ארגמן
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 24/1/15
- הודעות
- 521
- דירוג
- 769
כלל ה-4% הוא רעיון מקסים ומושך. זה רעיון שנחשפתי אליו בבלוג זה לראשונה ומאז משמש אותי לבחינת מצבי הכלכלי ויכולתי להגיע לעצמאות כלכלית.
אבל האם הכלל הזה לא מביא חיזוק פיקטיבי למי שמתעתד לצאת לעצמאות כלכלית?
הפרמטר שהסימולציה שלי הכי רגיש אליו בבחינת הפרישה המוקדמת הוא הפרמטר הזה.
מי שהוא יותר שמרן יכול להציב 3% או אפילו 2% יגידו פה כולם.
הבעיה היא שפרישה מוקדמת הוא לא תהליך. לרובינו אין את הפריבילגיה לעבור למשרה חלקית.
זאת החלטה כמעט בינארית. אני מפנטז על היום שבו אני נפגש עם המנהל שלי וזורק את הפצצה.
זה נכון שבשנה-שנתיים הבאות אתה יכול ל"התחרט" אבל ככל שהזמן יעבור הסיכוי שתוכל לחזור מתאפס.
הבעיה שכלל ה-4% הוא כלל שאסור לבחון אותו לאורך מספר שנים מצומצם. אני לא מדבר על אותם מבוהלים שאחרי שנתיים קשות של ירידות יגידו שניסו אבל זה לא עובד.
החשש העיקרי שלי הוא שכלל ה-4% לא עובד. מי בכלל מבטיח לי שהתשואה ב-30 השנה הבאות תהיה בכלל חיובית? כולם כאן אוהבים להגיד שתשואות העבר לא אומרות כלום לגבי התשואות בעתיד. אז למה שניקח הנחה כזאת לגבי ההחלטה הכי משמעותית בחיינו?
רוצים דוגמא: לפי מחקר של research affiliates משנת 2014 הציפיות הן שהמדדים בארה"ב יעלו בממוצע פחות מאחוז אחד שנתי בחמש השנים הבאות.
אנחנו בסביבה של ריביות מאופסות ברחבי העולם. האם היה כזה מצב בעבר? האם אין חשש שהמשק העולמי יכנס למצב דומה לזה שקרה באופן לוקלי ביפן ב-20 השנים האחרונות?
אפילו כלל ה-2% יכול להתברר כאופטימי מדי ולא נוכל לזהות את זה בזמן.
עכשיו כשכל זה בראש שלי קשה לי לבצע את ההחלטה. השמרנות של ללכת לפי 2% משמעה להכפיל את שנות החיסכון האגרסיבי לפני פרישה. יש לזה משמעות עצומה בשנים. וגם אם אגיע למצב זה של 50 שנות קיום מחסכונות מי מוכן להבטיח לי שתשואה זו אכן תתקבל.
אני בן 47 אז אולי כדאי לי להגיע למצב של 50 שנות קיום מחסכונות ופשוט לשים את הכסף בתוכנית צמודת מדד?
בשבילי כלל ה-4% התברר כמטרת ביניים מצוינת אבל הוא לא חזק מספיק עבורי לקבלת ההחלטה הבאה.
הערות יתקבלו בשמחה.
אבל האם הכלל הזה לא מביא חיזוק פיקטיבי למי שמתעתד לצאת לעצמאות כלכלית?
הפרמטר שהסימולציה שלי הכי רגיש אליו בבחינת הפרישה המוקדמת הוא הפרמטר הזה.
מי שהוא יותר שמרן יכול להציב 3% או אפילו 2% יגידו פה כולם.
הבעיה היא שפרישה מוקדמת הוא לא תהליך. לרובינו אין את הפריבילגיה לעבור למשרה חלקית.
זאת החלטה כמעט בינארית. אני מפנטז על היום שבו אני נפגש עם המנהל שלי וזורק את הפצצה.
זה נכון שבשנה-שנתיים הבאות אתה יכול ל"התחרט" אבל ככל שהזמן יעבור הסיכוי שתוכל לחזור מתאפס.
הבעיה שכלל ה-4% הוא כלל שאסור לבחון אותו לאורך מספר שנים מצומצם. אני לא מדבר על אותם מבוהלים שאחרי שנתיים קשות של ירידות יגידו שניסו אבל זה לא עובד.
החשש העיקרי שלי הוא שכלל ה-4% לא עובד. מי בכלל מבטיח לי שהתשואה ב-30 השנה הבאות תהיה בכלל חיובית? כולם כאן אוהבים להגיד שתשואות העבר לא אומרות כלום לגבי התשואות בעתיד. אז למה שניקח הנחה כזאת לגבי ההחלטה הכי משמעותית בחיינו?
רוצים דוגמא: לפי מחקר של research affiliates משנת 2014 הציפיות הן שהמדדים בארה"ב יעלו בממוצע פחות מאחוז אחד שנתי בחמש השנים הבאות.
אנחנו בסביבה של ריביות מאופסות ברחבי העולם. האם היה כזה מצב בעבר? האם אין חשש שהמשק העולמי יכנס למצב דומה לזה שקרה באופן לוקלי ביפן ב-20 השנים האחרונות?
אפילו כלל ה-2% יכול להתברר כאופטימי מדי ולא נוכל לזהות את זה בזמן.
עכשיו כשכל זה בראש שלי קשה לי לבצע את ההחלטה. השמרנות של ללכת לפי 2% משמעה להכפיל את שנות החיסכון האגרסיבי לפני פרישה. יש לזה משמעות עצומה בשנים. וגם אם אגיע למצב זה של 50 שנות קיום מחסכונות מי מוכן להבטיח לי שתשואה זו אכן תתקבל.
אני בן 47 אז אולי כדאי לי להגיע למצב של 50 שנות קיום מחסכונות ופשוט לשים את הכסף בתוכנית צמודת מדד?
בשבילי כלל ה-4% התברר כמטרת ביניים מצוינת אבל הוא לא חזק מספיק עבורי לקבלת ההחלטה הבאה.
הערות יתקבלו בשמחה.