מדי פעם יוצא לי לדבר עם אנשים מתוך המערכת הבנקאית.
כששליש מלקוחות הבנקים נמצאים במינוס כרוני והיתר בקושי נשארים מאוזנים, מספר הלקוחות עם הון משמעותי פנוי הוא יחסית לא כזה גדול.
מתוכם הרבה "יושבים על מזומן", אחרים משתכנעים לסגור בפקדונות "כי זה בטוח", וכן יש כאלה שגם מנהלים תיקי ני"ע.
אבל גם כאן, הרבה כלל לא מתמקחים על עמלות, וכאלה שכן, זה תמיד יחסית לבנקים אחרים.
כשאתה מאיים לעבור לבית השקעות תקבל תגובה של "לעבור לבית השקעות? בנק זה גוף יציב ובטוח. לא חבל סתם לסכן את הכסף?" בשלב הזה הרבה אנשים מוותרים על הרעיון.
בקיצור, לצער כולנו, עבור בנקים זה easy money גם מבלי להתאמץ.
וכאלה שבאמת מוכנים להעביר את התיק לבית השקעות, הבנק לא רוצה אותם כלקוחות.
התעסקות איתם לא שווה את הזמן הניהולי, וידוע שהם ינסו כל הזמן להשוות את העמלות לאלה של בתי השקעות.
אז למה בכלל לטרוח אם אתה כבר חולב יפה מאוד את כל יתר 95% מהלקוחות.
