היי אשמח לדעתכם בנוגע להבנה של ניהול סיכונים ותנודתיות המרג'ין.
בעקבות הפוסט האחרון של ERN אני שוקל להוסיף כתיבה של פוטים רחוקים - Long dated puts (למשל סטרייק 2000 לעוד 3 חודשים בפרמיה של 100 דולר כשהVIX קופץ). ERN עשה זאת בעבר מדי פעם בעזרת ספרדים אבל שינה את האסטרטגיה לאחרונה לאופציות ערומות וללא סטופים.
שמתי לב לפער בדרישות הביטחונות ואני מנסה להבין אם אני מפספס פה סיכון קריטי:
באופציות ה-0DTE שאני כותב (נגיד 3% מחוץ לכסף), המרג'ין גבוה מאוד ומרגיש די "קבוע" (סביב 70k). לעומת זאת, בפוטים הארוכים והרחוקים, דרישת המרג'ין הראשונית ב-IBKR היא נמוכה מאוד (איזור ה-2,000 דולר לחוזה).
התייעצתי עם ג'מיני בנושא כדי להבין את הפער, וההסבר שקיבלתי היה שהמרג'ין הנמוך בארוכים הוא סוג של מלכודת:
לטענתו, המרג'ין ב-0DTE גבוה כי מודל הסיכון כבר מתמחר בתרחיש הקיצון שהסטרייק נפרץ, ולכן אנחנו כבר "משלמים" את רוב הסיכון מראש. לעומת זאת, בפוטים הארוכים המרג'ין נמוך כרגע כי הסטרייק רחוק, אבל במקרה של קריסה וזינוק ב-IV, הדרישה לא תישאר יציבה כמו ביומיות אלא "תתפוצץ" כלפי מעלה בגלל ה-Vega. כלומר, הדרישה יכולה לקפוץ מ-2,000 ל-30,000 דולר ברגע אחד ולגרום למרג'ין קול. ERN גם טוען שהוא לא משתמש בסטופים עבור האופציות הרחוקות (מניח שזה בגלל תנודתיות גבוהה שלהם) אז אני לא מבין מה מגן עליו בסיטואציה כזו.
גם לא ברור לי אם המרג'ין הגבוה ב0DTE הוא אכן יציב, אולי זה בכלל לא המצב ומה ששומר עלי ממרג'ין קול זה בכלל הסטופים אבל אם אני לא טועה ERN לא השתמש בסטופים בכלל כעשור ואיכשהו שרד
@yanosh34
@מרווח ההבנה
@אופסשםמשתמש