הסכם ממון - התלבטיות

[nicepo1]

נראה לך לגטימי שרק אחד מבני הזוג צריך לטפל בילדים?

לא.
מצד שני אני לא רואה בטיפול שווה בדיוק ערך עליון, בהחלט יכול להיות מצב שחוסר שוויון זמני בטיפול יהיה טוב לכולם גם נפשית גם מבחינת רצון וגם מבחינה כלכלית כללית של התא המשפחתי(אבל כמובן פחות לזה שמרוויח יותר מול האופציה של הפרדה מלאה)שלא לדבר על טובת הילד.

אולי גם תצליח להבין שהסכם ממון הוא הרבה יותר לגיטימי ממה שאתב חושב.

אני לא חושב שהוא לא לגיטימי גם רשמתי שנראה לי הגיוני מאוד במצבים מסוימים על רכוש מלפני הזוגיות ופרק ב וג.
בהתנהלות של זוג צעיר יחסית שמגדל ילדים הפרדה פיננסית מלאה (לי אישית) נראה פחות פרקטי ויעיל, ויותר קר ומסובך טכנית וריגשית.
אני חושב שהטריגר לאנטי היה שזה הוצג כדבר הכי טבעי נכון וברור שאין לו שום השלכות על אספקטים אחרים בזוגיות\ילדים\התנהלות המשפחה.
לי זה נראה חלק אינטגרלי מהישות הזאת שנקראת משפחה.
בהחלט לגיטימי לחיות בהפרדה פיננסית מוחלטת במידה ושני בני הזוג רוצים בזה, בדיוק כמו שליגיטימי שיגורו בדירות נפרדות במידה וזה מה שהם מעוניינים.
ועדיין לטעמי לזוג צעיר שמתכנן לחיות ולגדל ילדים ביחד לתפיסתי(ולי אישית לא לך) יותר טוב\טבעי\הוגן\משתלם לחיות באותו בית\דירה וגם בשיתוף כלכלי.
תקרא לזה הסכם ממון של חצי חצי עם זה יותר לגיטימי לראייתך.

לקבוע הפרשה יחסית ליכולת השתכרות, כך שאם צד אחד לא יכול/מפחית הכנסה הוא גם מפחית תמיכה בחשבון המשותף. כך שאף אחד לא יהיה חייב לאף אחד שום דבר.

בן זוג שסובל בעבודתו הריווחית מחליט להפסיק/להחליף עבודה ובכך הופך את הבן זוג השני למפרנס יחיד,שצריך עכשיו לעבוד יותר גם אם אינו רוצה/אוהב את עבודתו, ללא יכולת לעזוב אותה, בגלל שמשק הבית כולו על כתפיו.

ואיך זה משתנה כשיש הסכם, הרי מדובר על חלק יחסי, יחליט לדוגמא לעבוד יום בשבוע ויפריש את חלקו היחסי......

במידה ובני זוג לא מגיעים להסכמות זה לא ישנה הרבה אפשר לריב\לתחמן\להשמתמט\ליצור מערכת לא שוויונית באותה מידה בלי\עם הסכם הרי בהסכם אפשר לכתוב כול דבר כמו שציינת.
עם כבר להפך אפשר להנציח אי שוויון\אי צדק\לתחמן בהסכם סבוך כתוב שבן הזוג לא הבין לעומק ולתת לו תוקף משפטי ללא יכולת התגוננות מול גוף חיצוני בלתי תלוי.

עוד פעם אני לא חושב שזה לא לגיטימי רק לא מתאים לי ולרוב האנשים מסביבי.
נשמע שאתה בקיא בתחום אז מעניין אותי איך זה עובד בתכלס.
פותחים את ההסכם כול תקופה? זה משהו שעושים לבד או בעזרת עורך דין?

סתם דוגמה שעולה לי מהחיים(הכן לא סטנדרטי אבל סיפור אמיתי)
זוג שהגבר מרוויח 50% יותר בערך מהאישה מנסים להביא ילד לעולם,במשך הזמן זה לא הולך ונכנסים לתהליך ארוך וכואב של טיפולים שאחד מבני הזוג צריך לעבור,האישה במקרה הזה.
אחרי טיפולים ארוכים וקשים בת הזוג נכנסת להריון,השמחה גדולה היא גם בלי קשר מועמדת לקידום משמעותי מאוד בשכר.
בשלב מסוים מתקדם יחסית ההריון מסתבך מאוד,הם מאבדים את העובר והאישה נפגעת פיזית וגם כלכלית הקידום מתבטל ובנוסף מצבם הנפשי כמובן מתערער במקרה הזה ספציפית של האישה הרבה יותר.

מה עושים במצב כזה?
בתוך כול תהפוכות הנפש פותחים את ההסכם?
מתחילים לתמחר את אובדן הקידום?
את הזמן בבית חולים?
את הסבל הפיזי?
הנפשי?
הטיפולים לפני ההריון?
או שאולי זה בכלל לא בעיה שנוגעת לבן הזוג בפן הכלכלי?
מה בקשר לנסיון הבא להביא ילד נתמחר אותו כבר עכשיו או שנחכה לתוצאות?
איך זה עובד? אשכרה יושבים במצב כזה (עם עורך דין?) ומתמחרים כול סעיף?

אתם משווים לעסק ששם אני מבין איך זה עובד אבל מתקשה לתרגם את זה למשפחה בכלל ולמקרה כזה במיוחד.

 

[בת העמק]

הסכם ממון איננו שווה הפרדת רכוש

אז מהו? ולמתי נועד? לתקופת הזוגיות או לתקופת ההיפרדות?

הפרדה רכושית מתאימה לזוגות שבהם בסופו של דבר, אחרי כל החלוקות, שני בני הזוג חיים היטב

את מתכוונת ששני בני הזוג מתפרנסים היטב? או שהסכם הפרדה לזוג צעיר מתרחש רק אם לאחד מהם יש נכסים/ירושות כבדות (בלי קשר לפרנסה של השני) כי פרנסה יכולה לגדול, לקטון או להיפסק חס וחלילה (מחלה, תאונה קשה, בעיה נפשית...) אבל ירושה כבר יותר בטוחה (בעיקר נדל"ן אבל לא רק).
לי נראה שזה מתאים רק לפרק ב' ובלי ילדים משותפים, אבל זה בגלל שמהדוגמאות שניתנו כאן לא הבנתי איך זה באמת עובד והאם זה מייצר דם רע או דווקא חברות נפלאה.

 

[YPV]

אז מהו? ולמתי נועד? לתקופת הזוגיות או לתקופת ההיפרדות?

לפי החוק תהיה חלוקת רכוש בכל מקרה (אם הסכם או בלי הסכם).
מועד החלוקה הוא מוות של אחד מבני הזוג או גירושין.
אם רוצים שהחלוקה תהיה לא לפי קבוע בחוק, צריך להסכם הסכם ממון.
ושוב, החוק הוא זה שקובע שבנכסים מסוימים תהיה הפרדה ובן הזוג השני לא יקבל אותם.
ואם כן רוצים שבן הזוג השני יקבל אותם, צריך הסכם ממון (למקרה של פרידה) או צוואה (למקרה של מוות).

 

[Roi]

כל אילו שלא מבינים את משמעות הסכם הממון, אתם מודעים לכמות הכסף שנשפך בזמן הגרושים על עורכי הדין למינהם?
מדובר על מאות אלפים!
כסף שלא יגיע לילדים אח"כ או לבני הזוג, פשוט נזרק לפח בתי המשפט....
זה נזק בך יתואר שיכול להיפתר במחשבה תחילה, זה כזה פשוט.

 

[KFC Uerdingen 05]

אילו שלא מבינים את משמעות הסכם הממון, אתם מודעים לכמות הכסף שנשפך בזמן הגרושים על עורכי הדין למינהם?
מדובר על מאות אלפים!
כסף שלא יגיע לילדים אח"כ או לבני הזוג, פשוט נזרק לפח בתי המשפט....
זה נזק בך יתואר שיכול להיפתר במחשבה תחילה, זה כזה פשוט.

אני לא חושב שמישהו כאן התנגד קטגורית להסכמי ממון, השאלה היא אם הסכם ממון משמעותו בהכרח צמצום השותפות הפיננסית בתא המשפחתי ללא יותר מ" קופה קטנה" לקניות בסופר.
האם חשבונות נפרדים ו"איש לנפשו" הם באמת האפשרות היחידה להסכם ממון שגם יחזיק מים ביום הדין (ובלי כסף לעורך דין)?

 

[קפיצת הדרך]

הוא מפסיק לתת לבן הזוג שלו לסנג'ר אותו בעבודות הבית וגידול הילדים ודורש שיוויון וזמן להתפתחות אישית, אולי?! , רחמנא ליצלן.

חבל שאתה לא קורא מה כתוב בהודעה שאתה מצטט.
אם היית קורא היית שם לב שאין שום קשר למה שכתבת לגבי זה.

צודקת, רק יש הבדל קטן אחד, צו הירושה הותאם כבר ממזמן למאה ה-21 והוא לא כולל הוראות כמו שמי שיכול למצוא בן זוג שיפרנס אותו, לא מגיע לו ירושה(כמו חלק מהדיון שהיה פה) וכו'..הוא רואה אנשים כאינדבדואלים שלא אמורים להיות תלויים בבני הזוג שלהם לפרנסתם. חוקי הממון בגירושים עדיין מבוססים על התפיסות הפטיאכליות של תחילת המאה הקודמת, שהגבר צריך לצאת לעבודה והאשה תשב בבית ותגדל את הילדים ותנזק יכולות ההשתכרות שלה(גם אם למטרות PC והתאמה לחוק, זה מנוסח אחרת). אם מסכימים אם התפיסות האלו, שיבושם, אם טוענים לשנות אותה צריך להתחיל את זה מאתמול.

להבנתי החוק מדבר על חלוקת רכוש שווה בין בני הזוג (מלבד נניח ירושות שלא שימשו את שני בני הזוג).
מה מיושן בזה?

אין לי שום דבר נגד הסכם ממון שמוסכם ומתאים לשני הצדדים. כמו שכתבתי גם לי ולבן זוגי היה/יש הסכם ממון.
הדיון שהתפתח כאן הוא (בעיקר) לגבי הפרדת רכוש ונכסים שנצברים ביחד במהלך החיים המשותפים, וניסיון להבין איך זה עובד בסיטואציות מורכבות יותר.
לאור הדברים שעלו והוצגו (לכאן ולכאן) לי אישית נראה פחות מתאים להפעיל את ההפרדה הזו על רכוש ומשכורת שנצברים במהלך הנישואין כשמדובר על זוג בתחילת דרכו, כי אני רואה הרבה קשיים וחוסר הוגנות שיכולים לצוץ מהתנהלות נפרדת כזו (וחלק מהסיטואציות הללו עלו כאן במהלך השרשור אז אין צורך לחזור על זה). מצד שני ברור לי שאני מסתכלת על זה בעיניים שלי ובראייה האישית שלי, ולכן נראה לי לחלוטין לגיטימי אם יש זוג שזה כן מתאים לו.

כל אילו שלא מבינים את משמעות הסכם הממון, אתם מודעים לכמות הכסף שנשפך בזמן הגרושים על עורכי הדין למינהם?
מדובר על מאות אלפים!
כסף שלא יגיע לילדים אח"כ או לבני הזוג, פשוט נזרק לפח בתי המשפט....
זה נזק בך יתואר שיכול להיפתר במחשבה תחילה, זה כזה פשוט.

הלוואי וזה היה תלוי רק בהסכם ממון. אפשר להתגרש בצורה מכוערת וזוועתית עם הסכם ממון ובלעדיו. וההיפך כמובן.
אגב, המדינה מאפשרת שירות גישור מדהים לזוגות שמתגרשים. מסלול מדהים וזול.

 

[בת העמק]

אתם מודעים לכמות הכסף שנשפך בזמן הגרושים על עורכי הדין למינהם?

לא בהכרח.
אני מכירה המון זוגות שהתגרשו/נפרדו בלי לצאת למלחמות עולם ובלי לשפוך הון על זה. אני גם מכירה כמה זוגות ספורים שניהלו מלחמות שנים, בלי קשר לגודל ההון שעליו נלחמו. את ההבדל ביניהם אפשר היה לראות עוד בזוגיות עצמה, או לפחות לגלות בדיעבד, שכבר במרוצת הנישואין אחד מבני הזוג מסליק רכוש או כסף או שהיתה שם השלטת כוח וטרור.

 

[Roi]

לא בהכרח.
אני מכירה המון זוגות שהתגרשו/נפרדו בלי לצאת למלחמות עולם ובלי לשפוך הון על זה. אני גם מכירה כמה זוגות ספורים שניהלו מלחמות שנים, בלי קשר לגודל ההון שעליו נלחמו. את ההבדל ביניהם אפשר היה לראות עוד בזוגיות עצמה, או לפחות לגלות בדיעבד, שכבר במרוצת הנישואין אחד מבני הזוג מסליק רכוש או כסף או שהיתה שם השלטת כוח וטרור.

נדיר, אנקדוטה נחמדה, הרוב נכנס למאבקים, רק עצם פתיחת תיק ועו"ד זה ימבה כסף שאפשר להימנע מלשפוך אותו.

 

[Roi]

אני לא חושב שמישהו כאן התנגד קטגורית להסכמי ממון, השאלה היא אם הסכם ממון משמעותו בהכרח צמצום השותפות הפיננסית בתא המשפחתי ללא יותר מ" קופה קטנה" לקניות בסופר.
האם חשבונות נפרדים ו"איש לנפשו" הם באמת האפשרות היחידה להסכם ממון שגם יחזיק מים ביום הדין (ובלי כסף לעורך דין)?

יש פה בהחלט אנשים שקפצו למשמע צירוף המילים הסכם ממון, אני חזרתי ואמרתי, הסכם ממון זה מסגרת שניתן לתפור אינדיבידואלי לפי צרכי בני הזוג, @Lali כתבה כל כך יפה ומדויק, לא חושב שצריך להוסיף.

 

[Roi]

אגב, המדינה מאפשרת שירות גישור מדהים לזוגות שמתגרשים. מסלול מדהים וזול.

מעולה, הבעיה בדרכ צצה כשיש משקעים, נקמנות, קנאה וואטאבר.... והצד השני רוצה להוציא הכל מבן אי בת הזוג... כאשר יש הסכם ממון, יש מסגרת שקשה לעקם איתה, זה הכל.

 

[בת העמק]

כאשר יש הסכם ממון, יש מסגרת שקשה לעקם איתה, זה הכל.

אפשרי בהחלט, בית המשפט יכול לקבוע אחרת.

נדיר, אנקדוטה נחמדה, הרוב נכנס למאבקים

יש לך סטטיסטיקה לקבוע שהנתונים האנקדוטלים שלי הם מיעוט בטל בשישים?

הבעיה בדרכ צצה כשיש משקעים, נקמנות, קנאה וואטאבר.... והצד השני רוצה להוציא הכל מבן אי בת הזוג

השאלה היא אם הסכם הממון (שנקבע בהתחלת הדרך הזוגית הרומנטית ומלאת התקוות) נכתב מתוך חשיבה על הסוף העגום. יכול להיות שהסכם כזה כבר מוביל לסוף. שאלתי היום את בני על מה שניהם חושבים בהקשר של ההסכם. הוא דיבר על אי-הפרדת הכנסות ונכסים ביניהם ועל שיתוף מלא (למעט אולי חלק מהירושה). חייבת להגיד שהוקל לי...

 

[Roi]

יש לך סטטיסטיקה לקבוע שהנתונים האנקדוטלים שלי הם מיעוט בטל בשישים

אין לי, חיפשתי ולא מצאתי, זו הרגשה שלי.

השאלה היא אם הסכם הממון (שנקבע בהתחלת הדרך הזוגית הרומנטית ומלאת התקוות) נכתב מתוך חשיבה על הסוף העגום. יכול להיות שהסכם כזה כבר מוביל לסוף. שאלתי היום את בני על מה שניהם חושבים בהקשר של ההסכם. הוא דיבר על אי-הפרדת הכנסות ונכסים ביניהם ועל שיתוף מלא (למעט אולי חלק מהירושה). חייבת להגיד שהוקל לי...

1 מתוך 3 זוגות מתגרשים, זה לפי הנתונים שמצאתי, סוף עגום או לא, זה בעיני המתבונן, אם הם לא מאושרים, אז הגרושים זה הדבר הכי טוב שיקרה להם.
חוזה נעשה מתוך רצון לצפות את רוב המצבים שצפויים, ביניהם גם גרושים.
זה שעושים הסכם ממון לא אומר שלא אוהבים, או שמתכננים להתגרש.

 

[שנקל]

שלום לכולם,

1. אני מגיע לקשר עם הון ראשוני משמעותי שנצבר במהלך כל חיי (עבדתי קשה בשבילו).
2. אני בתהליכים של רכישה של דירה להשקעה (כרגע מתעכב בגלל הכנות לחתונה).
3. מנהל תיק השקעות (משקיע עצמאי) מול מספר גופים, בנק - גם תיק ניירות ערך וגם עו"ש שמקבל עליו ריבית, וברוקר ישראלי. - בהתליכי מעבר לתיק השקעות יחיד ב-IB.

אפשר לחדד את כל הסיפור הזה בצורה הבאה:
נניח שכל ההון הזה כולו מרוכז בחשבון בנק אחד במדינה אחרת, לדוגמה אנגליה. עכשיו נניח שהוא קונה שם את הדירה להשקעה שלו והשכירות ממנה נכנסת לחשבון בנק מקומי, בפאונדים. מהחשבון הזה גם משולמות כל ההוצאות הקשורות לניהול הנכס. נניח גם שהוא לא מעביר אל או מהחשבון הזה כסף לארץ, לא לחשבון המשותף שלו עם אשתו ולא לחשבונו הפרטי שיש לו עוד מלפני שהכירו. בפועל מתקיימת הפרדה מוחלטת בין ההתנהלות הכלכלית הזו שבחו״ל לבין ההתנהלות הכלכלית המשותפת שלו עם אשתו בארץ. מה גם שכל עוד הוא לא מספר לה על הדירה הזו ועל חשבון הבנק הזה הוא יכול תיאורטית פשוט לשכוח מזה ולהשאיר את זה ״בחוץ״. ככל שידוע לי הסתרה שכזו בין בני זוג הינה חוקית לחלוטין ואינה מהווה עבירה, אם מישהו יודע אחרת אשמח שיתקנו אותי. אני חושב שהשאלה כאן היא יותר מוסרית, כי הוא בעצם מסתיר מאשתו או לא מגלה לה את כל האמת אבל זה כבר עניין שלו עם עצמו. לפני שיתקוממו עליי אני לא טוען שזה בסדר או לא אלא רק מנסה לחדד את ההפרדה בין הרכוש שהיה לו לפני שהכירו לבין הרכוש שיצברו ביחד מהיום והלאה.
נניח שהם היו נשואים באושר 20 שנה והחליטו חו״ח להתגרש. איך האישה יכולה לטעון שיש לה איזשהו חלק בדירה הזו? או בכספים שהצטברו בחשבון הבנק הזה? ואיך היא יכולה בכלל לדעת על זה אם הוא מעולם לא סיפר לה?
איך אני למשל יכול לדעת אם לאשתי יש איזה בית ביוון או בברלין או בקנדה שאבא שלה קנה פעם ורשם על שמה ושמנוהל על ידי מישהו מקומי ושמעולם לא גילו לי עליו? למה זה בכלל צריך להיות אכפת לי ולמה שתהיה לי איזו טענה כלפי הרכוש הזה אם אשתי מעולם לא הוציאה כספים מחשבוננו המשותף לטובת הנכס הזה?
אני מדגיש כמובן שזה לא רעיון איך לפעול אלא רק הנחות תיאורטיות במסגרת דיון תיאורטי, ושואל אם זו לא דרך יצירתית להמנע מכל הכאב ראש הזה מלכתחילה על ידי יצירת הפרדה מוחשית ברורה בין הרכוש שצבר פלוני טרם הכרתו את אלמונית.

 

[Lali]

אז מהו? ולמתי נועד? .

הטענה שלי היא שהחוק קובע הפרדה רכושית מסוימת - מה שלפני הנישואין, מה שהתקבל בירושה. אם את רוצה חלוקה אחרת, למשל שיתוף מלא גם בנכסים אלה, את צריכה לעשות הסכם ממון. החוק קובע רק אפשרות אחת מתוך מנעד של אפשרויות. כל עוד יש זוגיות, הדברים נעשים בהסכמה כזו או אחרת, אבל ברגע שאין זוגיות, הסכמות עמומות הופכות לויכוחים משפטיים וחבל.

כמה דוגמאות אחרות, למשל. הכרתי את בת זוגו של אחד מאלה שעשו אקזיט במיראביליס. אני לא יודעת אם הם היו זוג כבר אז, אבל זה לא רלבנטי כי הוא היה מאד צעיר וכל אחד מהם בכל מקרה גר אצל ההורים, כך שגם כידועים בציבור אין לה כל דרישה חוקית לחלק מהסכום שקיבל. היא היתה בתחילת תואר שני בביולוגיה. אני מקווה בשבילם שנשארו זוג ובענייננו, ברור לכולם שהיא לא הולכת לפתח קריירה כמו של כל זוג צעיר אחר. יש לבן הזוג מאות מיליונים, כך שבשבילה לאסוף קרן השתלמות במשכורת יפה זה peanuts. רוב הסיכויים שהם יחיו ברמת חיים גבוהה בהרבה ממה שהמשכורת שלה תאפשר. האם הוגן בעוד 15 שנים שהוא יגיד לה - אני רוצה להתגרש וקחי חצי ממה שצברנו *ביחד*? הרי ברור שאף אחד מהם לא רעב לפתח קריירה כשיש מאות מיליונים בבנק. היא בעצם הסתמכה על החיים איתו בזמן הזה, ורוב הסיכויים שגם בעידוד שלו, היא לעולם לא תעבוד 12 שעות ביום במשך 15 שנים גם אם אין להם ילדים בכלל. החוק לא חד משמעי כאן, והם יכולים לעבור הרבה זמן בבתי משפט, בצורה מאד לא נעימה. לא יותר פשוט, במקרה כזה, לחשוב רגע מה רוצים לעשות? מה הוגן בעיניהם בשלב הזה, מה המשמעות של ויתור שלה על קריירה והשתכרות, מה המשמעות מבחינתו לשיתוף (כנראה חלקי) בסכום שקיבל באקזיט?

משהו אחר - זוג צעיר ללא משאבים משלו מתחתן וגר על קרקע ששייכת להורים של אחד מהם, בבית שחלקו העיקרי שולם על ידי ההורים. הזוג חי כך במשך 10-20 שנים, ומנצל את כל הכנסותיו לרמת חיים מסוימת, מתוך הסתמכות על זה שיש להם בית ללא הוצאות רכישה. יום אחד יש גירושין, ומסתבר שההורים טוענים, גם בבית משפט, שהבית הוא שלהם, שהזוג קיבל רק את הרשות להתגורר בו, ושלכל היותר יוחזר לבן הזוג שעוזב את הבית חצי מעלות ההשקעה של הזוג. יש כל כך הרבה ואריאציות על הנושא הזה בבתי משפט, אם תקראו באתר פסק דין, שזה לא יאמן. הפסיקות הן כל כך שונות אחת מהשניה ותלויות מאד בניואנסים. למען האמת, כמעט ואין דרך לזוג להבין מראש מהו החוק במקרה כזה. לכן אני חושבת, שאנשים לפעמים בכלל לא מודעים לזה שהם עושים בחירות כלכליות מאד משמעותיות בזמן שהם סתם חיים את החיים שלהם.

כיום, כשהרבה אנשים לא מתחתנים באופן רשמי, חלק ניכר מהסכסוכים בבתי המשפט צריכים בכלל להכריע מהו המועד שבו הזוג הפכו לידועים בציבור, שהוא המועד החוקי שממנו יש חלוקת רכוש שווה. יש גם נכסים יותר אמורפיים כמו נכסי קריירה, שהם יותר מחלוקת חשבונות הבנק וגם בהם אפשר לדון במקרים שבהם יש החלטה זוגית שאחד מבני הזוג עושה קריירה והשני לא.

כנ"ל לגבי צוואות. כרגע בחוק יורש בן הזוג מחצית מרכושו של הנפטר והילדים מתחלקים במחצית השניה. אם יש לכם דירה/בית, ואחד מכם נפטר, הילדים יורשים ביחד רבע מהבית. ברוב המקרים הילדים מוותרים על פירוק השיתוף כל עוד בן הזוג השני חי, ולעתים מסתלקים מהירושה לטובת ההורה שעדיין בחיים. יש מקרים שזה לא קורה, וזה לא נעים לראות בארכיון המשפטי. כשהייתי נשואה לאבי ילדי, היתה לנו צוואה שבה כל הרכוש הולך לבן הזוג שנותר בחיים ולא היה לנו הסכם ממון כי היה מקובל עלינו מה שהוגדר בחוק. גם כאן יש מקרה מאד ספציפי בחוק, והוא לא תמיד מתאים לכולם.

ומה שאמרת בסוף ההודעה השניה הכי חשוב. אם לצורך הענין הבן שלך לא יוכל לדבר עם בת הזוג שלו על נושא האולי של הירושה ושל החלוקה, אז אולי לא כדאי שיעשה איתה ילדים גם אם יש ויכוח, כדאי שיעשה מראש ולא למפרע.

 

[Lali]

אפשר לחדד את כל הסיפור הזה בצורה הבאה:
נניח שהם היו נשואים באושר 20 שנה והחליטו חו״ח להתגרש. איך האישה יכולה לטעון שיש לה איזשהו חלק בדירה הזו? או בכספים שהצטברו בחשבון הבנק הזה? ואיך היא יכולה בכלל לדעת על זה אם הוא מעולם לא סיפר לה?

אז קודם כל, הסתרת כספים מאשתך החוקית היא לא חוקית, ובתי המשפט יכולים להוציא צווים של גילוי של כל מיני דברים גם נגד רצונך. השיתוף ברכוש איננו רק מה שאשתך יודעת ממנו, אלא כל רכושך. כמובן שבאופן פרקטי אם עשית את הדברים מספיק בהסתר, אף אחד לא ידע ולא יקרה כלום. בדרך כלל זה לא מה שקורה - מתישהו מישהו יראה מכתב או אימייל וגם אם לא יגידו לך, ביום הגירושין עורך הדין של הצד השני ידע להוציא את זה מהנפטלין. נראה לי שאני היחידה כאן שקוראת באדיקות את פסקי הדין שמתפרסמים בעיתון הם כל כך מצחיקים שזה חומר נהדר לקריאה עם הקפה של הבוקר. יש לי לפחות חברה אחת שמתכננת להתגרש ומחזיקה בידיה סט שלם של מסמכים מתועדים של חשבון בנק בארץ אחרת, שהתגלה לה במפתיע והיה אחד מהטריגרים לגירושין שעומדים לקרות. בהתחלה חשדה ברומן סודי, אחר כך הבינה שבעלה לא עסוק ברומנטיקה (לא איתה ולא עם אחרות) אלא פשוט חושב שהיא מטומטמת, מה שהיה הכי מעליב בכל הסיפור. היא מחזיקה את המסמכים מעל 8 שנים, דרך אגב.

שנית, לגבי הענין המוסרי. כאמור, אם יש לך רכוש מלפני הנישואין, אין למישהו זכות מוסרית עליו. אבל זה לא כל כך פשוט, כי אם הידיעה שיש לך רכוש כזה תגרום לך לחיות אחרת, לחסוך פחות ולהוציא יותר בתוך הזוגיות שלך, בידיעה שיש לך כרית בטחון אבל לבת הזוג שלך אין, אז יש כאן בעיה מוסרית עם התוכנית ויתכן שגם בית משפט יחשוב כך במקרים מסוימים. בעיני לפחות יותר הגון לשים את הדברים על השולחן ולהגיע להסכמה איך אתם מתנהלים כלכלית בזוגיות שלכם כך שהאינטרסים של שניכם נשמרים.

 

[Lali]

הלוואי וזה היה תלוי רק בהסכם ממון. אפשר להתגרש בצורה מכוערת וזוועתית עם הסכם ממון ובלעדיו. וההיפך כמובן.אגב, המדינה מאפשרת שירות גישור מדהים לזוגות שמתגרשים. מסלול מדהים וזול.

זה תמיד נכון. מהנסיון שלי יש שני סוגי נלחמים - אלה שנלחמים כי הם רוצים מלחמה ולהקיז דם לצד השני, ואלה שחושבים שנעשה להם עוול ספציפי. לגבי הראשונים, זה נכון תמיד שהסכם ממון לא ימנע את המלחמה, ומאלה פשוט צריך להזהר ולא להתחתן איתם.

הסוג השני כולל הרבה פעמים סוגיות של נקודת מבט. כלומר - ניתן לראות את הצדק מנקודת המבט של כל אחד מבני הזוג ומה שקובע זה הכוונות ההדדיות שלהם לאורך השנים. אלה הזוגות שירויחו משמעותית מהסכם ממון. הזכרון שלנו נוטה לתעתע, הסכמות ספציפיות מתפתחות עם החיים למשהו קצת אחר והופכות עמומות עם השנים, כל אחד מבני הזוג זוכר אותן אחרת, ואם מדובר בסכומי כסף גדולים כדאי שיהיה תיעוד בכתב שיחסוך אחר כך ויכוחים.

לגבי מי צריך לחתום על הסכם ממון - מי ששואל בפורום שאלות שנראה שהנושא מטריד אותו אנחנו לא הולכים עכשיו להדרכת כלות ברבנות ומוציאים אנשים לעורכי דין, אנחנו עונים למי שיש לו ספק אם הוא רוצה בחלוקה החוקית. גם אני, כשהתחתנתי, לא היה לי הסכם ממון כי היינו מאד צעירים ובתחילת דרכנו המקצועית ולא היה מה לחלק מלבד מה שנרויח ביחד במהלך הנישואין.

 

[בת העמק]

אם לצורך הענין הבן שלך לא יוכל לדבר עם בת הזוג שלו על נושא האולי של הירושה ושל החלוקה, אז אולי לא כדאי שיעשה איתה ילדים גם אם יש ויכוח, כדאי שיעשה מראש ולא למפרע.

לשמחתי הם הזוג הכי תקשורתי שאני מכירה, שניהם! והם מדברים וידברו על הכל (היתה לי שיחה ארוכה איתו אמש, אני הרבה יותר רגועה).
תשמעי, מה שכתבת בשתי התגובות האחרונות זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע. תודה על זה!
בכל מקרה, אני סבורה שכמו בכל נושא - חוזים וחוקים ניתנים להסברים אלטרנטיבים בבית המשפט ולפסיקות שונות. שום הסכם אינו יכול באמת להוות ביטוח מלא. מה שחשוב הוא שההסכם לא יגרום לעוגמת נפש במהלך הזוגיות ויהיה הוגן ובכל מקרה, הכי חשוב זה אמון ושקיפות בין בני הזוג.

נניח שהם היו נשואים באושר 20 שנה והחליטו חו״ח להתגרש.

אף אחד לא מתגרש כשהנישואין מאושרים וזה לא משהו שקורה יום אחד, זה תהליך של התדרדרות.

איך אני למשל יכול לדעת אם לאשתי יש איזה בית ביוון או בברלין או בקנדה שאבא שלה קנה פעם ורשם על שמה ושמנוהל על ידי מישהו מקומי ושמעולם לא גילו לי עליו? למה זה בכלל צריך להיות אכפת לי ולמה שתהיה לי איזו טענה כלפי הרכוש הזה אם אשתי מעולם לא הוציאה כספים מחשבוננו המשותף לטובת הנכס הזה?

ואם יש לך ילד שנולד מאישה אחרת לפני כן, הגיוני בעיניך להסתיר את זה מזוגתך בהווה? בהנחה ואינך בקשר עם הילד ואמו ובהנחה והעברת להם בעבר סכום גדול חד פעמי לצורך כלכלתם, זוגתך לא אמורה לדעת את זה? ואם יש במשפחתך גנים שעלולים לגרום למחלת אחד הילדים, לא תיידע אותה? ואם היית מאושפז בשלוותא או אובחנת כסכיזופרן - לא תספר? שקיפות ואמון בין בני זוג זה בעיניי המצע האיכותי ביותר לחיים משותפים (וגם לעסק עם שותפים) וכל הסתרה ומעשים מאחרי הגב ידרדרו אותם.

 

[soject]

צריך לזכור גם שבמקרה של גירושין עם עורכי דין יש לחלקם הרע אינטרס להאריך, לסכסך ולסבך את התהליך בשביל העמלות שלהם. הייתי צריך להוציא את השד שבי על העורך דין של אמא שלי כדי לסיים את הסאגה הזאת.

 

[Roi]

צריך לזכור גם שבמקרה של גירושין עם עורכי דין יש לחלקם הרע אינטרס להאריך, לסכסך ולסבך את התהליך בשביל העמלות שלהם. הייתי צריך להוציא את השד שבי על העורך דין של אמא שלי כדי לסיים את הסאגה הזאת.

+100 אינטרס שלהם נטו זה למשוך לכיוון הלקוח שלהם ללא רחמים.

 

[גרהם]

+100 אינטרס שלהם נטו זה למשוך לכיוון הלקוח שלהם ללא רחמים.

הי, אני לא בא להגן על עורכי הדין ואלו שבסכסוכי גירושין באמת נמנים על הזן הגרוע ביותר, אבל בשנים האחרונות הפתרון של גישור הרבה יותר נפוץ וגם המדינה תומכת ומיחצנת אותו. מי שנהנה לריב ולפרנס עורכי דין, רשאי להמשיך כמובן, אבל רבים בוחרים אחרת וחוסכים ממון רב וסבל רב שכרוכים בניהול הליך משפטי.