עו"ד אבודה

[הדרך לעצמאות]

שלום כולם,

אני קוראת פה די הרבה וקצת במצב ייאוש מהמצב שלי כרגע.

אני בת 27, למדתי משפטים וכבר כמעט שנתיים עובדת בתחום עריכת הדין אומנם בלי סיפוק והרגשת שחיקות איומה ששואבת כל רצון שלי לחיות.

אני שכירה כרגע ומקבלת 7500 ברוטו כמשכורת, גרה באזור תל אביב עם בן זוג. בעבר קיבלתי משכורות יותר גבוהות (באזור ה 11 ) אומנם התבקשתי להישאר יותר שעות וזה לא היה מתאים לי מאחר ואני אדם שאוהב תנועה ולא לשבת על התחת כל היום במשרד עם פלורוסנת.

יש לי הלוואה לאוטו חדש שקניתי בסך 143 ש"ח, שאינה מכבידה עלי בהוצאות החודשיות אולם הולכת ללוות אותי לכמה שנים טובות. אני בעד לחסוך אבל בכל זאת חשוב לי לחיות ברמה מסוימת ונוחות שחשובה לי.

ההוצאות הקבועות שלי הן הלוואה וחיובי אשראי, שמסתכמות ב 2500-3000 ש"ח כל חודש - הלוואה 900 ש"ח + 750 ש"ח הוצאה נוספת + ביטוח רכב (בסביבות 450 ש"ח לחודש ) ודלק (600 ש"ח בערך) . כרגע לא משלמת שכר דירה ובן הזוג שלי משלם.

ממה שנשאר כמעט בלתי אפשרי שאני אחסוך דבר או לתכנן נסיעה לחו"ל (טרם יצא לי לטייל מחוץ ליבשת המזרח התיכון מאחר ובעבר לא האמנתי בתשלומים ופחדתי מהם ולא הרשיתי לעצמי יותר מדי להתפרע, גם המשכורת שלי כמתמחה הייתה זעומה שלא כל כך אפשרה לי)

כרגע אני במחשבות רציניות לחזור לבית ההורים שגרים בצפון הרחוק, למרות שהיחסים שלי איתם לא טובים, רק כדי לחסוך. אבל אני לא בטוחה אם זה שווה את הבריאות הנפשית שלי. על פניו חיינו חיים של משפחה נורמלית עם מצב סוציו-אקונומי בינוני פלוס, אומנם בפועל עברנו אני ואחיי ילדות מאוד קשה עם דיכאונות וקשיי הסתגלות, פיתוח חרדות חברתיות וקושי לעמוד בלחצים (במיוחד במקומות עבודה) מאחר ולא ניתן לנו מרחב חופשי להתנסות או להתערבב יותר מדי עם אנשים (אבא נרקיסיסט שתלטן ואמא לא מעורבת בחיים שלי יותר מדי) אז הסיכון שאני לוקחת מבחינתי מאוד גבוה מהבחינה הזאת.

אני כותבת את זה רק כדי לעשות לעצמי סדר בראש ולא מצפה מהקורא לפתור לי את החיים - אולם אם יש למישהו עצה טובה לתת אשמח לשמוע.

 

[סולידי]

אם יש למישהו עצה טובה לתת אשמח לשמוע

לא יודע אם תשמחי לשמוע, אבל מה שאני קורא כאן לא קשור לבחירת מקצוע או למשכורת או לחיסכון. הנקודות המהותיות הן:

בפועל עברנו אני ואחיי ילדות מאוד קשה עם דיכאונות וקשיי הסתגלות, פיתוח חרדות חברתיות וקושי לעמוד בלחצים (במיוחד במקומות עבודה) מאחר ולא ניתן לנו מרחב חופשי להתנסות או להתערבב יותר מדי עם אנשים (אבא נרקיסיסט שתלטן ואמא לא מעורבת בחיים שלי יותר מדי)

קצת במצב ייאוש מהמצב שלי כרגע

בלי סיפוק והרגשת שחיקות איומה ששואבת כל רצון שלי לחיות

כתבת בצורה פתוחה יוצאת דופן. אני הייתי מטפל בנקודות האלה. כל השאר ייסתדר מאליו אחרי שזה ייפתר.
מצד שני, אם לא תפתרי את הבעיות האלה, לא חשוב כמה תרויחי או תחסכי.
מצטער ומתנצל מראש אם התשובה בוטה.

 

[הדרך לעצמאות]

כתבת בצורה פתוחה יוצאת דופן. אני הייתי מטפל בנקודות האלה. כל השאר ייסתדר מאליו אחרי שזה ייפתר.
מצד שני, אם לא תפתרי את הבעיות האלה, לא חשוב כמה תרויחי או תחסכי.
מצטער ומתנצל מראש אם התשובה בוטה.

אני מודעת לזה אומנם בכל זאת צריך אני צריכה לדאוג לעצמי כלכלית. תודה על ההתייחסות בכל אופן.

 

[דאניל]

שלום כולם,

אני קוראת פה די הרבה וקצת במצב ייאוש מהמצב שלי כרגע.

אני בת 27, למדתי משפטים וכבר כמעט שנתיים עובדת בתחום עריכת הדין אומנם בלי סיפוק והרגשת שחיקות איומה ששואבת כל רצון שלי לחיות.

אני שכירה כרגע ומקבלת 7500 ברוטו כמשכורת, גרה באזור תל אביב עם בן זוג. בעבר קיבלתי משכורות יותר גבוהות (באזור ה 11 ) אומנם התבקשתי להישאר יותר שעות וזה לא היה מתאים לי מאחר ואני אדם שאוהב תנועה ולא לשבת על התחת כל היום במשרד עם פלורוסנת.

יש לי הלוואה לאוטו חדש שקניתי בסך 143 ש"ח, שאינה מכבידה עלי בהוצאות החודשיות אולם הולכת ללוות אותי לכמה שנים טובות. אני בעד לחסוך אבל בכל זאת חשוב לי לחיות ברמה מסוימת ונוחות שחשובה לי.

ההוצאות הקבועות שלי הן הלוואה וחיובי אשראי, שמסתכמות ב 2500-3000 ש"ח כל חודש - הלוואה 900 ש"ח + 750 ש"ח הוצאה נוספת + ביטוח רכב (בסביבות 450 ש"ח לחודש ) ודלק (600 ש"ח בערך) . כרגע לא משלמת שכר דירה ובן הזוג שלי משלם.

ממה שנשאר כמעט בלתי אפשרי שאני אחסוך דבר או לתכנן נסיעה לחו"ל (טרם יצא לי לטייל מחוץ ליבשת המזרח התיכון מאחר ובעבר לא האמנתי בתשלומים ופחדתי מהם ולא הרשיתי לעצמי יותר מדי להתפרע, גם המשכורת שלי כמתמחה הייתה זעומה שלא כל כך אפשרה לי)

כרגע אני במחשבות רציניות לחזור לבית ההורים שגרים בצפון הרחוק, למרות שהיחסים שלי איתם לא טובים, רק כדי לחסוך. אבל אני לא בטוחה אם זה שווה את הבריאות הנפשית שלי. על פניו חיינו חיים של משפחה נורמלית עם מצב סוציו-אקונומי בינוני פלוס, אומנם בפועל עברנו אני ואחיי ילדות מאוד קשה עם דיכאונות וקשיי הסתגלות, פיתוח חרדות חברתיות וקושי לעמוד בלחצים (במיוחד במקומות עבודה) מאחר ולא ניתן לנו מרחב חופשי להתנסות או להתערבב יותר מדי עם אנשים (אבא נרקיסיסט שתלטן ואמא לא מעורבת בחיים שלי יותר מדי) אז הסיכון שאני לוקחת מבחינתי מאוד גבוה מהבחינה הזאת.

אני כותבת את זה רק כדי לעשות לעצמי סדר בראש ולא מצפה מהקורא לפתור לי את החיים - אולם אם יש למישהו עצה טובה לתת אשמח לשמוע.

האם מבחינת בן הזוג אין בעיה שתמשיכי לגור איתו בחינם? האם אתם מתכננים לאחד את הכספים שלכם?
לפי איך שאת מתארת את היחסים עם ההורים, המצב שלך רק יחמיר אם תחזרי אליהם.

אמרת שאת צריכה את האוטו בשביל הנוחות שלך, אבל נראה לי הרבה יותר נוח לנסוע בתחבורה ציבורית, מאשר לגור עם אנשים שלא מסתדרים איתם - ובמיוחד אם אלה ההורים.

אם את סובלת בעבודה, אולי עדיף לך למצוא עבודה אחרת. בטח תוכלי גם לשדרג את השכר במעבר.

"לא להאמין בתשלומים" זה רעיון טוב, לדעתי. בסופו של דבר תוכלי לנסוע לטייל, אם תחסכי. אם לא תצליחי לחסוך, אז טוב מאוד שלא נסעת, כי נסיעה רק תסבך אותך עם חוב וריביות עליו.

 

[yossik]

ברוכה הבאה לפורום!

(אבא נרקיסיסט שתלטן ואמא לא מעורבת בחיים שלי יותר מדי)

תשאירי אותם בצפון הרחוק.

יש לי הלוואה לאוטו חדש שקניתי בסך 143 ש"ח, שאינה מכבידה עלי בהוצאות החודשיות אולם הולכת ללוות אותי לכמה שנים טובות. אני בעד לחסוך אבל בכל זאת חשוב לי לחיות ברמה מסוימת ונוחות שחשובה לי.

למה לא למכור את הרכב ולקנות איזה מיני בחצי מחיר?

כרגע אני במחשבות רציניות לחזור לבית ההורים שגרים בצפון הרחוק

ומה עם בן הזוג, תעזבי אותו? מה אפשרויות התעסוקה בצפון הרחוק?
בהצלחה.

 

[שלי]

לי נשמע שאת מנסה להחזיק את המקל משני הקצוות:
גם להרויח משכורת לא גבוהה, גם להחזיק אוטו *חדש* ששולם בהלוואה, גם לנסוע לחו״ל וגם לחסוך ובשאיפה לצאת לעצמאות.
אי אפשר לעשות את כל זה ביחד.
מה שכן, במקומך לא הייתי חוזרת לבית ההורים שאת מתארת.לטעמי עדיף בהרבה לשלם בנוחות (למשל למכור את הרכב ולהתנייד באוטובוסים).
בנוסף, לגבי העבודה: הייתי בודקת אופציות לעבור למקום שתרגישי בו טוב יותר ושאת עושה משהו משמעותי שעוזר לאנשים (למשל עורכת דין למעמד אישי בנעמ״ת)

 

[קורא ותיק משתמש חדש]

אומנם בלי סיפוק והרגשת שחיקות איומה ששואבת כל רצון שלי לחיות.

אולי הגיע הזמן לעבור מקצוע (ככל שהזמן יעבור לדעתי יותר קשה לעשות הסבה ולהשתלב כשכיר בתחום כי תמיד יש אנשים שהתחילו במקצוע שאליו עברת ויש להם ניסיון רב יותר)..

גרה באזור תל אביב עם בן זוג.

כפי שכבר נאמר- אולי כדאי להחליף לרכב זול יותר או להתחיל ליסוע בתחבורה ציבורית

בעבר לא האמנתי בתשלומים ופחדתי מהם ולא הרשיתי לעצמי יותר מדי להתפרע

גם היום לדעתי לא צריכים לשלם בתשלומים (תשלומים=הלוואה)

כרגע אני במחשבות רציניות לחזור לבית ההורים שגרים בצפון הרחוק, למרות שהיחסים שלי איתם לא טובים, רק כדי לחסוך. אבל אני לא בטוחה אם זה שווה את הבריאות הנפשית שלי. על פניו חיינו חיים של משפחה נורמלית עם מצב סוציו-אקונומי בינוני פלוס, אומנם בפועל עברנו אני ואחיי ילדות מאוד קשה עם דיכאונות וקשיי הסתגלות, פיתוח חרדות חברתיות וקושי לעמוד בלחצים (במיוחד במקומות עבודה) מאחר ולא ניתן לנו מרחב חופשי להתנסות או להתערבב יותר מדי עם אנשים (אבא נרקיסיסט שתלטן ואמא לא מעורבת בחיים שלי יותר מדי) אז הסיכון שאני לוקחת מבחינתי מאוד גבוה מהבחינה הזאת.

לפי מה שאת כותבת אין שום סיבה לחזור לבית ההורים ולדעתי כדאי לך לטפל בפן הנפשי בד בבד עם הפן המקצועי. טיפול מקצועי יכול להניב תוצאות מדהימות (ואני אומר זאת בתור מי שהלך והולך).

את עוד צעירה וכל החיים לפנייך, הכל נראה גדול ומפחיד בגלל חוסר הודאות של מה שיהיה בעתיד. אל תתייאשי, הכל הפיך אם רק מעזים!
בהצלחה!

 

[trhe]

למה לא לשנות תחום לגמרי? זה שיש לך תעודת עו"ד לא מחייב אותך לעבוד בתחום עריכת דין. מכיר אישית מישהי שיש לה תעודה אבל בכלל בתחום ההייטק בשיווק. תנסי אולי לעשות סוויץ לתחום אחר שהמשכורות בו יותר גבוהות. כמובן כמו כולם פה ממליץ לך להיפטר מהרכב, מאמין שגם הביטוח עליו נורא יקר והאחזקה השוטפת גם יקרה. תקני רכב ב 20-30 אלף ש"ח שיהיה לך לנוחות. לגבי ההורים לא נראה לי שכדאי שתעברי.

 

[Myrath]

וקושי לעמוד בלחצים (במיוחד במקומות עבודה) מאחר ולא ניתן לנו מרחב חופשי להתנסות או להתערבב יותר מדי עם אנשים (אבא נרקיסיסט שתלטן ואמא לא מעורבת בחיים שלי יותר מדי) אז הסיכון שאני לוקחת מבחינתי מאוד גבוה מהבחינה הזאת.

אני מגיע מנסיבות דומות ואחד הדברים המרכזיים בהם זה בא לידי ביטוי זה לחצים בעבודה.
מציע לבדוק אפשרות לטיפול (באופן אישי עמדתי היא להימנע מפסיכולוגיים למיניהם ולהשתמש בטיפול התרופתי - בכל מקרה יש להיוועץ על כך עם רופא מוסמך).

 

[שייק חלבון]

חייך הם חייך אבל מה שאני הייתי עושה:
1. אם העבודה שלך שואבת ממך ככ הרבה אנרגיות ועצבים והתמורה היא 7.5K ברוטו - הייתי עוזב ומחפש משהו מתגמל יותר, לאו דווקא בתחום עריכת הדין. זה שלמדת את זה ממש לא מחייב שתעסקי בזה.
2. לפני שחושבים על השקעות, עדיף לסגור כל חוב קיים. תמכרי את האוטו - מה את צריכה אוטו במעל 140K אם את לא מצליחה לחסוך בכלל ?
תקני אוטו ב30K, סגרי את ההלוואה או את רובה ותעשי חישוב מסלול מחדש.
3. לפני שמתחיל להשקיע - שימי לך בצד רשת בטחון של כמה חודשי מחיה. היום חבר שלך משלם שכ"ד, אם מחר חס וחלילה תיפרדו או יקרה משהו ? לחזור לבית של ההורים נשמע לא ההחלטה הכי נבונה עבורך וכנראה יעשה לך עוד יותר עוול, בעיקר רגשי.

אחרי כל זה, אפשר לחשוב איך לחסוך ולהשקיע.
אבל הדגש הראשוני צריך להיות גידול ההכנסה.
מספיק שתגדילי לעצמך את ההכנסה בעוד 2000 נטו בחודש - 24K בשנה
כדי לשיג 24K בשנה, בתשואה יפה של 7%, את תצטרכי תיק של מעל 300K
תחשבי לבד בראש מה יותר אפשרי כרגע.

בהצלחה

 

[רוני]

אני קוראת פה די הרבה וקצת במצב ייאוש מהמצב שלי כרגע

היי
לדעתי את צריכה למנף את היאוש כדי לבצע שינוי, את עדיין צעירה, ובמידה ואת מעוניינת להגיע לעצמאות כלכלית,
זה אומר להתאים סדרי עדיפויות, זה אומר להתאמץ ליצר הכנסה חודשית גבוהה ככל הניתן, לחסוך בהתאם ולהשקיע.

 

[בת העמק]

קצת במצב ייאוש מהמצב שלי כרגע.

קראתי את "המצב" שלך והוא לא נראה רע אובייקטיבית. היאוש שאת מרגישה שייך לסיפור הפנימי שאת מספרת לעצמך.
את יכולה לשנות בהחלטה של רגע את הסיפור, וזה יוביל אותך למעשים הנכונים והטובים בשבילך.
אז מה אני שומעת מהסיפור? מצד אחד - יש לך תואר ויש לך עבודה ואת גרה בת"א עם בן זוג שמשלם לך על חלקך בשכ"ד (ומזון? וחשמל?) ואת מרשה לעצמך לקנות רכב ע"ס 143K בהשתכרות של בערך 6K נטו כי מגיע לך חיי נוחות ואת לא רוצה לעבוד הרבה ולהשתכר הרבה ולשבת במשרד מתחת לפלורוסנט.
מהצד השני - כל מה שאת תופסת כרע אצלך, הוא באשמת ההורים. מי שמאשים את הזולת ולא לוקח אחריות על התיקון העצמי שלו -אין לדעתי פתרון.

אם את כן מחליטה לקחת אחריות אישית על עצמך אז הנה ההתחלה:
1. תחליטי שאת דואגת לפרנסתך ולא תלויה על אף אחד.
2. תקבעי לעצמך מטרה לעוד שנתיים כדי שתדעי איך לפעול בצורה שתביא אותך לשם (ואחרי זה תקבעי שוב מטרה חדשה).
3. תפנימי שלא מגיע לך שום דבר מהזולת ואז תגידי תודה לכל מי שעוזר לך (המעסיק, הבן זוג, ההורים, השכן). שום דבר מזה לא מובן מאליו.
4. תברכי על קורת הגג, הזוגיות, הפרנסה, השמיים הכחולים (והגשם), הים, הציפורים... זה יעזור לך לראות שהחיים יפים וטובים בסך הכל

 

[Fitch]

רק אני הבנתי שיכול להיות שזה אוטו טרנטה עם החזר חודשי של 143 שקלים על ההלוואה?

מה רע לך בעצם חוץ מחוסר היכולת לחסוך?

 

[Res Cogitans]

רק אני הבנתי שיכול להיות שזה אוטו טרנטה עם החזר חודשי של 143 שקלים על ההלוואה?

היא אמרה:

יש לי הלוואה לאוטו חדש שקניתי בסך 143 ש"ח

 

[Res Cogitans]

בנוגע להורייך - ממה שאני שמעתי ומבלי להכיר את המצב לאשורו, הייתי מנחש שתחסכי לא מעט כסף, אך תשלמי על כך באנרגית חיים חיונית.
בנוגע למצב הפיננסי שלך - אני מצטרף למי שאמר שאת מנסה לתפוס את המקל משני קצוותיו. לדעתי הרכישה של רכב חדש ועוד יקר יחסית
היא מיותרת. רכב קטן בן 4 שנים לא יספק לך את הנוחות המתבקשת?

 

[איש ירח]

מצטרפת למה ש- @בת העמק אמרה. האשמת הזולת לא תקדם אותך לשום מקום וגם לא פעולה ללא מטרה. את אומרת שאת רוצה לחסוך, לשם מה? על מה את מוכנה לוותר? אני אתייחס לתחום הכלכלי: הרכב ההוצאות שלך נגרם כתוצאה מדפוסי מחשיבה מסויימים. עד שלא תביני מהן נקודות הכשל שהביאו אותך למצב הזה, גם מעבר לא יעזור לך. מה שעלול לקרות זה שפשוט תגדילי את ההוצאות.
ועוד משהו קטנטן: יש לא מעט עבודות, בוודאי בתל-אביב עם משכורת ברוטו 7500 ואף יותר שישמחו להשכלתך כעורכת דין.

 

[הדרך לעצמאות]

קראתי את "המצב" שלך והוא לא נראה רע אובייקטיבית. היאוש שאת מרגישה שייך לסיפור הפנימי שאת מספרת לעצמך.
את יכולה לשנות בהחלטה של רגע את הסיפור, וזה יוביל אותך למעשים הנכונים והטובים בשבילך.
אז מה אני שומעת מהסיפור? מצד אחד - יש לך תואר ויש לך עבודה ואת גרה בת"א עם בן זוג שמשלם לך על חלקך בשכ"ד (ומזון? וחשמל?) ואת מרשה לעצמך לקנות רכב ע"ס 143K בהשתכרות של בערך 6K נטו כי מגיע לך חיי נוחות ואת לא רוצה לעבוד הרבה ולהשתכר הרבה ולשבת במשרד מתחת לפלורוסנט.
מהצד השני - כל מה שאת תופסת כרע אצלך, הוא באשמת ההורים. מי שמאשים את הזולת ולא לוקח אחריות על התיקון העצמי שלו -אין לדעתי פתרון.

אם את כן מחליטה לקחת אחריות אישית על עצמך אז הנה ההתחלה:
1. תחליטי שאת דואגת לפרנסתך ולא תלויה על אף אחד.
2. תקבעי לעצמך מטרה לעוד שנתיים כדי שתדעי איך לפעול בצורה שתביא אותך לשם (ואחרי זה תקבעי שוב מטרה חדשה).
3. תפנימי שלא מגיע לך שום דבר מהזולת ואז תגידי תודה לכל מי שעוזר לך (המעסיק, הבן זוג, ההורים, השכן). שום דבר מזה לא מובן מאליו.
4. תברכי על קורת הגג, הזוגיות, הפרנסה, השמיים הכחולים (והגשם), הים, הציפורים... זה יעזור לך לראות שהחיים יפים וטובים בסך הכל

אני לא מאשימה אותם רק מבהירה למה אני לא רצה בחזרה להורים. כי ככה הייתי באמת יכולה לחסוך סכום משמעותי.

תודה על העצה. גרמת לי לחייך

 

[טל51]

תראי, את ממש בהתחלה מבחינת עבודה. בוודאות שבעתיד הקרוב תוכלי להשתכר יותר, במשרד או במקום אחר. האם תחום ההתמחות שלך הוא מסחרי? האם הוא רלוונטי לארגונים עסקיים? אלו מהם שמחזיקים מחלקות משפטיות יכולים להציע שכר הרבה יותר טוב, הייתי מכוון לשם לפני שהייתי חושב על הסבה כמו שהציעו כאן מעלי.