוצים להיות במקומות מסויים בקריירה. התכוונת רק לקריירה או גם לסביבת המגורים וכו'?

תודה רבה! ותרגיש בנוח, אני לומד המון מהלך הרוח שאתה משדר כאן.

תודה! באמת התחברתי להרבה ממה שכתבת. אני עוד צעיר יותר, ולא במקומות שלך בחיים האישיים או המקצועיים, אז אני גם זוכה לזויות ראייה של מישהו מהמקום הזה, וזה מאוד מעניין ומעשיר.

בול. סוג של קנס שצריך לשלם אם רוצים להיות במקומות מסויים בקריירה. התכוונת רק לקריירה או גם לסביבת המגורים וכו'?

אני חושב שאצלי זה בעיקר בולט בקריירה (מבחינת לבוש, נראות) ואולי בנטוורקינג והזדמנויות אליו (מבחינת תחביבים ותחומי עניין תואמים). אבל אני כבר יחסית באיזון טוב ותואם את הסביבה מהבחינות האלו (בנושא הבגדים זה הרבה בזכות אשתי שהיא החצי השני שלי ויודעת ״לנער״ אותי קצת לפעמים).
בעבר כנראה שהגזמתי וזה הגביל אותי גם במישורים חברתיים/סביבתיים/זוגיים, אבל אני כבר הרבה שנים לא שם, זה משהו שהצלחתי לשחרר ורק דורש תזכורת לעצמי מידי פעם ואיזון מחדש.