הון צבור:
בת 42 עם 545,000 דולר בערך. 725,000 דולר אם סופרים חיסכון פנסיוני.
קצת רקע:
מגילאים 18-30 חייתי בישראל וצברתי, בערך, כלום. המשכורת הייתה דלה, בתחום שלא הייתה בו יותר מדי אופציה לצמיחה מקצועית. עברתי למדינה אחרת בגיל 30 והתחלתי, פחות או יותר, מאפס (היה לי דרכון זר).
מה אפשר לעשות עם תואר ישראלי במקצוע תלוי-שפה בחו״ל? התשובה הקצרה היא כמעט כלום. הייתי מוכנה לעבוד בכל עבודה, אבל היה קשה להתקבל. התחלתי לעבוד בשירות לקוחות ותמיכה טכנית בשכר מינימום. הייתה לי אנגלית מספיק טובה בשביל להתקבל, ומכיוון שזו מדינה עם המון מהגרים, ועבודה מסוייטת שאף אחד לא מסוגל לשרוד בה לטווח הארוך - סף הקבלה לא היה גבוה.
עבדתי קשה שנים והתקדמתי בתחום הטכני פעמיים בחברה שהתחלתי בה. עשיתי תעודות הכשרה (מה שמכנים אצלינו VENDOR CERTIFICATES) בזמני החופשי כדי להתקדם, לפעמים בשעות העבודה אם היה שקט במשרד. משם התקבלתי לחברת גאמפ״א. בלי תואר במדעי המחשב בכלל אגב. היה לא פשוט, איזה 3 חודשים של מיונים וניג׳וסים. אחרי כמה שנים בגאמפ״א יוקרתית נשחקתי, ועברתי למגזר הציבורי כדי להפחית את הסטרס.
משכורת שנתית:
131,600 דולר לשנה, שזה כ-8300 דולר בחודש אחרי מס. פלוס תוספות על כוננויות 24X7, תלוי כמה כוננויות יש. בד״כ זה עוד כ-2000 דולר בשנה. יש לי אפשרות לרדת ל-80% משרה (אני במגזר הציבורי ויש הסכם קיבוצי), אבל אני לא עושה את זה עדיין. בעיקר כי חוששת שאם יהיה לי חופש יום אחד בשבוע, העבודה תיערם ותחכה לי ביום שאחרי - ז״א אצטרך לעשות כמות עבודה של 5 ימים ב-4 ימים.
ברייקדאון:
רק המשכנתא - 340,000 דולר. דירה קטנה, חדר שינה אחד, מטבח וסלון. 56 מ״ר. מרוצה מאוד מהרכישה. מיקום מעולה. כשהייתי שוכרת, בעל-הבית מכר פעם את הדירה והייתי צריכה להתפנות במפתיע, ולעבור בתקופה לא נוחה. ההון ששמתי בדירה בינתיים הוא 150,000 דולר. לא נופלת בכרטיסי אשראי. יש כרטיס אחד כזה, עד 6,000 דולר תקרה, אבל אני משלמת את היתרה כל שבוע-שבועיים ולא נותנת לזה להצטבר.
הלוואות סטודנטים סיימתי לשלם תוך כ-7 שנים מהגעתי לכאן.
הוצאות:
המשכנתא זה כ-2070 דולר בחודש, פחות מרבע מהמשכורת לפי הנוסחה של רמזי. אני משלמת 3000 דולר בחודש כרגע, הבנק מאפשר להוסיף עד 10,000 בשנה מעל תשלומי המינימום בלי קנס יציאה. יש הוצאות קבועות כמו מים, חשמל, ועד בית, ארנונה, אינטרנט וסלולרי. אין רכב. יש ביטוח בריאות פרטי של הביוקר, אני צריכה לעשות בירור כדי להפחית את זה - 250 דולר בחודש.
מזון כולל קפה עולה לי כ-20-30 דולר ליום בממוצע אני מניחה, לא כולל מסעדות בסופ״ש לפעמים. הזמנה קטנה מ-DOORDASH פעם-פעמיים בשבוע, בעיקר כי אני לא בשלנית גדולה ותקועה מול המחשב כל היום, עבודה וזה. מכינה סלטים, פסטות, בולונז, סנדוויצ׳ים, חביתות, פיצות ביתיות עם תוספות מעניינות, כאלה. לא אוהבת אורז לצערי, יודעת שזה זול. חשוב לי פירות וירקות טריים, קונה אותם בכמויות קטנות בכל פעם ולא במרוכז. לא זורקת אוכל כמעט! קנייה קטנה של רק מה שצריך ומה שמתכננת לאכול באמת. מוצר עם חיי מדף קצרים קונים רק כשיש תוכנית מיידית להשתמש. עדיין, יש איפה לקצץ פה.
פרישה תפחית את ההוצאות שלי על מזון דרמטית כנראה, יהיה יותר זמן ללמוד לבשל.
לא צורכת אלכוהול, שזה קצת מגביל חברתית לפעמים אבל חוסך. אפשר לצאת לפאבים ולהזמין קולה זירו.
חופשות אנחנו עושים אינטרסטייט בלבד. לא אוהבת טיסות ממושכות. בעבר הייתי טסה הרבה דרך העבודה, מתיש.
אין פה יותר מדי גאדג׳טים, המחשב והסלולרי שלי בני 3 שנים, יש טלוויזיה עם סטרימיו (חינם). המנוי אונליין היחיד זה הניו-יורק טיימז, מחדשת רק כשיש מבצע 20 דולר לשנה שלמה. לפעמים ספוטיפיי אם יש 50% חינם ל-3 חודשים בלבד. לבן הזוג יש מנוי משפחתי ליוטיוב אז הוא הוסיף אותי חינם.
שיעור החיסכון כ-25 אחוז, לתעודות הסל ולקרן החירום שלעיל. אני כנראה צריכה להעלות את המספר הזה יותר.
יש גם הטבת מס ממשלתית על הפקדות לחסכון הפנסיוני, אני שמה 100 דולר פעם בשבועיים.
מטרות:
פרישה לפני גיל 50, שזה עוד 7.5 שנים. לא אוהבת את העבודה, שהיא משעממת ובירוקרטית במקרה הטוב, או לחוצה ותובענית במקרה הרע. החלפתי מספיק מקומות עבודה כאן כדי לדעת שהמשכורת משתפרת והתנאים קצת יותר טובים, אבל שביעות הרצון לא ממש. אתגרים מעניינים אין כמעט. יש גם מלא ״נדלים ארסיים״ כאלה מהסוג שהסולידית מדברת עליהם (בכל פעם שיש לי מנהל מצויין, הוא בסוף עובר צוות או עוזב את החברה). מגזר ציבורי זה בערך ההיפך מגאמפ״א, האנשים שאתה עובד איתם הם... לא בדיוק הטובים בתחומם. מה גם שהתחום הטכני פה עובר בהדרגה לאאוטסורסינג זול בהודו. גם העובדים במשרד כמעט כולם מהגרים מהודו, ואני לא, אז מבחינה חברתית עבודה זה לא אטרקציה מבחינתי. זה כנראה ככה ברוב מדינות המערב בתחום הטק.
עבודה היא, ביי אנד לארג׳, בזבוז זמן עצום. מספק השעות שמוקדש לשטויות מיותרות שאינן תורמות לכלום הוא מגוחך. יש לי דברים יותר חשובים לעשות.
כדי לפרוש, אני כרגע צריכה להיות מסוגלת למשוך כ-45-50,000 דולר בשנה לרמת חיים דיי מינימלית, כולל תשלומי המשכנתא של כ-24,000 דולר בשנה. אני מעדיפה לסגור את הפינה של המשכנתא לפני שאפרוש. אין לי ילדים, ואין כנראה צורך לשמור על שיעור משיכה של 4% כדי שהכסף יחזיק לנצח, צריכה שהכסף יספיק רק עד יום מותי.
התכנון שלי זה להתחיל למכור חלק מהמניות גאמפ״א ולשלם חלק מהמשכנתא עם זה ב-2026, ועוד חלק ב-2027, כדי להקטין את נטל המס השנתי. המנייה חזקה כרגע, ואם היא תמשיך לגדול בקצב הזה, אולי אצליח לפרוש תוך פחות שנים. מדי פעם, המגזר הציבורי פה מציע תוכניות ״פרישה מרצון״ לעובדים במקום פיטורים, ולפעמים אפשר לעזוב עם חבילת פיצויים יפה - ייתכן שאצליח לקבל כזה בעתיד.
אתגרים:
חלק חשוב מהטרנספורציה היה, מבחינתי, לרדת מהאידואולוגיה של להצביע על אשמים - אין שום תועלת אישית בלקטר על זה שהמיליארדרים עושקים אותנו, שהמחירים תמיד עולים, שהדיור אינו בר-השגה ושהמערכת אחראית לפערים הכלכליים. ז״א, אפשר לעשות את זה אם ממש רוצים, אבל במקביל - צריך לתכנן כלכלית ולדאוג להכנסה, השקעות, הוצאות וכו׳.
אחד האתגרים זה לדעת מה לתעדף, ניתוב ההשקעות לתעודות הסל של וואנגרד או למשכנתא. יש פה הרבה משתנים: ריבית, מס, תשואה משוערת בשוק, כאלה.
יש בן זוג כבר שנה, אבל חיים בבתים נפרדים באותה השכונה. אין כוונה לאחד את הפיננסים שלנו או לגור ביחד.
בן הזוג אינו טוב בפיננסים, נסחף אחרי טרנדים אינטרנטיים. אין לו דירה בבעלותו (שוכר- גר עם הבן שלו מנישואים קודמים), עובד בעבודות מזדמנות ללא אופק תעסוקתי רציני. אין לו חסכונות פנסיוניים משמעותיים, ורוב הכסף שלו הולך לביטקוין ומניות מסוכנות לדעתי. גם אין על מה לדבר איתו על לשנות את זה, הוא צופה במשפיענים פיננסיים כריזמטיים ביוטיוב שמכניסים לו רעיונות על התעשרות לראש.
הוא בנאדם טוב ובן-זוג טוב, אבל לא מתאים להיות פרטנר למשק בית. הוא שוהה אצלי יומיים בשבוע וזה המצב האידיאלי, מעדיפה שיהיה לי זמן לעצמי ממילא.
בת 42 עם 545,000 דולר בערך. 725,000 דולר אם סופרים חיסכון פנסיוני.
קצת רקע:
מגילאים 18-30 חייתי בישראל וצברתי, בערך, כלום. המשכורת הייתה דלה, בתחום שלא הייתה בו יותר מדי אופציה לצמיחה מקצועית. עברתי למדינה אחרת בגיל 30 והתחלתי, פחות או יותר, מאפס (היה לי דרכון זר).
מה אפשר לעשות עם תואר ישראלי במקצוע תלוי-שפה בחו״ל? התשובה הקצרה היא כמעט כלום. הייתי מוכנה לעבוד בכל עבודה, אבל היה קשה להתקבל. התחלתי לעבוד בשירות לקוחות ותמיכה טכנית בשכר מינימום. הייתה לי אנגלית מספיק טובה בשביל להתקבל, ומכיוון שזו מדינה עם המון מהגרים, ועבודה מסוייטת שאף אחד לא מסוגל לשרוד בה לטווח הארוך - סף הקבלה לא היה גבוה.
עבדתי קשה שנים והתקדמתי בתחום הטכני פעמיים בחברה שהתחלתי בה. עשיתי תעודות הכשרה (מה שמכנים אצלינו VENDOR CERTIFICATES) בזמני החופשי כדי להתקדם, לפעמים בשעות העבודה אם היה שקט במשרד. משם התקבלתי לחברת גאמפ״א. בלי תואר במדעי המחשב בכלל אגב. היה לא פשוט, איזה 3 חודשים של מיונים וניג׳וסים. אחרי כמה שנים בגאמפ״א יוקרתית נשחקתי, ועברתי למגזר הציבורי כדי להפחית את הסטרס.
משכורת שנתית:
131,600 דולר לשנה, שזה כ-8300 דולר בחודש אחרי מס. פלוס תוספות על כוננויות 24X7, תלוי כמה כוננויות יש. בד״כ זה עוד כ-2000 דולר בשנה. יש לי אפשרות לרדת ל-80% משרה (אני במגזר הציבורי ויש הסכם קיבוצי), אבל אני לא עושה את זה עדיין. בעיקר כי חוששת שאם יהיה לי חופש יום אחד בשבוע, העבודה תיערם ותחכה לי ביום שאחרי - ז״א אצטרך לעשות כמות עבודה של 5 ימים ב-4 ימים.
ברייקדאון:
- 478,000 דולר במניות של חברת גאמפ״א שעבדתי בה. לא רכשתי אותן, קיבלתי אותן כחלק מהתגמול. המניות צמחו מאוד בשנה החולפת, אבל דיי מפחיד שרוב הביצים שלי בסל אחד. אני יושבת על הגדר אם למכור כדי לבזר את התיק - זה יהיה אירוע מס יקר.
- כ-180,000 דולר בחסכון פנסיוני, שסגור עד גיל 60 (עוד 17.5 שנה).
- כ-50,000 דולר בכמה תעודות סל של וואנגרד. כאלו שעוקבות אחרי מדדים. צמחו כ-10 אחוז השנה. כרגע למטה קצת. ממשיכה להפקיד לשם אוטומטית כל חודש.
- כ-16,000 דולר בחסכון חיסכון בבנק שנותן ריבית (4.35%), שתנאי שיש איזושהי הפקדה חודשית של לפחות דולר אחד. זה ה״קרן 3-6 חודשים חיסכון חירום״ שדייב רמזי מדבר עליה.
- כ-2000 דולר בביטקוין. יורד לאחרונה, אבל זה סכום קטן שלא אכפת לי לסכן.
רק המשכנתא - 340,000 דולר. דירה קטנה, חדר שינה אחד, מטבח וסלון. 56 מ״ר. מרוצה מאוד מהרכישה. מיקום מעולה. כשהייתי שוכרת, בעל-הבית מכר פעם את הדירה והייתי צריכה להתפנות במפתיע, ולעבור בתקופה לא נוחה. ההון ששמתי בדירה בינתיים הוא 150,000 דולר. לא נופלת בכרטיסי אשראי. יש כרטיס אחד כזה, עד 6,000 דולר תקרה, אבל אני משלמת את היתרה כל שבוע-שבועיים ולא נותנת לזה להצטבר.
הלוואות סטודנטים סיימתי לשלם תוך כ-7 שנים מהגעתי לכאן.
הוצאות:
המשכנתא זה כ-2070 דולר בחודש, פחות מרבע מהמשכורת לפי הנוסחה של רמזי. אני משלמת 3000 דולר בחודש כרגע, הבנק מאפשר להוסיף עד 10,000 בשנה מעל תשלומי המינימום בלי קנס יציאה. יש הוצאות קבועות כמו מים, חשמל, ועד בית, ארנונה, אינטרנט וסלולרי. אין רכב. יש ביטוח בריאות פרטי של הביוקר, אני צריכה לעשות בירור כדי להפחית את זה - 250 דולר בחודש.
מזון כולל קפה עולה לי כ-20-30 דולר ליום בממוצע אני מניחה, לא כולל מסעדות בסופ״ש לפעמים. הזמנה קטנה מ-DOORDASH פעם-פעמיים בשבוע, בעיקר כי אני לא בשלנית גדולה ותקועה מול המחשב כל היום, עבודה וזה. מכינה סלטים, פסטות, בולונז, סנדוויצ׳ים, חביתות, פיצות ביתיות עם תוספות מעניינות, כאלה. לא אוהבת אורז לצערי, יודעת שזה זול. חשוב לי פירות וירקות טריים, קונה אותם בכמויות קטנות בכל פעם ולא במרוכז. לא זורקת אוכל כמעט! קנייה קטנה של רק מה שצריך ומה שמתכננת לאכול באמת. מוצר עם חיי מדף קצרים קונים רק כשיש תוכנית מיידית להשתמש. עדיין, יש איפה לקצץ פה.
פרישה תפחית את ההוצאות שלי על מזון דרמטית כנראה, יהיה יותר זמן ללמוד לבשל.
לא צורכת אלכוהול, שזה קצת מגביל חברתית לפעמים אבל חוסך. אפשר לצאת לפאבים ולהזמין קולה זירו.
חופשות אנחנו עושים אינטרסטייט בלבד. לא אוהבת טיסות ממושכות. בעבר הייתי טסה הרבה דרך העבודה, מתיש.
אין פה יותר מדי גאדג׳טים, המחשב והסלולרי שלי בני 3 שנים, יש טלוויזיה עם סטרימיו (חינם). המנוי אונליין היחיד זה הניו-יורק טיימז, מחדשת רק כשיש מבצע 20 דולר לשנה שלמה. לפעמים ספוטיפיי אם יש 50% חינם ל-3 חודשים בלבד. לבן הזוג יש מנוי משפחתי ליוטיוב אז הוא הוסיף אותי חינם.
שיעור החיסכון כ-25 אחוז, לתעודות הסל ולקרן החירום שלעיל. אני כנראה צריכה להעלות את המספר הזה יותר.
יש גם הטבת מס ממשלתית על הפקדות לחסכון הפנסיוני, אני שמה 100 דולר פעם בשבועיים.
מטרות:
פרישה לפני גיל 50, שזה עוד 7.5 שנים. לא אוהבת את העבודה, שהיא משעממת ובירוקרטית במקרה הטוב, או לחוצה ותובענית במקרה הרע. החלפתי מספיק מקומות עבודה כאן כדי לדעת שהמשכורת משתפרת והתנאים קצת יותר טובים, אבל שביעות הרצון לא ממש. אתגרים מעניינים אין כמעט. יש גם מלא ״נדלים ארסיים״ כאלה מהסוג שהסולידית מדברת עליהם (בכל פעם שיש לי מנהל מצויין, הוא בסוף עובר צוות או עוזב את החברה). מגזר ציבורי זה בערך ההיפך מגאמפ״א, האנשים שאתה עובד איתם הם... לא בדיוק הטובים בתחומם. מה גם שהתחום הטכני פה עובר בהדרגה לאאוטסורסינג זול בהודו. גם העובדים במשרד כמעט כולם מהגרים מהודו, ואני לא, אז מבחינה חברתית עבודה זה לא אטרקציה מבחינתי. זה כנראה ככה ברוב מדינות המערב בתחום הטק.
עבודה היא, ביי אנד לארג׳, בזבוז זמן עצום. מספק השעות שמוקדש לשטויות מיותרות שאינן תורמות לכלום הוא מגוחך. יש לי דברים יותר חשובים לעשות.
כדי לפרוש, אני כרגע צריכה להיות מסוגלת למשוך כ-45-50,000 דולר בשנה לרמת חיים דיי מינימלית, כולל תשלומי המשכנתא של כ-24,000 דולר בשנה. אני מעדיפה לסגור את הפינה של המשכנתא לפני שאפרוש. אין לי ילדים, ואין כנראה צורך לשמור על שיעור משיכה של 4% כדי שהכסף יחזיק לנצח, צריכה שהכסף יספיק רק עד יום מותי.
התכנון שלי זה להתחיל למכור חלק מהמניות גאמפ״א ולשלם חלק מהמשכנתא עם זה ב-2026, ועוד חלק ב-2027, כדי להקטין את נטל המס השנתי. המנייה חזקה כרגע, ואם היא תמשיך לגדול בקצב הזה, אולי אצליח לפרוש תוך פחות שנים. מדי פעם, המגזר הציבורי פה מציע תוכניות ״פרישה מרצון״ לעובדים במקום פיטורים, ולפעמים אפשר לעזוב עם חבילת פיצויים יפה - ייתכן שאצליח לקבל כזה בעתיד.
אתגרים:
חלק חשוב מהטרנספורציה היה, מבחינתי, לרדת מהאידואולוגיה של להצביע על אשמים - אין שום תועלת אישית בלקטר על זה שהמיליארדרים עושקים אותנו, שהמחירים תמיד עולים, שהדיור אינו בר-השגה ושהמערכת אחראית לפערים הכלכליים. ז״א, אפשר לעשות את זה אם ממש רוצים, אבל במקביל - צריך לתכנן כלכלית ולדאוג להכנסה, השקעות, הוצאות וכו׳.
אחד האתגרים זה לדעת מה לתעדף, ניתוב ההשקעות לתעודות הסל של וואנגרד או למשכנתא. יש פה הרבה משתנים: ריבית, מס, תשואה משוערת בשוק, כאלה.
יש בן זוג כבר שנה, אבל חיים בבתים נפרדים באותה השכונה. אין כוונה לאחד את הפיננסים שלנו או לגור ביחד.
בן הזוג אינו טוב בפיננסים, נסחף אחרי טרנדים אינטרנטיים. אין לו דירה בבעלותו (שוכר- גר עם הבן שלו מנישואים קודמים), עובד בעבודות מזדמנות ללא אופק תעסוקתי רציני. אין לו חסכונות פנסיוניים משמעותיים, ורוב הכסף שלו הולך לביטקוין ומניות מסוכנות לדעתי. גם אין על מה לדבר איתו על לשנות את זה, הוא צופה במשפיענים פיננסיים כריזמטיים ביוטיוב שמכניסים לו רעיונות על התעשרות לראש.
הוא בנאדם טוב ובן-זוג טוב, אבל לא מתאים להיות פרטנר למשק בית. הוא שוהה אצלי יומיים בשבוע וזה המצב האידיאלי, מעדיפה שיהיה לי זמן לעצמי ממילא.
נערך לאחרונה ב:
