הכתבה המלאה
מירב ארלוזורוב
09:56
עקוב
מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, אמר השבוע כי האוצר בוחן בחיוב מתן הקלת מס למשקיעים בבבורסה לניירות ערך. מדובר בהצעה שרשות ניירות ערך, בראשות ענת גוואטה, והנהלת הבורסה לניירות ערך בתל אביב, בראשות איתי בן זאב, מנסות לקדם מזה זמן: להעתיק את הפטור ממס על שכר דירה לעולם ניירות הערך.
כיום, הכנסות משכר דירה עד לסכום של 5,000 שקל בחודש, או 60 אלף שקל בשנה, פטורות ממס. ההצעה היא להעניק פטור דומה להכנסות מניירות ערך: רווחים של עד 60 אלף שקל בשנה יהיו פטורים ממס רווחי הון.
באב"ד,
שדיבר בכנס של איגוד החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה, השמיע באוזני הקהל האינטרסנטי בדיוק את מה שזה רצה לשמוע: "אנחנו בוחנים את הפחתת המס על רווחי הון למשקיעים קטנים, בהיקף של רווחים של עד 50 אלף שקל. אנחנו בעד הורדת המסים, שתאיץ את הצמיחה". לכאורה, מדובר בהצעה מתבקשת. משקיעים במניות משלמים כיום מס של 25% על התשואה השוטפת (דיווידנדים), בעוד משקיעים בדיור נהנים מתשואה שוטפת פטורה ממס (פטור ממס על שכר דירה). אפליית המס הזאת יכולה להיות אחד ההסברים מדוע המשקיעים בישראל מטורפים על השקעות בדירות (מחירי הדיור עלו בין 2007 ל–2018 ב–120% בממוצע) ובאותו זמן מפנים עורף להשקעות בבורסה (מדד ת"א 125 עלה בפחות מ–50% באותן שנים).
ההצעה מקודמת על ידי הבורסה ורשות ני"ע מתוך רצון להאיץ את הפעילות הדועכת בשוק ההון. כבר שנים ארוכות שהבורסה המקומית מדשדשת, ובאופן כללי ממעטת למשוך את תשומת הלב של ציבור המשקיעים. ההתרגשות של השקעות ספקולטיביות בבורסה — שאפיינה את עם ישראל בתחילת שנות ה–80, בשנות ה–90 ולאחר מכן שוב בתחילת שנות ה–2000 — הומרה בשנים האחרונות בהתרגשות של ההשקעה בדיור.
הפיהוק של הבורסה מול הדינמיות של שוק הדיור הפנו את הכסף הישראלי הפנוי לרכוש דירות, ולא מניות, והבורסה איבדה מומנטום. בהנהלת הבורסה וברשות ניירות ערך מנסים כבר שנים ארוכות להחזיר את העניין לשוק ההון הדועך באמצעות שורה ארוכה של צעדים, עד כה בהצלחה חלקית בלבד. לכן, פנו שני המוסדות לדבר האחד שהכי מלהיב את המשקיע הישראלי: הטבות מס.
אפליה או אשליה?
ברשות ניירות ערך ובבורסה טוענים שלא מדובר בהטבת מס, כי אם בביטול אפליית מס. כיום, גם השקעה בניירות ערך וגם השקעה בדיור חייבת במיסוי רווח דומה (מס רווח הון או מס שבח, שניהם עומדים על 25% מהרווח שנצבר). ההבדל בין שני האפיקים הוא בתשואה השוטפת — הכנסות מדיווידנדים ממניות חייבות גם הן במיסוי של 25%, בעוד ההכנסות משכר דירה פטורות עד לסכום של 60 אלף שקל בשנה. בפועל, חלק גדול מהמשקיעים בדיור מסתתרים תחת הפטור הזה כדי לא לשלם מס גם על הכנסות משכר דירה בסכום שגבוה מ–60 אלף שקל בשנה.
לכן, מתן פטור מהכנסות מניירות ערך בסכום של עד 60 אלף שקל יוצר, לכאורה, שוויון במיסוי בין שני סוגי ההשקעות — רק שלא כך הדבר. כולם שוכחים לספור את מס הרכישה, שמשלמים המשקיעים בדיור מהשקל הראשון, בשיעור של כ–8% ממחיר הדירה. הטענה על אפליה לרעה של מיסוי ניירות ערך בהשוואה למיסוי הדירות, לכן, אינה נכונה, ומתן פטור ממס להשקעה בניירות ערך עד לסכום של 60 אלף שקל יוצר עדיפות מיסוי לטובת ניירות הערך, ולא שוויון במיסוי.
מבחינת המדינה, אגב, מדובר בבקשה כמעט זניחה. הקפאון בבורסה הביא לכך שכבר שנים ארוכות ההכנסות ממיסוי על ניירות ערך תקועות על כ–2 מיליארד שקל. במקביל, אגב, גם ההכנסות מריבית על פיקדונות בבנקים וההכנסות מדיווידנדים של חברות מקובעות כבר שנים ארוכות (פרט לשנים שבהן המדינה עושה מבצע מס, כמו מבצע הדיווידנדים שבוצע ב–2017). מדובר בכל מקרה בהכנסות קטנות יחסית, שהמדינה יכולה להיות גמישה לגביהן.
רק שכלל לא ברור מהי התועלת שתצמח מגמישות כזאת, והאם הטבת המס היא הצעד שיעיר את הבורסה מתרדמתה. פרט לתחושות בטן שלפיה שהמשקיע הישראלי אוהב פטור ממס, ולכן הענקת פטור כזה תחמם את גזרת ההשקעה בבורסה — אין לאיש תימוכין לגבי ההשפעה הצפויה של הפטור האמור. היסטורית, כדאי להזכיר, הטלת מס רווח ההון על הבורסה ב–2002 לוותה דווקא בגאות בבורסה, ולא בבריחת משקיעים ממנה.
בעוד שהתועלת מהפטור ממס רחוקה מלהיות ברורה, הנזקים שצפויים לעלות ממנו הם מוחשיים וברורים. אובדן הכנסות למדינה הוא רק ההתחלה. רווחים של 50–60 אלף שקל בשנה מניירות ערך אינם עניין של מה בכך. מאז תחילת העשור, למשל, הניבו ביטוחי המנהלים תשואה שנתית ממוצעת של 5.8% (ברוטו, לפני דמי ניהול ומס). וזאת, כשמנהלי ההשקעות של ביטוחי המנהלים הם אנשי המקצוע הבכירים והטובים ביותר שפועלים בתחום בשוק ההון. גם אם ניקח את התשואה הזו כפשוטה, הרי שכדי להניב רווח של 60 אלף שקל בשנה, תיק ניירות הערך המדובר צריך להיות בסכום של מיליון שקל לפחות.
בניגוד גמור לדברי מנכ"ל האוצר, שלפיהם הפטור האמור ישרת את "המשקיעים הקטנים", הפטור המדובר ישרת בעיקר את המשקיעים הכבדים, את אלה שיש להם תיקי ניירות ערך בשווי מיליוני שקלים ולכן הם מגיעים לרווח ממוצע של 60 אלף שקל בשנה ויותר. הסיכוי של גברת כהן מחדרה, אם יש לה בכלל תיק ניירות ערך, להגיע אי פעם לתקרת ה–60 אלף שקל פטור ממס הוא אפסי.
לא לפטור, כן לסדר
לפיכך, הפטור הנשקל על מיסוי ניירות ערך הוא ההצעה הכי רגרסיבית שניתן להעלות על הדעת. זאת הצעה רגרסיבית גם משום שהיא נותנת עדיפות לבעלי ההון — מיסוי ההון בשיעור של 25%, לעומת מיסוי ההכנסות מעבודה בשיעור של 47%–50% גם כך כבר מפלה לרעה את ההכנסות מעבודה; וההצעה הנוכחית רק מרחיבה את האפליה נגד העבודה ובעד ההון עוד יותר. ראוי להזכיר גם כי עשירים מופלגים הם אילי הון, ולא שכירים.
לבסוף, גם כך הפטור ממס על הכנסות משכר דירה הוא רעה חולה, שהמדינה מנסה כבר שנים לבטל ללא הצלחה. הפטור על שכר דירה הוא מתנה לבעלי ההון במדינת ישראל — אלה שעשירים מספיק כדי לקנות דירות להשקעה, ועוד נהנים על כך מפטור מההכנסה משכר דירה. מדובר, בנוסף,
בפתח עצום להעלמות מסים. הרוב המוחלט של משכירי הדירות בישראל אינם משלמים מס על הכנסותיהם משכר דירה, אף שחלק ניכר מהם נמצא מעל לרף ההכנסות שנקבע.
ההצעה הנוכחית לוקחת את העיוות של הפטור ממס על שכר דירה, ומרחיבה אותו לפטור ממס גם על הכנסות מניירות ערך, כשברור לכל שהפטור הזה ינוצל גם הוא להתחמקות מתשלומי מסים (בעלי תיקי ניירות ערך יפצלו את התיק שלהם לכמה חשבונות, כדי שאף חשבון לא יגיע לרף של 60 אלף שקל רווח בשנה). בקיצור, בגלל עיוות מס אחד יוצרים עיוות מס נוסף, גרוע מקודמו, וכל זה כדי לשרת את האינטרס של העשירים והחזקים, שיש להם השקעות גדולות בניירות ערך.
אם מדינת ישראל רוצה לעשות סדר במיסוי שלה, מן הראוי שתבטל את הפטור ממס על שכר דירה, ותמסה את ההכנסות של המשקיעים בדירות באופן מלא. זאת, במקביל להמשך המיסוי המלא גם על המשקיעים בשוק ההון. אין לנו בעיה של מיסוי גבוה על ההון, ואין כל צורך לתת שם הנחות נוספות