אני מאמין שמה שאתה מתאר לא סביר ושאף צד לא מעוניין בצעד כל כך קיצוני
רק לעדכן אם זה לא היה ברור - כשמדינה מפסיקה להיות דמוקרטיה לא מקבלים איזשהו מכתב הביתה שמבהיר שעכשיו זה המצב, ולא משתנה כלום דרמטית בדיווחי החדשות וכו'. הכל "כרגיל". אתה פשוט כבר לא בדמוקרטיה.
לא תמיד יש קול תרועה גדול והמולה (כמו שהיה בטורקיה עם נסיון ההפיכה) לפעמים זה סתם קורה בשקט, לאט, בהדרגה - כמו בהונגריה או פולין (או אפילו רוסיה לצורך העניין, אם משווים את המצב היום למצב הראשוני שהיה אחרי קריסת בריה"מ).
לדעתי כבר עברנו את נקודת האל-חזור מכל בחינה אפשרית: דמוגרפית (בהקשר של החרדים), מדינית (היפרדות מהפלסטינים ומניעת מדינה דו-לאומית או מדינת אפרטהייד), פוליטית (שחיקת הדמוקרטיה ולבסוף החרבתה הסופית).
אף אחד מהם לא רוצה שה
תואר "דמוקרטיה" ילקח מהמדינה, אבל הם כולם רוצים בצעדים שדה-פקטו מחריבים את הדמוקרטיה, וזה משום ש - חלקם אנשים חסרי בינה וחלולים שלא מבינים בכלל מה היא דמוקרטיה (וחושבים שהיא מסתכמת ב-"שלטון הרוב" --- קונספט שז'ובטינסקי עצמו - אבי תנועת "חירות" (ולרבות הימים "הליכוד") דחה מכל וכל בכמה הזדמנויות שונות ולעג לו) וחלקם אינטילגנטיים וערמומיים ושוקדים באופן אקטיבי על החרבתה (סמוטריץ' למשל).
בגדול - הם פשוט לא מצליחים להעלות על דעתם דרך שבה הם (אישית) יפגעו מהרס הדמוקרטיה - ובמקרה גם לא מצליחים להעלות על דעתם דרך שבה הציבור שלהם יפגע. כלומר, מה הבעיה שאין בית משפט, אם ממילא אתה בצד של ה"רוב"? מה הבעיה שאין זכויות מיעוטים, אם אתה לא מיעוט? מה הבעיה שלא צריך להיות מוכשר או מועיל או ממלכתי וכו' - אם מספיק ללקק למנהיג כדי להתקדם ולהצליח?
הציבור שבוחר בהם ברובו לא חושב כמעט בכלל על "מדיניות" שהם יובילו - מבחינתם זה עניין של זהות. אה - הם "דומים לי" או "מדברים כמוני" או "מדברים על דברים שאיכפת לי מהם" אז אצביע להם. למה ליכוד? כי "מסורת" לא? ולמה ש"ס? כי אני חרדי, לא? וכיו"ב.
אם מסתכלים על התבטאויות עבר של צווחניות בהמיות כמו דיסטל אטבריאן למשל (שהיא לא אישה מטומטמת) אפשר לראות שהיא בעבר בכלל מתחה ביקורת על הימין וכינתה את סמוטריץ' או בנט "ימין קיצוני" וכיו"ב וגם מחתה על זה שרוצים לצנזר עירום באיזשהו קונטקסט. כלומר - ברור לה לגמרי מה הם ערכים ליברליים ומה הוא היפוכם. למה אם כך היא צווחת כמו בהמה ותוקפת את ה-"שמאל" ומגנה על קואליציית האימים הזו? קודם כל - זה הפרנסה שלה כרגע, ושתיים - ויותר חשוב - היא מיישבת את הדיסוננס הקוגנטיבי של עצמה בכך שהיא חושבת לעצמה שיהיה "בסדר" ושניתן לחרדים את מה שהם רוצים אבל היא ומשפחתה והקרובים לה ימשיכו להנות מחופש לצורך העניין או וואטאבר. אנשים ימשיכו להתגייס ולשלם מיסים. הכל יהיה בסדר. כך היא מספרת לעצמה.
אותו כנ"ל כל בכירי הליכוד הלא-מפגרים. ברקת, אדלשטיין, שטייניץ, וואטאבר. הם ממשיכים ללקק כי כל דבר אחר הוא התאבדות פוליטית מבחינתם, והם "זורמים" עם מה שיש ומה שהאספסוף בהובלת ה-"מנהיג" שלהם רוצה.
זה בדיוק (אבל בדיוק) אותו תהליך שעובר נניח כרגע על הרפובליקנים בארה"ב. הם מתאימים את עצמם לקהל ה-"חדש" שמתאהב בתיאוריות קונספירציה, מקצין דתית, מאבד אמון או חיבה למערכת שלטון החוק, לדמוקרטיה עצמה, וכו' - ונוהה אחרי הדמגוג הפופוליסט הגדול ביותר שהאומה הזו ראתה מעודה.
ויש מי שהולך ו"מאמץ" את האג'נדה הזו בשביל למצוא חן בעיניו - וגם נזהר שלא להרגיז את המנהיג (טד קרוז עצמו כינה את טראמפ שקרן ונבל וכו' או משהו בסגנון לפני שנבחר לנשיא. היום הוא כמובן מהלל אותו).
בקיצור, כמו כל
תהליך - יש פה מצבור מורכב מאוד של INTERLOCKING MECHANISMS - כל אחד "ננעל" על השני וממשיך את הזרימה קדימה. זו לא מקריות שאותם תהליכים קורים כרגע בכל העולם המערבי (גם בצרפת, גם באיטליה אפילו בבריטניה עם הברקזיט וכו' והיה גם סיפור עם ג'ונסון והמשבר הפרלמנטרי לפני כמה זמן).
זה די מרתק לראות את זה (אם לשים בצד את כמה שזה מדכא) - זה כמו נחשול ענק באוקיינוס -
אנחנו עדים למעין
נחשול של ההיסטוריה שהולך וסוחף איתו אומות שלמות -
הנחשול הזה מורכב מעשרות אלפי "מיקרו-גלים" קטנים - של התבטאות פה, אירוע שם, מינוי כזה או אחר פה, וכו' - כל אחד מהם לכאורה מנותק לגמרי מהיתר, אבל בפועל כולם מתחברים יחד - ובלתי ניתנים לעצירה.
ואף אחד - למעט כל מיני הוגי דעות שטורחים בכלל לעשות זאת (ע"ע פרופ' אסא כשר) לא רואה את ה-"תמונה הגדולה" או את ההקשר ההיסטורי.
ואם רואים, לא מבינים, ואם מבינים - לא איכפת, ואם איכפת - אז דווקא תומכים.
בכל מקרה, מכל ההתפתחויות ההיסטוריות בעשורים האחרונים - בישראל ובעולם בכלל - המדאיגה ביותר היא השחיקה בחשיבותו ובקדושתו של ערך האמת (והיושר, והיושרה). אנחנו חיים בתקופה של "פוסט-אמת". לא רק מהצד הימני לצורך העניין אלא גם מהצד השאמלי - ראו לדומגא את הטרלול של ה-PRONOUNS או פוליטיקת הזהויות והפריווילגיות וכו' בארה"ב. הקונספט של "אמת אישית" שכל אחד יכול לעצב או לבחור - הוא מסוכן פי כמה מכל התפתחות פוליטית קונקרטית.
those who can make you believe absurdities , can make you commit atrocities
אמר וולטייר - וצדק
מי שמאמינים שקלינטון היא איזושהי שליחה של השטן שקשורה רשת פדופילים מסתורית וכו' ושה-5G מרעיל אותם ושהעולם שטוח וכו' - גם יסתערו ברצון על הקפיטול וינסו לרצוח חברי קונגרס.
וכנ"ל פה - מי שמאמין לשקרים של ביבי וחבר מרעיו - יהיה מסוגל לעשות כל דבר שיאמרו לו ש-"צריך", ולקבל כל חקיקה וכל החלטה.
הנה, גם יגאל עמיר כבר לא זה שרצח את רבין - זה "השב"כ עכשיו" - על פי הפוסט-אמת.
ברגע שהאמת נזנחת - אין תרחיש שלא אפשרי.