2020: האם הפכתי לצרכניסטית?

הסולידית הוא לא בלוג אוטוביוגרפי.

אנשים, כך נדמה לי, לא קוראים אותו כדי ללמוד על מאורעות מסמרי שיער בחייה המסתוריים של דורין הרטמן.

בעידן הנוכחי, שבו הביולוגיה קודמת לפילוסופיה, והטוען חשוב מהטיעון, אני מעיזה לומר שהרעיונות שאני מנסה לקדם – אינדיבידואליזם, פשטות מרצון, הישענות עצמית, עצמאות כלכלית וקפיטליזם יישומי — עומדים בפני עצמם, במובחן מהשאלה (המסקרנת?) מי אני.

הזהות המסוימת שלי — פסבדונימית, אנונימית או אפילו פיקטיבית – לא גורעת מתוקפם של הרעיונות הללו או מהאפשרות ליישם אותם.

362 "יומני מסע" בפורום הסולידית מבססים את הטענה הזו.

ישראלים מכל הסוגים — גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, רווקים ונשואים, חסרי ילדים ומרובי ילדים, מנקודת פתיחה כלכלית גבוהה ונמוכה, הייטקיסטים ולא-הייטקיסטים, משקיעים פסיביים ואקטיביים –כולם מיישמים את העקרונות שביסוד הבלוג הזה בחייהם הפרטיים, כל אחד בדרכו ובהתאם לנסיבותיו ויעדיו המסוימים, ובעיקר – ללא קשר לשאלה מיהי הסולידית.

אלא שאנשים נוטים להזדהות יותר עם רעיון כשהוא מעוגן בחוויה אנושית קונקרטית.

זה לא תמיד רע. אחרי הכל, זו בדיוק הסיבה שפוסט כמו "3873 ₪ בחודש וחיה כמו מלכה"  יכול להפוך לוויראלי ולהקנות לרעיונות בבלוג הזה תפוצה רחבה.

הצרה היא שהמשגה כזו מביאה רבים למסקנה שמאחר שהסולידית מצטיירת כ-X, ואילו הם Y, הבלוג כולו רלוונטי לאנשים מסוגX בלבד וחסר רלוונטיות לחייהם.

גרוע מכך, הפרסונה שלי עדיין מזוהה בחוגים מסוימים בעיקר עם תיאורים גרוטסקים של סגפנות קיצונית, מקלחות קרות וסירי מג'דרה, שמעוררים אמוציות עזות, ומביאים ממילא לוויתור על העמקה ברובד הקונספטואלי של הבלוג.

 

הדילמה הזו מלווה אותי שנים: האם להתייצב בחזית, בעולם האמיתי, ולוותר על "שכבת הפיצוץ" שהקנה לי האווטר של הסולידית אל מול האש שאני מושכת ברשתות החברתיות (שאני ממש לא צריכה בחיי האישיים) — או שמא להישאר כדמות צללים, קול נטול פנים, רואה ואינה נראית.

בעבר, התשובה הייתה לאו מוחלט. זו הסיבה שהפסקתי באופן קטגורי לכתוב על עצמי אי שם ב-2015.

הדברים השתנו מאז. אני עדיין לא שם לחלוטין, אבל נוטה יותר לאפשרות הראשונה, כלומר, חשיפה מתונה ומדורגת, שתתן בסופה קול ופנים לבלוג הזה.

כחלק מהעניין, חשבתי לחזור אל אותו פוסט מפורסם מלפני שבע שנים, כדי לשתף אתכם בשינויים שחלו בדפוסי ההוצאות שלי בשנים שחלפו.

מה קרה איתי בשבע השנים האחרונות?

פרט ביוגרפי קריטי אחד נותר כשהיה: אני עצמאית כלכלית, במובן שההכנסה השוטפת מנכסיי (הפיננסיים, הריאליים והדיגיטליים) מכסה את הוצאות המחייה שלי.

המשמעות היא שעבודה בשכר היא אופציונלית עבורי. אני לא תלויה בתלוש משכורת כדי לממן את עצמי.

זה לא אומר שעבודה בשכר היא טאבו עבורי או פסולה קטגורית.

הגישה שלי לעולם העבודה פחות דוגמטית ונוקשה ביחס לעבר. אינני פוסלת עבודה בשכר אם היא נעשית מתוך בחירה, הנאה ותשוקה לאתגר, שהוא, כפי שהתברר לי בשנים האחרונות, תנאי יסודי לאושר — כזה שאוטונומיה (עצמאות כלכלית) לא מספקת בפני עצמה.

"כל צרותיה של האנושות נובעות מחוסר יכולתו של האדם לשבת בשקט בדד בחדרו" כתב הפילוסוף הצרפתי בלז פסקל.

ואכן, בחיפושי הבלתי נלאים אחרי אתגר, שבתי ב-2015 להתגורר בירושלים מכורתי, והתחלתי ללמוד לתואר ראשון (נוסף) באוניברסיטה העברית.  סיימתי את התואר ב-2018. השנים הללו, שעמדו בסימן חוויה סטודנטיאלית מאוחרת, היו מהקסומות בחיי.

בסוף 2017 הכרתי את X. שנתיים אחר כך עזבתי את ירושלים ועברנו להתגורר יחד במרכז הארץ.

אנו מנהלים כיום משק בית משותף של שתי נפשות. לכל אחד מאיתנו יש חשבון הוצאות נפרד, ובמקביל יש לנו חשבון בנק משותף שבאמצעותו אנו מממנים את ההוצאות המשותפות.

תזרים המזומנים שלנו בנוי באופן הבא:

הפירוט שלהלן כולל את הוצאותיי האישיות, וכן את הוצאותינו המשותפות כזוג.

חלקי בהוצאות המשותפות עמד ב-2020 על 50%. תיאורטית, יש לי אפשרות לממן גם 100% מהוצאותינו המשותפות באמצעות ההכנסה מנכסיי.

הפירוט להלן אינו כולל את ההוצאות האישיות של X ב-2020.

מעקב הוצאות

כידוע, מעקב הוצאות הוא חלק בסיסי וחשוב בפרקטיקה של היגיינה פיננסית, והרגל שאני מציעה לכל אדם לסגל לעצמו, בין אם הוא עצמאי כלכלית או קבור בחובות.

בשנה החולפת עקבתי אחר ההוצאות שלי באופן אוטומטי באמצעות אפליקציית פיננדה, במקביל להזנה ידנית לגיליון האקסולידית הנאמן שלי, הזמין להורדה בחינם. (הערה: קיימת חלופה אחרת בשם Riseup שעדיין לא בדקתי, אבל נראית מעניינת).

ההוצאות חולקו בהתאם לארבע קטגוריות עיקריות, על בסיס ההבחנה בין צרכים לרצונות: הוצאות חיוניות קבועות; הוצאות חיוניות משתנות; מותרויות קבועות; ומותרויות משתנות.

הערה: כוכבית (*) מעידה על כך שמדובר בהוצאה אישית שלי.

הוצאות חיוניות קבועות

שכר דירה: 3,200 ₪ בחודש

דיור, כידוע, היא ההוצאה הכבדה ביותר עבור רוב האנשים. אופטימיזציה כאן מאפשרת גמישות רבה יותר בשאר הקטגוריות.

אנו שוכרים דירת 3 חדרים (60 מ"ר) בשכונת רמת ורבר שבפתח תקווה. דמי השכירות עומדים על 3,200 ₪ בחודש.

אחרי יותר משנה של מגורים כאן, אני יכולה להעיד שפתח תקווה היא עיר מצוינת עם יחסי ציבור גרועים.

יש בה כמובן אזורים בעיתיים, אבל בכל הנוגע לשכונה שלי, מדובר במקום סולידי מאד, עם תמורה גבוהה בעד הכסף.

רמת ורבר היא שכונה ותיקה וירוקה, סמוכה לבית החולים בילינסון. לא מדובר בשכונת פאר, אבל מצד שני, היא לא מוזנחת כמו מרכז העיר, ואין בה עדיין את מפלצות הבטון הצפופות של אם המושבות.

פתח תקווה היא עיר מישורית ברובה עם רחובות רחבים מאד, מה שהופך אותה לנוחה לרוכבי אופניים עירוניים (בוודאי בהשוואה למקומות כמו גבעתיים וירושלים).

ארנונה ומסי עירייה נוספים – 227 ₪ בחודש  בממוצע

בעוד שהארנונה בפתח תקווה יקרה באופן יחסי, הארנונה על הדירה שלנו (כזכור, כ-60 מ"ר) הסתכמה בשנה החולפת ב-2,723 ₪ בלבד, שהם, בממוצע, 227 ₪ בחודש (או 454 ₪ בחודשיים). יחסית למגורים במרכז הארץ, זה זול.

אינטרנט – 94 ₪ בחודש

סה"כ שילמנו השנה 1,124 ₪ לספק האינטרנט שלנו מהחשבון המשותף. המבצע שלנו הסתיים, כך שהחל מהשנה נצטרך לחזור לשלם 110 ₪. אנחנו מנסים למצוא חלופה זולה יותר.

ביטוח בריאות (אישי) –  100 ₪ בחודש (*)

סה"כ 1,200 ₪ מחשבוני האישי. זה כולל קופת חולים וביטוח בריאות פרטי בסיסי המכסה תרופות מחוץ לסל, השתלות וניתוחים בחו"ל.

מנוי סלולארי (אישי) – 37 ₪ בחודש (*)

444 ₪, שולמו מחשבוני האישי. הטלפון של X משולם מהחשבון של X.

הוצאות חיוניות משתנות

קניות בסופרמרקט (מזון וטואלטיקה) – 1365 ₪ בחודש

בשנה החולפת הוצאנו 16,379 ₪ על מצרכי מזון וטואלטיקה, ובממוצע 1365 ₪ בחודש.

תרופות, בית מרקחת והוצאות רפואיות – 405 ₪ בחודש בממוצע

שילמנו 1,459 ₪ מהחשבון המשותף ברשתות הפארם השונות. בנוסף שילמתי 3,115 ₪ מחשבוני האישי. (*)

רכב פרטי – 397 ₪ בחודש בממוצע

ל-X יש רכב פרטי. מקום העבודה של X  נושא בחלק מהוצאות האחזקה של הרכב. ב-2020 שילמנו מהחשבון המשותף 4,764 ₪, או 397 ₪ בחודש בממוצע, על אחזקה, דלק, טיפולים, אגרות וכיוצ"ב.

אני (עדיין) לא מחזיקה ברכב פרטי משלי, אבל מדי פעם משתמשת ברכב לצרכיי, וכמובן שהוא משמש את שנינו לטיולים משותפים. זו הסיבה שהאחזקה ממומנת מהחשבון המשותף ולא רק מהחשבון של X.

אחרי שנים של חיים ללא רכב פרטי, אני מוכרחה להודות שזה מקל משמעותית על החיים, במיוחד בהתחשב בכך שנסיעה בתחבורה ציבורית מפתח תקווה לתל אביב במדגרות קורונה ממונעות על ציר ז'בוטינסקי זו חוויה מפוקפקת למדי.

תחבורה ציבורית – 293 ₪ בחודש בממוצע (*)

כשהרכב בשימוש של X, אני מסתייעת בתחבורה ציבורית. הפכתי בעוונותי, ובצל הקורונה, לצרכנית כבדה למדי של GetTaxi. בסך הכל שילמתי השנה, מחשבוני האישי, 3,513 ₪ על תחבורה ציבורית, ובממוצע 293 ₪ בחודש.

חשמל – 187 ₪ בחודש בממוצע

חשבון החשמל השנתי שלנו הסתכם ב-2,240 ₪, או 187 ₪ בחודש (374 ₪ בחודשיים). אנחנו צורכים בין 300 ל-500 קוט"ש בחודש. לפי חברת החשמל, הצריכה שלנו נמוכה משמעותית מזו של צרכן החשמל הממוצע בפתח תקווה.

כן, אני מדליקה דוד בימי החורף הקרים.

מים – 56 ₪ בחודש בממוצע

שילמנו השנה בסך הכל 669 ₪ לתאגיד המים המקומי מי-תב. בממוצע אנו צורכים כ-11 מ"ק של מים בחודש.

לתוהים, אני כבר לא חסידה שוטה של מקלחות קרות.

מיסים, אגרות וביטוח לאומי (לא סופי) – 345 ₪ בחודש בממוצע (*)

סה"כ שילמתי 4,134 ₪ מחשבוני האישי. לא כוללת כאן מיסים שנוכו במקור (למשל מדיבידנדים). בנוסף, יתכן שיהיה שינוי כאן אחרי שאגיש את הדו"ח השנתי ל-2020 באפריל.

בלת"מים והוצאות חד פעמיות, חיוניות שונות – 728 ₪ בממוצע (*)

סה"כ 8,744 ₪ מחשבוני האישי.   

מותרויות קבועות

אתר הסולידית – 669 ₪ בחודש בממוצע (*)

כן, שילמתי השנה 8,033 ₪ כדי להשאיר את הבלוג הזה באוויר. זה המון, אבל כלולות כאן כמה הוצאות חריגות / חד-פעמיות כמו החלפה של חברת אחסון (אחרי שבחודש מרץ החברה הקודמת החליטה על דעת עצמה להוריד את האתר מהאוויר)  וכן תשלום לטכנאים שיטפלו באתר בתקופה שבה הפורום עשה לי צרות ונסגר לפרקים.

היום אני משלמת דמי שימוש קבועים עבור אחסון האתר, עבור רשימת התפוצה (התשלום עולה ככל שיותר אנשים נרשמים), עבור חידוש רישיון תוכנה ותמיכה במערכת הפורומים, עבור שדרוג תוספים/תבניות ועוד.

הצלחתי להוזיל את העלויות לסביבות 550 ₪ בחודש.

היתרון בהוצאות הללו הוא שאני יכולה לבקש להכיר בהן כהוצאות מוכרות שיקטינו את הכנסתי החייבת מהבלוג (שלשמחתי עלתה בשנה האחרונה).

מנוי נטפליקס – 33 ₪ בחודש

דברים שאהבנו במיוחד לראות השנה: בוג'ק הורסמן; ריק ומורטי; גמביט המלכה; אהבה ואנרכיה. 396 ₪ עלה לנו התענוג.

מותרויות משתנות

מסעדות ומשלוחי אוכל ממסעדות – 1,129 ₪ בחודש

וכעת לסעיף "הסולידית היא לא דוגמה מופתית לאידיאלים שהיא מקדמת".

התפרענו בגזרה הזו השנה, והשארנו 13,685 ₪ אצל מסעדני פתח תקווה והסביבה, פועל יוצא של התמכרות קלה ל-Wolt ועצלות מצידי.

שנינו הרי יודעים לבשל היטב והאוכל של X בכלל מדהים.

הסכום מתחלק כך ש-7,125 ₪ (594 ₪ בחודש) שולמו מהחשבון המשותף, על הזמנות משותפות, ואילו 6,560 ₪ (547 ₪ בחודש) (*) שולמו מחשבוני האישי.

זהו יעד שסימנתי לעצמי לקצץ בחדות בשנה הקרובה.

אודיובוקס, ספרים וקורסים – 272 ₪ בחודש (*)

סך כולל של 3,259 ₪ שולם מחשבוני האישי. הסעיף הזה יהיה נמוך משמעותית ב-2021.

ימי כיף ובילויים משותפים – 314 ₪ בחודש בממוצע

לא היה הרבה על מה להוציא כסף השנה בגזרה הזו בעקבות הקורונה, ורוב העלויות שספגנו השנה היו על מימון חופשה בחו"ל בסוף 2019. בסך הכל הוצאנו 3,764 ₪ מהחשבון המשותף על זה. אני צופה עלייה בסעיף הזה בשנה הנוכחית.

תרומות ומתנות – 68 ₪ בממוצע בחודש (*)

סה"כ 818 ₪ בשנה החולפת מחשבוני האישי.

מותרויות אישיות שונות – 245 ₪ בממוצע (*)

סה"כ 2,945 ₪ מחשבוני האישי.

רהיטים, מוצרי חשמל ודברים לבית – 765 ₪ בחודש בממוצע

התחדשנו השנה ברהיטים חדשים, בטלוויזיה חדשה ובכמה עציצים. הרכישות הללו הסתכמו ב-9,181 ₪.

ביגוד והנעלה – 179 ₪ בממוצע בחודש  (*)

סה"כ 2,121 ₪ ששולמו מחשבוני האישי.

נסכם

הוצאותיי האישיות עמדו ב-2020 על 44,481 ₪, ממוצע של 3,740 ₪ בחודש.

נוסף עליהן, הוצאותינו כמשק בית ב-2020 הסתכמו ב-88,230 ₪, או 7,352 ₪ בחודש בממוצע.

צירוף הוצאותי האישיות והוצאות משק הבית המשותף מסתכם ב-133,111 ₪, או 11,092 ₪ בחודש בממוצע.

זה לא מאד רחוק מההוצאה הממוצעת למשק בית יהודי בן שתי נפשות (לפי סקר הכנסות והוצאות משקי הבית שערכה הלמ"ס ב-2018), שעומדת על 11,989 ש"ח בחודש.

אני נושאת ב-50% מנטל מימון משק הבית המשותף, כלומר, 3,676 ₪ בחודש בממוצע.

זאת אומרת שב-2020 הוצאתי מכיסי בממוצע (3,676+3,740=)  7,416 ₪ בחודש, ובסך הכל 88,992 ₪.

אז כן, למקרה שתהיתם, אני מוציאה 7,416 ₪ בחודש וחיה כמו מלכה 😉.

האמת היא שהסכום האבסולוטי לא מאד קריטי.

החשוב הוא שאף על פי שרמת ההוצאות שלי עלתה, משמעותית, בשנים האחרונות, אני (עדיין) דבקה בעקרונות הסולידיים הבסיסיים: אני מוציאה פחות ממה שאני מכניסה, חוסכת את ההפרש, ומשקיעה את ההפרש בנכסים שבתורם מניבים לי הכנסה נוספת.

לכן, למרות הגידול האבסולוטי בהוצאותיי ב-2020, השווי הנקי שלי לא רק שלא התכווץ בשנה החולפת, אלא צמח ב-9.25%.

התוצאה היא שיש לי מרחב תמרון גדול יותר בעיצוב סגנון החיים שלי, ובמסגרת כך יש לי גם את היכולת, רחמנא ליצלן, להגדיל את ההוצאות כשמתחשק לי, מבלי שהדבר ישבור אותי.

הבדל נוסף בין התקציב שלי לזה של הצרכניסט המצוי טמון בעובדה שקטגוריות ההוצאות שלי גמישות מאד, כך שהתקציב כולו מודולארי.

מעשית, זה אומר שאני יכולה לחתוך חלק גדול מהתקציב שלי בקלות אם אדרש לכך, מבלי שאצטרך להקריב יותר מדי.

הפילוח בין הוצאות חיוניות למותרויות ממחיש כמה שומן קיים בתקציב הנוכחי שלנו:

מתוך 133,110 ₪ שהוצאנו ב-2020, 44,202 ₪ (33%) מכסים דברים שאנחנו רוצים, לא צריכים.

במילים אחרות, במידה שנרצה או ניאלץ להדק את החגורה, נוכל לחתוך את התקציב הכולל (שלי+שלנו) מ-11,092 ₪ בחודש ל-7,409 ₪ בחודש.

בנוסף, במידה שנרצה או ניאלץ, נוכל לבצע אופטימיזציה של ההוצאות החיוניות שלנו, כדי לרדד את התקציב אפילו יותר, עד שנגיע למצב שבו אנו מקצצים בבשר החי, בהתאם למודל תקציב העצמות היבשות.

להבדיל, מי שנוהג לממן דברים בכסף שאין לו, לא נהנה מגמישות דומה, משום שהחוב יישאר כהוצאה קשיחה שצריך לממן בכל מקרה. כך גם מי שחווה אינפלציה אישית, או מי שמתמכר לרמת חיים גבוהה יותר ככל שהכנסותיו עולות, באופן שמונע ממנו לרדת מהסרט הנע ההדוניסטי.

בשונה מהצרכניסט המצוי, אני לא חושבת שתהיה לי בעיה קשה לרדת ברמת החיים עכשיו, אם איאלץ לעשות זאת. אחרי הכל, היכולת לחיות היטב על מעט כסף היא רובד חשוב בחוסן הכללי שלי. העניין הוא שהתנאים בשנים האחרונות לא הציבו בפני אילוצים כאלה.

אז האם הפכתי לצרכניסטית בשבע השנים שחלפו?

נדמה לי שלא.

אני אמנם מוציאה יותר – אבל עדיין פועלת תחת עקרון העל של חיים מתחת לגבולות ההכנסה, חיסכון והשקעה שיטתיים, ותכנון צופה פני עתיד.

מה שכן, אפשר לומר שהסולידית מודל 2021 פחות קיצונית (לפחות במובן הסטטיסטי של מספר סיגמות מהממוצע).

חיים במחיצת אדם אחר, אף אם הוא סולידי מטבעו, מחייבים איזונים ופשרות שערכם לא תמיד יכול להיאמד בכסף.

החיים במחיצת X השפיעו על התפיסות שלי בסוגיות רבות ומיתנו אותן.

תרם לכך גם טיפול שעברתי בשנים האחרונות ותהליכים נוספים, שאולי יידונו בפוסט נפרד.

מעל הכל ניצבת ההבנה שעצמאות כלכלית דרך חיסכון אגרסיבי, כשלעצמה, היא רק תחילת הדרך, ופותרת צד מסוים מאד של המשוואה, כשהיא משאירה אותנו להתמודד עם שאר הנעלמים בכלים שכסף לא יכול בהכרח לפתור.