אין לי שום בעיות עם גרמניה, מהון להון היא הבית שלי כבר סכום דו ספרתי של שנים וכנראה תשאר כזאת בעתיד הנראה לעין. יש לי בעיה עם הסיפור שלך...
אין בעיה אמיתית למצוא רופא עור בגרמניה, גם לא בעיר פריפריאלית של חצי מליון איש (...) ואפילו לא ברוהר שהוא סתם במקרה החבל המאוכלס בגרמניה. המדינה בגרמניה לא "שוכרת" אף רופא שיעבוד איתה ולפחות מאז רפורמת התעריפים של 2003 ביקור אצל רופא עור אינו Wahlleistung ולכן כל התיאור של ביטוח פרטי/ציבורי לא רלוונטי. בטווח של 150 ק"מ בחבל הרוהר תמצאי כנראה מספר חמש-ספרתי גבוהה של רופאי עור שלכולם לא אכפת אם את בביטוח פרטי או ציבורי. הסיפור שלך יפה, אבל לא קשור למציאות (צר לי, בתחום בריאות הציבור תתקשי לנצח אותי כרגע...).
בקיצור- ספרי על החוויות שלך, רדי מהכללות על" הגרמנים" או" בגרמניה".
זה בסדר שיש לך השגות ומצדי זה בסדר שתחשוב שאני מדברת שטויות. מה שלא בסדר, זה טון הכתיבה שלך. כאמור, אתה יכול גם לא להכנס ולא להגיב, אף אחד לא מפריע לך להתעלם משרשורים אם אתה חושב שהם מיותרים.
כאמור, פות"ש שאל בכלל האם לאירופאים יותר קל. הוא לא שאל אם להגר לאירופה ולצבור שם כספים לפרישה מוקדמת. אני מספרת לך את החוויות של המשפחה שלי שלא מהגרת, ולא אנשים דרגה שמינית אלא קרובים ממש, אנשים שאני מדברת איתם פעם בשבוע. אנשים שנולדו שם, עברו שם את מערכת החינוך במגוון ערים ומקומות, ויש להם מגוון של עיסוקים. לאו דוקא עיסוקים שקל להגר איתם, גם אנשים שאינם משכילים ועובדים בעבודות צווארון כחול. כמובן שאני מדברת על החוויות שלי ומאיפה שאני באה, וכן, בתקופה מסוימת גרתי במקומות שבהם לא פגשתי אף ישראלי אחר במשך שנתיים שלמות, ואפילו לא ידוע לי אם היתה משפחה יהודית נוספת בכל האזור. אני הראשונה שכותבת שיש הבדל בין מקומות שונים בגרמניה, אבל בהחלט מספרת על החוויה האישית שלי. וכן, החוויות שלי לא אופייניות למהגרים - רובם לא צריכים לעזור לקרובי משפחה מבוגרים, למשל. נסה לעזור למישהו שאין לו גישה למחשב או לטלפון סלולרי ויודע רק לשלוח מכתב בדואר :-P ואם בהכללות אנחנו עוסקים, אתה בעצמך מכליל. אמרת שיש פער גיאוגרפי בין אזורי מחיה זולה לבין אזורים שבהם יש משרות מכניסות, ולכן לא המלצת על גרמניה לשלב הצבירה. אני דוקא מכירה מקרים הפוכים, אבל זה לא אומר שזה זמין לכל מי שיהגר לגרמניה וזה לא יהיה זמין גם למקומיים שלא רכשו מקצועות ספציפיים. הנקודה שלי היא שאם מצאת ארביטרז' גיאוגרפי כזה שמאפשר לך לקבל משהו שלא יכולת לקבל בארץ המוצא שלך - מעולה - לך על זה. אם אתה עובר לארץ אחרת כי אתה חושב באופן כללי שיותר קל שם? אז כדאי שתבדוק ממש טוב את כל האותיות הקטנות.
לדעתי זה דומה משמעותית לביקורת שמופנית אל ג'ייקוב מ-ERE שהגיע מדנמרק לארצות הברית, ופרש שם. היכולת שלו להתברג בארצות הברית במקום טוב קשורה ביכולת שלו לקבל חינוך מעולה ללא הלוואות סטודנטים בדנמרק, ואחר כך לעבור לארצות הברית ולמקסם את ענין המלגות ללא מיסים ומאוחר יותר את המיסוי הנמוך במשך שנים, וזה מבלי להוריד בכלל ביכולת שלו להתכלב ולחסוך וכו' וכו'. יתכן מאד שהיה מתקשה הרבה יותר לו היה גדל באחת ממדינות המידווסט בארצות הברית להגיע לאותו המקום בדיוק, או אם היה חוזר לדנמרק ומנסה להשתלב שם בתעשיה כמה שנים כדי לצבור אבל חי באזור יקר יותר לאורך כל התקופה.
אני חושבת שאתה עסוק בלענות לשרשור אחר, שלפי מה שאני מבינה השאלה שלו היתה האם להגר - לא כך הבנתי בכלל את השאלה כאן ובינינו, בכלל לא אכפת לי מי מהגר ולאן. המטרה שלי היא דוקא ליצור את אותו רצף אנקדוטלי, שמראה שלא תמיד למהגרים יש חוויה דומה למי שגדל במקום מסוים, ולדעתי זה עונה בדיוק על מה שפות"ש שאל - האם לאירופאים יותר קל. לאירופאים שהצליחו למקסם את ההשכלה הגבוהה לעבודה טובה, יתכן שכן, אבל זה פשוט לא כולם. זה בדיוק כמו שתיקח את הכתבות על הדור השני לעולים מרוסיה שהתיישבו בעיירות הפיתוח בשנות התשעים, ולמדו בטכניון והיום עובדים ברמת החייל ומרויחים יפה. זה לא בגלל שלאנשים מעיירות פיתוח יותר קל, זה בגלל שהעולים מרוסיה הגיעו עם דוגמה dogma שלימודים זה המפתח, ודחפו את הילדים שלהם ללמוד מקצועות משתלמים בהייטק. ועכשיו, בהשאלה, שואל פות"ש האם זה אומר שליוצאי עיירות פיתוח בנגב יותר קל להגיע לפרישה מוקדמת? אז תלוי. אם אתה בן להורים שדחפו אותך להצליח בלימודים ריאליים ואחר כך ללמוד מקצוע מכניס ומשתלם, יש לך את היכולת האינטלקטואלית לעשות את זה ואתה גם נשאר צנוע בדרישות שלך לרמת חיים גבוהה, כנראה שכן. אם אתה לא כזה - אם אתה טיפש, או שאתה עצלן, או שאתה רוצה לחיות בפאר, או שגדלת בסביבה שלא מעודדת ללימודים - כנראה שלא. אפשר אפילו לומר בהכללה, שלבני העליה מבריה"מ השכלה גבוהה וטכנולוגית זה ערך חשוב ושהם הסלילו את ילדיהם לכיוון של תעשיית ההיטק בישראל, כנראה באחוזים יותר גבוהים מחלקים נרחבים בחברה הישראלית. מה שבטוח, זה שמי שמהגר לתל אביב אחרי תואר ראשון בארץ אחרת, לא יוכל להעריך את רמת המאמץ והסיכוי להגיע מירוחם לרמת החייל ומשם לפרישה מוקדמת לפי החברים בקיוביקל ליד.