יש כאן באתר ובפורום טרנד חזק לעבור להשקעות פסיביות עוקבות-מדדים, גם בחסכונות הפנסיה.
אני לא פוסל את הנושא הזה, אבל כדאי גם לדעת את החסרונות:
1. השקעות אחראיות - מי שלא רוצה שהכספים שלו יושקעו בחברות מזהמות, נותנות שוחד ומסייעות להעלמות מס, מוכרות טבק או גורמות נזק לאקלים - יגלה שהחברות האלה נמצאות גם בתוך המדדים שבהן הוא משקיע. קיימים אמנם מדדים שמאמצים סינון חברות לפי קריטריונים, למשל S&P-500 ESG או בישראל המדד תא-125 אקלים נקי (המסנן חברות בתחומי הדלקים הפוסיליים שגורמים להתחממות הגלובלית), אולם אין מסלולים שעוקבים אחריהם בקרנות הפנסיה, אלא רק ניתן לקנות אותם בתיק השקעות או בקופת גמל והשתלמות IRA.
2. ניהול סיכונים באג"ח קונצרניות - באגרות חוב קונצרניות יש סיכונים, וראינו בעבר לא מעט אירועים של "תספורות" שאפשר היה לחזות מראש. כאשר גופי הפנסיה קונים אותן הם אמורים לבצע אנליזה וניהול סיכונים מסודר לפי הנחיות ועדת חודק. אם מתעלמים מזה וקונים לפי מדדי אג"ח, מוותרים על הערך המוסף של העבודה שנעשית.
3. הסתמכות על השוק: השקעות פסיביות, כמו גם המודלים במימון של מרקוביץ' ו-CAPM מניחים שהמחיר בשוק כבר מייצג את השווי הכלכלי הנכון, ולכן פשוט אפשר לקנות קצת מהכל במחיר השוק. אבל מה יקרה אם כולם יקנו וימכרו רק באמצעות מדדים? אז כל המניות במדד יירדו ויעלו יחד באותו שיעור, והמחיר לא יבטא מידע חדש שמגיע לשוק לגבי עסקי החברות, שאמור להשפיע על המחיר.
4. השקעות לא סחירות: כידוע גופי הפנסיה משקיעים גם בקרנות השקעה פרטיות (Private Equity), קרנות גידור, REIT והון סיכון, באמצעותם משקיעים בחברות סטארט-אפ, פרוייקטים של תשתיות וחברות לא ציבוריות. אלה מוצרים שאת רובם לא ניתן לקנות ישירות בבורסה, אולם לגופים המוסדיים כמשקיעים גדולים יש גישה אליהם. לפי חלק מהמחקרים בחו"ל, מוצרים אלה שהוחזקו בקרנות הפנסיה השיגו תשואה עודפת על הנכסים הציבוריים (מה שקוראים: פרמיית אי-סחירות). נכון שועדת פרופ' ישי יפה ראתה שבממוצע, גופים מוסדיים בארץ לא השיגו תשואה עודפת על S&P-500 בנכסים האלה בעשור האחרון, אבל יש כאלה שעדיין מאמינים בזה.
5. דמי ניהול - מדי הניהול של מסלולים פסיביים כיום לא זולים יותר ממסלולים אקטיביים, למרות שעלות הניהול שלהם זולה יותר. ועדת פרופ' יפה המליצה שיהיו מסלולים פסיביים מוזלים, אבל זה עוד לא ממש קורה.
אני לא פוסל את הנושא הזה, אבל כדאי גם לדעת את החסרונות:
1. השקעות אחראיות - מי שלא רוצה שהכספים שלו יושקעו בחברות מזהמות, נותנות שוחד ומסייעות להעלמות מס, מוכרות טבק או גורמות נזק לאקלים - יגלה שהחברות האלה נמצאות גם בתוך המדדים שבהן הוא משקיע. קיימים אמנם מדדים שמאמצים סינון חברות לפי קריטריונים, למשל S&P-500 ESG או בישראל המדד תא-125 אקלים נקי (המסנן חברות בתחומי הדלקים הפוסיליים שגורמים להתחממות הגלובלית), אולם אין מסלולים שעוקבים אחריהם בקרנות הפנסיה, אלא רק ניתן לקנות אותם בתיק השקעות או בקופת גמל והשתלמות IRA.
2. ניהול סיכונים באג"ח קונצרניות - באגרות חוב קונצרניות יש סיכונים, וראינו בעבר לא מעט אירועים של "תספורות" שאפשר היה לחזות מראש. כאשר גופי הפנסיה קונים אותן הם אמורים לבצע אנליזה וניהול סיכונים מסודר לפי הנחיות ועדת חודק. אם מתעלמים מזה וקונים לפי מדדי אג"ח, מוותרים על הערך המוסף של העבודה שנעשית.
3. הסתמכות על השוק: השקעות פסיביות, כמו גם המודלים במימון של מרקוביץ' ו-CAPM מניחים שהמחיר בשוק כבר מייצג את השווי הכלכלי הנכון, ולכן פשוט אפשר לקנות קצת מהכל במחיר השוק. אבל מה יקרה אם כולם יקנו וימכרו רק באמצעות מדדים? אז כל המניות במדד יירדו ויעלו יחד באותו שיעור, והמחיר לא יבטא מידע חדש שמגיע לשוק לגבי עסקי החברות, שאמור להשפיע על המחיר.
4. השקעות לא סחירות: כידוע גופי הפנסיה משקיעים גם בקרנות השקעה פרטיות (Private Equity), קרנות גידור, REIT והון סיכון, באמצעותם משקיעים בחברות סטארט-אפ, פרוייקטים של תשתיות וחברות לא ציבוריות. אלה מוצרים שאת רובם לא ניתן לקנות ישירות בבורסה, אולם לגופים המוסדיים כמשקיעים גדולים יש גישה אליהם. לפי חלק מהמחקרים בחו"ל, מוצרים אלה שהוחזקו בקרנות הפנסיה השיגו תשואה עודפת על הנכסים הציבוריים (מה שקוראים: פרמיית אי-סחירות). נכון שועדת פרופ' ישי יפה ראתה שבממוצע, גופים מוסדיים בארץ לא השיגו תשואה עודפת על S&P-500 בנכסים האלה בעשור האחרון, אבל יש כאלה שעדיין מאמינים בזה.
5. דמי ניהול - מדי הניהול של מסלולים פסיביים כיום לא זולים יותר ממסלולים אקטיביים, למרות שעלות הניהול שלהם זולה יותר. ועדת פרופ' יפה המליצה שיהיו מסלולים פסיביים מוזלים, אבל זה עוד לא ממש קורה.