על מנת למקד את התשובות יש צורך לדעת, האם יש לך אזרחות נוספת ואיפה? האם יש לך שליטה בשפות נוספות למעט אנגלית? האם אתה מעוניין ללמוד שפות חדשות? איזה אקלים אתה מחפש?
פחות כיוונתי לקבל המלצות פרטניות לגבי, ויותר מסקרן אותי לשמוע את תהליכי החשיבה של אנשים אחרים בנושא הזה.
עם זאת, מכיוון ששאלת, המצב שלי הוא כזה:
המחשבה על מעבר התחילה יותר מהכיוון של אופי מכל דבר אחר. בדומה למה ש
@ברננקי כתב, גם אני פחות מחובר לאופי הישראלי. אני לא בהכרח תופס אותו כמשהו רע, פשוט כסגנון שאישית הוא פחות לטעמי. זה מתחיל בדברים מינורים כמו ערסים ששומעים מוזיקה מהפלאפון בלי אוזניות ברכבת, ממשיך דרך "זו מדינה יהודית, אם לא טוב לך תלך!" כל פעם שאני מעלה נושאים של חקיקה דתית במדינה, ונגמר בתפיסות סוציאליסטיות מהדור הסובייטי שמושרשות עמוק באתוס הישראלי.
מוכרח להודות, דווקא השיקול הכלכלי הוא לא מהחזקים. כן, הוא טוב יותר במדינות שאני שוקל לעבור אליהן, אבל סה"כ המצב הכלכלי בארץ לא רע בכלל, יחסית לעולם - ואני באמת מאמין שישראל מרחק רפורמות בודדות מלהתחיל להתחרות ב"נמרים האסייתים".
המצב הבטחוני עצמו לא מרתיע אותי, אלא ההשלכות שלו. כלומר, הסיכויים שלי למות בפיגוע/מלחמה/אירוע בטחוני אחר הוא לא גבוה משמעותית מספיק כדי להטריד אותי, אבל אחוזי ה-GDP שהולכים על מערכת בזבזנית כמו צה"ל מחרידים אותי כל פעם מחדש, ואפילו זה מחוויר לעומת הרטוריקה המיליטנטית ששומעים פה יומם וליל.
קשה לי עם זה. אני איש של מדע, וכשיגיע היום אני רוצה לעסוק במחקר שלי בשקט.
אז מה האופציות?
יש לי אזרחות אירופאית, אנגלית ברמת שפת אם, ומקצוע מבוקש בכל מדינה. תיאורטית, כל מדינה היא אופציה. אז ישבתי וחשבתי, אילו מדינות הכי מושכות אותי, אם אני מסתכל על נתונים כמה שיותר יבשים. בחנתי את הכלכלה, את השירותים הציבוריים, את מדיניות החוץ והפנים, את הביטחון ואת האקדמיה.
אם הייתי מדרג את חמשת המדינות המובילות שהייתי רוצה לחיות בהן לפי סדר, אני חושב שהיינו מקבלים משהו כזה (זה משתנה לעיתים כשאני לומד עוד על המדינות, אבל הן המדינות העיקריות כבר תקופה):
א. אוסטרליה
ב. קנדה
ג. דנמרק
ד. נורווגיה
ה. אנגליה
עכשיו, המשפחה שלי לא עוברת איתי - וחשוב לי לראות אותם לעיתים יחסית תכופות. זה כבר מוריד לנו את אוסטרליה וקנדה מהפרק, לצערי.
המחסומים העיקריים שלי עם דנמרק ונורווגיה הם בעיקר שפה. אני מאמין שאוכל ללמוד דנית (או נרווגית) ברמה סבירה בכמה חודשים, אבל עדיין יקחו לי שנים עד שבאמת יעלם מחסום השפה. קשה לקרוא למקום בית כשאתה מתקשה לתקשר עם אנשים.
מה שמשאיר אותי, אני מאמין, עם אנגליה. וזו בחירה שאני די אוהב, אני מוכרח להודות. מתחבר מאוד לתרבות ולהיסטוריה, לארכיטקטורה ולאופנה, להומור ולספרות. ואם את המחקר שלי אוכל לעשות באוקסבריג' אז אפילו הגשמתי חלום ילדות (לא סביר, אבל היי, מותר לחלום).
אבל זה לא פשוט.
זה לעבור מדינה ולהשאיר הכל מאחור. את החברים והמשפחה (למרות שאבוא לבקר, ברור שזה לא לראות אותם באותה התדירות). זה להתחיל משהו חדש, במקום לא מוכר (טיולים לא נחשב), ולקוות לטוב. זה leap of faith.
כך או כך, למזלי יש לי עוד זמן להתחבט בשאלה. לא נעבור לפני שחברה שלי תסיים את התואר, אז יש לי עוד 3 שנים להחליט. לכן בינתיים אני מנסה לשאוב כמה שיותר מהידע הקולקטיבי של אנשים בנושא, hence השרשור.
