הסכם ממון - התלבטיות

[Lali]

קראתי את כל התגובות, עלו לי הרבה כיווני מחשבה, אבל אם זה בסדר, אשמח לנצל את הדיון בשביל להתייעץ על נסיבות ייחודיות.
זוג צעיר, פרק א', מרוויחים סכום דומה לחודש, מתחילים לחשוב על מיסוד היחסים.
לאחד מבני הזוג יש מתנה/ירושה מההורים בגובה X, לבן הזוג השני ישנה ירושה בגובה 4X.
הזוג מעוניין ברכישת דירה משותפת לחיים משותפים, כמובן, בשילוב עם משכנתא.
אופציה אפשרית היא ניסוח הסכם של בעלות בדירה באופן כזה שיבטא את היחסים (80% בעלות מול 20%), אך אם כך, איך מתמודדים עם המשכנתא? אם ישאו בהוצאות המשכנתא באופן שווה, זה ישנה מן הסתם את היחסים לאורך הזמן… ישנה אפשרות לשאת בהוצאות המשכנתא באופן יחסי, יחד עם קבלת השכירות באופן יחסי, אבל אם אני מבין נכון, ככל שמתחילים חיים משותפים, ההפרדה הזו תיחשב מלאכותית?
האם מישהו מכיר דרך מקובלת להתמודדות עם מקרה כזה?

כן. חברים שלי כתבו משהו כמו שעל כל שנת נישואין היחס בבעלות בדירה ישתנה. במקרה שלהם נכתב שהדירה נרכשה על ידי בן זוג אחד לפני הנישואין. בני הזוג יגורו בדירה ביחד, ובכל שנת נישואין מוסכם עליהם שבן הזוג השני יקבל 2% מהבעלות על הדירה עד למקסימום של 50%. הרעיון היה שהם היו קונים דירה במשותף אם לא היתה לאחד מהם דירה מתאימה, ולכן במילא הם היו "מוציאים" על הדירה כספים משותפים, והם הסכימו למשהו מדורג כי ברור שזה לא אותו הדבר אם יפרדו אחרי שנה או אחרי 25 שנים.

 

[Lali]

פחות מתחבר לגישה שעדיף לגלות על אי הסכמה לגבי חתימה על הסכם ממון מראש ולא להתחתן. בזוגיות עושים כל מני פשרות. אבל נכון לומר שעדיף שיהיה תיאום ציפיות נהיר יותר טרם מיסוד הזוגיות על מנת שהאדם ידע לאן הוא נכנס, ומה המחיר שהוא משלם. גם אם יודעים מראש על מה לא מסכימים.

הכוונה שלי היתה יותר, שלפעמים בשיחה על הסכם ממון מגלים שלבן הזוג יש מערכת ערכים וציפיות שונה לחלוטין ממה שחשבת, והניסוח של ההסכם הוא רק המראה של המצב. העמדות השונות יכולות להיות deal breaker וכמו שאמרת - מותר להתפשר אבל כדאי מאד לדעת את זה לפני שיש לך ילדים משותפים עם האדם הזה, כי ילדים משותפים זה אומר שלנצח לא תוכלו להפרד באמת.

 

[שנקל]

ואם יש לך ילד שנולד מאישה אחרת לפני כן, הגיוני בעיניך להסתיר את זה מזוגתך בהווה? בהנחה ואינך בקשר עם הילד ואמו ובהנחה והעברת להם בעבר סכום גדול חד פעמי לצורך כלכלתם, זוגתך לא אמורה לדעת את זה? ואם יש במשפחתך גנים שעלולים לגרום למחלת אחד הילדים, לא תיידע אותה? ואם היית מאושפז בשלוותא או אובחנת כסכיזופרן - לא תספר? שקיפות ואמון בין בני זוג זה בעיניי המצע האיכותי ביותר לחיים משותפים (וגם לעסק עם שותפים) וכל הסתרה ומעשים מאחרי הגב ידרדרו אותם.

כמובן שלא ואני מניח שהמצב התקין הוא שהאחד יודע הכל על השני (אגב יש שיחלקו על כך ויטענו שבריא לשמור על מידה מסוימת של אינדוודואליות וחוסר שיתוף) אבל לפעמים אנשים לא מעוניינים לשתף הכל מחשש שזה ישפיע על הדרך שבה השני רואה אותו. לגבי דברים שעלולים לפגוע בה ובחייה כמו גנים פגומים או מחלות נפש זה כבר מעבר למוסר אלא ממש מחובתו של אדם לגלות על דברים כאלה, לצערנו לא כולם ישרים וחושבים כמונו. מאחר והנושא הוא נטו שיתוף כסף ורכוש לא הייתי רוצה לסטות לכיוונים של ילד מאישה אחרת מהעבר וכו׳, אלה דברים מהותיים שלא הגיוני בעליל להסתיר מבת זוג שאתה רוצה איתה בחיים משותפים. מדובר על רכוש שנצבר לפני ההיכרות ויותר קל לעשות את ההפרדה אם הרכוש הזה במדינה אחרת ובחשבון אחר ולא היה מעולם שיתוף בינו לבין החיים המשותפים בארץ. כתבת ואני מסכים שלא ברור איך הפרדה כזו יכולה להתקיים פרקטית במהלך חיים משותפים. אני רוצה לקנות משהו הביתה, או לאשתי או לילדים, אני צריך לחשוב מאיפה אני מוציא את זה ועל איזו כוונת שיתוף אני מצהיר? אני בכלל לא מתייחס לרכוש שהיה לי או לא היה לי כמשהו נפרד או משותף, מוציא קונה וזהו. אבל כן אני חושב שאין שום סיבה שאם אשתי הכניסה לחשבון המשותף שכירות מדירה שבבעלותה *טרום הנישואין* לתשלומים בחיינו המשותפים מגיע לי חלק מהקרן במקרה של פרידה/גירושין, כלומר מהדירה עצמה. אדרבה, כבר נהנתי במהלך השנים מההכנסה השוטפת. בית המשפט חושב שכן מגיע לי חצי מהדירה הזו כי אשתי הצהירה על כוונת שיתוף בכך ששילמה מהשכירות שלה דברים בחיינו המשותפים וזה לא צודק לדעתי. אפשר לחדד את זה עוד יותר - הכרתי מישהי שהוריה רכשו עבורה בעבר דירה הרשומה על שמה באופן מלא וללא משכנתא, התחתנו, עברנו לגור בה, ואחרי כמה שנים התגרשנו. מגיע לי חצי מהדירה הזו? אני לא חושב, אבל החוק אומר שכן.
שימי לב שלא מדובר בהברחת נכסים בהגדרה במהלך חיים משותפים אלא אי גילוי על נכסים שהיו קיימים מלפני שהכרנו, כשכל מטרת אי הגילוי היא לא להפסיד את ההון/הקרן/הנכס. זה לא משנה אם הדירה בחדרה או באילת או במדריד. מה לגבי ביטקוין או מטיל זהב? גם זה רכוש (ככל שדעותינו בעניין הקריפטו זהות) אז אם קניתי פעם 100 ביטקוין בדולר ליחידה והיום הן שוות 2 מיליון דולר לאשתי מגיע מיליון? מה לגבי הכיוון ההפוך אם קניתי ביטקוין ב2 מיליון דולר והוא התרסק לדולר אחד, מגיע לי מיליון ממנה?
סבא של אשתי נתן לה עשרה מטילי זהב במתנה לגיוס, והם הופקדו בכספת שנים לפני שהכרנו ולא יצאו משם עד ליום שהתגרשנו, האם הוגן לפתוח את הכספת ולתת לי חמישה מהם?

 

[Lali]

מעניין, אני אבדוק את זה. מה לגבי זוג שלא מתחתן ברבנות (וגם לא בחו"ל)? הסכם ממון ללא חותמת בית משפט כן יתקבל בעת הצורך? הבן שלי אומר שלפחות 80% מהחברים שלו עשו הסכם ממון (כנראה החבר'ה מהצבא והעבודה, לא אלה מבי"ס) ושהוא לא מבין מה הבעיה.

מה שהנוטריון אמר לי שהוא מוסיף סעיף שאם נרצה להתחתן, יהיה עלינו לעדכן את הסכם הממון ולאשר אותו בבית משפט כי היו מקרים שבהם הסכמי ממון אצל נוטריונים ושהיתה בהם אח"כ חתונה רשמית בוטלו בדיעבד. הטענה היתה שהסכם הממון היה בשלב אחר ביחסים ובחתונה היתה לאנשים מטרה אחרת או כוונה אחרת בשיתוף הכלכלי. לכן כל עוד לא מתחתנים, הסכם ממון אצל נוטריון זה אחלה. אם מתחתנים, כדאי לעדכן אותו ולאשרר בביהמ"ש. זה תהליך מאד מהיר, אמרו לי חברים, ענין של חצי שעה.

לגבי הבן שלך, מצחיק. את מתלבטת והוא חי בדור אחר עם סטנדרטים אחרים טוב לשמוע שהוא אדם מעשי כמו אמא.

 

[גרהם]

קראתי את כל התגובות, עלו לי הרבה כיווני מחשבה, אבל אם זה בסדר, אשמח לנצל את הדיון בשביל להתייעץ על נסיבות ייחודיות.
זוג צעיר, פרק א', מרוויחים סכום דומה לחודש, מתחילים לחשוב על מיסוד היחסים.
לאחד מבני הזוג יש מתנה/ירושה מההורים בגובה X, לבן הזוג השני ישנה ירושה בגובה 4X.
הזוג מעוניין ברכישת דירה משותפת לחיים משותפים, כמובן, בשילוב עם משכנתא.
אופציה אפשרית היא ניסוח הסכם של בעלות בדירה באופן כזה שיבטא את היחסים (80% בעלות מול 20%), אך אם כך, איך מתמודדים עם המשכנתא? אם ישאו בהוצאות המשכנתא באופן שווה, זה ישנה מן הסתם את היחסים לאורך הזמן… ישנה אפשרות לשאת בהוצאות המשכנתא באופן יחסי, יחד עם קבלת השכירות באופן יחסי, אבל אם אני מבין נכון, ככל שמתחילים חיים משותפים, ההפרדה הזו תיחשב מלאכותית?
האם מישהו מכיר דרך מקובלת להתמודדות עם מקרה כזה?

אפשר כמובן לרשום את הדירה לא בחלקים שווים.
בעיני, אם חשוב לצד שנתן יותר להבטיח את הפער בסיוע, עדיף עדיין לרשום בחלקים שווים ושהסיוע העודף יירשם כהלוואה לבני הזוג שכרגע לא צריך להחזיר (וצריך לקבוע תנאי מתי כן צריך להחזיר) והיא נשחקת בחלוף הזמן עד שמתאפסת אחרי פרק זמן ארוך (נניח 20 שנה).

 

[שנקל]

פחות מתחבר לגישה שעדיף לגלות על אי הסכמה לגבי חתימה על הסכם ממון מראש ולא להתחתן. בזוגיות עושים כל מני פשרות.

נורת אזהרה גדולה מאוד לדעתי. אם מחר הייתי מכיר מישהי בעלת עשר דירות במרכז תל אביב לא היתה לי שום בעיה לחתום לה שאין לי ולא יהיה לי כל עניין וזכות בעתיד ברכוש הזה, אם חשבתי על זה יותר משניה כנראה שיש לי.

 

[albert yaron]

נורת אזהרה גדולה מאוד לדעתי. אם מחר הייתי מכיר מישהי בעלת עשר דירות במרכז תל אביב לא היתה לי שום בעיה לחתום לה שאין לי ולא יהיה לי כל עניין וזכות בעתיד ברכוש הזה, אם חשבתי על זה יותר משניה כנראה שיש לי.

זה נכון עקרונית, וכך גם כתבתי. אבל יש דברים מהותיים נוספים, לא פחות לדעתי - לדוגמא רצון להביא ילדים לעולם או לא, איך מחנכים ילדים (הכי קשה לתכנן מראש ולחשוב על זה מראש), וכד'.
כל אחד מחליט לעצמו מה deal braker. שים לב שגם בדוגמא שלך, יכול להיות שאחרי מספר שנים הציפיות יהיו אחרות. כמו כן, לקחת חלק בנכסים זה גם חלק בסיכונים.
אני נותן דוגמא של מצב קיצון - נגיד מחירי הנדל"ן יורדים מתחת לערך המשכנתא או שהיא עשתה השקעה לא נכונה והיא חייבת כסף לבנק בלי יכולת להחזיר, אתה נותן לה לפשוט רגל או חולק את ההון שלך איתה.
הון זה דבר פלואידי

 

[שנקל]

אם במהלך הגירושין לא הוצא צו שיפוטי שמורה על גילוי כזה, הצד הלא מודע יכול לתבוע את העו"ד על רשלנות.
אני לא הולך לחפש את סעיפי החוק שמחייבים אדם לציית לצו שיפוטי כזה.

עכשיו, תחשוב איך העו"ד שלך אומר לשופט: נא להגביל את הצו לנכסים שנמצאים בארץ \ נא להגביל את הצו לנכסים שהצד השני כבר יודע אותם \ נא להגביל את הצו לנכסים שלא היו בהפרדה מלאה עוד לפני הנישואין (זה גם לא ישכנע את השופט. הוא תמיד יעדיף לדעת על נכס, גם אם הוא אכן יחליט שהוא אכן שייך לבן הזוג שרכש אותו לפני החתונה).

הכוונה לחוק שמחייב אותי לגלות לבת זוג על נכסים קודמים שצברתי לפני שהכרתי אותה. כמובן שלצו שיפוטי חובה לציית אבל זה כבר בשלב של בתי משפט וגירושין. אם אני מתחתן מחר אני ממש לא מחויב בחוק לגלות לאשתי שיש לי דירה באיזה מקום או חשבון בנק באיזו מדינה.

 

[טקבק]

אם השאלה היא רק על הפן הטכני אז ניתן לפתור זאת כך שרק הקרן הראשונית מתחלקת לא שווה בשווה. לדוגמא:
דירה על 100 ש"ח, 50 נרכשים בהון עצמי, 50 משכנתא.
50 הש"ח ממומנים 40 על ידי שרית, 10 על ידי יוסי.
50 משכנתא חצי חצי - הם חולקים את ההחזר החודשי והחוב רשום על שניהם = 25 שרית, 25 יוסי.
סך הכל שרית - 65, יוסי - 35
כך שניתן לרשום את הדירה 65% על שרית, 35% על יוסי, ולהתייחס לכך במקביל בהסכם ממון.

אהבתי מאוד את התכתובת בשרשור הזה, הרבה אינטליגנציה משולבת ברגישות.
לי באופן אישי קשה לדמיין לדבר על הנושא עם בת הזוג, לא יודע מאיפה זה נובע. לא כי יש בעיית תקשורת, יותר כי זה מרגיש כמו נושא מעט "טאבו". אבל חייב להודות שהעלו פה טיעונים מאוד משכנעים למה כדאי לדון בזה.
הגענו לזוגיות בתנאים דומים מבחינת הון והכנסה, כך שפחות משמעותי במקרה הפרטי שלנו עד עכשיו. אנחנו חולקים את ההון, ההוצאות וההכנסות, ובעלי אופי חסכנות די דומה. אני מאוד אוהב את ההתנהלות המשותפת. יותר בריא לאופי שלי, ומאחר וכל צעד של גורם במשפחה משפיע גם על הצד השני (והילדים) זה קשה טכנית להפריד התנהלות כספית שוטפת, ויכול לגרום לבעיית "הסוכן", וגם על הקצאה יעילה של משאבים בתא המשפחתי. בין אם קריירה ובין אם יכולות השקעה.

אולי ובתקווה כאשר אצא לפרישה מוקדמת, טפו, טפו אז הפערים יהיו יותר רלוונטיים. מעריך שבת הזוג לא תהיה מעוניינת לפרוש במקביל. אם כי התכנון הוא לפרוש רק לאחר שיהיה הון בהיקף כזה אשר יוכל לכלכל את כלל התא המשפחתי.

פחות מתחבר לגישה שעדיף לגלות על אי הסכמה לגבי חתימה על הסכם ממון מראש ולא להתחתן. בזוגיות עושים כל מני פשרות.
אבל נכון לומר שעדיף שיהיה תיאום ציפיות נהיר יותר טרם מיסוד הזוגיות על מנת שהאדם ידע לאן הוא נכנס, ומה המחיר שהוא משלם. גם אם יודעים מראש על מה לא מסכימים.

אהבתי את התגובה הטכנית, אם כי בהתייחס לתגובות המאוחרות יותר (של @Lali ו @גרהם) אולי זו לא תשובה מלאה והמבט שלי הוא "רציונאלי מדי". כנראה שעוד אצטרך לחשוב על זה. בכל אופן, בהתייחס לתגובה הזו, איך היית מחלק את דמי השכירות המתקבלים מהדירה?

 

[albert yaron]

בכל אופן, בהתייחס לתגובה הזו, איך היית מחלק את דמי השכירות המתקבלים מהדירה?

שאלה טובה.
באופן עקרוני נכון לחלק לפי יחס ההון 65 / 35 בדוגמא.

אם כי, אולי אפשר למצוא פיתרון טכני, היאפשר חלוקה של 50 / 50. זה יהיה יותר נוח מאחר ויש גם הוצאות שוטפות מעבר למשכנתא - תיקונים וכו שיהיו צורך לחלק 65 / 35 באופן תיאורטי.

 

[ת.אוקהם]

דירה על 100 ש"ח, 50 נרכשים בהון עצמי, 50 משכנתא.
50 הש"ח ממומנים 40 על ידי שרית, 10 על ידי יוסי.
50 משכנתא חצי חצי - הם חולקים את ההחזר החודשי והחוב רשום על שניהם = 25 שרית, 25 יוסי.
סך הכל שרית - 65, יוסי - 35
כך שניתן לרשום את הדירה 65% על שרית, 35% על יוסי, ולהתייחס לכך במקביל בהסכם ממון.

לא מבין כלום בהסכמי ממון אבל הסידור הזה לא נשמע לי סביר.
אם מתגרשים אחרי שנה הוא מקבל 35% מנניח 51 שח (ההון העצמי פלוס מה שהחזירו מהמשכנתא) וזה 18 שח למרות שהוא נתן רק 10.
נשמע לי שהאחוז שלו בדירה צריך להשתנות בהתאם לאחוז מהמשכנתא שהוחזר.

 

[לנצח נתהה]

ברוח השירשור, אם מישהו יכול להמליץ על בעל מקצוע עם ניסיון בתחום הסכמי הממון בפרטי (בהנחה שבפומבי זה לא מקובל) אני מאד אשמח.

 

[גרהם]

אהבתי את התגובה הטכנית, אם כי בהתייחס לתגובות המאוחרות יותר (של @Lali ו @גרהם) אולי זו לא תשובה מלאה והמבט שלי הוא "רציונאלי מדי". כנראה שעוד אצטרך לחשוב על זה. בכל אופן, בהתייחס לתגובה הזו, איך היית מחלק את דמי השכירות המתקבלים מהדירה?

השאלה שלך היא בדיוק הסיבה שעדיף לא לסטות מחלוקה שווה ולהתחשבן על מתנות שלא באמצעות אחוזי בעלות בדירה.

​

 

[albert yaron]

אם מתגרשים אחרי שנה הוא מקבל 35% מנניח 51 שח (ההון העצמי פלוס מה שהחזירו מהמשכנתא) וזה 18 שח למרות שהוא נתן רק 10.

מצד שני, במידה ויממשו את הדירה, הוא חייב רק 35% מ-49 ש"ח, למרות שחצי מהחוב שלו. כך שזה מתאזן. לא משפט הכי קוהרנטי, אבל אני מקווה שהכוונה ברורה.

 

[ת.אוקהם]

מצד שני, במידה ויממשו את הדירה, הוא חייב רק 35% מ-49 ש"ח, למרות שחצי מהחוב שלו. כך שזה מתאזן. לא משפט הכי קוהרנטי, אבל אני מקווה שהכוונה ברורה.

לא מסתדר לי עדיין (אולי אני מפספס משהו).
הוא מקבל יותר מהדירה אבל משלם פחות מהחוב.
בכל מקרה, אני בטוח שלעורכי הדין בתחום יש פתרון מובנה לסוגיה הזו.

 

[Delver]

לאחד מבני הזוג יש מתנה/ירושה מההורים בגובה X, לבן הזוג השני ישנה ירושה בגובה 4X.

הירושה של ה- 4X היא עתידית או שהיא כבר נמצאת בידי בן הזוג השני?
אם זה עוד לא עבר מידי המורישים לידי בן הזוג השני, לא הייתי טורח לנסח הסכם ממון, אלא הייתי מבקש מהמורישים לעתיד של בן הזוג השני לשמור בכיס 3X ושיהיה עד 120.

 

[albert yaron]

הוא מקבל יותר מהדירה אבל משלם פחות מהחוב.

צודק. משהו לא מסתדר לי.
מצחיק, עד שהערת הכל היה נראה לי מאוד ברור. אבל עדיין לא ברור לי איפה הטעות. החשבון נראה לי הגיוני.

אפשט כך: נגיד 2 חברות בע"מ רוכשות דירה ב-100 ש"ח -50% כל חברה.
חברה 1 - שרית ויוסי רוכשים חצי מהדירה בהון עצמי. בעלות בחברה שרית 80%, יוסי 20%.
חברה 2 - שירות ויוסי רוכשים חצי מהדירה בהלוואה 100% - 50 ש"ח. בעלות בחברה שרית 50%, יוסי 50%.

כך שהבעלות בשרשור על הנכס - שרית 65% (0.8 * 0.5 + 0.5 * 0.5) ויוסי 35%.
לשם הפשטות נניח שאין הכנסות משכירות.

אחרי שנה בחברה 1 אין שינוי.
חברה 2 - חוב 49, קרן 1 ש"ח.

הון אחרי שנה 1 בדירה -
שרית - הון 40 + 0.5 = 40.5
יוסי - 10 + 0.5 = 10.5.
יחס הבעלות הוא עדיין 35 / 65.

כנראה משהו בהגדרה הראשונית שהצעתי של 35%/65% על ההון + החוב לא מסתדר.

 

[טקבק]

השאלה שלך היא בדיוק הסיבה שעדיף לא לסטות מחלוקה שווה ולהתחשבן על מתנות שלא באמצעות אחוזי בעלות בדירה.

לא בטוח שהבנתי אם אתה מדבר מטעמים 'ערכיים' או מטעמים 'רציונאליים/קרים', בכל מקרה אשמח להרחבה כי זה נשמע רלוונטי

בכל מקרה, אני בטוח שלעורכי הדין בתחום יש פתרון מובנה לסוגיה הזו

מניח שאתה צודק, אבדוק ואעדכן אם זה מעניין עוד מישהו...

הירושה של ה- 4X היא עתידית או שהיא כבר נמצאת בידי בן הזוג השני?
אם זה עוד לא עבר מידי המורישים לידי בן הזוג השני, לא הייתי טורח לנסח הסכם ממון, אלא הייתי מבקש מהמורישים לעתיד של בן הזוג השני לשמור בכיס 3X ושיהיה עד 120.

מעניין. המתנה עדיין לא עברה לידי בן הזוג שמחזיק ב4X, אולם המתנה ידועה לכל הצדדים, מה שיוצר בעייתיות בלהשאיר את הכסף בעו"ש (כמובן, המתנה נועדה לרכישת נדל"ן בלבד). למה עדיף לשמור בכיס המורישים? הרי בסוף (עד 120 אמן!!) הסכום יועבר והמצב עלול להיות יותר מורכב, לא? עדיף שיישב בעו"ש?

כנראה משהו בהגדרה הראשונית שהצעתי של 35%/65% על ההון + החוב לא מסתדר.

זה מסתדר, פשוט זה מה שיהיה בסוף החזר המשכנתא. בתחילת התהליך זה יהיה 80% לשרית ו20% ליוסי, והאחוזים ישתנו לאורך הזמן

 

[גרהם]

לא בטוח שהבנתי אם אתה מדבר מטעמים 'ערכיים' או מטעמים 'רציונאליים/קרים', בכל מקרה אשמח להרחבה כי זה נשמע רלוונטי

גם וגם. שותפות לא שווה יוצרת פער בין אינטרס התא המשפחתי לאינטרס כל אחד מהמרכיבים אותו ומעלה שאלות כמו זו שכתבת - איך לחלק הכנסות, איך לחלק הוצאות, מי ישא בהוצאות והפסדים (ומאיזה מקור) וכו'. אתה לוקח מקרה מאד פשוט של מתנה / הלוואה בתחילת החיים המשותפים והופך אותו לאיזה צל שירדוף אחרי כל ההתנהלות הכלכלית של בני הזוג במשך עשורים קדימה. [אני מניח שלא מדובר באנשים שיש להם נכסים רבים, אלא כמו הרוב שדירת המגורים היא חלק ניכר מהונם].
אחד מבני הזוג קיבל מתנה של 400K מהוריו והם רוצים להגן עליה? אין בעיה, רק שאין סיבה לקשור אותה לסיבוכי בעלות בנכסים. התא המשפחתי חייב את הסכום הזה להורים (צמוד או לא, מוחזר לפי ארועים שקובעים הצדדים ושאר פרטים שיש להסכים עליהם) ונכנסים לחיים המשותפים בלי פערים ועם אינטרס משותף בקשר לנכסים, אחזקתם, השימוש בפירות שלהם, עיתוי מכירה והשימוש בתמורה ושאר החלטות בחיי נכס.

 

[Delver]

עדיף שיישב בעו"ש?

למה עו"ש? שההורים ישקיעו במה שבא להם, למשל - שיקנו דירה ויעבירו את השכירות כתמיכה חודשית, מה רע?