על דכדוך ויודימוניה

ע

עבור רבים, המסע לעצמאות כלכלית נפתח מנקודת מוצא שלילית.

השחיקה במקום העבודה הולכת ומצמצמת את נקודת המבט של העובד המתוסכל לכדי "ראיית מנהרה",  כך שהצדדים האפלים של עולם הקריירה, מטופשים וזניחים ככל שיהיו, הופכים בהדרגה לעיקר, אם לא לחזות הכלל.

כך, לפחות, היה במקרה שלי.

בשלבים מסוימים בשלהי הקריירה הראשונה שלי, הרגשתי כמו ציפור כלואה בכלוב מואר בפלורוסנטים מרצדים, נודף ניחוחות מיקרוגל ושורץ בוסים כה פסיביים-אגרסיביים שלידם אפילו ביל לאמברג נראה כמו מייקל סקוט.

הוסיפו לזה את הפקקים האינסופיים, הדד-ליינים הדוחקים,  המיילים המשורשרים, הלילות הלבנים, היקיצות הלא-טבעיות,  הפוליטיקה המשרדית, הנדלים הארסיים  ובעיקר את תחושת המועקה הנלווית למכירת זמני הקצוב תמורת תלוש משכורת — והרי לכם מתכון בטוח ל-"כשל המיקוד":

אם הקריירה היא ה-גורם השלילי בחיי, הרי שכדי להשיב לעצמי את השלווה והשקט, כל שעלי לעשות הוא להסיר את הגורם השלילי.

תפיסת האושר שלי, במילים אחרות, התעצבה על דרך השלילה. המשגתי את האושר במונחים של היעדר סבל. זו הייתה גם המוטיבציה העיקרית שלי לחסוך באגרסיביות כדי להשתחרר מתלות כלכלית במקום עבודה שגרס את נשמתי.

נדמה לי שהלך המחשבה הזה מאפיין חלק גדול מהשיח בבלוגוספרה הפיננסית שעוסקת בעצמאות כלכלית.  זה לא מקרה שבלוגים רבים – והבלוג שלי בכללם — מתארים את המסע לעצמאות כלכלית במונחים של "הימלטות", "בריחה" ו-"שחרור", בבחינת יציאה מחשיכת העבודה לאוטופיית הפנאי.

אלא שהנראטיב הזה, יש להודות, סובל ממידה של חד-מימדיות.

אושר בר חלוף

בחודשים הראשונים, הפורש הצעיר עשוי לחוות התרוממות רוח כאילו היה שבוי היוצא לחופשי.

אבל האופוריה הזו היא ארעית.  בהדרגה, הטריות של חווית הפרישה מתפוגגת, ושגרה חדשה הולכת ותופסת את מקומה.  והשגרה הזו, על אתגריה, רחוקה מלהיות הנירוונה שמעבר להרי החושך.

כמו כל אירוע חיובי, בחלוף זמן אנו מסתגלים לשינוי או לסטאטוס החדש וחוזרים בהדרגה לרמת האושר המקורית שקדמה לו. סגנון החיים החדש דוהה והופך אט אט לנורמלי, ואותה "נורמליות" מבליטה דווקא את החסרונות הגלומים בו.

בהקשר של עצמאות כלכלית, מתווסף לכאן עוד מימד של מורכבות.

פרישה בגיל צעיר מציבה בפני הפורש מראה ענקית. לפתע זה רק הפורש מול עצמו, ללא גורם חיצוני שמכתיב את סדר יומו.

הפרישה, במילים אחרות, חושפת בפניכם מי אתם באמת. רוב האנשים עשויים לחוות "גילוי" שכזה רק בערוב ימיהם, לאחר שבילו את רוב חייהם בצעידה בתלם החרוש של לימודים וקריירה שהתוו עבורם אחרים. הפורש הצעיר נאלץ להתמודד עם "עצמו" בגיל צעיר בהרבה.

כשאדם צעיר מדיר את רגליו מעולם העבודה בבת אחת, הוא מתנתק לא רק מתלוש המשכורת, אלא מ"אקו-סיסטם" שלמה: מסגרת קבועה, לוח זמנים מובנה, אינטראקציה חברתית, תחושות ביטחון, שייכות, יצרנות וקהילתיות, ערוץ להגשמה עצמית, לפיתוח אישי, ואפילו לתחושת משמעות.

האחריות להעמיד חלופה עצמאית לעולם העבודה רובצת כעת על כתפיו; ליצוק תוכן, עניין וטעם לחלל הריק שהתפנה; לפרוש לקראת משהו, ולא רק לברוח ממשהו.

כל זה מחייב, כמובן, תחושת "עצמי" חזקה. יש שיכנו זאת מוטיבציה פנימית. היעדרה יכשיר את הקרקע להיווצרות משבר. הסבל שאפיין את הזומביפיקציה הקרייריסטית לא ייעלם במקרה כזה, אלא פשוט יומר לזומביפיקציה מסוג אחר – כזו של "עודף פנאי",  בדידות, תלישות והיעדר משמעות – פועל יוצא של היעדר גורם מדרבן חיצוני כלשהו, ושל ניפוץ האשליה שהתפתחה במשך שנים של חיסכון.

דכדוך

דיכאון שאחרי פרישה

תחושות של דכדוך, אפילו דיכאון, בנקודות שונות במסע לעצמאות כלכלית ואחריו זוכות למעט מאד התייחסות בבלוגספרה. אבל התופעות הללו קיימות, לדאבון הלב, ונראה לי נכון שבלוגרים ידברו עליהן.

 זה נכון שבעתיים אם ניקח בחשבון שה"טיפוס" שנמשך לרעיונות של חופש כלכלי דרך חיסכון אגרסיבי והשקעה בשוק ההון, הוא בהכללה גסה מופנם, אינדיבידואליסט, עם נטייה גבוהה לשקוע במחשבות ודאגות על העתיד.

אדם יכול להחליט שהוא מתעב את מקום עבודתו, ושעצמאות כלכלית היא היא תרופת הפלא שתגאל אותו מייסוריו. הוא יכול לאמץ שינוי קיצוני באורח חייו, לפתח רתיעה פתולוגית משימוש בכסף ולהתנתק מהחברה הסובבת רק כדי להגדיל את שיעור החיסכון שלו בכל מחיר.

הדינמיקה הזו עלולה להידרדר במהירות לכדי עוגמת נפש, גם  בעקבות המאמץ הכרוך בחתירה לעצמאות כלכלית שהופך לעתים לעינוי-עצמי, אבל גם, וזה העיקר, מעוצמת האכזבה נוכח ה-"ריק" שעלול להיווצר לאחר השגתה.

חלקכם בוודאי מרים גבה. הרי כיצד יתכן שאדם שקנה בעלות ושליטה מלאה על זמנו יכול לחוש מדוכא?

התשובה, בעיני, היא שעצמאות כלכלית, כשלעצמה, איננה ערובה לאושר בר קיימא.  מי שיוצא למסע הזה כשהוא מלא בכעס ואומללות יישאר כועס ואומלל גם לאחר שיגיע ליעד.  השאלה אם צברתם  חצי מיליון יותר או פחות בחשבון הבנק מתגמדת בחשיבותה לעומת השאלה האם אתם שמחים בחלקכם, עוסקים בדברים שאתם אוהבים ומבלים עם אנשים שאתם אוהבים.

עצמאות כלכלית מאפשרת להסיר את ההיבטים השליליים הנלווים לתרבות הקריירה; אך היא לא תיצור יש מאין היבטים חיוביים חדשים לחייכם. את אלה אתם נדרשים ליצור בעצמכם.

המסע ליודימוניה

אז מה עושים? אם בני אדם הם לכל היותר "מכונות הסתגלות" שממהרות להתרגל ולהתאכזב משינויים חיוביים בסגנון החיים, האם יש בכלל טעם בשאיפה לפרישה מוקדמת ועצמאות כלכלית?

אני חושבת שכן.

היוונים הקדמונים הבחינו בין יודימוניה, אושר או רווחה שנובעים מתחושה עמוקה של הגשמה עצמית ומשמעות, לבין הדוניה, אושר שנובע מתענוגות חומריים בעיקר והתרחקות מסבל.

אני מניחה שרוב האנשים נוטים לזהות את המושג "אושר" עם המשמעות האחרונה שלו – וזה טבעי, בעידן שבו רבים מקדישים שעות כדי לסתום את פיד האינסטגרם בתיעוד סמלי סטאטוס ומצגי שווא של חיים מושלמים.

אבל לו היו מציעים לכם גלולת אושר שהייתה משאירה אתכם באופוריה אקסטטית עד שארית חייכם ללא דרך חזרה – האם הייתם נוטלים אותה?

אני לא.

תהיה משמעות החיים אשר תהיה – די ברור לי שאופוריה אינסופית היא לא חלק מהעניין. אדם לא יכול להיות מאושר (במובן ההדוני-אינסטגרמי של המונח)  מדי יום ביומו. בדיוק כשם שאם נאכל גלידה כל יום נגלה שהיא מאבדת אט אט מטעמה.

אושר

נדמה לי שהנוסחה לאושר, אם יש כזו, כרוכה בשילוב של חוויות "הדוניות" נקודתיות על "מצע" של יודימוניה – אושר במובנו העמוק.

אבל איך יוצרים את המצע הזה?

רמז לעניין אפשר למצוא בתאוריה פסיכולוגית המכונה "תאוריית ההגדרה העצמית". לפי התאוריה, ישנם שלושה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים, שכאשר הם מתמלאים אדם נמצא בשיא המוטיבציה הפנימית שלו – אולי ההמשגה המודרנית הטובה ביותר ליודימוניה:

אוטונומיה – התחושה שלאדם יכולת לבחור ולשלוט על מעשיו, זמנו ושגרת יומו.

מיומנות – התחושה שלאדם יכולת להשתמש בכישוריו ומיומנויותיו כדי לצלוח משימות ואתגרים, לפתור בעיות, להביא תועלת ולהשאיר חותם.

קירבה – התחושה שלאדם חיבור רגשי עמוק, תומך ומכיל עם בני אנוש אחרים, תחושת השתייכות וקהילה.

מכאן אפשר לגזור "פילוסופיית חיים" פשוטה: כדי להגיע ליודימוניה ולחיות חיים מלאים, חשוב לפתח מערכות יחסים משמעותיות עם אחרים, לעשות עבודה משמעותית ומאתגרת ולשלוט בזמנכם הקצוב עלי אדמות.

מה בין זה לבין עצמאות כלכלית?

נדמה לי שהאטרטקיביות של עצמאות כלכלית בגיל מוקדם יחסית נובעת בדיוק מהפוטנציאל להגשים את פילוסופיית החיים הפשוטה הזו.

כשאדם חוסך כהוגן וצובר די נכסים הוא רוכש למעשה בעלות על זמנו. כעת, כשהוא חמוש ב-F*ck You Money המפורסם, יש לו את היכולת והפנאי לעשות בזמנו ככל העולה על רוחו (אוטונומיה); הוא יכול כעת להציל את העולם בכל דרך שיבחר (מיומנות/אתגר) ולבלות במחיצת אנשים שהוא אוהב (קירבה).

כל זה טוב ויפה – אלא שלדאבון הלב, כאמור, בהחלט אפשר להגיע לעצמאות כלכלית ועדיין להיות אומלל, או לכל הפחות, נטול מוטיבצית פנימית.  אדם יכול לחסוך הון תועפות, לפרוש ממקום העבודה השנוא עליו, ולבלות את ימיו בבדידות מזהרת (ללא קירבה) תוך שהוא משחת זמנו לריק על תחביבים סתמיים (ללא אתגר/מיומנות) כמו נטפליקס, פלייסטיישן וקרבות בטוויטר עם טיפוסים כמו נדב איל ויאיר נתניהו.

מנגד – אדם יכול להגיע ליודמוניה גם במסגרת עבודה מסורתית. אם יש לו שליטה מלאה על הפרויקטים בהם הוא מעורב ועל לוח הזמנים שלו (אוטונומיה); אם העבודה מעניינת, משמעותית והוא טוב בה (אתגר); ואם עמיתיו הם גם חבריו מחוץ לשעות העבודה (קירבה) – אז נוכל לומר שלאותו עובד יש את כל המרכיבים הדרושים כדי לחיות חיים מאושרים.

הבעיה היא שלהמונים התקועים בפקקים המייסרים של כביש 4 מדי ערב אין ממש שליטה על הלו"ז שלהם, ורוב הסיכויים שעמיתיהם למשרד אינם האנשים האהובים עליהם עלי אדמות. לכן הרעיון של הגעה מהירה לעצמאות כלכלית קוסם כל כך – הוא מאפשר להתנתק מכל אלה, ובכך מהווה – שוב – מקור אושר על דרך השלילה.

עצמאות כלכלית בפרט, והתנהלות כלכלית נבונה בכלל, הם ערוץ מצוין למימוש הצורך הפסיכולוגי באוטונומיה. כסף שעובד עבורכם חוסך מכם את הצורך למכור זמן תמורתו.  חסכונות גבוהים מקנים לכם את הגמישות והחופש לעשות בזמנכם מה שתרצו – והכל ממקום של עוצמה, ביטחון והיעדר תלות באחרים.

אבל עצמאות כלכלית אינה מספקת פתרון "אוטומטי" לשתי הצלעות האחרות של המשולש היודימוני – אתגר/מיומנות וקירבה אנושית. החירות והשליטה על זמנכם לכל היותר מקנות אופציות. הן אינן מקנות לכם עבודה משמעותית או מערכות יחסים משמעותיות. אלה דברים שיש לטפח – כסף לא יכול לרכוש אותם.

כן, האוטונומיה מאפשרת לכם לבלות ימים שלמים בחוף הים, לקרוא ספרים וללגום קוקטיילים. אבל – מוזר ככל שזה יישמע – האפשרות לנוח על זרי הדפנה עד יומכם האחרון רחוקה מלהיות ערובה לחיים מאושרים ומלאים. לבני אדם יש צורך באתגר, קושי, חיכוך, פתרון בעיות — ולא רק רדיפה אינסופית אחרי תענוגות. ללא חיכוך עלולה להתפתח תחושה קבועה של חוסר השראה לנוכח שפע של זמן בלתי מובנה, המוכרת יותר כשעמום.

לפסיכולוג מיהאי צ'יקסנטמיהאיי יש ספר נפלא בשם "זרימה" (Flow) שעוסק בדיוק בנקודה הזו. לשיטתו, אנשים מצויים בשיא אושרם דווקא כאשר הם דוחקים בעצמם, מותחים עצמם עד קצה גבול היכולת בניסיון מכוון להגשים מטרה מורכבת ומשמעותית כלשהי. עבודה מהנה יכולה לסייע לנו להיכנס ל"מצב זרימה" – ריכוז מנטאלי שמביא לנו ספוק עמוק ומשמעותי. אלה, לדעת צ'יקסנטמיהאיי, הרגעים הטובים ביותר בחיינו – לא הרגעים הפסיביים והרגועים.

סוזן פינקר מגיעה למסקנה דומה ביחס לצורך בקירבה אנושית בספרה Village Effect. פינקר מצאה שאנשים המקיימים קשרים חברתיים עמוקים עם אחרים, שנוהגים לבלות זמן עם טיפוסים חיוביים ושמרגישים תחושת השתייכות לקהילה גדולה יותר נוטים להרגיש שלחייהם יש תכלית ומשמעות חזקה יותר – באופן שאפילו מאריך את תוחלת חייהם.

המסקנה מכאן היא שלא צריך בהכרח לפרוש מוקדם ואפילו לא להגיע לעצמאות כלכלית כדי לחוות יודימוניה.  כל שצריך הוא הון פיננסי גדול מספיק כדי לאפשר לכם את הזמן הפנוי לאתגר את עצמכם ולהתחבר עם אנשים אחרים – ליצור סביבה עבודה מהנה, חברתית, מתגמלת ומאתגרת,  שמקנה לכם מרחב תמרון גדול.

עבודה, אחרי הכל, איננה האויב. האויב הוא עבודה שוחקת, נטולת משמעות וסיפוק. לעבודה משמעותית יש מקום חשוב, אפילו חיוני, בתחושת האושר, כל זמן שיש לכם את החופש לקבוע כיצד העבודה הזו תיראה.

אני חושבת על אנשים כמו וורן באפט, גיל שוויד, שמעון פרס — שהתיכו את העבודה והפנאי לכדי שלם אחד. הם לא עובדים בשביל גמול חומרי כלשהו. הם עובדים כי הם נהנים ומפיקים משמעות מההנאה שבעבודה.

זו גם הפרספקטיבה שאני מאמצת עבור הבלוג הזה. יש מי שיטען שכתיבתו היא "עבודה" לכל דבר. אולי. מבחינתי זה פרויקט אישי, משמעותי (בעיני), והעיקר – בלי ישיבות, בלי מנהלים, בלי חוות דעת. אני בוחרת על מה לכתוב. אני יכולה לכתוב מהבית, מגן ציבורי או מהנקודה הקסומה ביותר בישראל. אני יכולה לכתוב מדי יום, ואני יכולה לא לכתוב כאן שבועות ארוכים.  ההחלטה היא שלי.

לאן ממשיכים מכאן?

לא משנה היכן אתם במסע הפיננסי לעצמאות כלכלית – זכרו תמיד שהמטרה היא לא לצבור את החיסכון הגבוה ביותר האפשרי, להשיג את התשואה הגבוהה ביותר על החיסכון הזה, ואפילו לא להשיג את שיעור המשיכה הקטן ביותר.

המטרה האמיתית היא לעצב סגנון חיים שיאפשר לכם לבלות זמן עם מי שאתם רוצים בקרבתו ולעשות דברים משמעותיים שלא היה לכם פנאי לעשות לפני כן. עצמאות כלכלית היא לכל היותר מכשיר למימוש היעד הזה.

לפני שאתם יוצאים למסע הזה – נסו לעצב את החזון הפרטי שלכם ליום שאחרי.

אם כבר הגעתם לעצמאות כלכלית, פרשתם ואתם מוצאים את עצמכם אבודים או מדוכדכים קלות – הנה כמה רעיונות שיסייעו לכם להתמודד:

  • ודאו שיש לכם לפחות שתי מערכות יחסים קרובות עם אנשים תומכים ולא רעילים. כן, גם אם אתם זאבים בודדים ומתבודדים מטיפוס INTJ.
  • הרגילו את עצמכם לפעילות גופנית סדירה – לפחות 30 דקות ביום.
  • כנסו למסגרת כלשהי – כדי למנוע מעצמכם את תחושת התלישות. זה יכול להיות כל דבר החל משיעורי יוגה, דרך מועדון דיבייט וכלה בכדורגל בשישי. במקרה הספציפי שלי – חזרתי בשנים האחרונות ללמוד באוניברסיטה, ונהנתי מכל רגע.
  • אמצו תחביב שמחייב עבודה עם הידיים – בישול, סריגה, פיסול, ציור, נגרות – או כל פעולה יצרנית אחרת עם אופי "מדיטטיבי" שתאפשר לכם להיכנס למצב של "זרימה".
  • אין פסול בתחביבים אינטלקטואלים (קריאת ספרים) או אנטי-אינטלקטואלים (אינסטגרם, משחקי מחשב) כל זמן שהם נעשים במידה כחלק ממדיטציה ומנוחה.
  • שגרה ולוח זמנים מובנה – עוזרת. צרו כזו.
  • הישארו סקרנים. לימדו משהו חדש. יש משהו ברכישה הפעילה של מיומנות חדשה, בהקמה של פרויקט חדש מאפס, בהתמודדות עם כאבי הלידה, שמוביל לצמיחה משמעותית בתחושת האושר.

שנה טובה לכולכם.

הירשם
הודע על
guest
139 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
עידו

ואוו!!!
לא חידשת לי כלום אמנם
אבל ניסחת את זה מדויק ונכון

ירון

מבלי חליחה לזלזל בכותבת, בכישרונותיה וביכולתה, הבלוג הזה לצערי הופך לאט לאט לבלוג גורואיסטי טיפוסי… חבל…

שני

דווקא לא גורואיסטי בכלל. אני לא במצב של עצמאות כלכלית כרגע אבל כן במין הפסקה מהקריירה ואני מתחברת לכל מה שהיא כתבה. כשאין עבודה \ מסגרת כלשהי אפשר ללכת לאיבוד ולהיכנס לדיכאון ולאבד משמעות.

אורי

לא כל פוסט נועד ומתאים לכולם, כפי שלא כל ערוץ או תוכנית השקעה מתוך הטקטיקות השונות מיועד לכולם. יש אנשים שמוצאים את זה עוזר ונחוץ. אתה מוזמן לבחור מה מדבר אלייך מתוך המבחר הגדול שיש פה באתר וסתם ככה, בשביל תרבות שיחה לי זה נראה מהצד שלכתוב ש״הבלוג הזה לצערי הופך לאט לאט לבלוג גורואיסטי טיפוסי״ זה בדיוק לזלזל (גם אם לא במתכוון) בכותבת שלפי עניות דעתי לא חבה לנו, הקוראים, דבר, ובפשטותו של יום משתפת את הנכנסים מרצון לדף האינטרנט שלה בנקודת מבטה על נושאים מסויימים. אני רק יכול לנחש שניסית לבטא רצון שהכותבת תתמקד יותר בנושאים הכלכליים והמעשיים… קרא עוד »

יוסף חיים

תודה על התובנות כעת ובכלל. יפה לראות שאת לא שוקטת על השמרים ומתפתחת כל העת. קראתי פעם שההבדל בין אדם מפותח יותר מחברו הוא חוש הכרת הרע. ככל שהחוש יותר מפותח רמתו של האדם עולה, כי הוא יכול לתקן ולהסיר את הסיגים שנותרו אצלו, מה שלא יוכל כמובן מי שלא מזהה.. הגדרת הרע – הרצון לקבל לעצמי (בדומה להדוניה שציינת) הגדרת הטוב – הרצון להיטיב לאחרים. מכיוון שה' הוא טוב והוא יצר אותנו, רק חיקוי שלו יביא לאושר נצחי ולא חולף כמו שמביאים התענוגים המוכרים כדוג' הגלידה שהזכרת. זה מכיוון שתמיד הענף בעץ יהיה דומה בתכונותיו לגזע. ולכן ה' שרק… קרא עוד »

מני

אין כמו קצת טוויטר, לתבל את החיים שאחרי הפרישה

תוהה

"ולכן ה’ שרק מיטיב כל העת.." מה עם הדיבר השני? אל קנא. מה הקשחת לב פרעה ואחריה הריגת כל בכור בארץ מצרים?

ישראל

שאלות יפות, נכתב על כך הרבה מאוד – צא ולמד.

חתול תעלול

הקשחת לב פרעה משמעותה לא שהקב"ה גרם לפרעה להיות רשע יותר, אלא שהוא הקשיח את הלב שלו ככה שהוא לא יפחד מהקב"ה וישחרר את בני ישראל.

דעה אחרת

זו גישת הרב דסלר, מתוך גישות רבות בתוך העולם היהודי… לא תמיד לקחת לעצמך זה רע, ולא תמיד לתת לאחר זה טוב. זו גישה מאוד פשטנית, שמקשה על החיים בתור אדם מורכב. דוגמא נגדית לגישה הזו ניתן למצוא בתלמוד, בו נפסקה ההלכה (אחרי דיון בשתי הדעות) שאם שני אנשים נתקעים במדבר ורק לאחד יש מעט מים, עליו לשתות מהמים שלו ולא לתת לאחר. כאן בולטת ההתנגדות של חז"ל מהקרבת החיים שלך תמורת עזרה לאחר.

‬‎ישראל

אתה מקצין את הגישה הזו, (שהיא ממש לא "גישת הרב דסלר" יש לה מקורות קדומים יותר, ורבים מאוד) ואז תוקף אותה.

זה איש קש.

אני

אחד הפוסטים אם לא הפוסט הכי חשובים שהעלית!

תמי

אכן.
זיקוק תמצית מהות החיים.

אור

בהקשר הזה, הסרט
The swedish theory of love
מאוד מאוד מומלץ.

רונה

נהדר. והרעיונות האחרונים יכולים לסייע גם למי שעדיין לא הגיע לפרישה, כמובן. תודה רבה!

מעריץ אלמוני

פוסט מדהים! מהנה ומאיר עיניים לקרוא את הפוסטים שלך!

רון

כתבה מעולה !
תודה לך !

ICEMAN

הפוסט הכי אישי שלך עד כה, ולכן לטעמי המשובח ביותר.

תמר

פוסט נפלא לסיום שנה, ופתיחת שנה חדשה.
החכמתי !
תודה ושנה טובה !

אלי

תודה על פוסט מרתק שנוגע במושגים חשובים, הרבה מעבר לפריזמה של עצמאות כלכלית.
הערה קטנטנה, צ"ל היכנסו ולא כנסו -https://hebrew-academy.org.il/2011/10/11/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%95-%D7%90%D7%95-%D7%94%D7%99%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%95/

סיון

תודה רבה לך, על הפוסט הזה. בעוד כמה ימים, אני חוגגת 3 שנים לחופש כלכלי וכל כך מזדהה עם כל מה שרשמת. גם אצלי, אחרי תקופת אופוריה קצרה, הרגשתי ממש תלושה ודיי מדוכדכת. זה גרם לי לחזק עוד יותר את סדר היום הקבוע שלי, להאריך את זמן היוגה בבוקר ולהתמקד בריפוי הגוף והנפש. כיום אני מבינה שאנחנו חייבים, זה ממש צורך של הנפש, להמשיך ולהתעסק בפרוייקטים חדשים עוד ועוד ולא רק ללמוד ולהיות לבד. עוד דבר שאני רוצה להודות לך עליו, זו הכנות שלך והפתיחות שלך, לשתף איך זה מרגיש להיות אדם מופנם מאוד ועל הצורך, גם שלנו, בקירבה. קירבה… קרא עוד »

שיר

שדידת הבטריה… כל כך מדויק. ונכון, גם אנחנו המופנמים רוצים קירבה וקשרים משמעותיים. מוצאת את עצמי כל הזמן מכניסה ומוציאה אנשים מהחיים שלי כי אין שם משמעות וקירבה.

אלישב רבינוביץ

תודה. אפשר גם להשקיע במשפחה וילדים בקטע סולידי כזה.

g

חבל על הכסף והעצבים…

רחל

מסכימה גם לי היה חסר.. נדמה לי שלפי המחקרים זה גם גורם משמעותי לאושר.
שנה טובה

ori aygner

לדעתי אחד המאמרים היותר חשובים שלך. יש דברים מעבר לחור שבגרוש.
ובציטוט לא מדויק,(מאיר אריאל): " מי שסופר כל חור, לא יכול לראות את הרשת"

איש בליאוטו

כל כך אמיתי.
לפני כמה שנים מצאתי את עצמי עם כמה מליוני שקל בבנק. התפטרתי מהעבודה והכל היה סבבה.
אחרי חצי שנה התחלתי להרגיש את הדיכאון.
הלכתי בעיר האהובה עלי, פעילות שקודם הסבה לי שמחה והרגשתי כאילו אני נשאב לתוך חור שחור.
הבנתי שאם אני לא תופס את עצמי בידיים, מי יודע לאן אגיע.
היום אני במקום אחר. יש לי מסגרת ופעילות.
חלק מהיום לומד דברים שאני אוהב.
בחלק אני מבקר את הילדים הנשואים.
ובין השאר אני גם לומד מקצוע חדש ומעניין וגם מייעץ מדי פעם לעמותות ועסקים קטנים.
כמו שכתבת, אדם צריך מסגרת, יעוד וחברה.
בהצלחה לכולם.

Tal Shnitzer

היא לא כתבה שאדם צריך מסגרת.
כן יעוד וקשר משמעותי (לא סתם חברה)

ינון

וואו, פשוט וואו. הרבה זמן חיכיתי שתוצג הזווית הזו .
לי לדוגמא היה קצת קשה להתחבר למסרים עד כה – כי אני פשוט ממש אוהב את העבודה שלי, היא נותנת לי מסגרת חברתית, מקום להתבטא ולהתפתח, מאתגרת אותי וגורמת לי לחשוב וליצור. תודה! פוסט מדהים.

g

תודה על הפוסט. אני כבר 14 שנים בחופשה ולא היה רגע אחד שהסתכלתי אחורה והצטערתי שהפסקתי לעבוד בגיל 47. לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. גיל שאפשר עדיין לעשות כל דבר העולה על רוחך הן פיסית והן נפשית ואחרי עבודה רבת שנים שהספיקה כדי להבין כמה החופש הזה טוב יותר לנשמה מאשר לקום כל בוקר ולקלל את הרגע שאת צריכה להגיע למקום עבודה שאת לא ממש אוהבת. נכון, ישנם רגעי שעמום, אבל אם את יצירתית מספיק את ממלאה את זמנך כך שהוא יעבור בלי לחוש שאין טעם לחייך. באופן כללי אני חושבת שאין לחיים שלנו משמעות מיוחדת ומכיוון שלא היתה… קרא עוד »

שמוליק

אהבתי את הקבלה של עצמך. את היכולת להנות מזמנך הפנוי בלי כל ההתעסקות של איך אני משנה את העולם , מלחמות אידיאולוגיה. אנחנו קטנים יחסית לעולם וכל עוד לא מפריעים לאחרים אנחנו נחיה את חיינו. תשמרי על עצמך והמון בריאות.

דורית

לגמרי מסכימה

דורון

מעולה. נראה שהתבגרת 😉

salomon de goli

מאמר מצוין. שתי הערות:
– המאמר בכללותו פונה לדעתי בעצם לכווווולם וגורם לאדם לחשוב על הסוגיה בכל הקשר תעסוקתי בו הוא נמצא. אבל, תחילת המאמר היא לא מספיק כללית ומתחילה עם עצמאות כלכלית שעלולה לגרום לחלק מהקוראים לוותר על המאמר כי "לא קשור אליהם". ההפסד הוא כמובן שלהם אבל עם פסקה פותחת כללית יותר המאמר היה תורם נדמה לי לקהל רחב הרבה יותר.
– צרם לי מאוד שכרכת את נדב אייל ויאיר נתניהו יחדיו. נדב הוא טיפוס חכם, מנומס וידען.

שביט

ליוסף חיים
מכיוון שה’ הוא טוב והוא יצר אותנו…פאתטי !
מחקתי כל מה שכתבתי כאן קודם. זה היה , איך לומר, חריף מדי .
רק אלומר לך כך: דתות הן אסון הכי גדול שקרה לאדם. תנחומי הכנים לסוגדי הדתות. אבודים בחייהם

ישראל

פאתטי זה לכתוב דברים בנחרצות בלי נימוק.
פאתטי זה לשלול באופן גורף את החוויה של רוב האנושות, בגלל שהחוויה שלך שונה (אם בכלל ניסית לחוות).

דתות הן הכוח המניע את האנושות. הם לב ליבה.
אכן, מקור חיות יכול לחולל אסונות, דבר דומם חסר חיות לא יכול לחולל אסונות.

Hrz

פוסט נהדר (קראתי מספר פעמים).
כל באי הבלוג יכולים למצא את שנפשם חפצה.
בכלל הפוסט הזה מזקק ומתמצת את מהות הפרישה והכיוון בחיים שלאחר.
שנה טובה ומבורכת לך ולכל באי הבלוג.

תודה לך.

Yehuda Herscovici

פוסט יפה. עמוק ומפוייס. תודה ושנה טובה.

אסי

תודה לך ! בדיוק בזמן. הייתי צריך לקרוא את זה

יחיאל טל

מסכים שזהו הפוסט היותר "מעשיר" שקראתיץ כי לאורך כל הפוסטים שלך לעצמאות כלכלית נמצא שהאדם החפץ בכך מוציא עצמו מהכלל בדרך של כמעט ספגנות, שמחתי לקרוא כי תחושת השתייכות לקהילה והייתי אומר נתינה לאחר הינו מרכיב חשוב ביותר לאושר.
תודה על הפוסט "המאיר" איזהו "עשיר" השמח בחלקו.
ההצלחה היא להשיג את מה שאנו רוצים- אושר זה לרצות את מה שאנו משיגים

Alfred's Father

מדויק ולעניין! שנה טובה!

קרן

מקסים, נוגע ללב ומהנה. תודה יקירה

דרומי

ה-פוסט שלך, בה"א הידיעה.
הצלחת להעביר לכתב את מחשבותיי והתנהלותי בצורה מושלמת.

Hai Deri

מדהים

M

המוטיבציה לעצמאות כלכלית הרבה פעמים מגיעה מהמקום השחור של תיסכול ענק וחוסר שביעות רצון רבה מהמציאות שבמקום העבודה.
במקום לרוץ ולהסיק כי כל עבודה תהיה רעה כמו זו הנוכחית ולהכנס למרוץ חיסכון מטורף כדי לפרוש מעבודה אולי שווה להשקיע קצת מחשבה ומאמץ ולמצוא מקום עבודה מהנה…

שמוליק

יש המון במה שכתבת. יש הרגשה שבגלל הנסיון הרע שהיה לסולידית בו היא סבלה מעבודה אומנם מתגמלת כספית אבל כל המסביב הלחץ הפוליטיקה הבוסים כל אלה יתכן והשפיעו על הכתיבה שלה והחתירה לעצמאות כלכלית שחלילה לא נמשיך יותר להיות תלויים במצבים בדומה לשלה. יתכן ואם היתה חותכת בזמן ועוברת למקום עבודה אחר מענג מספק עם יחסי אנוש וחברות מעולים ואולי אפילו לשנות מקצוע שיתכן ולא היה מתאים לה, אז כל הכתיבה שלה היתה משתנה ואומנם החתירה לעצמאות כלכלית יתכן והיתה נותרת אבל לא היתה שוכחת שיש דרך והדרך צריכה להיות מהנה ועם נקודות אושר ובסיס חזק כפי שהגדירה וחידשה לי… קרא עוד »

לב

הסולידית לא פרשה. פשוט במקום לעבוד 9-10 שעות במשרד היא עובדת 9-10 שעות בהכנת משחת שיניים ביתית, בישול סירי אורז והתניידות מתישה בתחבורה ציבורית (כי איננה מחזיקה רכב)

היא עברה מקיצוניות אחת של קרייריסטיות ורדיפה אחרי סמלי סטטוס לקיצוניות שנייה של הישרדות על המינימום האפשרי ומיתוג עצמי של "גורו" פרישה מוקדמת.

שאלתי אותה כמה פעמים למה היא לא חיפשה חצי משרה במקום שהיא אוהבת ועל הדרך נהנת מהיתרונות הכלכליים הרבים של הכנסה נוספת והפרשות סוציאליות, אבל אף פעם לא קיבלתי תשובה.

Matan Eshed

סולידית יקרה,
נראה שבתחום הסבל יש לך עוד מה ללמוד 🙂
ישנה תורה בת 2600 שנה שוקרה את המושג במובן העמוק ביותר (בודהיזם). לדעתי הבודהיזם מספק הסבר הרבה יותר מעמיק מכל תיאוריה פסיכולוגית מערבית, ולכן הפוסט שכתבת הוא כמעט מובן מאליו לכל מי שבקיא בתורה זו. ממליץ לך להעמיק!

בני.פ

מתן היקר,
נראה לי שבתחום הדיפלומטיה בין-אישית יש לך עוד מה ללמוד.
גם לתת משוב זו תורה.
ממליץ לך להעמיק!

נעם

רק רוצה להגיד שהנקודה הכי קסומה במדינת ישראל היא מרפסת ימין (שבנחל ימין ליד דימונה) הידועה בכינוי "המרפסת של אלוהים"

Shem

תודה רבה! בא לי בזמן הכי מדוייק שאפשר

Ron G

מעולה ושנון כמו שרק הסולידית יודעת לכתוב, שנה טובה הסולידית.

Adam

נראה לי שהמרחק האידאולוגי (הגדול עדיין יש לאמר) בינינו התקצר קמעה, פוסט אישי ויפה.
מצרף גם את השנקל שלי על הנושא :
https://filesxblog.wordpress.com/2016/12/20/%d7%90%d7%aa%d7%9d-%d7%aa%d7%a6%d7%98%d7%a8%d7%9b%d7%95-%d7%9c%d7%a9%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94%d7%95/?fbclid=IwAR1DucO55WvYwapcf-I9ngVZxLQPzsmJTCLTq3CIixlzdNL6BKbK0QFQVzU

שמוליק

תודה על השיתוף של הבלוג. נראה מעניין.

Adam

תודה רבה 🙂

רוני

מקסים ומדוייק ! אמנם זה לא חדש לי, אך טוב וחשוב לקבל "תזכורת", בעיקר כשהיא כתובה באופן רהוט וקליט.

חג שמח ושנה טובה 🌻

Gal

פוסט נפלא, אני רק סבור שנטפליקס יכול להעשיר אותנו מאד מכיוון שניתן לבחור באיזה תכנים לצפות – להבדיל מערוצי טלויזיה מסחריים… ויש הרבה תכנים איכותיים..

רועי אנגל

מדהים עמוק נכון wow

נוי

הפוסט הכי טוב שיצא אי פעם בבלוג הזה!

כמו שאמרו לפניי, עד כה היתה תחושה שלצד כל התפיסות והרעיונות המדהימים שהוצגו כאן, היה אנטי מאוד גדול. אנטי לצריכה, אנטי לעבודה, אנטי להמון דברים שהם חלק מהיום יום של כולנו, ואנשים רבים מוצאים בהם משמעות.
הפוסט הזה השלים את המעגל, והביא את התפיסה הרחבה והעמוקה שעוטפת הכל מלמעלה.

תוך כדי קריאה השתהיתי והרהרתי רבות.

שנה טובה ומתוקה!
תודה לך

Ray

God is dead. God remains dead. And we have killed him. How shall we comfort ourselves, the murderers of all murderers? What was holiest and mightiest of all that the world has yet owned has bled to death under our knives: who will wipe this blood off us? What water is there for us to clean ourselves? What festivals of atonement, what sacred games shall we have to invent? Is not the greatness of this deed too great for us? Must we ourselves not become gods simply to appear worthy of it?

yaelikatia

פרידריך ניטשה, ״המדע העליז״. כשמצטטים מישהו, ראוי לתת לו קרדיט

שמוליק

תודה שחסכת ממני לחפש מאיפה הוא הביא את זה אם כי זה נשמע מוכר בשל התזכורת למשפט אלוהים מת של ניטשה, ואכן כשצריך יש לתת קרדיט. וגם כמה מילים אישיות שלו שמקשרות בין הציטטה לפוסט היה יכול בהחלט לעזור. תגובה שלך בהחט במקום

osher elharar

פשוט תודה, קריאה מרתקת.
מחכה לקרוא את הספר.

ערן

רק לא ברורה לי הגישה הממעיטה בערכה של הקריאה הנחשבת היום גם כמפעילת מוח וגם כדוחה תהליכי דמנציה ובכלל עיסוק מענג לאוהבי הקריאה לעומת זאת את כתבת: "אין פסול בתחביבים אינטלקטואלים (קריאת ספרים)… רק שנעשה במידה…" נשמע כאילו את לא ממש מתלהבת בלשון המעטה

שמוליק

תזכור שהיא ארכיטקטית באישיות לפי מבחן 16 האישיות שהיא כתבה עליו פעם. יתכן וקריאה היא טובה אבל צריכה להעשות במידה כי זה סוג של בריחה כמו לצפות בסדרות ונטפליקס, הכל צריך להיות במידה. אתה צריך בנוסף לעשות עם עצמך משהו לאתר את המיומנויות שלך לפתור ולהחליט במצבים שדורשים זאת להתחכך עם בעיות ולהביא עצמך למימוש תוך כדי עשיה. וכמובן הצלע השלישית שהיא הזכירה קרבה, שזה יחסים קרובים עם מספר אנשים במקרה שלה כאישיות מופנמת זה אכן אתגר, 🙂 אבל זה חשוב ליודימוניה שהיא הביאה כאן. אגב גם אני ארכיטקט באופי ואני יכול להבין אותה…:-)

האופטימית

האמת שאני לחלוטין מזדהה עם מה שכתבת
אכן חוויתי מעין דכדוך קל לאחר שהגעתי לעצמאות כלכלית לאחר תחושת האופוריה פתאום לא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי.
הקדשתי כל כך הרבה מאמצים להגיע לשלב שאני לא חייבת לעבוד, שלא טרחתי לחשוב כלל מה אני אעשה כשאגיע לשם. מה שבטוח הבנתי שבאמת לא מתאים לי לשבת בבית, לקרוא ולראות טלוויזיה כל היום אני אכן צריכה חברה אנושית ומטרה כלשהי וכמובן ספורט.

היום אני בהחלט מחפשת את המטרה הבאה ובינתיים מנסה לעבוד על פרויקטים שמעניינים אותי ומלהיבים אותי. אבל בהחלט חסרה לי אותה תחושת מטרה דחופה שהייתה לפני כן.

אלדד

אני מניח שהגעת לעצמאות כלכלית לא לפני גיל 35 ואם כן, לא חשבת עד עתה מה הסיבה שאת חייה ומה המטרה שלך בחיים?, ואם לא מצאת תשובה מדוע לא שמת קץ לחייך?

ע.ר.

כמה חשוף, ככה טוב.

האמת היא שאני הפסקתי לרדוף אחרי הפרישה האישית שלי.. כי פחדתי מה יקרה יום אחרי.

דמיינתי את עצמי משועמם עד מוות, מתעסק בדברים שאני לא אוהב כל-כך, נהיה זר לסביבה ומאבד את תחושת הסיפוק העצמי שאני כלכך מכור אליה.

הפוסט הזה עוזר לי לעשות סדר במחשבות ולהבין שלא חובה שכך יהיה. ממש מילאת אותי באנרגיה מחדש להמשיך במרדף אחרי הזמן של עצמי…

סך הכל מה שאני צריך זה את אותם הדברים שיש לי היום, רק בזמן שלי ובהכוונה של עצמי: סדר יום, מסגרת, אתגרים, עבודה פיזית, אנשים שעושים לי טוב.

אהבתי והתחברתי אלייך קצת יותר.

ירון

שנה טובה
מחכים לספר

שמוליק

אהבתי. במיוחד את המבט האישי שלך מעבר ומעל למה שהורגלנו כאן בצורת הגשה טכנית של הגעה ליעד בצורה אופטימלית, הדרך הנכונה והמהירה לעצמאות כלכלית . התחושה כפי שתיארת היתה בריחה מ וציפיה שתגיע לנירוונה לאחר שתגשים את מטרת הבלוג, והוא עצמאות כלכלית. פה למעשה השלמת את התמונה הכללית, החיים עצמם כאשר האוטונומיה באמצעות החופש הכלכלי הוא רק צלע אחד מהמשולש שמבטיח אושר. לדעתי גם קצת התגמשת מול טענות של אנשים, שטוב להם בעבודה יש להם לפחות 2 צלעות של מימוש עצמי והתגברות על אתגרים ושעמיתיהם הם גם החברים שלהם לפחות חלקם. כך שהם לא ממהרים להגיע לעצמאות כלכלית ולברוח מהמקום… קרא עוד »

shuli

פוסט מעולה! בא לי ממש בזמן…תודה ושנה טובה!!

Amnon Elbee

כתיבה יפה.
תודה.

נדב

פוסט חשוב ממש. אוהב לקרוא את הדרך בה את מנסחת תובנות.

Nick

תודה רבה 🙂
שנה טובה!

אוהד

את מס' 1!

קובי

מה עושים אם האנשים שבחברתם אתה רוצה להיות, עדיין עסוקים ב ׳מרוץ החיים׳ ואתה כבר הגעת לעצמאות כלכלית? אין להם מספיק זמן בשבילך.

יאיר

אכן זו שאלה חשובה וטובה. אישית לא הצלחתי להגיע לתובנות מוגדרות בנושא. אשמח אם תהייה התייחסות בפוסטים עתידיים או בתגובות אחרות כאן.

יובל101

Bless your soul.
פוסט חשוף וחשוב. מזדהה לחלוטין.
תודה ושנה טובה.

YossiN

פוסט מצויין

אבקש רק לציין שיש אנשים המרגישים מימוש עצמי, גאווה ושייכות בעבודה שלהם
וכן, זה שווה להם את האנשים הבלתי נסבלים במשרד, את הפקקים וכד'

אני אחד מהם ☺

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

פרסומת

RSS מהפורום

דילוג לתוכן