כאן מתקרבנים

[איניגו מונטויה]

האם למשל המשפט "אחראיות אישית זה להתמקח על דמי הניהול בפנסיה" מובן לך יותר?
גם במקרה הזה מדובר בדרישה למשהו מגורם אחר.

אם אתה חושב שמאבק ציבורי כזה או אחר ייתן לך את אותו אפקט כמו מיקוח על דמי ניהול - אז כן.

לפי מה שאני מכיר -
ככל שהדרישה מופנית כלפי גורם מרוחק יותר (לא שיחת טלפון אישית אלא מחאה כללית כלפי "המדינה"),
וככל שהדרישה עמומה יותר (מה זה בדיוק "איכות חיים טובה"? איך בדיוק המדינה תספק לך את איכות החיים הזו?),
וככל שיש יותר סיבוכים אפשריים בדרך (כל פעולה של המדינה נושאת גם סיכון של נזק, לא רק רווח),
כך היעילות של הפעולה פחותה יותר.

ושוב, אני לא בא ממקום של "מה אמור להיות" אלא ממקום מעשי ביותר.
אם אדם חי בת"א ומרגיש מצוקה,
הוא יכול לבוא בדרישות למדינה ובינתיים להישאר בת"א ולהתקשות לגמור את החודש,
או שהוא יכול לעשות פעולה בעצמו כבר עכשיו (למשל לעבור דירה לחיפה / לעבור לעבודה רווחית יותר / לקצץ מותרות).
מה לדעתך עדיף?

 

[איניגו מונטויה]

למי קראתם מפונקים? למה לישראלים יש את כל הסיבות להתעצבן על שכר הדירה

כאן חדשות | גל העלאות של מחירי השכירות מכה בעיקר באזור המרכז. האם באמת יש חלופה בישראל למי שרוצה אופציות זולות יותר? שאול חושב שלמי שנאלץ לחפש דירה במקום אחר...

www.youtube.com

סרטון מאכזב ביותר, ומכיל טעויות רבות:

אבל אפילו אם יש אנשים שאומרים לעצמם "אוקיי, אז אני אתרחק ואלך דרומה או צפונה, למשל לאזור רחובות או למשל לאזור נתניה, או אפילו מעבר להם",
הם מגלים שגם שם מחירי השכירות עולים משמעותית כי הם מצפים לקבל כל מיני אנשים שיוצאים מתל אביב.
ואז הם אומרים לעצמם "רגע",
הם עושים את החשבון ומגלים שאת האלף שקל שהם יחסכו לעצמם בשכר דירה כל חודש
הם יצטרכו לשלם באבו-אבוה על הרכב החדש שהם יצטרכו לקנות כי עכשיו צריך להגיע לאזור המרכז, ולהיתקע בפקקים מטורפים כל בוקר וכל אחר הצהריים,
מה הפלא שהם לא רוצים לצאת מאזור המרכז?
ואין להם שום פתרון.

1. הפרשי שכר הדירה בין ת"א לאיזור נתניה "או מעבר" גדולים יותר מאלף ש"ח בחודש.
לדוגמא לפי דירובוט, ההפרש כרגע בין שכירות 3 חדרים בחיפה ל3 חדרים בת"א-יפו הוא כ6000 ש"ח לחודש!

זה עוד בלי לדבר על העובדה שגם מחירי המוצרים והשירותים גבוהים יותר בת"א מאשר במקומות אחרים בארץ.

2. מחירי השכירות בת"א עולים בצורה חזקה יותר מאשר בערים רחוקות יותר

3. מי אמר שאי אפשר לעבוד בעיר אחרת? (למשל בחיפה יש אחלה אפשרויות תעסוקה בהייטק).

4. גם אם חייבים לנסוע לת"א - מי אמר שאי אפשר ברכבת (חוסך פקקים)?

5. גם אם חייבים לנסוע ברכב לת"א - מי אמר שצריך דווקא רכב חדש?

התלונות על הממשלות למיניהן שכבר עשרות שנים לא הצליחו לקדם למשל את חוק המטרו - מוצדקות לחלוטין.
אבל כשהציבור רואה עיתונאי כלכלי שמדבר כך, נראה כאילו מבחינה כלכלית מגורים בת"א אכן משתלמים לכל אדם,
וכשיורדים לפרטים הקטנים - זה ממש לא המצב.

 

[pseudonym]

4. גם אם חייבים לנסוע לת"א - מי אמר שאי אפשר ברכבת (חוסך פקקים)?

זה לא בהכרח פותר את הבעיה או חוסך זמן.
להרבה אנשים יש בעיה עם המייל הראשון - ההגעה אל תחנת הרכבת.
פקקים אל תחנת הרכבת, ומחסור במקומות חניה.
אלא אם כן, אתה ממש גר בצמוד אליה או במרחק הליכה.
אני באופן אישי, בחרתי לגור בחדרה מתוך פשרה במרחק הליכה קצר אל תחנת הרכבת.
להגיד שזה תענוג גדול כל הנסיעות האלה ? לא, אבל בהחלט העדפתי זאת מאשר להיתקע עם האוטו בפקקים.
לגור בת"א/ הרצליה היה פשוט מפרק לי את כל המשכורת ולגור עם שותפים כרגע זה לא בא בחשבון.
דבר נוסף ששכחתי לציין , לעתים נדרש גם לקחת אוטובוס נוסף מתחנת הרכבת.
נ.ב.
מרגיש שלעתים צריך לצאת מהקופסא, ולהפעיל חשיבה יצירתית ולעשות כל מיני אלתורים ושמיניות באוויר בשביל להתקיים ולשרוד.

 

[Shnizelia]

לא ישבתי לראות , אבל ילדים חשובים מכסף . ואפשר לגדל ילדים מקסימים ומוצלחים גם אם חיים מהיד לפה ,בייחוד בישראל.

זכותם להביא ילד שני לעולם בהפרש של שנה וחצי מהילד הראשון, אבל שלא יתקרבנו בתקשורת כאשר הבור שלהם יגדל ממינוס 1,000 שקל בחודש למינוס 5,500 אלף בחודש.

האופציה היחידה שאני יכול לקבל זה שמדובר "בטעות טכנית", אבל לטעויות יש מחיר והם צריכים להבין שילד נוסף ברמת שכר שלהם ובהפרש גילאים של שנה משמעותו ירידה חדה מאוד ברמת חיים.

 

[amit]

זכותם להביא ילד שני לעולם בהפרש של שנה וחצי מהילד הראשון, אבל שלא יתקרבנו בתקשורת כאשר הבור שלהם יגדל ממינוס 1,000 שקל בחודש למינוס 5,500 אלף בחודש

זה נכון

והם צריכים להבין שילד נוסף ברמת שכר שלהם משמעותו ירידה חדה מאוד ברמת חיים.

אולי בתיאוריה.
בפועל הכסף שאמור יה להיחסך פשוט נשרף על אייפונים וג'יפונים. בטח יש גם כאלה בכתבה.

 

[Shnizelia]

סרטון מאכזב ביותר, ומכיל טעויות רבות:

1. הפרשי שכר הדירה בין ת"א לאיזור נתניה "או מעבר" גדולים יותר מאלף ש"ח בחודש.
לדוגמא לפי דירובוט, ההפרש כרגע בין שכירות 3 חדרים בחיפה ל3 חדרים בת"א-יפו הוא כ6000 ש"ח לחודש!

המחירים בחיפה מגוכחים (יחסית, כן) ומדובר בעיר שיכולה לתת פייט לתל אביב מכל מיני בחינות. בחריש מחירי שכירות מצחיקים ביחס לגודל הדירה והמפרט. גם אם משקללים פנימה את מחיר הדלק עדיין מדובר ב-50% פחות בהשוואה למגורים במרכז. הבעיה זה הזמן בדרכים, אבל היום הרבה אנשים עובדים 1-2 ימים מהבית.

אגב, זה למה התעצבנתי על המורה המתקרבנת הזאת שגרה בדירה 20 מ"ר ב-4,000 ש"ח. כאילו בואי את מורה יש לך אפשרות למצוא עבודה בכל חור במדינה הזאת. ב-3,000 ש"ח אפשר לקבל 100 מ"ר בחריש בבניין מהניילונים.

 

[האזרח הקטן]

זכותם להביא ילד שני לעולם בהפרש של שנה וחצי מהילד הראשון, אבל שלא יתקרבנו בתקשורת כאשר הבור שלהם יגדל ממינוס 1,000 שקל בחודש למינוס 5,500 אלף בחודש.

האופציה היחידה שאני יכול לקבל זה שמדובר "בטעות טכנית", אבל לטעויות יש מחיר והם צריכים להבין שילד נוסף ברמת שכר שלהם ובהפרש גילאים של שנה משמעותו ירידה חדה מאוד ברמת חיים.

כל מה שכתבת נכון. אבל מצד שני כן יש יתרון כלכלי ולוגיסטי להביא את הילדים בצמידות יחסית ולא בהפרש שנים גדול - אפשר עד גיל מסוים להסתפק בחדר שינה אחד לשניהם, הם יכולים לחלוק את אותם בגדים / ספרים / משחקים, יותר קל למצוא תעסוקה שתעניין את שניהם, בייביסיטר משותף וכו'.

 

[ת.אוקהם]

כל מה שכתבת נכון. אבל מצד שני כן יש יתרון כלכלי ולוגיסטי להביא את הילדים בצמידות יחסית ולא בהפרש שנים גדול - אפשר עד גיל מסוים להסתפק בחדר שינה אחד לשניהם, הם יכולים לחלוק את אותם בגדים / ספרים / משחקים, יותר קל למצוא תעסוקה שתעניין את שניהם, בייביסיטר משותף וכו

את כל זה אפשר לעשות גם כשהפער הוא שלוש שנים, רק שאז לא משלמים על שתי מסגרות פרטיות במקביל.
בכל מקרה, הכל פתיר, רוצה לעשות שני ילדים בפער קטנטן ואין לך תקציב? תדחה את הילדים בשנה או שנתיים ותחסוך בתקופה הזו את הסכום שדרוש לך כדי לצלוח את התקופה הקשה.
לחילופין אפשר לחיות במינוס ולהתבכיין בתקשורת, שתי הגישות לגיטימיות כמובן אבל אני גורס שלאחת מהן יהיו תוצאות יותר אפקטיביות בשטח.

 

[האזרח הקטן]

לחילופין אפשר לחיות במינוס ולהתבכיין בתקשורת

זה שכאן עשו כתבה וראיינו אנשים שמספרים שקשה להם לא אומר שהם התבכיינו לתקשורת. בכלל, לא כל מי שאומר שקשה לו זו התבכיינות. הם לא ביקשו ממך שום דבר, ואם מרגיז אותך לראות אנשים מתלוננים על קשיים אתה יכול לא לצפות בסרטון שלהם, במקום לכעוס עליהם.

 

[גרהם]

ילדים הם שמחה וברכה והם המשכיות למשפחה ולעם ישראל, נקמה בנאצים ועוד ועוד.
אבל הם גם הוצאה כספית אדירה ועוד יותר מזה דורשים הקרבה אינסופית בפרט בגילאים הצעירים, דברים שמשפיעים על הזוגיות ועל המשפחה בהווה ובעתיד.
כשאתה רואה את הילדים שלך, אלו רגעי הקסם של החיים. אבל קצת תכנון מראש של כמה ומתי לא יזיק לאף אחד. בפרט בישראל בה מתחילים לתכנן אחרי הילד השלישי.
(ולא דיברתי על הפגיעה בכדור הארץ כדי לא לעצבן)

 

[amit]

כל מה שכתבת נכון. אבל מצד שני כן יש יתרון כלכלי ולוגיסטי להביא את הילדים בצמידות יחסית ולא בהפרש שנים גדול - אפשר עד גיל מסוים להסתפק בחדר שינה אחד לשניהם, הם יכולים לחלוק את אותם בגדים / ספרים / משחקים, יותר קל למצוא תעסוקה שתעניין את שניהם, בייביסיטר משותף וכו'.

יש גם הנחות מטעם המדינה . יש גנים מ0-3 שתקבל כמעט בחינם עם הנתונים הנכונים.

 

[optimum]

מה זה בדיוק "איכות חיים טובה"? איך בדיוק המדינה תספק לך את איכות החיים הזו?

התייחסתי לזה בתגובה שלי.
חבל שאנשים מצטטים אותי אחרי שקראו רק חצי משפט, אבל זה טווח הריכוז של אנשים באינטרנט כנראה.

אם אדם חי בת"א ומרגיש מצוקה,
הוא יכול לבוא בדרישות למדינה ובינתיים להישאר בת"א ולהתקשות לגמור את החודש,
או שהוא יכול לעשות פעולה בעצמו כבר עכשיו (למשל לעבור דירה לחיפה / לעבור לעבודה רווחית יותר / לקצץ מותרות).
מה לדעתך עדיף?

אתה חיי במדינה שכל ההיסטוריה שלה מורכבת ממאבקים על טריטוריה. אז תלמד מההיסטוריה.
באנו, הקמנו מדינה, ומאז השכנים שלנו מנסים להעיף אותנו מפה. אז יכלנו להילחם מולם או לחזור חזרה לאירופה.
מה לדעתך עדיף?

אם מישהו מנסה להעיף אותך מהבית שלך אז עמוד והילחם מולו. זו דעתי לפחות.
אני חושב שהקושי שלך ושל פות"ש להבין את זה היא כי מעולם לא נאלצתם להתמודד מול הסיטואציה, אתם עדיין חיים בתפיסה הילדותית שהכל במדינה נעשה למענכם ולטובתכם.

 

[Deleted member 1990]

אתה חיי במדינה שכל ההיסטוריה שלה מורכבת ממאבקים על טריטוריה. אז תלמד מההיסטוריה.
באנו, הקמנו מדינה, ומאז השכנים שלנו מנסים להעיף אותנו מפה. אז יכלנו להילחם מולם או לחזור חזרה לאירופה.
מה לדעתך עדיף?

אם מישהו מנסה להעיף אותך מהבית שלך אז עמוד והילחם מולו. זו דעתי לפחות.
אני חושב שהקושי שלך ושל פות"ש להבין את זה היא כי מעולם לא נאלצתם להתמודד מול הסיטואציה, אתם עדיין חיים בתפיסה הילדותית שהכל במדינה נעשה למענכם ולטובתכם.

אני חושב שכדאי להפריד בין מצב שבו אתה נלחם על עצם הקיום שלך (כמו מלחמת העצמאות אליה אתה רומז) לבין מצב שבו אתה פשוט עובר לגור במקום מרוחק יותר בהתאם ליכולותיך הכלכליות. איך בדיוק אני יכול "לעמוד ולהילחם" במצב כזה? פרקטית, מה אני יכול לעשות אם אני שוכר דירה בת"א ובעל הדירה מעלה לי את השכ"ד לרמה שאני לא יכול לעמוד בה? אפשר להפגין, אפשר להקים אוהלים ברוטשילד אבל כבר ראינו שזה לא פותר את הבעיה.

 

[ת.אוקהם]

אם מישהו מנסה להעיף אותך מהבית שלך אז עמוד והילחם מולו. זו דעתי לפחות.

תרשה לי לחלוק על הסמנטיקה שלך, כשבעל הבית שלך מעלה את השכירות בדירה שלו ואין לך תקציב לזה זה לא אומר שהוא מעיף אותך מהבית שלך.
אני אישית גם פחות רואה את הדמיון למלחמת העצמאות אבל אולי זה אינדיבידואלי.

 

[minimizer]

תרשה לי לחלוק על הסמנטיקה שלך, כשבעל הבית שלך מעלה את השכירות בדירה שלו ואין לך תקציב לזה זה לא אומר שהוא מעיף אותך מהבית שלך.

אני מסכים שהאנלוגיה לא ממש עובדת אבל אני בהחלט יכול לגלות אמפתיה לסיטואציה שבה אתה גר במקום מסוים ומגדל בו את ילדיך ואז ביום בהיר אחד מגלה שאתה לא יכול להמשיך לגור באותו מקום, כי המחירים קפצו מעבר ליכולת שלך. זה הרי לא קורה בהתראה של שנים, זה יכול לקרות כמעט בין לילה.
ואז עוד באים ואומרים לך "מה הבעיה? תעבור לחריש/קצרין/נתיבות/שלומי" כשהמשמעות של זה היא לעקור את עצמך, ואת הילדים שלך, מכל מה שמוכר ומהחברים ואולי מהמשפחה. ברור שזה מלווה בתחושה צורבת של כשלון שמי שמשלם את המחיר הם הילדים.

 

[גרהם]

אני מסכים שהאנלוגיה לא ממש עובדת אבל אני בהחלט יכול לגלות אמפתיה לסיטואציה שבה אתה גר במקום מסוים ומגדל בו את ילדיך ואז ביום בהיר אחד מגלה שאתה לא יכול להמשיך לגור באותו מקום, כי המחירים קפצו מעבר ליכולת שלך. זה הרי לא קורה בהתראה של שנים, זה יכול לקרות כמעט בין לילה.
ואז עוד באים ואומרים לך "מה הבעיה? תעבור לחריש/קצרין/נתיבות/שלומי" כשהמשמעות של זה היא לעקור את עצמך, ואת הילדים שלך, מכל מה שמוכר ומהחברים ואולי מהמשפחה. ברור שזה מלווה בתחושה צורבת של כשלון שמי שמשלם את המחיר הם הילדים.

זה מאד נכון ומכה בכולם, אולי בעשירונים הגבוהים אפילו יותר.
אני מכיר אנשים שגרים בתל אביב, מרוויחים מצויין ובאים ממשפחות שיש להן ומבינים שאין סיכוי שילדיהם יגורו לידם.

 

[מרקר]

אני חושב שכדאי להפריד בין מצב שבו אתה נלחם על עצם הקיום שלך (כמו מלחמת העצמאות אליה אתה רומז) לבין מצב שבו אתה פשוט עובר לגור במקום מרוחק יותר בהתאם ליכולותיך הכלכליות. איך בדיוק אני יכול "לעמוד ולהילחם" במצב כזה? פרקטית, מה אני יכול לעשות אם אני שוכר דירה בת"א ובעל הדירה מעלה לי את השכ"ד לרמה שאני לא יכול לעמוד בה? אפשר להפגין, אפשר להקים אוהלים ברוטשילד אבל כבר ראינו שזה לא פותר את הבעיה.

גם במלחמת העצמאות (כמו למשל עכשיו המלחמה באוקראינה) זה לא מלחמה על עצם הקיום כי כרגע יש לאיפה לברוח (לא חסר מקום באנטרטיקה למשל). זה ממש דומה ללעבור לגור במקום מרוחק.

המלחמה במקרה שקורים דברים כלכליים שלא לרוחך היא להעלאות פוליטקאים שיבצעו חוקים למענך (כמו הגבלת שכירות/קנסות גדולים על דירות ריקות/איסור שכירת דירה גדולה מדי לפי מספר אנשים/בנייה מאסיבית) או לקדם אג'נדות פוליטיות כאלו דרך מחאות. בישראל זה פחות עובד כי יש יותר מדי בעלי דירות והם יפסידו מצעדים כאלו בטווח הקצר.

 

[Shnizelia]

כל מה שכתבת נכון. אבל מצד שני כן יש יתרון כלכלי ולוגיסטי להביא את הילדים בצמידות יחסית ולא בהפרש שנים גדול - אפשר עד גיל מסוים להסתפק בחדר שינה אחד לשניהם, הם יכולים לחלוק את אותם בגדים / ספרים / משחקים, יותר קל למצוא תעסוקה שתעניין את שניהם, בייביסיטר משותף וכו'.

בחייך איזה יתרון כלכלי. הם ישלחו אותו לעבוד במפעל בגיל 5 כמו במהפכה התעשייתית? הזוג במינוס כל חודש. במונחים של עסק (ותא משפחתי זה עסק לכל דבר) הם בדרך לפשיטת רגל. הם לא מצליחים להגיע לנקודת שיוויון משקל. להביא עוד ילד בסיטואציה שלהם בהנחה וכל הסיפור הזה היה מתוכנן זה חוסר אחריות.

ילודה בישראל זה פרה קדושה. זה לא והגיע הזמן שנתחיל לדבר על זה אחרת כל הבעיות של המדינה הזאת רק ילכו ויחמירו.

 

[האזרח הקטן]

בחייך איזה יתרון כלכלי.

אני לא אומר שזה מתאים לזוג שבכתבה, אלא שאם זוג ממילא מתכנן להביא שני ילדים, יש יתרון בלהביא אותם בטווח שנים קצר על פני טווח שנים ארוך. כמובן שאם זה יביא אותם לקריסה כלכלית אז זה לא רעיון טוב.

 

[Shnizelia]

אם יש יכולת כלכלית אז כן.