מכיוון שיש לי משפחה בגרמניה, שהם גרמנים ולא מהגרים, אני יכולה לומר שבני המשפחה שהם מתחת לגיל 30 גם כן לא חולמים על קניה של בית, ובטח שלא באזורי היוקרה של הערים המרכזיות. חברים שלהם בחרו לעבור לערים שהן המעגל השני והשלישי, שאת חלקם אתם מכירים מליגת הכדורגל אבל לא הייתם שם מימיכם בתור תיירים. הערים הללו יכולות להיות בגודל של ראשל"צ, למשל, ויש את יתרון הגודל גם כשהעיר אינה מעניינת במיוחד.
לצעירים של המשפחה שלנו יש הרבה אפשרויות שאין לילדים שלי בישראל. לחיות במרכז אירופה, במקום שבו ניתן ללמוד כל מה שתעלה בדעתך, לגור באזורים שונים זה מזה, וכל זה במרחק נסיעת רכבת של כמה שעות - זה לא מה שיקרה כאן בישראל. אנחנו בגודל של אחת ממדינות הפדרציה הגרמנית, ואפילו לא הגדולות והעשירות שבהן. הדברים שבישראל מתייחסים אליהם כיקרים - בית עם גינה, רכב חדש, חופשות ליד אגם - כל אלה הרבה יותר זולים שם בהשוואה לישראל. יותר מזה, ברלין למשל היא אזור שלא מחזיק את עצמו מבחינה פיננסית בגלל האוכלוסיה שמקבלת המון תמיכה, תמיכה שאותם אנשים שאתם שומעים בחדשות מקבלים ומתמרמרים שישראל לא נותנת. ברלין היא בור של השקעה כספית במהגרים שבאים לבלות בעיר ועוסקים בעיסוקים זעירים שבהם כמעט שלא משלמים מיסים כדי לאזן את ההשקעה הסוציאלית, ושלא תחשבו שאין על זה התמרמרות מצד הגרמנים הרגילים שמשלמים מיסים.
עם זאת, יש הרבה דברים אחרים שלא טובים שם. כפי שאמרו כאן קודם, היחסים הבין אישיים. היכולת ליצור חברות אמיתית. ספונטניות מסוימת ביחסים עם חברים, ולא - אל תשוו לי את הברלינאים כמו שאין מה להשוות את התל אביבים לקרית אתא. בסך הכל, הקנאה מגיעה משני הצדדים במשפחה, לפעמים כאן ולפעמים שם. מי שלא מבין מה זה לעבוד בחברה גדולה גרמנית, על מסלולי הקידום שלה, על המצופה מעובדים, לא יודע על מה הוא מדבר. יש לי הרבה מה לומר על רפואה בפריפריה בגרמניה, וזה לא דומה למה שקורה גם ברמת הגולן אצלנו. דרך אגב, בגרמניה לא נהוג לומר "חברים מהעבודה" אלא "קולגות", וזה תקף גם אם עבדת 20 שנה באותו החדר עם אותו שותף. גם מבחינת השירותיות, תתפלאו אבל יש להם מה ללמוד, ואל תבלבלו בין נימוס לשירותיות. דרך אגב, גם שם מתקשרים מהבנק לבית של סבא שלך ומשכנעים אותו להשקיע בקרנות מוזרות שמפסידות עשרות אחוזים. בקיצור, אני מכירה מקרוב וזה לחלוטין לא אופציה מבחינתי, למרות שהנושא עלה במשפחה שלנו. זה לא אומר שלפעמים לא בא לי לנוח שם חצי שנה... על אגם... במקום שבו לא רואים כל כך הרבה אנשים ופחות צפוף.
מבחינת הנושא של פרישה מוקדמת, לגרמנים יש יתרון מובנה על פני הישראלים, שהצטרפו לתרבות האמריקאית. גרמנים אוהבים לקנות מוצרים איכותיים, לא בעד אופנה מתחלפת, ויש שם הרבה חנויות יד 2 לביגוד, למשל, שלא נחשבות משהו נחות או לעניים. גרמנים רבים יודעים לתקן מכשירים ולעשות עבודות בית, ואין תרבות של עבדים. הקרובים שלי, מעל 80, מסרבים למשל להעסיק גנן, עוזרת בית או מנקה למרזבים, כי הם לא מכירים אף אחד ביישוב שיש לו עוזרת בית. בבניין שבו גרתי קצרות בגרמניה לא היה גנן - היתה רשימת תורנות של השכנים לנקות את המדרגות ולעשב ולגנן בגינה. למעשה, אף אחד מהחברים הגרמנים שלי איננו מעסיק עוזרת או גנן או שיפוצניק. כשחבר לעבודה עבר דירה, הוא לא הזמין מובילים, אלא הזמין את כולנו לעזור לו לסחוב. זה כלל לבקש להרים את מכונת הכביסה שלו לקומה שלישית ולעזור לו לפרק ולהעביר את ארונות המטבח. הסתבר לי שזה מקובל מאד, כי המובילים כל כך יקרים שאף אחד לא מזמין אותם. אף אחד מהאנשים שאני מכירה בגרמניה לא לקח הלוואה לחופשה, למשל. ואם אין כסף השנה, נצא לחופש בשנה הבאה. מאד מקובל לדבר על חסכון, וגם אנשים שמרויחים בעשירון העליון יגידו שמוצר מסוים הוא יקר מדי (למשל זוג נעליים לטרקים) ולכן לא קנו - נראה להם מוגזם. יש הרבה אנשים בלי טלויזיה, או שישלמו רק לנטפליקס ולא לכבלים. אין חתונות יקרות וגם לא נותנים מתנות יקרות לחתונה, וגם לא נהוג לבזבז על מתנות יקרות לאירועים אחרים. ללכת לחתונה עם מתנה בערך של 15 יורו זה לחלוטין מקובל, ועוד לא הייתי שם בחתונה עם מעל ל- 60 איש. זו היתה החוויה שלי, ולדעתי רוב חברי הפורום היו מרגישים שם בנוח
