מה לגבי זה? אני בטוח שיש לא מעט חברות בהן אף אחד לא באמת סופר לך את השעות ויש work-life balance כערך.
זה אולי לא אינטואטיבי אבל wlb לא מטפטף מלמעלה למטה, אין מנהל שמגדיר שהנוהל זה להתקשר אחד לשני מחוץ לשעות העבודה ומצד שני גם אין מנהל שיגדיר לא להתקשר אחד לשני מחוץ לשעות העבודה בשום מצב.
את החסם העליון של מה שנקרא wlb מגדיר העובד עצמו, את החסם התחתון מגדיר ראש הצוות בתקווה לפי המוצר והלקוחות ולא לפי מה שבא לו.
אם אתה לא מוכן לעבוד מחוץ לשעות שלך (0) אבל המנהל לא דורש ממך (0) אז הכל בסדר, ברגע שהמוצר כן דורש אבל אתה לא יכול לתת אז אתה יכול לעדכן את החסם שלך או להגיד לא.
wlb הוא נזיל ויכול להשתנות כל הזמן, הוא גם לא אחיד בין כל הקבוצות והצוותים בארגון, לכן אין טעם בלנסות לנחש מה הwlb בארגון מסוים, כדאי לנחש קודם לפי המוצר שהצוות עובד עליו, זה אינדיקטור הרבה יותר חזק.
השחיקה שאנשים מדברים עליהם היא בראש ובראשונה תוצאה של ההתנהלות שלהם עצמם וקצת אחר כך של מנהלי ביניים גרועים.
מנהלים גרועים מבטחים הבטחות שהעובדים הטובים שלהם צריכים לקיים, את הנזק סופג העובד ואת הרווח הפוליטי כמובן שהמנהל.
עדיין אדם צריך להיות מסוגל להגיד "לא" גם כי "ככה".
מהניסיון שלי, דווקא הניסיון "לנסות להוכיח את עצמך" ולעבוד שעות מטורפות רק משבש את היכולת של המנהל שלך להעריך את משך הזמן שיקח לך לבצע משימות מסוימות ובסוף זה יפעל לרעתך כי בין היתר זה יוביל לשחיקה הזאת שהייתה יכולה להמנע לגמרי.
יש אנשים שצריך איזה תירוץ כדי להגיד "לא" אז אני ממליץ להצטייד באחד כזה, ילדים סוגרים את כל הזמן הפנוי ככה שזה מצוין כי זה מונע ממך לעבוד גם אם אתה מאוד רוצה.