אני לא מדבר על שאלות קשות. בוודאי שמותר לשאול שאלות קשות. אני מדבר על זלזול מופגן, ודווקא על ידי העיתונאים הזוטרים.
אפשר לשאול שאלות קשות בכבוד, ואפשר לשאול אותם בזלזול ובעוקצנות. ראה התשובה של גלית גוטמן ("תודה רבה שאתה שומר עלי"), איפה השאלה שם?
אלמנטים בתקשורת מפגינים זלזול ואפילו שנאה ותיעוב לנתניהו. מוסף שבע ימים של ידיעות נשלט בזמנו על ידי כתבות של סימה קדמון יגאל סרנה רענן שקד ועוד, וכולו היה מסע של שנאה לנתניהו, מעמוד אחד לעמוד הבא. לא יודע איך זה היום, כי הפסקתי לקרוא העיתונים הללו.
בטלביזיה, בשביל להעביר את המסר של זלזול בנתניהו לא חייבים להגיד משהו, מספיקה משיכת כתף, או הרמת גבה, או שנוי טון, או חיוך מזלזל, או סתם בחירה סלקטיבית של תכנים.
יתכן שנתניהו הוא אדם לא טוב, אבל הוא ראש ממשלת ישראל שנבחר על ידי לפחות חצי העם. וככזה, התקשורת צריכה להתייחס אליו בכבוד. לשאול שאלות קשות, אבל גם להתייחס בכבוד. התחושה שלי היא של תיעוב שנאה וזלזול מצד חלקים מאד משמעותיים בתקשורת. הסיפור של יגאל סרנה מדגים זאת מצויין.