הסכם ממון - התלבטיות

[Lali]

@Lali אצלכם בהסכם ממון כתוב שישנם שני חשבונות בנק נפרדים של כל אחד מיכם?

בוודאי, זה ליבו של הסכם הממון. ההסכם שלנו מאד פשוט. יש לנו הפרדה רכושית מלאה. לכל אחד יש רכוש על שמו, והבעלות הפורמלית מקובלת עלינו כבעלות אמיתית. יש רשימה של חשבונות בנק, השקעות, קופות גמל ופנסיה על שמו, ורשימה על שמי, וכתוב שכל החשבונות האלה שייכים בלעדית לבעליהם החוקיהם, ולו/ה בלבד. בכל קרנות הפנסיה כתוב בדיוק מי השארים לפי חוק ומי המוטבים. כתוב שהסכום שנמצא בחשבון המשותף יחולק בינינו שווה בשווה (אף פעם אין שם יותר מאשר 10000 ש"ח, סדר גודל). כתוב שכל סכום גבוה יותר שיועבר בינינו יחשב כהלוואה בלבד ואם נרצה להעביר רכוש בסכום גבוה יותר נחתום על הסכם ממון חדש. רק סעיף אחד בהסכם אומר מה קורה אם נפרד, כיוון שאנחנו לא רואים את זה כאופציה ריאלית. אם ניפרד, הצד שיעזוב את הדירה (וכתוב מי) יקבל סכום מסוים מהצד שישאר בדירה לצורך קנית ריהוט. זה הכל. יותר מזה, כתוב שאפילו אם נגור בדירה ששיכת לאחד מאיתנו, הצד שיגור בדירה בחינם לא חייב בדמי שימוש ולא יקבל זכויות בנכס.

 

[Lali]

מה היה קורה (ואולי עוד יכול לקרות?) אם יש ילדים משותפים. מה הם היו מקבלים, האם זה יהיה שונה מהילדים האחרים שלך ואיך הם היו מרגישים עם זה? ומה לגבי הילדים שלו? מה קורה אם יש ילדים של אחד הצדדים שחיים בבית המשותף ורואים בך או בבן זוגך אמא ואבא לכל דבר, ואז בירושה היה מסתבר להם שהם לא בדיוק ״הילדים שלך״... נשמע שהסידור שלכם מתאים *לכם* כמו כפפה ליד. וזה נהדר. אבל זה נכון לכאן ועכשיו. בכל סיטואציה כל עוד אוהבים ומסתדרים וחברים טובים... באמת שלא צריכה להיות בעיה. (אבל זה נכון עם או בלי הסכם ממון).

טוב, מצד אחד זה כבר קשור יותר לירושות, לא? כתבתי בשרשור השני שעשינו צוואה מסודרת, הושבנו את הילדים והסברנו להם מראש מה כתבנו, מה הרציונל מאחורי הדברים, והם הבינו את זה מצוין. יש לזה אספקטים של מיסוי ואספקטים של צדק ואספקטים של יכולת כלכלית. אף אחד לא יופתע כשהצוואה תפתח - היא נמצאת במגירה בסלון וניתן לעיין בה. מזכירה שהילדים שלי בגירים, לא בטוחה שהייתי יושבת עם ילד בן 5 על הצוואה שלי...
מצד שני, שאלת לגבי הילדים שלי והיחסים עם בן הזוג. אני חושבת שבבתים שבהם לילדים קשר טוב עם ההורה השני, כל העניין הזה לא רלבנטי. הילדים שלי גרים בשני בתים (משמורת משותפת אמיתית של 50% מהזמן) ושני ההורים שלהם מעורבים כל הזמן בחיים שלהם, למרות שלא גרים באותו הבית. הם יודעים היטב שבן הזוג שלי לא הורה - הוא לא מחנך אותם, הוא לא מתווכח איתם, וגם לא נותן כסף. הוא תמיד כאן כמו מבוגר שאוהב אותם, אולי דומה יותר ליחסים עם דוד או דודה. אותו דבר בת הזוג של אבא שלהם. כשצריך לעשות החלטות על כסף שנוגעות להם, למשל יישור שיניים, השיחה היא בין אבא שלהם וביני, ובני הזוג שלנו לא כלולים בה. גם בנושאי חינוך, השיחות הן בין ההורים ולא ברביעיה - גם אם בן הזוג שלי עזר להם בכל מיני דברים של שיעורי בית (מי אמר סוכה ננסית בכל שנה בבי"ס יסודי...) ורק אני ואבא שלהם מגיעים לימי הורים. בקיצור - הענין המהותי הוא שתפקיד ההורים כבר מלא ב- 100% והילדים שלי היו נורא מופתעים אם היית שואלת אותם אם הם רואים בבן הזוג שלי אבא, כאילו שהיו מתבלבלים בין דוד לבין אבא.

מה שאמרת הוא מאד נכון. ההסכם מתאים לנו ככפפה ליד, ולדעתי זו הגדולה של הסכם ממון. הוא צריך לבוא ולתעד באופן ברור מה המחשבות, הגישה וההתנהלות בתא משפחתי מסוים, כך שלא תהיה אחר כך עמימות לגבי מה הוסכם. יש שתי סיבות שבגללן אנשים לא עושים הסכם ממון: 1) ההסדר על פי חוק מתאים להם (כך היה בפרק א' שלי - לשנינו לא היה כלום). 2) הם מתקשים לנסח באופן ברור מול בן/בת הזוג מה היו רוצים שיהיה, ומעדיפים להשאיר את הדברים עמומים מתוך חוסר נוחות. במקרה הזה, צריך להבין שבתי המשפט הם בעלי סט מידות אחר מההגיון הבריא של כל אחד כאן לגבי מה החלוקה הנכונה. הכי גרוע בכל הסיפור זה שלהגיע לבית משפט זה עשרות אלפי שקלים, קרוב למאה אלף שח, בשכר טרחה לעו"ד. העצה שלי, אם סכום המחלוקת מתחת ל- 200 אלף ש"ח, פשוט לחלק אותו ביניכם חצי חצי, לפחות לא תתנו לעורכי דין.

 

[Lali]

משתפת איך זה אצלנו.
אני הגעתי ממשפחה אמידה עם רכוש רב (נכסים שהיו רשומים על שמי אבל שימשו את משפחת המקור שלי).

בן הזוג הגיע בלי כלום. נאדה. אפס מוחלט (למעשה עם מינוס שנגרם ממשפחת המקור שלו).

עשינו הסכם ממון מהסיבה העיקרית (והיחידה יש לומר) שהנכסים שימשו לא רק אותי אלא גם את משפחתי.
מתוך הנכסים שהיו רשומים על שמי מכרתי את הנכס הגדול והעיקרי ובאמצעותו קנינו את בית המגורים שלנו. היה לי ברור שבמעשה הזה אני בוחרת לשתף את בן זוגי, האהוב, גם ברכוש שהיה (במקור) רק שלי.
הנכס הנוסף, אשר שימש לא רק אותי, נשאר על שמי בלבד. כאמור על מנת להרגיע את בני משפחת המקור שלי, שלמעשה נהנו ממנו גם.
השכירות ממנו התחלקה ביני לבין שאר בני המשפחה (משפחת המקור שלי). ולכן מה שהיה שייך למשפחה הלך אליהם ומה שאני קיבלתי נכנס לחשבון המשותף שלי ושל בן זוגי.

כך שלמעשה בן הזוג נהנה מנכס (למגורים) שנקנה באמצעות רכוש שהיה שייך רק לי, ונהנה בנוסף מחלק מדמי השכירות של הנכס הנוסף.

לא עלה בדעתי שיש עם זה בעיה. כמו שכתבתי ל- @Lali כשאוהבים אין בעיה גם בלי הסכם ממון...

למזלי אנחנו עדיין מאוהבים.
למזלי בן הזוג מאז למד והתפתח ומרוויח היום שכר ובונוסים שמזמן השתוו לנכסים שאני הבאתי.
אם ניפרד עכשיו קשה יהיה לומר שאני אצא מופסדת.
תכלס... אפילו נראה שעשיתי עסקה טובה

את לא היחידה יש לי כמה זוגות חברים, זוגות יונים. יש כאלה שהתחילו שניהם מאפס, יש כאלה שאחד מהם בעל כישורים יוצאי דופן לעשות כסף, ואחרים שמישהו מגיע ממשפחה אמידה. זה נפלא, הלוואי וגם אני הייתי יכולה לומר את אותו הדבר.
הסיבה שאני מדברת על הסכם ממון הוא שלא כולם עושים את הדברים מתוך הבנה מהו החוק, ושבעצם החתונה הם בפועל חותמים על הסכם גנרי שיופעל במקרה שיתגרשו. יש מצבים שבהם לא ניתן לחזות בעיות, או שיש הסכמה עם המצב הגנרי שבחוק, וזה בסדר - החוק הוא ברירת המחדל והיא לא גרועה. מצד שני, מי שיש לו סיבה לרצות בהסכמות אחרות, הדרך היא לא על ידי חשבון בנק רק על שמי, או על ידי הסכמים בע"פ או כל דבר אחר שהוא בלתי רשמי, אלא צריך לעשות הסכם ממון מסודר. בקיצור, זה ההבדל בין קרן השתלמות מחקה מניות ובין קרן השתלמות IRA. יש מי שירצה להיות פאסיבי ולקבל את האינדקס, ויש מי שירצה לעשות את התמהיל שלו, וצריך לא לפחד להחליט לבד אם רוצים (לא ב- IRA ולא בהסכם ממון...). הסכם הממון שלי לא יותר רגשי בעיני מקרן ההשתלמות. דוקא כאן בפורום מדברים כל כך באמוציות כלפי הסכמי הממון, שאני כל הזמן מופתעת.

 

[Adam Smith]

@Lali איפה בהסכם ממון שלך מגולמת ה unpaid labor? באחוזי ההפרשה?

 

[Roi]

@Lali הגדרת את זה מצויין במשפט שכתבת, הסכם ממון הוא פרטני ואמור להתאים כמו כפפה ליד של בני הזוג, לכמות הסכם נישואים גנרי שנחתם מתוקף מעמד החתונה.
מי שטומן את ראשו בחול, יגלה הפתעה כשיוציא אותו.
אני מאוד מתחבר ללוגיקה שלך, במבחן המציאות, אצלי לפחות, זה חסך כל כך הרבה כסף ועוגמת נפש

 

[חיים 111]

1. לגבי הדירה , אני רוצה להאמין שמיכוון שהיא תירכש לפני הנישואים וכל ההוצאות והכנסות יגיעו לחשבון שלי, לא צריכה להיות בעיה?

אתה מתכוון: המשכורת שלי הולכת לחשבון משותף, השכירות תלך לחשבון על שמי, המשכנתא יורדת מאותו חשבון, ואם צריך להשלים כסף, זה מגיע מהחסכונות שחסכתי לפני החתונה, ולא מהחשבון המשותף (או מהמשכורת שנכנסת לחשבון הזה ורק אחרי כך עוברת לחשבון המשותף, שזה אותו דבר אם חושבים על זה).
אם כן, אין שום בעיה.
אם לא, המשמעות היא שאתה לא מביא 100% מהמשכורת החודשית לחשבון המשותף תוך כדי הנישואין, וכדאי שהסכם הממון יבהיר את זה, ויכלול מנגנון פיצוי לבן הזוג השני.
אם ההסכם שלך לא כולל מנגנון פיצוי כזה, כנראה שבבוא העת, בית המשפט יחליט על פיצוי לפי שיקול דעתו.

ממליץ בחום גם להתאמץ, ולא לאשר את ההסכם אצל נוטריון \ רשם נישואין, אלא אצל שופט \ דיין. אם הם יעשו את העבודה כמו שצריך, הם יעלו ישר על בעיה כזו או אחרת, ויוודאו שהצד שמפסיד מהבעיה הזו מבין אותה לעומק.

 

[Roi]

אם לא, המשמעות היא שאתה לא מביא 100% מהמשכורת החודשית לחשבון המשותף תוך כדי הנישואין, וכדאי שהסכם הממון יבהיר את זה, ויכלול מנגנון פיצוי לבן הזוג השני.

למה צריך מאה אחוז מהמשכורת שלך להעביר לחשבון המשותף?
למה צריך פיצוי?

 

[חיים 111]

למה צריך מאה אחוז מהמשכורת שלך להעביר לחשבון המשותף?
למה צריך פיצוי?

אני מניח שאתה לא מנסה לחזור ולשכנע את רוב הזוגות לחיות בהפרדה כלכלית, אלא מתייחס לכלל הרגיל של "מה שכל אחד מכניס לפני החתונה נשאר שלו, וכל מה שנצבר תוך כדי נשאר ביחד". אחרת אתה מוזמן לראות תגובות שלי.

כל עוד בני הזוג מחליטים לשתף ביניהם את מה שנצבר במהלך הנישואין, אם צד אחד מכניס 100%, וצד שני קצת פחות (כי הוא קודם משלם משכנתא על נכס שרשום על שמו), יש כאן סטייה מההחלטה "לשתף את מה שנצבר במהלך הנישואין".
ברגע שבני הזוג סוטים מההסכם, בית המשפט יצטרך לאזן את זה.

אם בני הזוג מסכמים מראש, ומשכנעים את השופט מראש שהם מבינים את המשמעות של ההסכם וחוסר ההגינות שבו, עוד אפשר להעביר את זה.

אגב, עלה לי עוד רעיון לאזן. בהנחה ובני הזוג מתנהלים נכון מבחינה כלכלית, וחוסכים חלק מספיק גדול מההכנסה: על כל שקל שמכסה את הפער בין המשכנתא לשכירות, שבעצם הולך מהחשבון המשותף ל"נכסים של הבעל", סכום דומה יופקד בחשבון חיסכון (תיק השקעות \ קופ"ג או כל מה שמתאים להם) על שם האישה, והוא לא יאוזן בתום הנישואין, ורק שאר החיסכון יירשם על שם שניהם.
(ואולי יום אחד הסכום בחיסכון הזה יאפשר לאישה לרכוש דירה שתהיה רק על שמה. אבל הפעם המשכנתא תשולם בצורה הפוכה...)

 

[Roi]

אני מניח שאתה לא מנסה לחזור ולשכנע את רוב הזוגות

לא מנסה לשכנע אף אחד, רק משתף בדעתי.
הבנתי מה שאתה אומר, נראה לי בלאגן.

 

[חיים 111]

הבנתי מה שאתה אומר, נראה לי בלאגן.

כשמכניסים דירה עם משכנתא שנרכשה לפני הנישואין, ומשלמים את המשכנתא תוך כדי הנישואין, כל פתרון יהיה בלגן.
רוב הזוגות מחליטים להתעלם מזה, ואז בתי המשפט צריכים להחליט איך לפתור את הבלגן הזה. יש לזה יתרון קטן שההתנהלות במהלך חיי הנישואין היא חלקה ובלי מעקב שוטף של "אני לקחתי לעצמי סכום X בחודש Y" על כל חודש. החיסרון המרכזי הוא, שאתה לא יכול לנחש מה יהיה הפתרון של השופט... ואתה גם חייב לשלם "עמלה" לשני עו"ד, שתהיה הרבה יותר יקרה מעריכת הסכם ממון מראש, ועוד קצת מאמץ כל חודש לרשום את מה שצריך לרשום בשביל ההסכם.

בקיצור, המטרה בכלל בתגובה הראשונה שלי היתה לשכנע את פות"ש לשקול לוותר על הדירה, ולהשקיע בהשקעות פשוטות יותר מבחינת יחסי ממון. ודאי כשהוא רוצה למכור אותה אחרי 3 שנים, כשנכנסות גם עלויות רכישה\מכירה רגילות בנדל"ן.

 

[Moshe1010]

משתפת איך זה אצלנו.
אני הגעתי ממשפחה אמידה עם רכוש רב (נכסים שהיו רשומים על שמי אבל שימשו את משפחת המקור שלי).

בן הזוג הגיע בלי כלום. נאדה. אפס מוחלט (למעשה עם מינוס שנגרם ממשפחת המקור שלו).

עשינו הסכם ממון מהסיבה העיקרית (והיחידה יש לומר) שהנכסים שימשו לא רק אותי אלא גם את משפחתי.
מתוך הנכסים שהיו רשומים על שמי מכרתי את הנכס הגדול והעיקרי ובאמצעותו קנינו את בית המגורים שלנו. היה לי ברור שבמעשה הזה אני בוחרת לשתף את בן זוגי, האהוב, גם ברכוש שהיה (במקור) רק שלי.
הנכס הנוסף, אשר שימש לא רק אותי, נשאר על שמי בלבד. כאמור על מנת להרגיע את בני משפחת המקור שלי, שלמעשה נהנו ממנו גם.
השכירות ממנו התחלקה ביני לבין שאר בני המשפחה (משפחת המקור שלי). ולכן מה שהיה שייך למשפחה הלך אליהם ומה שאני קיבלתי נכנס לחשבון המשותף שלי ושל בן זוגי.

כך שלמעשה בן הזוג נהנה מנכס (למגורים) שנקנה באמצעות רכוש שהיה שייך רק לי, ונהנה בנוסף מחלק מדמי השכירות של הנכס הנוסף.

לא עלה בדעתי שיש עם זה בעיה. כמו שכתבתי ל- @Lali כשאוהבים אין בעיה גם בלי הסכם ממון...

למזלי אנחנו עדיין מאוהבים.
למזלי בן הזוג מאז למד והתפתח ומרוויח היום שכר ובונוסים שמזמן השתוו לנכסים שאני הבאתי.
אם ניפרד עכשיו קשה יהיה לומר שאני אצא מופסדת.
תכלס... אפילו נראה שעשיתי עסקה טובה

אצלנו זה קצת אחרת, היא מגיעה ממשפחה אמידה יותר ממני, אך ללא נכסים שלה ומרוויחה פחות ממני.
הרעיון המקורי של הדירה שאני מתכוון לרכוש הוא הגדלת ההון העצמי שלנו בתור זוג, אבל אם חלילה יפרדו דרכנו, רוצה שתיהיה לי איזה שהיא כרית בטחון לחזור אליה, ולא להתחיל מאפס.

בנוסף , דוגל גם שהרכוש שבאנו איתו עד לחתונה הוא שלנו, גם אם לצורך העניין בת זוגתי תקבל ירושה/מתנה וכו' - לטעמי, שלה הוא.

אתה מתכוון: המשכורת שלי הולכת לחשבון משותף, השכירות תלך לחשבון על שמי, המשכנתא יורדת מאותו חשבון, ואם צריך להשלים כסף, זה מגיע מהחסכונות שחסכתי לפני החתונה, ולא מהחשבון המשותף (או מהמשכורת שנכנסת לחשבון הזה ורק אחרי כך עוברת לחשבון המשותף, שזה אותו דבר אם חושבים על זה).

בדיוק.

 

[Lali]

@Lali איפה בהסכם ממון שלך מגולמת ה unpaid labor? באחוזי ההפרשה?

אין אצלנו unpaid labour. או לפחות, שנינו מרגישים שהחלוקה היא למחצית מבחינת ההשקעה במטלות בבית. מכיוון ששנינו נפגשנו בקונטקסט מקצועי, אנחנו גם עובדים במשרות דומות מאד ולכן אין הרבה פערים מבחינת ההתנהלות המקצועית (למשל היכולת לעבוד מהבית, השכר, תנאים סוציאלים, דרישות לשעות עבודה), מה שמוביל כמובן ליכולת דומה להשקיע במטלות בית מסוגים שונים.
אחוזי ההפרשה הם שונים מכיוון שכשעברנו לגור ביחד, לא היו לו ילדים קטינים ולי היו שלושה שגרו כאן חצי מהזמן. אני לא חושבת שזה היה הוגן שהוא יתחלק במחצית ההוצאות השוטפות ולכן שילמתי את החלק העיקרי בהוצאות. מאז עברו הרבה שנים, והילדים האלה כבר עם רגל אחת מחוץ לבית, אבל עדיין באים בסופי שבוע הביתה ויש להם חדר ולכן רמת ההוצאות לא יורדת משמעותית. בעוד כמה שנים בטח הם יפסיקו לבוא לישון כאן באופן קבוע ואז נחלוק בהוצאות חצי וחצי. כבר הסכמנו על זה וגם כתבנו בהסכם הממון

 

[Lali]

הרעיון המקורי של הדירה שאני מתכוון לרכוש הוא הגדלת ההון העצמי שלנו בתור זוג, אבל אם חלילה יפרדו דרכנו, רוצה שתיהיה לי איזה שהיא כרית בטחון לחזור אליה, ולא להתחיל מאפס.

לא הרבה יותר קל לרכוש את דירתכם הראשונה ביחסים לא שווים? פשוט תרשמו את הדירה בחלקים שונים, נגיד שליש ושני שליש. במשך הזמן, אתה תרכוש את שני השליש שלך כי אם אתה מרויח יותר ממנה, אתה גם משלם חלק יותר גדול מהמשכנתא ממה שהיא משלמת, אם המשכנתא יוצאת מהחשבון המשותף. אם גם חלקך בהון העצמי גבוה יותר, למעשה אתה קונה שני שליש דירה והיא רק שליש.

 

[DERONDA]

מישהו חשב על הגישה הרומנטית שאומרת : האשה צריכה לקבל יחס של מלכה, כי לרוב נשארת בבית עם הילדים שזו עבודה קשה מאוד בלי הכנסה כספית בצידה, מסתכנת בלידות, הבה לא נזכיר את צמד המילים "הסכם ממון" לפני החתונה כי זה זרע הפורענות? אלא להיות שמח שהצלחתם להגיע לחתונה עם כסף ולשתף אותו עם המיועדת?

 

[בת העמק]

יש כאן כמה כותבים שמאחורי המילים שלהם מסתתרות הנחות שהבעל הוא שמגיע עם הון לזוגיות והוא גם זה שיביא יותר פרנסה ולכן צריך לדאוג לאישה.
אתם קצת מתעלמים מהדוגמאות שמביאות הנשים בשרשור הזה, לא? חוץ מזה, לא נשכח שבני זוג גם יכולים להיות מאותו המין.
ולעניין עצמו, יש לי עניין לא פתור לגבי ההגדרה מהו נכס. האם מזומן שנצבר בעו"ש לפני היום הקובע נחשב לנכס? ואם בעו"ש יש מינוס? ואם אחד מבני הזוג נהג לרכוש נכסים ע"י מינוף (גם בבורסה)? ואיך מנהלים הפסדים?
אז רעיון אחד זה פשוט להחליט ביחד מה הוא היום הקובע לחיים בשיתוף ואז כל צד צריך להכין את רשימת הנכסים שלו, ההלוואות והחובות לאותה נקודת זמן.
ומה אחר-כך? עוד לא הבנתי איך מנהלים את אותה רשימה כשכבר נמצאים בשיתוף. הוצאות, הכנסות, החזר הלוואות, ריביות, הפסדים, רווחים...
זה קל אם יש לך גם סכום כסף רציני מראש במזומן שנועד רק לזה וזה מסובך אם המשכורת שלך בחיים המשותפים מעורבת בזה.
@Roi , היות שלך היה הסכם ממון, אולי תוכל לספר איך זה התנהל אצלכם ביומיום? איפה היה קל ואיפה מורכב?

 

[ת.אוקהם]

מישהו חשב על הגישה הרומנטית שאומרת : האשה צריכה לקבל יחס של מלכה, כי לרוב נשארת בבית עם הילדים שזו עבודה קשה מאוד בלי הכנסה כספית בצידה, מסתכנת בלידות, הבה לא נזכיר את צמד המילים "הסכם ממון" לפני החתונה כי זה זרע הפורענות? אלא להיות שמח שהצלחתם להגיע לחתונה עם כסף ולשתף אותו עם המיועדת?

חייב להודות שלא הבנתי מה כ"כ רומנטי בגישה הזו.
בלי קשר, האמירה ש:

לרוב נשארת בבית עם הילדים שזו עבודה קשה מאוד בלי הכנסה כספית בצידה

רחוקה מאוד מלהיות מדוייקת בישראל.
רק 9.7% מהנשים היהודיות הן עקרות בית.

 

[Lucy]

רק 9.7% מהנשים היהודיות הן עקרות בית.

"
עוד מצויין בדו"ח כי אמהות לילדים מתחת לגיל 6 סובלות מ"העונש התעסוקתי" הגבוה ביותר, כאשר רק 47.6% מהן נמצאות בתעסוקה. נשים אלו העובדות בטיפול ללא תשלום מתמודדות גם עם "עונש שוויון במשרות": אחריות על ילד מתחת לגיל 6 תוביל להפסד של קרוב לשעה של עבודה בתשלום בשבוע עבור נשים ועל עלייה בשכר עבודה של 18 דקות בשבוע עבור גברים. בנוסף, סביר כי נשים עם אחריות טיפולית, יהיו מועסקות ככל הנראה עצמית, יעבדו במשק הלא-פורמלי ופחות סביר שהן יתרמו לביטחון הלאומי.

הדו"ח מציין כי עבודה ללא שכר היא המכשול העיקרי המונע נשים להיכנס, להישאר ולהתקדם בעולם העבודה. בשנת 2018, 606 מיליון נשים בגיל העבודה אמרו כי הן לא היו מסוגלות להמשיך בעבודתן בשל ביצוע עבודת טיפול ללא שכר. רק 41 מיליון גברים אמרו שיצאו ממעגל העבודה בשל כך."

דו"ח: נשים משקיעות יותר זמן בטיפול בילדים ובזקנים, וכפועל יוצא - מרוויחות פחות.

 

[גלגל]

זווית אחרת - ההסכם שלנו קובע שכול הרכוש יתחלק חצי-חצי (לא הגענו עם נכשים שווים ולא התחתנו צעירים)
הרציונאל - לא להפוך את הכסף לנושא לסחיטה בתהליך גרושים.
אני גם לא מבין איך אפשר להוון עבודת בית/גידול ילדים של אחד מבני הזוג - לא רק שאין הכנסה, אלא שיש עיכוב רציני בהתפתחות בקריירה.
על על פנים, עברנו את מחסום השבע שנים, ולדעתי ההסכם זה עשה רק טוב לזוגיות.

 

[ת.אוקהם]

"
עוד מצויין בדו"ח כי אמהות לילדים מתחת לגיל 6 סובלות מ"העונש התעסוקתי" הגבוה ביותר, כאשר רק 47.6% מהן נמצאות בתעסוקה. נשים אלו העובדות בטיפול ללא תשלום מתמודדות גם עם "עונש שוויון במשרות": אחריות על ילד מתחת לגיל 6 תוביל להפסד של קרוב לשעה של עבודה בתשלום בשבוע עבור נשים ועל עלייה בשכר עבודה של 18 דקות בשבוע עבור גברים. בנוסף, סביר כי נשים עם אחריות טיפולית, יהיו מועסקות ככל הנראה עצמית, יעבדו במשק הלא-פורמלי ופחות סביר שהן יתרמו לביטחון הלאומי.

הדו"ח מציין כי עבודה ללא שכר היא המכשול העיקרי המונע נשים להיכנס, להישאר ולהתקדם בעולם העבודה. בשנת 2018, 606 מיליון נשים בגיל העבודה אמרו כי הן לא היו מסוגלות להמשיך בעבודתן בשל ביצוע עבודת טיפול ללא שכר. רק 41 מיליון גברים אמרו שיצאו ממעגל העבודה בשל כך."

דו"ח: נשים משקיעות יותר זמן בטיפול בילדים ובזקנים, וכפועל יוצא - מרוויחות פחות.

זה דוח בינלאומי, אני דיברתי על נשים יהודיות בישראל.
האם נשים בממוצע עושות יותר בבית? בוודאי.
האם נשים יהודיות בימינו מפסיקות לעבוד והופכות לעקרות בית? הנתונים מראים שזה לא מאוד נפוץ.
בכל מקרה, להערכתי הישועה לא תגיע מגברים שחושבים שצריך להתייחס לאשה כמו למלכה ולחלוק איתה מממונם הרב כי היא הולכת להשאר בבית עם הילדים.

 

[Lucy]

זה דוח בינלאומי, אני דיברתי על נשים יהודיות בישראל.
האם נשים בממוצע עושות יותר בבית? בוודאי.
האם נשים יהודיות בימינו מפסיקות לעבוד והופכות לעקרות בית? הנתונים מראים שזה לא מאוד נפוץ.
בכל מקרה, להערכתי הישועה לא תגיע מגברים שחושבים שצריך להתייחס לאשה כמו למלכה ולחלוק איתה מממונם הרב כי היא הולכת להשאר בבית עם הילדים.

נכון, הישועה תגיע מיחס הוגן שמביא בחשבון את העובדה שנשים (בכללי, חסכו ממני אנקדוטות) עושות יותר עבודה בלתי משולמת לתמיכה במשפחה ומקריבות יותר הזדמנויות להתפתחות מקצועית שטומנת בחובה גם עלייה בשכר לטובת טיפול במשק הבית ובילדים.