כי אצלה במשפחה, כל אחד קיבל בהתאם למחירי הדיור בזמן שהתחתן ובהתאם למה שהצד השני נתן/הזוג חסך ולאזור שבני הזוג גרו. מצד שני הם באמת כל כך מלוכדים ומפרגנים אחד לשני, זה עבד בצורה לא רעה ואין קנאה בין האחים/יות.
מאד מסוכן בעיני לתת לילדים סכומים לא זהים. יש אינספור סיפורים של קרעים במשפחה שמתחילים בדברים כאלו, כולל במשפחה שלי גם לצערי.
הלוואי
7% תשואה שנתית מביא להכפלה אחרי 10 שנים. סביר לחלוטין (כל עוד הכסף לא יושב בעו״ש או אגח).
אלא אם כן נפלת שוב על 1929 ואז 90% מהכסף נעלם.
בולשיט מוחלט (סלח על הבוטות).
מניסיון (עצוב) במשפחה שלי, עדיף לתת לכל ילד שווה בשווה. פערים בין אחים יגרמו למרירות ותחושת קיפוח.
נראה לי שבלתי אפשרי לעבור מכיתה א לאוניברסיטה ביום אחד גם למי שמאד מוכשר (וכאן בכלל לא בטוח שמי שמוכשר בלהרוויח כסף, מוכשר גם פסיכולוגית בלנהל אותו)
אתה צריך להיות מוגדר "לקוח כשיר"
הבדל עצום. נסיון צוברים עם הזמן, לא עם כסף. אתה מתאר לעצמך מה תנודות של 10% ביום למעלה/למטה יעשו לבן אדם שלא קנה ני״ע בעבר אם הוא שם 10 מש״ח בשוק ההון ורואה את התיק שלו עולה ויורד מיליון שקל ביום? הנה הלכה הדירה של ילד מספר 1, הנה הלכה הדירה של ילד מספר 2, הופ - הנה חזרה הדירה של ילד מספר 1.
אנחנו באמת שואפים לתשואה כזו, השאלה אם השקעה במדדים בלבד, תאפשר את זה, כי קצת פוחדים לפנות לכיוונים יותר מתוחכמים.
זה נחמד אבל השוק לא חייב לך כלום.
היסטורית זו הייתה התשואה הממוצעת על פני עשרות שנים. אבל בשנים ספציפיות יכולות להיות גם נפילות של 30-50% עם תקופת התאוששות ארוכה (20 שנה).
יש חוק פשוט: תשואה תמיד באה עם סיכון. גם בכיוונים ה"מתוחכמים".
לגמרי מבין, בצד שלי בדור ההורים היו מחלוקות משפחתיות.
לגמרי. זה ברור.
כן, אני בדיונים עם אישתי על הנקודה הזו, היא תופסת השקעה במניות ל10 שנים כ״תקופה ארוכה״ בה דברים מתאזנים ואת השקעה במדדים לתקופה הזו כלא סיכון גבוה ואני מפמפם לה את מה שאתה אומר. אני מקווה שאם נשב עם גורם מקצועי אמין, הוא יתמוך בעמדתי.
עדיף בהרבה מלהגיד לו שפרופסור באוניברסיטה מחוג אחר ינהל לך את הכספים.
לא אמרתי לשים 100% מניות ולשכוח.
ללא ספק שווה ללמוד גם איך לנהל כספים שמיועדים לטווחים יותר קצרים.
השוק היפני?
כשמדובר בידע ובעיקר פסיכולוגיה של השקעה, פמילי אופיס זה לא "חוג אחר" או קופגל'ה.
⌄
⌄
⌄
לגמרי. ובנקודה הזו גם אפשר לבחור לא לדעת.
תשואה של 7% בשוק בציבורי הנוכחי(0% ריבית) היא כנראה אפשרית בעיקר על ידי השקעת רוב המוחלט של הכספים במניות וראיית תשואה כזו רק לאחר 10-15 שנה בסבירות גבוהה... ולכן הייתי חושב האם מוכנים פסיכולגית למהלך כזה + פרקטית "לסגור" את הכסף לתקופה כו ארוכה והאם זה מתאים לצרכים. אם אתם "זורקים את המפתח לים" ופותחים את "תיבת ה 10 מיליון" עוד 15 שנה, אז יכול להיות שזו דרך אפשרית.
