אהלן חברים,
לפני הכל אני רוצה לתת רקע על עצמי. קוראים לי דור, בן 26. בתיכון לא למדתי 5 יח"ל מתמטיקה או מחשבים. אחרי השחרור רציתי ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. הסיבה לכך הייתה בעיקר כסף ופחות עניין אמיתי בתחום. עשיתי מכינה, עברתי אותה אבל בסופו של דבר החלטתי לוותר עליה מ2 סיבות עיקריות :
1. אבא שלי פוטר ממשרה בכירה (לא בהייטק) ולא הצליח למצוא עבודה בגלל גילו. כשחשבתי ללכת למחשבים הוא הזהיר אותי לא להתקרב לתחום משום שבגיל 45-50 כבר הופכים להיות לא רלוונטיים (הוא מחזיק בדעה הזו עד היום) ולכן הנושא הזה הפך לסוג של אישו עבורי. בנוסף שמעתי על כל מיני מקרים מהסוג הזה בכתבות וגם בכל מיני מקרים שראיתי בעיניי של כל מיני מכרים או הורים של חברים, שלחלקם לא היה סוף טוב.
2. אין לי משיכה אמיתית לתחום, ונתקלתי בקשיים לא מעטים במתמטיקה במכינה שעשיתי לתואר.
בסופו של דבר, בגלל 2 הסיבות האלה, החלטתי ללכת עם הלב שנטה תמיד לתחום הכספים ולכן נרשמתי ללימודי חשבונאות בבינתחומי (חסכתי הרבה בשבילם !).
במהלך כל התואר היה לי (ועדיין) די קשה, כי אכן מדובר בתואר תובעני, אבל אני מחזיק מעמד לא רע (בשנה ג').
עכשיו אני נמצא במשרת סטודנט באחת ממחלקות הייעוץ בביג 4 ואני ממש מבולבל.
אני כל הזמן פוזל הצידה לאנשים מתחום ההייטק - מרוויחים יותר בטווח הקצר, נתפסים כמגניבים יותר, יש להם יותר הטבות, ימי כיף ועוד, כלומר הדשא של השכן ירוק יותר, בנוסף אני מרגיש נחות כשאני אומר שאני מתמחה בראיית חשבון (למרות שזה מקצוע מאוד מכובד ופוטנציאל ההשתכרות גבוה מאוד).
בנוסף מה שהכי הדליק אותי בתקופה האחרונה היא שפתאום אני שומע שסיפורי האבטלה בגיל 50 ששמעתי עליהם לא ממש מדויקים ולא בהכרח מביאים לסוף הקריירה ואז חשבתי לעצמי שאני פראייר שוויתרתי לעצמי ככה במכינה ונפלתי בגלל חולשה מנטלית שכנראה חלקה הייתה פרי דמיוני.
דבר נוסף שמטריד הוא בינה מלאכותית שאי אפשר לדעת מה היא תעשה למקצועות הנ"ל.
באופן כללי, אני מרגיש שלא משנה איפה אהיה תמיד אסתכל על הרע ומה לא בסדר.
בהייטק זה בעיות תעסוקה בגיל 50 ובחשבונאות זה שאין כסף בשנים הראשונות. בקיצור, אני ממש מבולבל וזה מפריע לי להתרכז כבר כמה ימים.
אני נוטה להיות OVERTHINKER בהגזמה.
מה אני צריך לעשות ?
לסבול בשביל כסף, לעזוב את התואר ולעשות עכשיו תואר במדמ"ח למרות שאני לא הכי מתחבר ? להמשיך במסלול שלי עם הקנאה ?
אשמח לעזרה מכם.
לפני הכל אני רוצה לתת רקע על עצמי. קוראים לי דור, בן 26. בתיכון לא למדתי 5 יח"ל מתמטיקה או מחשבים. אחרי השחרור רציתי ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. הסיבה לכך הייתה בעיקר כסף ופחות עניין אמיתי בתחום. עשיתי מכינה, עברתי אותה אבל בסופו של דבר החלטתי לוותר עליה מ2 סיבות עיקריות :
1. אבא שלי פוטר ממשרה בכירה (לא בהייטק) ולא הצליח למצוא עבודה בגלל גילו. כשחשבתי ללכת למחשבים הוא הזהיר אותי לא להתקרב לתחום משום שבגיל 45-50 כבר הופכים להיות לא רלוונטיים (הוא מחזיק בדעה הזו עד היום) ולכן הנושא הזה הפך לסוג של אישו עבורי. בנוסף שמעתי על כל מיני מקרים מהסוג הזה בכתבות וגם בכל מיני מקרים שראיתי בעיניי של כל מיני מכרים או הורים של חברים, שלחלקם לא היה סוף טוב.
2. אין לי משיכה אמיתית לתחום, ונתקלתי בקשיים לא מעטים במתמטיקה במכינה שעשיתי לתואר.
בסופו של דבר, בגלל 2 הסיבות האלה, החלטתי ללכת עם הלב שנטה תמיד לתחום הכספים ולכן נרשמתי ללימודי חשבונאות בבינתחומי (חסכתי הרבה בשבילם !).
במהלך כל התואר היה לי (ועדיין) די קשה, כי אכן מדובר בתואר תובעני, אבל אני מחזיק מעמד לא רע (בשנה ג').
עכשיו אני נמצא במשרת סטודנט באחת ממחלקות הייעוץ בביג 4 ואני ממש מבולבל.
אני כל הזמן פוזל הצידה לאנשים מתחום ההייטק - מרוויחים יותר בטווח הקצר, נתפסים כמגניבים יותר, יש להם יותר הטבות, ימי כיף ועוד, כלומר הדשא של השכן ירוק יותר, בנוסף אני מרגיש נחות כשאני אומר שאני מתמחה בראיית חשבון (למרות שזה מקצוע מאוד מכובד ופוטנציאל ההשתכרות גבוה מאוד).
בנוסף מה שהכי הדליק אותי בתקופה האחרונה היא שפתאום אני שומע שסיפורי האבטלה בגיל 50 ששמעתי עליהם לא ממש מדויקים ולא בהכרח מביאים לסוף הקריירה ואז חשבתי לעצמי שאני פראייר שוויתרתי לעצמי ככה במכינה ונפלתי בגלל חולשה מנטלית שכנראה חלקה הייתה פרי דמיוני.
דבר נוסף שמטריד הוא בינה מלאכותית שאי אפשר לדעת מה היא תעשה למקצועות הנ"ל.
באופן כללי, אני מרגיש שלא משנה איפה אהיה תמיד אסתכל על הרע ומה לא בסדר.
בהייטק זה בעיות תעסוקה בגיל 50 ובחשבונאות זה שאין כסף בשנים הראשונות. בקיצור, אני ממש מבולבל וזה מפריע לי להתרכז כבר כמה ימים.
אני נוטה להיות OVERTHINKER בהגזמה.
מה אני צריך לעשות ?
לסבול בשביל כסף, לעזוב את התואר ולעשות עכשיו תואר במדמ"ח למרות שאני לא הכי מתחבר ? להמשיך במסלול שלי עם הקנאה ?
אשמח לעזרה מכם.
