ב-2005 הציב הפיזיקאי ג’ורג’ו פריזי זוג מצלמות על גג פלאצו מאסימו ברומא. למרגלותיהן השתרעה הכיכר של תחנת טרמיני, ומעליהן, בשמי החורף האיטלקי, התעופפו אלפי זרזירים. למתבונן מהקרקע הן נדמו לענן חי שמתכווץ, נפרש ומשנה את צורתו, ואז פונה בבת אחת כאילו נמשך בחוט בלתי נראה.
פריזי, לימים זוכה פרס נובל לפיזיקה, רצה להבין כיצד מתאפשר התיאום המופלא הזה בין להקת ציפורים ללא מוביל ברור.

חמישה חודשים לא כתבתי כאן.
המוזות לא שרקו.
דברים אחרים טרדו את שלוותי, עד כדי כך שהעיסוק בכסף ובעצמאות כלכלית נראה לי פתאום שייך לשלבים גבוהים מדי בהיררכיית הצרכים. בטח בימים ובשעות גורליות אלה.

לפני מספר שבועות התחוללה סערה רבתי בעקבות כוונתו של תמיר מנדובסקי, מחבר רב המכר “השקעות לעצלנים”, לפרסם מהדורה חדשה של ספרו כשהוא “מותאם” לקהל החרדי. לפי הציטוט המיוחס לו בדה מרקר, מנדובסקי אמר כי הוציא את הספר “בחרדית, בלי שום אזכור לנשים”. מנדובסקי, מצדו, הבהיר מאוחר יותר כי נשים מוזכרות במהדורה החדשה, אך אין בה “דימויים חזותיים” של בני אדם כלל...

מה משותף למיכה סטוקס, תמיר מנדובסקי, מאיר ברק וגיא נתן?
ובכן, לא מעט דברים 🙂 אבל אפשר לומר שכולם מתיימרים בדרכם ובסגנונם הייחודי להנגיש את שוק ההון לציבור.
ויחד עם זאת, הגישות שלהם שונות מספיק כך שמהלך רציונלי לחלוטין בעיני אחד מהם ייראה בעיני האחר כטירוף מוחלט.
הכיצד?

אורי כץ כתב פעם שאחת ההבחנות היסודיות במאה ה-21 תהיה בין אנשים שיודעים לדבר עם מחשב לעומת כאלה שלא יודעים. (*)

זה מאד נדיר שמדד S&P 500 עולה 4 שנים ברציפות בשיעור דו-ספרתי.
כמה נדיר?
ובכן, זה קרה רק 3 פעמים בהיסטוריה, כשהאחרונה שבהן הייתה בין השנים 1999-1995, רגע לפני משבר הדוט.קום.
למרבה הצער, משקיעים ישראלים עם חשיפה גבוהה לשוק המניות האמריקני לא קצרו את מלוא הפירות בשנת 2025.

הגחת לחיק משפחתנו לפני קצת יותר מחודש, ורדרדה וחייכנית, והמתקת חיש מהר שנה שכמעט בכל היבט אחר הייתה מרירה למדי. הכל חדש עבורך. הצלילים, המראות והתחושות אמנם מציפים אותך, אבל לעת עתה העולם שלך קטן, והצרכים שלך פשוטים. בקרוב תגלי שהחיים הם יותר מאוכל, חיתולים ושינה בעריסה, תפגשי פנים ומקומות חדשים, ותביני שאת, אמא, אבא ואחיך הגדול כולנו חלק ממקום מורכב וגדול בהרבה. ועל העולם הגדול הזה רציתי לכתוב...