משתמש מחוק
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 25/1/15
- הודעות
- 204
- דירוג
- 635
להתמקח ולהשיג את המחיר הנמוך ביותר, או את התמורה הגבוהה ביותר לכל שקל- זה חשוב, אין ספק.
אבל כשהתנהלות הקונה עוברת אל המגעיל והלא הגון (משהו שאני מקפיד מאוד שלא לעשות כשאני בעמדת הקונה), כמוכר, אני בהחלט עשוי להגיע למצב של לשנוא את מי שמולי ברמה כזו שאני מעדיף לא למכור לו, רק כדי שהוא לא יקבל. ובמה דברים אמורים?
אני מצמצם לאחרונה את אוסף התקליטים שלי, ופרסמתי רשימה מסודרת למכירה באתרים הרלוונטיים. המחירים לתקליט נמוכים מלכתחילה (סביב 40%-50% מהמחיר בחנות). עוד ציינתי במודעה שישנה גמישות למי שייקח את הכל.
אתמול פונה אלי ב- SMS מישהו שביקש מחיר על הכל יחד. התקשקשנו במהלך היום כמה פעמים, עד שנתתי לו מחיר "להעיף" על הכל, וקבענו שיגיע אלי.
מגיע איזה בחור צעיר, כולו להוט, מתחיל לדפדף בתקליטים, לפשפש ולהתרשם. ואז הוא אומר לי משהו בסגנון- "תראה. הצעת לי לקחת אותם ב- X ש"ח, ו...." כאן כבר קטעתי אותו- "מה פתאום ב- X? סגרנו על Y...!" הוא אומר לי- "מה פתאום, אני זוכר X!"
הפניתי אותו אחר כבוד להתכתבות ה- SMS, והוא נוכח לראות שהוא "טעה". ואז הוא ממשיך ואומר, שאמנם ביקשתי כמה שביקשתי, אבל הוא מוכן לבוא אלי בהצעה, ולתת לי עבור כל התקליטים את מה שיש עליו במזומן, שזה 70% ממה שסגרנו עליו מראש.
אמרתי לו שזמן ההצעות חלף, את הסכום כבר סגרנו. על אף זאת, הייתי מוכן להוריד 50 ש"ח בשביל ההרגשה (המזופתת) והוא מוזמן לפנות אחר כבוד לכספומט הקרוב ולהוציא את ההפרש. תשובתו- "מצטער, אין לי כרטיס כספומט, זה הסכום שהבאתי איתי". תשובתי- אין בעיה, תשאיר את הסכום, ותיקח פחות תקליטים בהתאם. מפה לשם הוא התחיל להתפתל, למלמל כל מיני דברים- אה, בה, כמה למה וככה, ואני איבדתי את הסבלנות ושלחתי אותו בעדינות לכל הרוחות. אגב, במהלך הסמול טוק הוא גם הספיק לומר לי שאם אני מעוניין למכור את הפטיפון שלי (אני לא) שאודיע לו, הוא מוכן לשלם לי עליו בנדיבותו איזה סכום מצחיק של בערך שליש מערכו ביום חם.
איזו לטאת חולות.
אני חושב שהדבר המעצבן ביותר בהתנהלות שלו (והיו הרבה) זה להביא מלכתחילה סכום נמוך (משמעותית) ממה שסגרנו כדי לנסות לייצר עובדות בשטח. היצור כנראה חשב שברגע שאראה כמה שטרות תשתבש עלי דעתי. אציין לצורך השלמת התמונה שהסגנון היה ממש מעורר אי נוחות. הזכיר לי את סוג היצורים שמשתחלים לכל מיני משפחות באבל כדי לחפש מציאות למכירה בעיזבון. הוא כנראה התבלבל וחשב שהגיע למחסני ההוצאה לפועל או משהו. אגב, באנגלית קוראים לכאלה Lowballers, ובמודעות באתרים אמריקניים כתוב לא אחת מפורשות "No Lawballers". לא מכיר לזה מקבילה עברית, אולי צריך לחשוב על אחת.
מוסר השכל? כנראה שתחושת הגינות שווה לפעמים יותר מכסף בכיס, ושלנסות להשיג את התמורה הגבוהה ביותר לא צריכה לבוא לפני התנהלות בתום לב.
אבל כשהתנהלות הקונה עוברת אל המגעיל והלא הגון (משהו שאני מקפיד מאוד שלא לעשות כשאני בעמדת הקונה), כמוכר, אני בהחלט עשוי להגיע למצב של לשנוא את מי שמולי ברמה כזו שאני מעדיף לא למכור לו, רק כדי שהוא לא יקבל. ובמה דברים אמורים?
אני מצמצם לאחרונה את אוסף התקליטים שלי, ופרסמתי רשימה מסודרת למכירה באתרים הרלוונטיים. המחירים לתקליט נמוכים מלכתחילה (סביב 40%-50% מהמחיר בחנות). עוד ציינתי במודעה שישנה גמישות למי שייקח את הכל.
אתמול פונה אלי ב- SMS מישהו שביקש מחיר על הכל יחד. התקשקשנו במהלך היום כמה פעמים, עד שנתתי לו מחיר "להעיף" על הכל, וקבענו שיגיע אלי.
מגיע איזה בחור צעיר, כולו להוט, מתחיל לדפדף בתקליטים, לפשפש ולהתרשם. ואז הוא אומר לי משהו בסגנון- "תראה. הצעת לי לקחת אותם ב- X ש"ח, ו...." כאן כבר קטעתי אותו- "מה פתאום ב- X? סגרנו על Y...!" הוא אומר לי- "מה פתאום, אני זוכר X!"
הפניתי אותו אחר כבוד להתכתבות ה- SMS, והוא נוכח לראות שהוא "טעה". ואז הוא ממשיך ואומר, שאמנם ביקשתי כמה שביקשתי, אבל הוא מוכן לבוא אלי בהצעה, ולתת לי עבור כל התקליטים את מה שיש עליו במזומן, שזה 70% ממה שסגרנו עליו מראש.
אמרתי לו שזמן ההצעות חלף, את הסכום כבר סגרנו. על אף זאת, הייתי מוכן להוריד 50 ש"ח בשביל ההרגשה (המזופתת) והוא מוזמן לפנות אחר כבוד לכספומט הקרוב ולהוציא את ההפרש. תשובתו- "מצטער, אין לי כרטיס כספומט, זה הסכום שהבאתי איתי". תשובתי- אין בעיה, תשאיר את הסכום, ותיקח פחות תקליטים בהתאם. מפה לשם הוא התחיל להתפתל, למלמל כל מיני דברים- אה, בה, כמה למה וככה, ואני איבדתי את הסבלנות ושלחתי אותו בעדינות לכל הרוחות. אגב, במהלך הסמול טוק הוא גם הספיק לומר לי שאם אני מעוניין למכור את הפטיפון שלי (אני לא) שאודיע לו, הוא מוכן לשלם לי עליו בנדיבותו איזה סכום מצחיק של בערך שליש מערכו ביום חם.
איזו לטאת חולות.
אני חושב שהדבר המעצבן ביותר בהתנהלות שלו (והיו הרבה) זה להביא מלכתחילה סכום נמוך (משמעותית) ממה שסגרנו כדי לנסות לייצר עובדות בשטח. היצור כנראה חשב שברגע שאראה כמה שטרות תשתבש עלי דעתי. אציין לצורך השלמת התמונה שהסגנון היה ממש מעורר אי נוחות. הזכיר לי את סוג היצורים שמשתחלים לכל מיני משפחות באבל כדי לחפש מציאות למכירה בעיזבון. הוא כנראה התבלבל וחשב שהגיע למחסני ההוצאה לפועל או משהו. אגב, באנגלית קוראים לכאלה Lowballers, ובמודעות באתרים אמריקניים כתוב לא אחת מפורשות "No Lawballers". לא מכיר לזה מקבילה עברית, אולי צריך לחשוב על אחת.
מוסר השכל? כנראה שתחושת הגינות שווה לפעמים יותר מכסף בכיס, ושלנסות להשיג את התמורה הגבוהה ביותר לא צריכה לבוא לפני התנהלות בתום לב.
נערך לאחרונה ב: