קופות גמל במסלולים תלויי גיל נועדו להפחית את רמת הסיכון ואת תנודתיות התיק הפנסיוני ככל שמתקרבים לגיל הפרישה. הרעיון העומד בבסיסן פשוט: עם ההתקדמות בגיל, החשיפה למניות פוחתת, ואילו החשיפה לאג"ח ולנכסים אלטרנטיביים עולה. עם זאת, מבדיקת נתוני גמלנט שערכתי עולה כי התשואות במסלולים המיועדים לבני 60 ומעלה נעות סביב 5% לשנה בממוצע. בעיניי, מדובר בתשואות צנועות מאוד במיוחד לנוכח העובדה ששוק המניות הניב לאורך זמן תשואות גבוהות בהרבה.
הדבר מעלה שאלה חשובה: האם קיימת חלופה טובה יותר? האם משקיע שמוכן, בהגדרה, להסתפק בתשואה שנתית ממוצעת של 7.5%-8% אינו יכול להשיג יעד זה בפשטות וביעילות רבה יותר?
עולה השאלה מדוע מנהל קופה אינו יכול, למשל, להשקיע במדד S&P 500 ולגדר את ההשקעה מפני ירידות חדות (למשל, הפסדים שנתיים העולים על X%) באמצעות רכישת אופציות PUT, תוך מימון עלות הגידור באמצעות מכירת אופציות CALL (למשל, על רווחים שנתיים העולים על Y%). במילים אחרות, נדמה כי באמצעות הגבלת פוטנציאל העליות החריגות והגנה מפני ירידות חדות ניתן להשיג תוצאות טובות יותר מהמצב הקיים ואולי אף בעלות תפעולית נמוכה יותר.
ובכן, אז למה לא בעצם?
הדבר מעלה שאלה חשובה: האם קיימת חלופה טובה יותר? האם משקיע שמוכן, בהגדרה, להסתפק בתשואה שנתית ממוצעת של 7.5%-8% אינו יכול להשיג יעד זה בפשטות וביעילות רבה יותר?
עולה השאלה מדוע מנהל קופה אינו יכול, למשל, להשקיע במדד S&P 500 ולגדר את ההשקעה מפני ירידות חדות (למשל, הפסדים שנתיים העולים על X%) באמצעות רכישת אופציות PUT, תוך מימון עלות הגידור באמצעות מכירת אופציות CALL (למשל, על רווחים שנתיים העולים על Y%). במילים אחרות, נדמה כי באמצעות הגבלת פוטנציאל העליות החריגות והגנה מפני ירידות חדות ניתן להשיג תוצאות טובות יותר מהמצב הקיים ואולי אף בעלות תפעולית נמוכה יותר.
ובכן, אז למה לא בעצם?
