יש מחלוקת ערכית בישראל - נקרא לה בין אוניברסליזם הומניסטי פרוגרסיביזם מרקסיסטי ללאומנות ללאומיות יהודית
רק על עצמי לספר ידעתי. צר עולמי...
תפיסת העולם שלי היא מאוד ליברלית, אפילו ליברטנית משהו.
אני אתאיסט. יש שיאמרו דיי לוחמני.
אני מאמין בערכי ההומניזם. ודיי משתדל לפעול לפיהם בחיי היום יום. כולל הקטע האוניברסיאליסטי. אני מקיים לא מעט קשרים על בסיס יום יומי עם אנשים מתרבויות וחברות אחרות. לא חושב שאני טוב מהם במשהו, ודאי לא בגלל "הגזע" שלי.
ואני חלק מהתרבות הבינלאומית שהכלכלה המודרנית יצרה. לא אפתיע עצמי, אם בשנה הבאה אכתוב בפורום מהונג-קונג או ה west coast .
אני משוכנע שהדרך הכי טובה, ואולי היחידה לשמר ולבסס את החירויות החיוביות והשליליות שיש לי, לסביבתי הקרובה, ולבני השבט (עם?), שאני רואה את עצמי כחלק ממנו (בעיקר מסיבות פרמיטיביות כנראה, אבל אני חיי עם זה לגמרי בשלום), היא כינון מדינת לאום ריבונית, חזקה, דמוקרטית ועצמאית. ולדמוקרטיות המערביות האחרות לפעול בצורה דומה.
האיום הכי גדול על החירות שלי, לתפיסתי, לא בא מצד דאע"ש, או החמאס, אלו אויבים קלים. אלא השמאל הסוציאליסטי, האידיולוגי, החבר'ה של "עולם ישן נחריבה", והחבר'ה של ה"תיקון עולם" מארהב.
הרבה יותר קל לי למצוא בני ברית אידיולוגים, בצד הימני- שמרני של המפה (השמרנים חברתית), מאשר אצל אלו המתקראים בפי עצמם "ליברלים" ומצביעים למרץ. מבחינה מעשית איילת שקד, ונפתלי בנט, הרבה יותר נסבלים בעיני מתמר זנדברג, מירב מיכאלי,ושלי יחימובוץ', וכד' *
אגב, תתפלא, אבל להבנתי, הקונפליקט הנ"ל הוא הסוד להבנת "עדר הבבונים" שבוחר בליכוד. ושבגללו לשמאל אין סיכוי להרכיב ממשלה בעתיד הנראה לעין.
*מעניין שציינתי נשים. גם איילת שקד.