החיים כמשל
משתמש רשום
- הצטרף ב
- 27/4/24
- הודעות
- 8
- דירוג
- 80
היי, אני אורב בפורום תקופה קצרה וחשבתי לספר כיצד החוויה שעברתי גרמה לי לסגל תפיסת עולם הרבה יותר "סולידית" מבעבר.
קצת רקע על עצמי - בן 21, לוחם בשירות סדיר. גדלתי במרכז, במשפחה שבה את רוב הבעיות פתרו (ופותרים...) עם כסף.
אני חושב שבפעם הראשונה שיצאנו לריענון, עלתה בי בפעם הראשונה המחשבה - "זה מדהים כמה מעט אדם צריך בשביל לחיות".
לאורך תקופת הלחימה הייתה לי לרוב קורת גג (רעועה ומופגזת, אבל בכל זאת), ישנתי בשק שינה בסדר גמור, אכלתי מנות קרב ופה ושם אורז או קוסקוס בערב כשיהיה קצת זמן (אגב, אני טבעוני, והסתדרתי בסדר. יש במנ"ק היום חומוס, אפונה, שעועית וכו').
היו לי משימות, הרגשתי תחושת משמעות ועשייה, ואפילו הספקתי לקרוא 30+ ספרים. (מדהים כמה אפשר להספיק כשאין טלפון).
כמובן שבמלחמה כמו במלחמה היו גם חוויות לא נעימות. התנאים היו קשים לפעמים, חברים נפצעו ונפלו.
אבל ברוב הימים, אילו שאלתם אותי מה חסר לי, כנראה שהייתי אומר רק מקלחת (אפילו קרה הייתה מתקבלת בברכה
ובת הזוג.
למדתי, אולי בדרך קיצונית וחריגה, שאפשר לחיות על כמעט כלום, ולהפיק מכך לא מעט. מאז אני משתדל ליישם כמה שיותר את התובנות הללו, ומצאתי בבלוג הסולידית הרבה היגיון והשראה.
אני לא יודע כמה הפוסט הזה רלוונטי לאדם הממוצע...
אבל אם יש בפורום הזה לוחמים שאוטוטו משתחררים, ומדגדג להם לבזבז את הכסף שחסכו בתקופה המשוגעת הזו על מותרות -
אני מקווה שהפוסט יעזור להם לקחת את החוויה הזו לכיוון קצת אחר, ואולי יבחרו להשקיע את החיסכון במחקי מדד
(לא ממליץ לא מייעץ וכסף לא גדל על עץ).
א.מ.ל.ק הייתי בעזה, חייתי כמו כלב רחוב ואני אסיר תודה על השיעור לחיים.
קצת רקע על עצמי - בן 21, לוחם בשירות סדיר. גדלתי במרכז, במשפחה שבה את רוב הבעיות פתרו (ופותרים...) עם כסף.
אני חושב שבפעם הראשונה שיצאנו לריענון, עלתה בי בפעם הראשונה המחשבה - "זה מדהים כמה מעט אדם צריך בשביל לחיות".
לאורך תקופת הלחימה הייתה לי לרוב קורת גג (רעועה ומופגזת, אבל בכל זאת), ישנתי בשק שינה בסדר גמור, אכלתי מנות קרב ופה ושם אורז או קוסקוס בערב כשיהיה קצת זמן (אגב, אני טבעוני, והסתדרתי בסדר. יש במנ"ק היום חומוס, אפונה, שעועית וכו').
היו לי משימות, הרגשתי תחושת משמעות ועשייה, ואפילו הספקתי לקרוא 30+ ספרים. (מדהים כמה אפשר להספיק כשאין טלפון).
כמובן שבמלחמה כמו במלחמה היו גם חוויות לא נעימות. התנאים היו קשים לפעמים, חברים נפצעו ונפלו.
אבל ברוב הימים, אילו שאלתם אותי מה חסר לי, כנראה שהייתי אומר רק מקלחת (אפילו קרה הייתה מתקבלת בברכה
ובת הזוג.למדתי, אולי בדרך קיצונית וחריגה, שאפשר לחיות על כמעט כלום, ולהפיק מכך לא מעט. מאז אני משתדל ליישם כמה שיותר את התובנות הללו, ומצאתי בבלוג הסולידית הרבה היגיון והשראה.
אני לא יודע כמה הפוסט הזה רלוונטי לאדם הממוצע...
אבל אם יש בפורום הזה לוחמים שאוטוטו משתחררים, ומדגדג להם לבזבז את הכסף שחסכו בתקופה המשוגעת הזו על מותרות -
אני מקווה שהפוסט יעזור להם לקחת את החוויה הזו לכיוון קצת אחר, ואולי יבחרו להשקיע את החיסכון במחקי מדד
(לא ממליץ לא מייעץ וכסף לא גדל על עץ).
א.מ.ל.ק הייתי בעזה, חייתי כמו כלב רחוב ואני אסיר תודה על השיעור לחיים.
.
