בית » חיים פשוטים » על דכדוך ויודימוניה

על דכדוך ויודימוניה

עבור רבים, המסע לעצמאות כלכלית נפתח מנקודת מוצא שלילית.

השחיקה במקום העבודה הולכת ומצמצמת את נקודת המבט של העובד המתוסכל לכדי “ראיית מנהרה”,  כך שהצדדים האפלים של עולם הקריירה, מטופשים וזניחים ככל שיהיו, הופכים בהדרגה לעיקר, אם לא לחזות הכלל.

כך, לפחות, היה במקרה שלי.

בשלבים מסוימים בשלהי הקריירה הראשונה שלי, הרגשתי כמו ציפור כלואה בכלוב מואר בפלורוסנטים מרצדים, נודף ניחוחות מיקרוגל ושורץ בוסים כה פסיביים-אגרסיביים שלידם אפילו ביל לאמברג נראה כמו מייקל סקוט.

הוסיפו לזה את הפקקים האינסופיים, הדד-ליינים הדוחקים,  המיילים המשורשרים, הלילות הלבנים, היקיצות הלא-טבעיות,  הפוליטיקה המשרדית, הנדלים הארסיים  ובעיקר את תחושת המועקה הנלווית למכירת זמני הקצוב תמורת תלוש משכורת — והרי לכם מתכון בטוח ל-“כשל המיקוד”:

אם הקריירה היא ה-גורם השלילי בחיי, הרי שכדי להשיב לעצמי את השלווה והשקט, כל שעלי לעשות הוא להסיר את הגורם השלילי.

תפיסת האושר שלי, במילים אחרות, התעצבה על דרך השלילה. המשגתי את האושר במונחים של היעדר סבל. זו הייתה גם המוטיבציה העיקרית שלי לחסוך באגרסיביות כדי להשתחרר מתלות כלכלית במקום עבודה שגרס את נשמתי.

נדמה לי שהלך המחשבה הזה מאפיין חלק גדול מהשיח בבלוגוספרה הפיננסית שעוסקת בעצמאות כלכלית.  זה לא מקרה שבלוגים רבים – והבלוג שלי בכללם — מתארים את המסע לעצמאות כלכלית במונחים של “הימלטות”, “בריחה” ו-“שחרור”, בבחינת יציאה מחשיכת העבודה לאוטופיית הפנאי.

אלא שהנראטיב הזה, יש להודות, סובל ממידה של חד-מימדיות.

אושר בר חלוף

בחודשים הראשונים, הפורש הצעיר עשוי לחוות התרוממות רוח כאילו היה שבוי היוצא לחופשי.

אבל האופוריה הזו היא ארעית.  בהדרגה, הטריות של חווית הפרישה מתפוגגת, ושגרה חדשה הולכת ותופסת את מקומה.  והשגרה הזו, על אתגריה, רחוקה מלהיות הנירוונה שמעבר להרי החושך.

כמו כל אירוע חיובי, בחלוף זמן אנו מסתגלים לשינוי או לסטאטוס החדש וחוזרים בהדרגה לרמת האושר המקורית שקדמה לו. סגנון החיים החדש דוהה והופך אט אט לנורמלי, ואותה “נורמליות” מבליטה דווקא את החסרונות הגלומים בו.

בהקשר של עצמאות כלכלית, מתווסף לכאן עוד מימד של מורכבות.

פרישה בגיל צעיר מציבה בפני הפורש מראה ענקית. לפתע זה רק הפורש מול עצמו, ללא גורם חיצוני שמכתיב את סדר יומו.

הפרישה, במילים אחרות, חושפת בפניכם מי אתם באמת. רוב האנשים עשויים לחוות “גילוי” שכזה רק בערוב ימיהם, לאחר שבילו את רוב חייהם בצעידה בתלם החרוש של לימודים וקריירה שהתוו עבורם אחרים. הפורש הצעיר נאלץ להתמודד עם “עצמו” בגיל צעיר בהרבה.

כשאדם צעיר מדיר את רגליו מעולם העבודה בבת אחת, הוא מתנתק לא רק מתלוש המשכורת, אלא מ”אקו-סיסטם” שלמה: מסגרת קבועה, לוח זמנים מובנה, אינטראקציה חברתית, תחושות ביטחון, שייכות, יצרנות וקהילתיות, ערוץ להגשמה עצמית, לפיתוח אישי, ואפילו לתחושת משמעות.

האחריות להעמיד חלופה עצמאית לעולם העבודה רובצת כעת על כתפיו; ליצוק תוכן, עניין וטעם לחלל הריק שהתפנה; לפרוש לקראת משהו, ולא רק לברוח ממשהו.

כל זה מחייב, כמובן, תחושת “עצמי” חזקה. יש שיכנו זאת מוטיבציה פנימית. היעדרה יכשיר את הקרקע להיווצרות משבר. הסבל שאפיין את הזומביפיקציה הקרייריסטית לא ייעלם במקרה כזה, אלא פשוט יומר לזומביפיקציה מסוג אחר – כזו של “עודף פנאי”,  בדידות, תלישות והיעדר משמעות – פועל יוצא של היעדר גורם מדרבן חיצוני כלשהו, ושל ניפוץ האשליה שהתפתחה במשך שנים של חיסכון.

דכדוך

דיכאון שאחרי פרישה

תחושות של דכדוך, אפילו דיכאון, בנקודות שונות במסע לעצמאות כלכלית ואחריו זוכות למעט מאד התייחסות בבלוגספרה. אבל התופעות הללו קיימות, לדאבון הלב, ונראה לי נכון שבלוגרים ידברו עליהן.

 זה נכון שבעתיים אם ניקח בחשבון שה”טיפוס” שנמשך לרעיונות של חופש כלכלי דרך חיסכון אגרסיבי והשקעה בשוק ההון, הוא בהכללה גסה מופנם, אינדיבידואליסט, עם נטייה גבוהה לשקוע במחשבות ודאגות על העתיד.

אדם יכול להחליט שהוא מתעב את מקום עבודתו, ושעצמאות כלכלית היא היא תרופת הפלא שתגאל אותו מייסוריו. הוא יכול לאמץ שינוי קיצוני באורח חייו, לפתח רתיעה פתולוגית משימוש בכסף ולהתנתק מהחברה הסובבת רק כדי להגדיל את שיעור החיסכון שלו בכל מחיר.

הדינמיקה הזו עלולה להידרדר במהירות לכדי עוגמת נפש, גם  בעקבות המאמץ הכרוך בחתירה לעצמאות כלכלית שהופך לעתים לעינוי-עצמי, אבל גם, וזה העיקר, מעוצמת האכזבה נוכח ה-“ריק” שעלול להיווצר לאחר השגתה.

חלקכם בוודאי מרים גבה. הרי כיצד יתכן שאדם שקנה בעלות ושליטה מלאה על זמנו יכול לחוש מדוכא?

התשובה, בעיני, היא שעצמאות כלכלית, כשלעצמה, איננה ערובה לאושר בר קיימא.  מי שיוצא למסע הזה כשהוא מלא בכעס ואומללות יישאר כועס ואומלל גם לאחר שיגיע ליעד.  השאלה אם צברתם  חצי מיליון יותר או פחות בחשבון הבנק מתגמדת בחשיבותה לעומת השאלה האם אתם שמחים בחלקכם, עוסקים בדברים שאתם אוהבים ומבלים עם אנשים שאתם אוהבים.

עצמאות כלכלית מאפשרת להסיר את ההיבטים השליליים הנלווים לתרבות הקריירה; אך היא לא תיצור יש מאין היבטים חיוביים חדשים לחייכם. את אלה אתם נדרשים ליצור בעצמכם.

המסע ליודימוניה

אז מה עושים? אם בני אדם הם לכל היותר “מכונות הסתגלות” שממהרות להתרגל ולהתאכזב משינויים חיוביים בסגנון החיים, האם יש בכלל טעם בשאיפה לפרישה מוקדמת ועצמאות כלכלית?

אני חושבת שכן.

היוונים הקדמונים הבחינו בין יודימוניה, אושר או רווחה שנובעים מתחושה עמוקה של הגשמה עצמית ומשמעות, לבין הדוניה, אושר שנובע מתענוגות חומריים בעיקר והתרחקות מסבל.

אני מניחה שרוב האנשים נוטים לזהות את המושג “אושר” עם המשמעות האחרונה שלו – וזה טבעי, בעידן שבו רבים מקדישים שעות כדי לסתום את פיד האינסטגרם בתיעוד סמלי סטאטוס ומצגי שווא של חיים מושלמים.

אבל לו היו מציעים לכם גלולת אושר שהייתה משאירה אתכם באופוריה אקסטטית עד שארית חייכם ללא דרך חזרה – האם הייתם נוטלים אותה?

אני לא.

תהיה משמעות החיים אשר תהיה – די ברור לי שאופוריה אינסופית היא לא חלק מהעניין. אדם לא יכול להיות מאושר (במובן ההדוני-אינסטגרמי של המונח)  מדי יום ביומו. בדיוק כשם שאם נאכל גלידה כל יום נגלה שהיא מאבדת אט אט מטעמה.

אושר

נדמה לי שהנוסחה לאושר, אם יש כזו, כרוכה בשילוב של חוויות “הדוניות” נקודתיות על “מצע” של יודימוניה – אושר במובנו העמוק.

אבל איך יוצרים את המצע הזה?

רמז לעניין אפשר למצוא בתאוריה פסיכולוגית המכונה “תאוריית ההגדרה העצמית“. לפי התאוריה, ישנם שלושה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים, שכאשר הם מתמלאים אדם נמצא בשיא המוטיבציה הפנימית שלו – אולי ההמשגה המודרנית הטובה ביותר ליודימוניה:

אוטונומיה – התחושה שלאדם יכולת לבחור ולשלוט על מעשיו, זמנו ושגרת יומו.

מיומנות – התחושה שלאדם יכולת להשתמש בכישוריו ומיומנויותיו כדי לצלוח משימות ואתגרים, לפתור בעיות, להביא תועלת ולהשאיר חותם.

קירבה – התחושה שלאדם חיבור רגשי עמוק, תומך ומכיל עם בני אנוש אחרים, תחושת השתייכות וקהילה.

מכאן אפשר לגזור “פילוסופיית חיים” פשוטה: כדי להגיע ליודימוניה ולחיות חיים מלאים, חשוב לפתח מערכות יחסים משמעותיות עם אחרים, לעשות עבודה משמעותית ומאתגרת ולשלוט בזמנכם הקצוב עלי אדמות.

מה בין זה לבין עצמאות כלכלית?

נדמה לי שהאטרטקיביות של עצמאות כלכלית בגיל מוקדם יחסית נובעת בדיוק מהפוטנציאל להגשים את פילוסופיית החיים הפשוטה הזו.

כשאדם חוסך כהוגן וצובר די נכסים הוא רוכש למעשה בעלות על זמנו. כעת, כשהוא חמוש ב-F*ck You Money המפורסם, יש לו את היכולת והפנאי לעשות בזמנו ככל העולה על רוחו (אוטונומיה); הוא יכול כעת להציל את העולם בכל דרך שיבחר (מיומנות/אתגר) ולבלות במחיצת אנשים שהוא אוהב (קירבה).

כל זה טוב ויפה – אלא שלדאבון הלב, כאמור, בהחלט אפשר להגיע לעצמאות כלכלית ועדיין להיות אומלל, או לכל הפחות, נטול מוטיבצית פנימית.  אדם יכול לחסוך הון תועפות, לפרוש ממקום העבודה השנוא עליו, ולבלות את ימיו בבדידות מזהרת (ללא קירבה) תוך שהוא משחת זמנו לריק על תחביבים סתמיים (ללא אתגר/מיומנות) כמו נטפליקס, פלייסטיישן וקרבות בטוויטר עם טיפוסים כמו נדב איל ויאיר נתניהו.

מנגד – אדם יכול להגיע ליודמוניה גם במסגרת עבודה מסורתית. אם יש לו שליטה מלאה על הפרויקטים בהם הוא מעורב ועל לוח הזמנים שלו (אוטונומיה); אם העבודה מעניינת, משמעותית והוא טוב בה (אתגר); ואם עמיתיו הם גם חבריו מחוץ לשעות העבודה (קירבה) – אז נוכל לומר שלאותו עובד יש את כל המרכיבים הדרושים כדי לחיות חיים מאושרים.

הבעיה היא שלהמונים התקועים בפקקים המייסרים של כביש 4 מדי ערב אין ממש שליטה על הלו”ז שלהם, ורוב הסיכויים שעמיתיהם למשרד אינם האנשים האהובים עליהם עלי אדמות. לכן הרעיון של הגעה מהירה לעצמאות כלכלית קוסם כל כך – הוא מאפשר להתנתק מכל אלה, ובכך מהווה – שוב – מקור אושר על דרך השלילה.

עצמאות כלכלית בפרט, והתנהלות כלכלית נבונה בכלל, הם ערוץ מצוין למימוש הצורך הפסיכולוגי באוטונומיה. כסף שעובד עבורכם חוסך מכם את הצורך למכור זמן תמורתו.  חסכונות גבוהים מקנים לכם את הגמישות והחופש לעשות בזמנכם מה שתרצו – והכל ממקום של עוצמה, ביטחון והיעדר תלות באחרים.

אבל עצמאות כלכלית אינה מספקת פתרון “אוטומטי” לשתי הצלעות האחרות של המשולש היודימוני – אתגר/מיומנות וקירבה אנושית. החירות והשליטה על זמנכם לכל היותר מקנות אופציות. הן אינן מקנות לכם עבודה משמעותית או מערכות יחסים משמעותיות. אלה דברים שיש לטפח – כסף לא יכול לרכוש אותם.

כן, האוטונומיה מאפשרת לכם לבלות ימים שלמים בחוף הים, לקרוא ספרים וללגום קוקטיילים. אבל – מוזר ככל שזה יישמע – האפשרות לנוח על זרי הדפנה עד יומכם האחרון רחוקה מלהיות ערובה לחיים מאושרים ומלאים. לבני אדם יש צורך באתגר, קושי, חיכוך, פתרון בעיות — ולא רק רדיפה אינסופית אחרי תענוגות. ללא חיכוך עלולה להתפתח תחושה קבועה של חוסר השראה לנוכח שפע של זמן בלתי מובנה, המוכרת יותר כשעמום.

לפסיכולוג מיהאי צ’יקסנטמיהאיי יש ספר נפלא בשם “זרימה” (Flow) שעוסק בדיוק בנקודה הזו. לשיטתו, אנשים מצויים בשיא אושרם דווקא כאשר הם דוחקים בעצמם, מותחים עצמם עד קצה גבול היכולת בניסיון מכוון להגשים מטרה מורכבת ומשמעותית כלשהי. עבודה מהנה יכולה לסייע לנו להיכנס ל”מצב זרימה” – ריכוז מנטאלי שמביא לנו ספוק עמוק ומשמעותי. אלה, לדעת צ’יקסנטמיהאיי, הרגעים הטובים ביותר בחיינו – לא הרגעים הפסיביים והרגועים.

סוזן פינקר מגיעה למסקנה דומה ביחס לצורך בקירבה אנושית בספרה Village Effect. פינקר מצאה שאנשים המקיימים קשרים חברתיים עמוקים עם אחרים, שנוהגים לבלות זמן עם טיפוסים חיוביים ושמרגישים תחושת השתייכות לקהילה גדולה יותר נוטים להרגיש שלחייהם יש תכלית ומשמעות חזקה יותר – באופן שאפילו מאריך את תוחלת חייהם.

המסקנה מכאן היא שלא צריך בהכרח לפרוש מוקדם ואפילו לא להגיע לעצמאות כלכלית כדי לחוות יודימוניה.  כל שצריך הוא הון פיננסי גדול מספיק כדי לאפשר לכם את הזמן הפנוי לאתגר את עצמכם ולהתחבר עם אנשים אחרים – ליצור סביבה עבודה מהנה, חברתית, מתגמלת ומאתגרת,  שמקנה לכם מרחב תמרון גדול.

עבודה, אחרי הכל, איננה האויב. האויב הוא עבודה שוחקת, נטולת משמעות וסיפוק. לעבודה משמעותית יש מקום חשוב, אפילו חיוני, בתחושת האושר, כל זמן שיש לכם את החופש לקבוע כיצד העבודה הזו תיראה.

אני חושבת על אנשים כמו וורן באפט, גיל שוויד, שמעון פרס — שהתיכו את העבודה והפנאי לכדי שלם אחד. הם לא עובדים בשביל גמול חומרי כלשהו. הם עובדים כי הם נהנים ומפיקים משמעות מההנאה שבעבודה.

זו גם הפרספקטיבה שאני מאמצת עבור הבלוג הזה. יש מי שיטען שכתיבתו היא “עבודה” לכל דבר. אולי. מבחינתי זה פרויקט אישי, משמעותי (בעיני), והעיקר – בלי ישיבות, בלי מנהלים, בלי חוות דעת. אני בוחרת על מה לכתוב. אני יכולה לכתוב מהבית, מגן ציבורי או מהנקודה הקסומה ביותר בישראל. אני יכולה לכתוב מדי יום, ואני יכולה לא לכתוב כאן שבועות ארוכים.  ההחלטה היא שלי.

לאן ממשיכים מכאן?

לא משנה היכן אתם במסע הפיננסי לעצמאות כלכלית – זכרו תמיד שהמטרה היא לא לצבור את החיסכון הגבוה ביותר האפשרי, להשיג את התשואה הגבוהה ביותר על החיסכון הזה, ואפילו לא להשיג את שיעור המשיכה הקטן ביותר.

המטרה האמיתית היא לעצב סגנון חיים שיאפשר לכם לבלות זמן עם מי שאתם רוצים בקרבתו ולעשות דברים משמעותיים שלא היה לכם פנאי לעשות לפני כן. עצמאות כלכלית היא לכל היותר מכשיר למימוש היעד הזה.

לפני שאתם יוצאים למסע הזה – נסו לעצב את החזון הפרטי שלכם ליום שאחרי.

אם כבר הגעתם לעצמאות כלכלית, פרשתם ואתם מוצאים את עצמכם אבודים או מדוכדכים קלות – הנה כמה רעיונות שיסייעו לכם להתמודד:

  • ודאו שיש לכם לפחות שתי מערכות יחסים קרובות עם אנשים תומכים ולא רעילים. כן, גם אם אתם זאבים בודדים ומתבודדים מטיפוס INTJ.
  • הרגילו את עצמכם לפעילות גופנית סדירה – לפחות 30 דקות ביום.
  • כנסו למסגרת כלשהי – כדי למנוע מעצמכם את תחושת התלישות. זה יכול להיות כל דבר החל משיעורי יוגה, דרך מועדון דיבייט וכלה בכדורגל בשישי. במקרה הספציפי שלי – חזרתי בשנים האחרונות ללמוד באוניברסיטה, ונהנתי מכל רגע.
  • אמצו תחביב שמחייב עבודה עם הידיים – בישול, סריגה, פיסול, ציור, נגרות – או כל פעולה יצרנית אחרת עם אופי “מדיטטיבי” שתאפשר לכם להיכנס למצב של “זרימה”.
  • אין פסול בתחביבים אינטלקטואלים (קריאת ספרים) או אנטי-אינטלקטואלים (אינסטגרם, משחקי מחשב) כל זמן שהם נעשים במידה כחלק ממדיטציה ומנוחה.
  • שגרה ולוח זמנים מובנה – עוזרת. צרו כזו.
  • הישארו סקרנים. לימדו משהו חדש. יש משהו ברכישה הפעילה של מיומנות חדשה, בהקמה של פרויקט חדש מאפס, בהתמודדות עם כאבי הלידה, שמוביל לצמיחה משמעותית בתחושת האושר.

שנה טובה לכולכם.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

103 תגובות

  1. ואוו!!!
    לא חידשת לי כלום אמנם
    אבל ניסחת את זה מדויק ונכון

    • מבלי חליחה לזלזל בכותבת, בכישרונותיה וביכולתה, הבלוג הזה לצערי הופך לאט לאט לבלוג גורואיסטי טיפוסי… חבל…

  2. יוסף חיים

    תודה על התובנות כעת ובכלל.
    יפה לראות שאת לא שוקטת על השמרים ומתפתחת כל העת.

    קראתי פעם שההבדל בין אדם מפותח יותר מחברו הוא חוש הכרת הרע.
    ככל שהחוש יותר מפותח רמתו של האדם עולה, כי הוא יכול לתקן ולהסיר את הסיגים שנותרו אצלו, מה שלא יוכל כמובן מי שלא מזהה..

    הגדרת הרע – הרצון לקבל לעצמי (בדומה להדוניה שציינת)
    הגדרת הטוב – הרצון להיטיב לאחרים.

    מכיוון שה’ הוא טוב והוא יצר אותנו, רק חיקוי שלו יביא לאושר נצחי ולא חולף כמו שמביאים התענוגים המוכרים כדוג’ הגלידה שהזכרת.
    זה מכיוון שתמיד הענף בעץ יהיה דומה בתכונותיו לגזע.

    ולכן ה’ שרק מיטיב כל העת ונותן לאחרים ללא תמורה, הוא המודל עבור האדם להגעה להנאה נצחית על ידי נתינה כמה שיותר וכמה שפחות לקחת לעצמי.

    כדי שתהיה עבודה לאדם ויקבל בזכות את העונג הזה, נבראה האשליה שהאושר יבוא מתענוגים שאנו מכירים, אבל אחרי כמה נסיונות מגיעים למסקנה שכתבת שהעונג הוא קצר וזמני, והסבל מתמשך.

    וכאמור לעיל רק שינוי הרגל לתת לאחרים (ואהבת לרעך כמוך) יביא לשם.
    על ידי הידמות לבורא, וזה נקרא השוואת הצורה.

    יש עוד מקום להאריך, אבל זה המודל היהודי, שמסביר היכן נמצא האושר, ומהי מלכודת התענוג.

    • אין כמו קצת טוויטר, לתבל את החיים שאחרי הפרישה

    • “ולכן ה’ שרק מיטיב כל העת..” מה עם הדיבר השני? אל קנא. מה הקשחת לב פרעה ואחריה הריגת כל בכור בארץ מצרים?

    • דעה אחרת

      זו גישת הרב דסלר, מתוך גישות רבות בתוך העולם היהודי… לא תמיד לקחת לעצמך זה רע, ולא תמיד לתת לאחר זה טוב. זו גישה מאוד פשטנית, שמקשה על החיים בתור אדם מורכב. דוגמא נגדית לגישה הזו ניתן למצוא בתלמוד, בו נפסקה ההלכה (אחרי דיון בשתי הדעות) שאם שני אנשים נתקעים במדבר ורק לאחד יש מעט מים, עליו לשתות מהמים שלו ולא לתת לאחר. כאן בולטת ההתנגדות של חז”ל מהקרבת החיים שלך תמורת עזרה לאחר.

  3. אחד הפוסטים אם לא הפוסט הכי חשובים שהעלית!

  4. נהדר. והרעיונות האחרונים יכולים לסייע גם למי שעדיין לא הגיע לפרישה, כמובן. תודה רבה!

  5. מעריץ אלמוני

    פוסט מדהים! מהנה ומאיר עיניים לקרוא את הפוסטים שלך!

  6. כתבה מעולה !
    תודה לך !

  7. הפוסט הכי אישי שלך עד כה, ולכן לטעמי המשובח ביותר.

  8. פוסט נפלא לסיום שנה, ופתיחת שנה חדשה.
    החכמתי !
    תודה ושנה טובה !

  9. תודה על פוסט מרתק שנוגע במושגים חשובים, הרבה מעבר לפריזמה של עצמאות כלכלית.
    הערה קטנטנה, צ”ל היכנסו ולא כנסו -https://hebrew-academy.org.il/2011/10/11/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%95-%D7%90%D7%95-%D7%94%D7%99%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%95/

  10. תודה רבה לך, על הפוסט הזה. בעוד כמה ימים, אני חוגגת 3 שנים לחופש כלכלי וכל כך מזדהה עם כל מה שרשמת.
    גם אצלי, אחרי תקופת אופוריה קצרה, הרגשתי ממש תלושה ודיי מדוכדכת.
    זה גרם לי לחזק עוד יותר את סדר היום הקבוע שלי, להאריך את זמן היוגה בבוקר ולהתמקד בריפוי הגוף והנפש.

    כיום אני מבינה שאנחנו חייבים, זה ממש צורך של הנפש, להמשיך ולהתעסק בפרוייקטים חדשים עוד ועוד ולא רק ללמוד ולהיות לבד.

    עוד דבר שאני רוצה להודות לך עליו, זו הכנות שלך והפתיחות שלך, לשתף איך זה מרגיש להיות אדם מופנם מאוד ועל הצורך, גם שלנו, בקירבה.

    קירבה זה אחד הנושאים שהכי קשה לצמוח בהם, כשאת אדם מופנם, כי כל אינטראקציה נחווית כ”שדידת הבטריה”..

    אנחנו למעשה בקונפליקט פנימי –
    מה יותר שווה ותורם לי? לבלות איתך עכשיו או ללכת לעיסוקים הממלאים שלי, שאין בהם קירבה.

    תודה על הבהירות ועל התחושה שאני לא לבד, עם האישיות הזו 🙂

    היתרונות שיש במצב שלנו, זו היכולת לבחור לאיזו קהילה להשתייך.

    במי ועל מה להשקיע את הזמן

    אני מוצאת שלתרום כסף לעמותות שאני מאמינה בהן, עוזר לי להרגיש משמעותית בעולם.

    וגם לתרום מהזמן שלי לפרוייקטים קהילתיים, זה משהו שנותן לי את השאכטה הקטנה הזו, של שייכות. שהרי אנחנו לא צריכות הרבה מזה 🙂

    תודה רבה

    • שדידת הבטריה… כל כך מדויק. ונכון, גם אנחנו המופנמים רוצים קירבה וקשרים משמעותיים. מוצאת את עצמי כל הזמן מכניסה ומוציאה אנשים מהחיים שלי כי אין שם משמעות וקירבה.

  11. אלישב רבינוביץ

    תודה. אפשר גם להשקיע במשפחה וילדים בקטע סולידי כזה.

  12. לדעתי אחד המאמרים היותר חשובים שלך. יש דברים מעבר לחור שבגרוש.
    ובציטוט לא מדויק,(מאיר אריאל): ” מי שסופר כל חור, לא יכול לראות את הרשת”

  13. איש בליאוטו

    כל כך אמיתי.
    לפני כמה שנים מצאתי את עצמי עם כמה מליוני שקל בבנק. התפטרתי מהעבודה והכל היה סבבה.
    אחרי חצי שנה התחלתי להרגיש את הדיכאון.
    הלכתי בעיר האהובה עלי, פעילות שקודם הסבה לי שמחה והרגשתי כאילו אני נשאב לתוך חור שחור.
    הבנתי שאם אני לא תופס את עצמי בידיים, מי יודע לאן אגיע.
    היום אני במקום אחר. יש לי מסגרת ופעילות.
    חלק מהיום לומד דברים שאני אוהב.
    בחלק אני מבקר את הילדים הנשואים.
    ובין השאר אני גם לומד מקצוע חדש ומעניין וגם מייעץ מדי פעם לעמותות ועסקים קטנים.
    כמו שכתבת, אדם צריך מסגרת, יעוד וחברה.
    בהצלחה לכולם.

  14. וואו, פשוט וואו. הרבה זמן חיכיתי שתוצג הזווית הזו .
    לי לדוגמא היה קצת קשה להתחבר למסרים עד כה – כי אני פשוט ממש אוהב את העבודה שלי, היא נותנת לי מסגרת חברתית, מקום להתבטא ולהתפתח, מאתגרת אותי וגורמת לי לחשוב וליצור. תודה! פוסט מדהים.

  15. תודה על הפוסט. אני כבר 14 שנים בחופשה ולא היה רגע אחד שהסתכלתי אחורה והצטערתי שהפסקתי לעבוד בגיל 47. לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. גיל שאפשר עדיין לעשות כל דבר העולה על רוחך הן פיסית והן נפשית ואחרי עבודה רבת שנים שהספיקה כדי להבין כמה החופש הזה טוב יותר לנשמה מאשר לקום כל בוקר ולקלל את הרגע שאת צריכה להגיע למקום עבודה שאת לא ממש אוהבת. נכון, ישנם רגעי שעמום, אבל אם את יצירתית מספיק את ממלאה את זמנך כך שהוא יעבור בלי לחוש שאין טעם לחייך. באופן כללי אני חושבת שאין לחיים שלנו משמעות מיוחדת ומכיוון שלא היתה לי אף פעם אספירציה לשנות את העולם עם איזו המצאה גאונית כלשהי, אני לא מאוכזבת שאני סתם מעבירה את הזמן בלי לתרום שום דבר ליקום. מה שכן, רצוי לפרוש כשיש לך מספיק כדי לא לחיות בצמצום רב מדי אחרת המועקה על ההתחשבנות התמידית מוציאה את כל החשק

    • שמוליק

      אהבתי את הקבלה של עצמך. את היכולת להנות מזמנך הפנוי בלי כל ההתעסקות של איך אני משנה את העולם , מלחמות אידיאולוגיה. אנחנו קטנים יחסית לעולם וכל עוד לא מפריעים לאחרים אנחנו נחיה את חיינו. תשמרי על עצמך והמון בריאות.

    • לגמרי מסכימה

  16. מעולה. נראה שהתבגרת 😉

  17. salomon de goli

    מאמר מצוין. שתי הערות:
    – המאמר בכללותו פונה לדעתי בעצם לכווווולם וגורם לאדם לחשוב על הסוגיה בכל הקשר תעסוקתי בו הוא נמצא. אבל, תחילת המאמר היא לא מספיק כללית ומתחילה עם עצמאות כלכלית שעלולה לגרום לחלק מהקוראים לוותר על המאמר כי “לא קשור אליהם”. ההפסד הוא כמובן שלהם אבל עם פסקה פותחת כללית יותר המאמר היה תורם נדמה לי לקהל רחב הרבה יותר.
    – צרם לי מאוד שכרכת את נדב אייל ויאיר נתניהו יחדיו. נדב הוא טיפוס חכם, מנומס וידען.

  18. ליוסף חיים
    מכיוון שה’ הוא טוב והוא יצר אותנו…פאתטי !
    מחקתי כל מה שכתבתי כאן קודם. זה היה , איך לומר, חריף מדי .
    רק אלומר לך כך: דתות הן אסון הכי גדול שקרה לאדם. תנחומי הכנים לסוגדי הדתות. אבודים בחייהם

  19. פוסט נהדר (קראתי מספר פעמים).
    כל באי הבלוג יכולים למצא את שנפשם חפצה.
    בכלל הפוסט הזה מזקק ומתמצת את מהות הפרישה והכיוון בחיים שלאחר.
    שנה טובה ומבורכת לך ולכל באי הבלוג.

    תודה לך.

  20. Yehuda Herscovici

    פוסט יפה. עמוק ומפוייס. תודה ושנה טובה.

  21. תודה לך ! בדיוק בזמן. הייתי צריך לקרוא את זה

  22. יחיאל טל

    מסכים שזהו הפוסט היותר “מעשיר” שקראתיץ כי לאורך כל הפוסטים שלך לעצמאות כלכלית נמצא שהאדם החפץ בכך מוציא עצמו מהכלל בדרך של כמעט ספגנות, שמחתי לקרוא כי תחושת השתייכות לקהילה והייתי אומר נתינה לאחר הינו מרכיב חשוב ביותר לאושר.
    תודה על הפוסט “המאיר” איזהו “עשיר” השמח בחלקו.
    ההצלחה היא להשיג את מה שאנו רוצים- אושר זה לרצות את מה שאנו משיגים

  23. Alfred's Father

    מדויק ולעניין! שנה טובה!

  24. מקסים, נוגע ללב ומהנה. תודה יקירה

  25. ה-פוסט שלך, בה”א הידיעה.
    הצלחת להעביר לכתב את מחשבותיי והתנהלותי בצורה מושלמת.

  26. מדהים

  27. המוטיבציה לעצמאות כלכלית הרבה פעמים מגיעה מהמקום השחור של תיסכול ענק וחוסר שביעות רצון רבה מהמציאות שבמקום העבודה.
    במקום לרוץ ולהסיק כי כל עבודה תהיה רעה כמו זו הנוכחית ולהכנס למרוץ חיסכון מטורף כדי לפרוש מעבודה אולי שווה להשקיע קצת מחשבה ומאמץ ולמצוא מקום עבודה מהנה…

    • שמוליק

      יש המון במה שכתבת. יש הרגשה שבגלל הנסיון הרע שהיה לסולידית בו היא סבלה מעבודה אומנם מתגמלת כספית אבל כל המסביב הלחץ הפוליטיקה הבוסים כל אלה יתכן והשפיעו על הכתיבה שלה והחתירה לעצמאות כלכלית שחלילה לא נמשיך יותר להיות תלויים במצבים בדומה לשלה. יתכן ואם היתה חותכת בזמן ועוברת למקום עבודה אחר מענג מספק עם יחסי אנוש וחברות מעולים ואולי אפילו לשנות מקצוע שיתכן ולא היה מתאים לה, אז כל הכתיבה שלה היתה משתנה ואומנם החתירה לעצמאות כלכלית יתכן והיתה נותרת אבל לא היתה שוכחת שיש דרך והדרך צריכה להיות מהנה ועם נקודות אושר ובסיס חזק כפי שהגדירה וחידשה לי יודימוניה, אם כי הכרנו אותו בגוונים אחרים ולאו דוקא בשם הזה.

  28. סולידית יקרה,
    נראה שבתחום הסבל יש לך עוד מה ללמוד 🙂
    ישנה תורה בת 2600 שנה שוקרה את המושג במובן העמוק ביותר (בודהיזם). לדעתי הבודהיזם מספק הסבר הרבה יותר מעמיק מכל תיאוריה פסיכולוגית מערבית, ולכן הפוסט שכתבת הוא כמעט מובן מאליו לכל מי שבקיא בתורה זו. ממליץ לך להעמיק!

    • מתן היקר,
      נראה לי שבתחום הדיפלומטיה בין-אישית יש לך עוד מה ללמוד.
      גם לתת משוב זו תורה.
      ממליץ לך להעמיק!

      • רק רוצה להגיד שהנקודה הכי קסומה במדינת ישראל היא מרפסת ימין (שבנחל ימין ליד דימונה) הידועה בכינוי “המרפסת של אלוהים”

  29. תודה רבה! בא לי בזמן הכי מדוייק שאפשר

  30. מעולה ושנון כמו שרק הסולידית יודעת לכתוב, שנה טובה הסולידית.

  31. נראה לי שהמרחק האידאולוגי (הגדול עדיין יש לאמר) בינינו התקצר קמעה, פוסט אישי ויפה.
    מצרף גם את השנקל שלי על הנושא :
    https://filesxblog.wordpress.com/2016/12/20/%d7%90%d7%aa%d7%9d-%d7%aa%d7%a6%d7%98%d7%a8%d7%9b%d7%95-%d7%9c%d7%a9%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94%d7%95/?fbclid=IwAR1DucO55WvYwapcf-I9ngVZxLQPzsmJTCLTq3CIixlzdNL6BKbK0QFQVzU

  32. מקסים ומדוייק ! אמנם זה לא חדש לי, אך טוב וחשוב לקבל “תזכורת”, בעיקר כשהיא כתובה באופן רהוט וקליט.

    חג שמח ושנה טובה 🌻

  33. פוסט נפלא, אני רק סבור שנטפליקס יכול להעשיר אותנו מאד מכיוון שניתן לבחור באיזה תכנים לצפות – להבדיל מערוצי טלויזיה מסחריים… ויש הרבה תכנים איכותיים..

  34. רועי אנגל

    מדהים עמוק נכון wow

  35. הפוסט הכי טוב שיצא אי פעם בבלוג הזה!

    כמו שאמרו לפניי, עד כה היתה תחושה שלצד כל התפיסות והרעיונות המדהימים שהוצגו כאן, היה אנטי מאוד גדול. אנטי לצריכה, אנטי לעבודה, אנטי להמון דברים שהם חלק מהיום יום של כולנו, ואנשים רבים מוצאים בהם משמעות.
    הפוסט הזה השלים את המעגל, והביא את התפיסה הרחבה והעמוקה שעוטפת הכל מלמעלה.

    תוך כדי קריאה השתהיתי והרהרתי רבות.

    שנה טובה ומתוקה!
    תודה לך

  36. God is dead. God remains dead. And we have killed him. How shall we comfort ourselves, the murderers of all murderers? What was holiest and mightiest of all that the world has yet owned has bled to death under our knives: who will wipe this blood off us? What water is there for us to clean ourselves? What festivals of atonement, what sacred games shall we have to invent? Is not the greatness of this deed too great for us? Must we ourselves not become gods simply to appear worthy of it?

    • פרידריך ניטשה, ״המדע העליז״. כשמצטטים מישהו, ראוי לתת לו קרדיט

      • שמוליק

        תודה שחסכת ממני לחפש מאיפה הוא הביא את זה אם כי זה נשמע מוכר בשל התזכורת למשפט אלוהים מת של ניטשה, ואכן כשצריך יש לתת קרדיט. וגם כמה מילים אישיות שלו שמקשרות בין הציטטה לפוסט היה יכול בהחלט לעזור. תגובה שלך בהחט במקום

  37. osher elharar

    פשוט תודה, קריאה מרתקת.
    מחכה לקרוא את הספר.

  38. רק לא ברורה לי הגישה הממעיטה בערכה של הקריאה הנחשבת היום גם כמפעילת מוח וגם כדוחה תהליכי דמנציה ובכלל עיסוק מענג לאוהבי הקריאה לעומת זאת את כתבת: “אין פסול בתחביבים אינטלקטואלים (קריאת ספרים)… רק שנעשה במידה…” נשמע כאילו את לא ממש מתלהבת בלשון המעטה

    • שמוליק

      תזכור שהיא ארכיטקטית באישיות לפי מבחן 16 האישיות שהיא כתבה עליו פעם. יתכן וקריאה היא טובה אבל צריכה להעשות במידה כי זה סוג של בריחה כמו לצפות בסדרות ונטפליקס, הכל צריך להיות במידה. אתה צריך בנוסף לעשות עם עצמך משהו לאתר את המיומנויות שלך לפתור ולהחליט במצבים שדורשים זאת להתחכך עם בעיות ולהביא עצמך למימוש תוך כדי עשיה. וכמובן הצלע השלישית שהיא הזכירה קרבה, שזה יחסים קרובים עם מספר אנשים במקרה שלה כאישיות מופנמת זה אכן אתגר, 🙂 אבל זה חשוב ליודימוניה שהיא הביאה כאן. אגב גם אני ארכיטקט באופי ואני יכול להבין אותה…:-)

  39. האופטימית

    האמת שאני לחלוטין מזדהה עם מה שכתבת
    אכן חוויתי מעין דכדוך קל לאחר שהגעתי לעצמאות כלכלית לאחר תחושת האופוריה פתאום לא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי.
    הקדשתי כל כך הרבה מאמצים להגיע לשלב שאני לא חייבת לעבוד, שלא טרחתי לחשוב כלל מה אני אעשה כשאגיע לשם. מה שבטוח הבנתי שבאמת לא מתאים לי לשבת בבית, לקרוא ולראות טלוויזיה כל היום אני אכן צריכה חברה אנושית ומטרה כלשהי וכמובן ספורט.

    היום אני בהחלט מחפשת את המטרה הבאה ובינתיים מנסה לעבוד על פרויקטים שמעניינים אותי ומלהיבים אותי. אבל בהחלט חסרה לי אותה תחושת מטרה דחופה שהייתה לפני כן.

  40. כמה חשוף, ככה טוב.

    האמת היא שאני הפסקתי לרדוף אחרי הפרישה האישית שלי.. כי פחדתי מה יקרה יום אחרי.

    דמיינתי את עצמי משועמם עד מוות, מתעסק בדברים שאני לא אוהב כל-כך, נהיה זר לסביבה ומאבד את תחושת הסיפוק העצמי שאני כלכך מכור אליה.

    הפוסט הזה עוזר לי לעשות סדר במחשבות ולהבין שלא חובה שכך יהיה. ממש מילאת אותי באנרגיה מחדש להמשיך במרדף אחרי הזמן של עצמי…

    סך הכל מה שאני צריך זה את אותם הדברים שיש לי היום, רק בזמן שלי ובהכוונה של עצמי: סדר יום, מסגרת, אתגרים, עבודה פיזית, אנשים שעושים לי טוב.

    אהבתי והתחברתי אלייך קצת יותר.

  41. שנה טובה
    מחכים לספר

  42. שמוליק

    אהבתי. במיוחד את המבט האישי שלך מעבר ומעל למה שהורגלנו כאן בצורת הגשה טכנית של הגעה ליעד בצורה אופטימלית, הדרך הנכונה והמהירה לעצמאות כלכלית . התחושה כפי שתיארת היתה בריחה מ וציפיה שתגיע לנירוונה לאחר שתגשים את מטרת הבלוג, והוא עצמאות כלכלית. פה למעשה השלמת את התמונה הכללית, החיים עצמם כאשר האוטונומיה באמצעות החופש הכלכלי הוא רק צלע אחד מהמשולש שמבטיח אושר. לדעתי גם קצת התגמשת מול טענות של אנשים, שטוב להם בעבודה יש להם לפחות 2 צלעות של מימוש עצמי והתגברות על אתגרים ושעמיתיהם הם גם החברים שלהם לפחות חלקם. כך שהם לא ממהרים להגיע לעצמאות כלכלית ולברוח מהמקום בו הם נמצאים כרגע. לי באופן אישי זה נגע כי אני בדיוק בשלב של עצמאות כלכלית משום שיצאתי לפנסיה תקציבית מגוף ציבורי וכעת באמת עלי למצוא את עצמי ולטפח את שתי הצלעו תהאחרות. למצוא אתגרים וחיכוכים וסיפוק בפתרון מצבים וכמובן להחזיק ואף לקשור קשרים עמוקים עם אנשים טובים.
    תודה

  43. פוסט מעולה! בא לי ממש בזמן…תודה ושנה טובה!!

  44. כתיבה יפה.
    תודה.

  45. פוסט חשוב ממש. אוהב לקרוא את הדרך בה את מנסחת תובנות.

  46. תודה רבה 🙂
    שנה טובה!

  47. את מס’ 1!

  48. מה עושים אם האנשים שבחברתם אתה רוצה להיות, עדיין עסוקים ב ׳מרוץ החיים׳ ואתה כבר הגעת לעצמאות כלכלית? אין להם מספיק זמן בשבילך.

  49. Bless your soul.
    פוסט חשוף וחשוב. מזדהה לחלוטין.
    תודה ושנה טובה.

  50. פוסט מצויין

    אבקש רק לציין שיש אנשים המרגישים מימוש עצמי, גאווה ושייכות בעבודה שלהם
    וכן, זה שווה להם את האנשים הבלתי נסבלים במשרד, את הפקקים וכד’

    אני אחד מהם ☺

  51. סולידית יקרה, אהבתי מאד את אימוץ הגישה הרחבה לעצמאות הכלכלית כחלק ממכלול החיים שלנו. אני רוצה להעלות את ה-נקודה שגורמת לאנשים לחוש מלאים ומסופקים יותר בחייהם והיא עבודה רוחנית. כל אחד במה שהוא מאמין בו – מדיטציה, יוגה, דת או כל דבר אחר. אמונה היא משהו שבני אנוש כמהים לו והיא נותנת המון כוחות ודרך להיות יותר שבעי רצון מהחיים האלה.
    זה משהו שהפסיכולוגיה לא מכניסה למשוואה למרבה הצער (ואת זה אני אומרת כפסיכולוגית). בקיצור – תוסיפי למשווה – רוח.

  52. את גאונה, שיודעת להעביר את גאונותך.
    תודה לך יקרה. חיי השתנו בזכותך.

  53. תודה על הפוסט!
    לא פחות חשובה מההגעה לחופש כלכלי היא יצירת המשמעות שאחרי. זו משימה מורכבת, דינאמית, עם תנודתיות גבוהה (כמו שוק ההון) אבל זה גם כל הכיף.
    את יוצרת ערך עצום בבלוג הזה שעוזר להמון אנשים להתמודד עם שאלות קשות ומאיר אזורים שעד כה היו בחושך אצל רבים.
    שנה טוב
    אילון

  54. פוסט יפה אך סוביקטיבי לחלוטין. מבוסס עליך ועל האישיות שלך. כי הוא מניח שעצמאות כלכלית היא מביאה חופש. מה לעשות? וב66 שנותי בחלד ראיתי אין סוף אנשים חסרי דאגות כלכליות סובלים סבל רב קיומי ואין סוף עובדים שנהנים מעבודתם או עיסוקם או חייהם. למען האמת? מסביבי ? כל חברי ובני משפחתי בגילי בערך? הגיעו לעצמאות כלכלית מזמן וכולם לא מפסיקים לעבוד לא רוצים להפסיק לעבוד. חלקם מתוך תחושה של חופש וחלקם מתוך תחושה של סבל והכרח..אין לזה שום קשר ווטסואבר למצב הכלכלי האוביקטיבי. יתרה מזאת יש אנשים שיראו במעקב ובטיפול שלך בעצמאות הכלכלית שלך? מאמץ נוראי כלא אמיתי וחולמים על השתחררות מהטיפול בהשקעות שלהם ובמצב הכלכלי שלהם למרות שעל פי כל קנה מידה אוביקטיבי יש להם מספיק ל”פרוש”. לא מעניין אותם כמה ריבית הם משלמים כמה הם מרוויחים בקופות הגמל ולא מעניין אותם לרכוש אוכל בזול וזה מעצבן אותם לטפל בזה.שוב. חלקם מתוך תחושת שליטה מוחלטת בחייהם ואילו אחרים מתוך תחושת מצוקה נוראית שאולי זה לא מספיק והם נדרשים ללכת לעבוד במקום שהם סובלים בו. שתי דוגמאות מעברי האישי. בהיותי חייל סדיר ( כולל במלחמות) ומילואים ? אהבתי כל רגע בשירות שלי, יצרתי שם קשרים חברתיים ונהנתי מהרגשה ( נכונה אגב) שאני בשליטה מוחלטת בחיי מהאפשרויות שהן מעניקות לי. שנים אחרי זה הייתי מנהל בכיר בחברה גדולה בוולסטריט. היתה הגרלה גדולה בלוטו בניו יורק והמזכירות ארגנו טופס בשותפות של כל הלשכה של המנכל. אחרי שנתנו את הדולר שלנו לה? ישבנו כמה מנהלים בכירים יחדיו והנושא עלה? אחת מתוך שבעה סמנכלים? אמרה שהחלום שלהם הוא להרוויח מספיק כסף ולפרוש. כל השאר ? נשבעו שהחלום שלהם להשאר לעבוד כמה שהם יכולים. אגב היא פרשה ומכרה את כל רכושה בארהב אחרי כמה שנים וחייה עד היום בניו זילנד שם יש לה עסק של חקלאות ארוח ושייט באיזה חווה מרוחקת. כלומר עובדת די קשה למחייתה…
    זה הכל בין שתי האוזניים. התרגום שלך למציאות שלך? נובע בעיקר מהתודעה שלך ללא שום קשר למציאות. לך יש פטיש? את יודעת לארגן השקעות וזה מעניין אותך? את בטוחה שכולם מסמרים …( ציטטא מביל גייטס מהסרט עליו. וורקהוליק דיכאוני לא הייתי מתחלף איתו בשניה למרות שכפי הנראה פתר את בעיית העצמאות הכלכלית שלו…)

    פעם שניה שאני כותב את התשובה הזאת נקווה שהפעם תיקלט

  55. עוד דבר קטן. שנים? אהבתי לשבת בפקקים בדרך לעבודה וממנה. בוודאי מאז שיש סלולארי שמעתי ספרים דיברתי בטלפון חשבתי ניתחתי מצבים למדתי? שעתיים לכל כיוון באוטו או באוטובוס יכולים להיות סבל נורא או זמן נטו עם עצמך. הכל בראש…

  56. כרגיל- מדהימה!

  57. אין עליך

  58. תודה רבה לפוסט מחכים ומעשיר

  59. תודה על פוסט עם טעם של עוד.

  60. הפוסט הזה דווקא הרגיע לי את השאיפה ל“שחרור” מהעבודה.
    לא אוכל להשיג בבית את המטרה האמיתית, כפי שהגדרת אותה.
    לבלות זמן עם מי שאתם רוצים בקרבתו – איך אדע בקרבתו של מי אני רוצה? קודם צריך להכיר אותו, לעומק, זה קורה לרוב דווקא במערכות האלה שאת רוצה להשתחרר מהן, ויש פקקים בדרך אליהם: צבא, לימודים, עבודה.
    לעשות דברים משמעותיים – איך בדיוק? (אין לי כישרון כתיבה וידע כללי רב כמו שלך), כדי לאתגר איש טכני, מהנדס, בפרויקט מאתגר, צריך משאבים, תשתיות, ציוד, כוח אדם ועוד… זה קורה לרוב דווקא במערכות האלה: צבא, לימודים, עבודה.
    שנה טובה.

    • שמוליק

      מיומנויות במסגרת דברים משמעותיים יכולים להיות במסגרת התחביבים שלך או דבר שלא היה לך זמן להתעסק איתם ושהיית רוצה להתמחות בהם ואף אולי לקבל בעדם תמורה כספית. לגבי קרבה, אפשר לטפח קשרים קיימים שאולי הוזנחו לטובת קריירה ועבודה או להכיר אנשים חדשים דרך פעילויות משותפות או מקומות משותפים שאתה נוהג להסתובב בהם, זה אפילו יכול להתחיל דרך קשרים וירטואליים כמו בפורום זה או פלטפורמה חברתית אחרת.

  61. תיאטרון המעלות היה יכול להיות יפה יותר בלי הנוף של עיסאוויה

  62. בקבוצה הדוקה של חברות פייסבוק, שכבר מזמן יצאה מהמסך אל המציאות
    (ע”ע קירבה, מעגל אחד מאחדים) נשאלה לפני כמה ימים השאלה: מה תתנו/תקנו לעצמכן לשנה החדשה? לפוסט הזה אני מתייחסת כתשובה האולטימטיבית לשאלה הזאת.
    כבר מזמן אני מצמצמת קניות חומריות, כי באמת לא חסר לי כמעט כלום ונפשי לא באמת חושקת בשום דבר, בימים האלה. הפוסט הזה שלך עשה לי סדר במחשבות, באורח החיים, באוטונומיה ובעצמאות. מתנה.
    במקצועי אני מעצבת אופנה. מהעבודה המסודרת בענף הההלבשה פרשתי לפני כשבע שנים, רוויית אכזבות.
    עסקתי בדברים רבים כעצמאית, ובסופו של דבר אני מרגישה מאוד בנוח בעבודה הנוכחית כמתרגמת פרי-לאנס מאנגלית לעברית (ע”ע מיומנות ותחושת ערך), ומדי פעם מלמדת שני נושאים שקרובים ללבי.
    .
    ויש גם בונוס: למדתי את המילה הזאת, יודימוניה. צריכה לשנן

  63. וואו – מעולה ומדויק.
    תודה רבה!

  64. מאמר מעניין וחשוב שלא מדבר על עצמאות כלכלית אלא על אושר. ואכן עצמאות כלכלית אינה מספיקה לאושר. היא יכולה להיות אמצעי בדרך אליו ולחילופין אפשר למצוא אותו ללא עצמאות כלכלית.

    רוצה לדייק משהו במחקרים ובתיאוריות הפסיכולוגיות שציינת. לפי תאוריית ההכוונה העצמית יש 3 צרכים שהם תנאי לרווחה נפשית ואושר כפי שציינת.
    1. אוטונומיה – התחושה שיש לנו חופש ויכולת לכוון את חיינו. הכסף אולי מוסיף מימד לחופש. ושליטה בזמן שלנו כפי שציינת. אבל כדי לכוון את חיינו באמת אנחנו זקוקים לדעת מה עושים עם האוטונומיה/ חופש הזה. בלי ידיעה מה חשוב לנו, מה נותן משמעות , בלי פרוייקטים בעלי ערך עבורנו החופש למעשה מכביד ויכול לגרום יותר נזק מתועלת. דיכאון למשל כפי שציינת.

    2. תחושת שייכות – על כך כתבת באופן ברור.
    3. תחושת מסוגלות (מה שקרטת לו מיומנות) – התחושה שיש לנו יכולת להשתמש. ביכולות שלנו. גם פה צריך שיהיו דברים בעלי ערך לבטא בהם את המסוגלות אחרת זו רק מסוגלות תאורתית.

    אכן מלבד עצמאות כלכלית שעשויה לשפר את תחושת האוטונומיה עלינו לטפח שייכות – קשרים חיוביים, מסוגלות – לפתח את הכישורים שלנו ולמצוא פרויקטים מאתגרים לבטא אותם, ואת האוטונומיה על ידי בירור מה בעל ערך / משמעות עבורינו ולטפח אותו.

    אגב הדוקטורט שאני כותבת עוסק בנושאים אלו בדיוק. הוא מבוסס על תאוריית ההכוונה העצמית ועוסק במצפן הפנימי. אם אנחנו לא יודעים מה המצפן שלנו ( מה חשוב / משמעותי) ופועלים לקדם אותו אכן אין תחושת אוטונומיה. ויש תסכול, פגיעה ברווחה הנפשית ואף דיכאון.

    הבהרות חשובות מאוד. בהצלחה

    רימה גורן

    • שפרה אברבנאל

      אשמח לקבל עותק של הדוקטורט שלך (כולל ביביליוגרפיה) גם אם הוא לא גמור, פשוט להרחיב את הידיעה על הנושא.. אם לא מפריע לך לחלוק בידע 🙂 , תודה שפרה shif666@gmail.com

  65. נהנית מהפוסטים שלך,
    רק חבל שאת מכניסה בהם הרבה מוטיבים פוליטיים…
    למי זה חסר ומה זה מוסיף?

    • מוסיף לי מאד. תפיסת הסולידית קשורה לחיינו כאן בארץ. החיים הם “פוליטיים” פר הגדרה.

  66. אחד הפוסטים הכי שימושיים שלך. עזבתי את העבודה כשכיר והפכתי לעצמאי, עם יכולת לעבוד מכל מקום בעולם. הייתי בטוח שאני אהיה בעננים ושמעכשיו כל יום יהיה מטורף וטוב יותר מקודמו והחיים יהיו כיף אחד גדול – כי הרי הגשמתי את המטרה שלי אחרי שנים רבות ועבודה קשה.
    אבל לא.
    היו ימים מטורפים אבל היו ימים של דכאונות, ולא הבנתי איך זה יכול להיות – הרי המטרה שלי הושגה!
    הרגשתי אפילו קצת אשם. איך לעזאזל אני מעז להיות מדוכדכך?! איך אני לא מאושר כל יום 24 שעות ביממה?!
    אבל כנראה שיש דברים מעבר… כמו שנוכחתי לגלות וכמו שכתבת בפוסט.

  67. שנה טובה סולי

  68. כל הכבוד על הפוסט החשוב הזה. חיכיתי למשהו מסוג זה כבר זמן רב! תודה

  69. גיוורא

    שתיהייה שנה טובה ומאושרת. השקעות מוצלחות, עניין והנאה. אושר ובריאות.

    מכיוון שהפוסט מסתיים ב 7 תובנות לחיים ובדרך כלל נהוג שתהיינה לפחות 10 עצות לחיים מאושרים 🙂 אז להלן השמינית.

    8 – להתרחק מהרשתות החברתיות למינהן.

    הן מבזבזות אין סוף זמן. אתם הופכים בלי לשים לב לעבדים נרצעים לתאגידי הענק כמו פייסבוק וטוויטר שמשלמים לכם פרוטות על מנת שתביאו תנועה ותסייעו בעקיפין לבניית פרופיל של הגולשים ברשת. אתם עסוקים שעות בלתחזק את “המותג הדיגטלי שלכם” ששווה רק בעינכם. אתם מתעוררים בלילה ומציצים כל שעה על מנת לבדוק מה המתקוטט התורן כתב עליכם. אתם מגיבים לאנשים “חשובים” כי זה עוזר לכם להרגיש חשובים כמותם. אתם חשופים בצריח להשמצות של בוטים ואידיוטים שימושים אחרים שנהנים לראות אותכם מתפתלים במציאת תגובה הולמת לתגובה הארסית שהשאירו לטוויט האחרון שלכם. ההשפעה שלכם על העולם זניחה ואתם האחרונים שמבינים את זה. החברים שלכם אינם חברים אמיתיים. הם לרוב מתחרים או סתם משועממים כמותכם.

    מבטיח לכם שהגמילה תיהייה קשה. כמעט כמו ההרגל ללכת כל בוקר למשרד. אבל הרווח יהייה כולו שלכם.

    שנה טובה

  70. Fer à Cheval

    לשחק Europa Universalis IV הרבה יותר מאתגר ומעשיר אינטלקטואלית מאשר לקרוא את נגיד, רפואות הקבלה מאת הוצאת אסטרולוג…

  71. דודרינו

    הרבה זמן לא קראתי פוסטים שלך והנוכחי הפתיע אותי בנימה שלו, ברוגע, בפייסנות ובראיה הרחבה והסובלנית.
    הכתיבה החדה והמדויקת נשארה אבל נדמה כאילו הקוצים התחלפו בורדים (-:

    המון תודה על פוסט מקסים ומחכים ! מתאים גם לכאלו שרחוקים שנות אור מעצמאות כלכלית. ועדיין , גם לנו, תאוריית ההגדרה העצמית מאד רלוונטית.

    שנה טובה ומלאה בצמיחה, התחדשות ושמחה.

  72. ווואוו….אחד הפוסטים החזקים….בעודי מפנטז על נקודת ה-F*#K YOU שלי בעוד שנה עד שנתיים, כבר דאגתי להכין רשימה של דברים שארצה לעשות ביום שאחרי. מניח שאמלא את הלו”ז שלי בפעילות אחת או שתיים מהן כל שבוע….

  73. תודה על הפוסט המחכים. כבר כמה שנים אני משתדלת לארגן את הבחירות שלי בדומה למה שכתבת בפוסט וטוב לי.
    טוב לי להתעורר בעשר, להתנדב בשני מיזמים,להתחיל לצייר, לטפל בגינה, ללמוד שפה חדשה ולשוטט קצת ברשת.
    תודה על הפוסטים חכמים שלך. אני מוצאת עצמי מחה לקבלתם.

    שתהיה לך ולכולנו שנה טובה תמתוקה ומבורכת!

  74. אני בן 31
    שנים אני קורא את הפוסטים כאן, חסכתי בהתמדה, השקעתי בתבונה, יצאתי לפרישה.
    כל כך מזדהה עם כל מילה בטקסט.
    ואו זה בערך מסכם את כל מה שעברתי בשנת פרישה הראשונה שלי.
    לא הייתי מוותר על ההזדמנות הזאת לחוות פרישה מוקדמת.

    תודה דורין.

  75. האזרח דרור

    כמה תובנות על אושר. יש מחקר של הממשלה הבריטית שמסכם מחקרים אחרים – על המלצות לפעולות שאפשר לעשות בכל גיל – כולל פעילות גופנית, קשרים חברתיים משמעותיים, תשומת לב, לימודים וסיוע לאחרים.
    נקרא חמש דרכים לרווחה.

    בודהה התחבט בשאלות של אושר כבר לפני 2500 שנה. כדאי לקרוא. וסיכם בתמצתיות נזיר בודהסיטי – אם אתה רוצה לסייע לעצמך – סייע לאחרים.

    בני אדם מוצאים אושר ומשמעות בהרתמות למען מטרות גדולות מהם – כמו לדוגמה במאבקים למען הגנת הסביבה או למען תחבורה או חקלאות בת קיימא – אלו אתגרים ענקיים

  76. Mazal Rahamim

    אני אוהבת את זה שאת כותבת גם על הנפש ולא רק על החלטות רציונליות גרידא. אי אפשר להיות מאושרים מהיגיון בלבד. אני צעירה ורווקה, אין לי הרבה הוצאות, וכשהגעתי למסקנה שהעבודה שלי לא עושה לי טוב והתפטרתי, בשבועות הראשונים הרגשתי ריקנות והייתי לחוצה למצוא מסגרת אחרת. עם הזמן למדתי את היתרונות של לא להיות מחויבת לעבודה במשרה מלאה, לעבוד גם על התחביבים שלי, ולחפש עבודה “על הדרך” ולא מתוך רצון למלא את הזמן במשהו שהופך אותי ליעילה בפני עצמי. אני הרבה יותר מאושרת עכשיו, ורואה את הזמן בתור משהו שיש לי כדי לעשות את עצמי מאושרת. אני רואה אנשים בגילי ששוכרים דירות במרכז ועובדים במשרה מלאה, וזה כבר לא נראה לי כמו הדבר המושלם לעשות. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות, וכל אחד בוחר בדרך שמתאימה לו. לי מתאים כרגע לגור עם ההורים ולמלא את שעות הפנאי בדברים שלא בהכרח יספקו לי הכנסה מידית

  77. פוסט יפייפה! נהנתי לקרוא

  78. אפשר גם לנסות להצטרף לריפורם קלאב.

  79. כתיבה מעולה!

  80. פוסט נהדר! נהנתי לקרוא. מחכה לפוסט הבא. שנה טובה!

  81. Michal Moshe Cohen

    חד, מדוייק ומעורר מחשבה

השאר תגובה