הבעיה היא כשהסרט עצמו הוא פרסומת.
כמה מילים בעניין, שדי מעניין אותי אישית:
סוגיית ה- Product placement בסרטים עתיקה מאוד וגילה קרוב לגילו של הקולנוע המסחרי (דוגמאות החלו להופיע כבר בשנות ה- 20').
בתור חובב קולנוע כסוגת אמנות, זה לגיטימי לדעתי שיהיה PP בסרט כאשר זה מתחייב מהעלילה, זה נראה מאוד מוזר כשאין. בוודאי נתקלתם בעבר בקטע מסרט או סדרה בה מישהו אמר משהו בסגנון "Get me a Diet Soda", או שלאף אחד בקבוצה של בני נוער אין אף מותג על הבגדים והנעליים, או שעל אף מכונית אין לוגו וכולן מדגמים קצת ישנים מידי בצורה שלא מתיישבת עם שנת הסרט או הסדרה. זה משונה ונראה מאוד מלאכותי- אף אחד לא מבקש "Soda" באמריקאית.
מאידך, המקרה הטיפוסי הוא של PP ברמות אבסורד, ואלו מתחלקים לשני סוגים:
הראשון- סרטי "כלבו" המנסים למכור כמה שיותר מהכל. דוגמה טיפוסית היא סדרת ג'יימס בונד. שעוני אומגה, מכוניות מסוגים שונים (אסטון מרטין, BMW, אלפא רומיאו, פורד), אקדחי Walter (גם אקדחים צריך לפרסם, זה שוק מאוד צפוף ותחרותי), וודקה מרטיני (שימו לב שמרטיני זה שם של מותג ולא שם גנרי; זה סוג של וורמוט שהפך תודות לסדרה למזוהה עם וורמוט לחלוטין), מותגי חליפות גברים ואפילו מסוקים (בשני הסרטים האחרונים, הם ממש לא נבחרו במקרה).
השני- סרטים שנבנים מסביב למרצ'נדייזיג של עצמם- שזה בגדול כל מה שבבעלות דיסני היום. מלחמת הכוכבים, מצויירי פיקסאר, סרטי מארוול וכו'. לפעמים אין להם אפשרות אחרת, כי בגלקסיה רחוקה לפני זמן רב מאוד קשה להציג דמויות ששותות קולה או נוהגות בשברולט ושזה יתיישב עם הסרט.
ישנה גם הגרסה ההיברידית של גם וגם, כמו סרטי ה- Transformers המחרידים. אלו הם לא יותר מבכחנליה רועשת וצעקנית של פרסומת מתמשכת, הן למרצ'נדייזינג של הסרט עצמו (דמויות הרובוטריקים) והן לאינספור מותגים המוצגים בו בצורה בוטה וחסרת בושה (תאגיד GM בראש ובראשונה). דברים הגיעו לידי כך שבסרט האחרון שקרץ לקהל הסיני במידה רבה שולבו הרבה מותגים שאינם מוכרים במערב, אבל ללא ספק שיגרו הרבה סינים לאוורר את הארנקים.
באופן מפתיע, לפעמים ישנם אפילו בלוקבאסטרים ענקיים שבניגוד למצופה אינם משופעים ב- PP- למשל בסרטים של נולאן (הבאטמנים האחרונים, Inception, Interstellar), אבל אלו החריגים המעידים על הכלל ונובעים ככל הנראה ממעמדו הבלתי מעורער של נולאן בתעשיה (בצדק או לא זה כבר סיפור אחר).
