קראתי אותך פעמיים, והתבלבלתי.
מעולה. אני לא הואשמתי מעולם בקוהרנטיות לשמה. מבחינתי קוהרנטיות זו העלבה.
אתה מתחיל בנימה מאוד פסימית, אין תקווה לאושר, העולם מלא סבל ורוע. משמע אפשר להתייאש מחיים של הנאה, ולהשלים עם חיים של סבל (או אולי לשאוף למינימום סבל? אבל זה גם סוג של אושר) או להתאבד.
קראתי מילה במילה את מה שכתבת. יותר מפעמיים. חזרתי ממה שרשמת למה שרשמתי הלוך ושוב.
כל מה שכתבת כמעט פשוט לא נדמה לי כמו משהו שאני כתבתי... הפירוש שלך למה שכתבתי לא מובן לי.
מתנצל.
לא רמזתי או רשמתי ש"אין תקווה לאושר"... ממש שלא רשמתי את זה. הרי ברור שיש תקווה (לי ברור לחלק מהאחרים לא), אושר קורה כל הזמן, מגיע במנות, או בחלקים ממש ענקיים קשים לבליעה, או בפירורים, או שהוא סוטר לך על האף.
העולם אכן "מלא סבל ורוע"
לדעתי האישית. וגם המון יופי וטוב. זה שאני רושם דבר אחד לא שולל את זה שאני לא רואה את האחר. אני לא מתעלם מהצד השני, אני פשוט לא כותב כל דבר כי גם ככה אני מאריך במילים באופן קבוע.
"משמע אפשר להתייאש מחיים של הנאה" - מה?... מי יתייאש מחיים שלמים של הנאה? איפה קראת את זה? אני כתבתי את זה?
"להשלים עם חיים של סבל" - זה גם משהו שלא אני כתבתי, למרות שמשתמע אולי מ"אושר זה לחלשים" אז החיים הם סבל שצריך להשלים איתם.
ובכן, אני ממש לא סובל, אני משלים עם החיים הללו על הסבל והחרא שבהם ועם היופי והטוב שבהם. אני מאושר לפרקים ובעיקר מאושר רוב הזמן ועדיין חושב שלצפות לאושר מתמשך ושאינו חולך זה מצב שאינו שונה מהותית ממישהו שנהיה obese מזה שכל היום הוא יכול לאכול גלידות, שווארמה בלאפה, פיצה, פיצה ועוד פעם פיצה והמקרר נמצא מטר ממנו ככה שהוא אפילו לא צריך לקום מהמיטה
אני חושב שסבל הוא חלק הכרחי, חשוב, מהותי, בונה ומחזק בלחיות. כבדיוק כמו אושר. זו תמונת מראה של "בלי רע אין טוב".
החיים הם רכב שמד הדלק שבו התקלקל.
כן, נכון, זה מה שרשמתי. הרעיון של מד הדלק המקולקל היה להסביר את העקרון של חוסר הוודאות והידיעה עוד כמה דלק נשאר לנו במיכל הדלק (=כמה זמן נשאר לנו לחיות=כמה אנרגיית חיים נשארה לנו=אף אחד לא יודע מתי הוא צונח ומת חוץ מאורן זריף והבאבא בובה).
חיים בחוסר ודאות אינם כה נוראיים, הם יכולים להיות דווקא מאוד יפים ומאושרים.
אני באמת לא סבור שרשמתי שחיים בחוסר וודאות הם נוראיים...
כלומר לא התייאשת, אתה ממשיך בניסיון להגיע לחיים טובים יותר. רק לא דרך רדיפה ו"מגיע לי".
אני האחרון שיתייאש. אני לא מנסה כלום, אני פשוט חי.
ביום שאני אתייאש, אף אחד לא ידע מזה חוץ ממני, כי כמו שניטשה אמר - אחת הזכויות של העולם הזה הוא הזכות לבחור
איך למות.
או בקצרה: אתה מיואש מחיים טובים, או שאתה חושב שדרכם של רוב בני האדם לחיים טובים איננה הדרך הנכונה?
לא בקצרה, לא זה ולא זה. לא מבין את המסקנה הזו שהסקת. שוב מתנצל.
אני לא מבין מה זה אומר "מציואש מחיים טובים".
מי אני למען הבאטמן שיגיד לבנאדם או לרוב בני האדם מהי הדרך הנכונה ל"חיים טובים".
אגב חיים טובים - הרצפה של אחד היא התקרה של אחר. ההגדרה הזו מעורפלת נורא.
מבין השורות אם לא היה מובן אני מאמין גדול של
אין דרך נכונה, תפסיקו לרדוף, תפסיקו להשתגע, תפסיקו להתחרפן, תאטו, תריחו את הפרחים, תביטו בנוף.
הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל (אבל שלמה המלך גם ככה דיבר עם בעלי חיים אז הוא בטח היה שרוט מהתחת).
אין מושג קסם כזה של הדרך הנכונה. אם הייתה "דרך נכונה" כולנו היינו שם.
הדרך הנכונה היחידה היא להמשיך לנשום ולגלות מהי הדרך הנכונה
בעבורך (גם של ניטשה, אני והוא מתכרבלים בלילה המון לאחרונה).
גרהם, מה הכוונה "התיקון"?... זה מושג מופשט, דתי בעיקרון. שמעתי אותו מאנשים מסורתיים-דתיים.
"תיקון" של מה? או לעבר מה? או על מה?
מה מקולקל כדי שיצטרך להיות מתוקן? הרדיפה של האדם לאושר?
שקל לו עם חוסר התכלית של הקיום
לי באופן מאוד אישי לא רק ש"קל" עם חוסר התכלית של הקיום, אלא אימצתי את הרעיון הזה בצורה כל כך רציונלית ולוגית (ומבחינתי גם מדעית), כך שבעבורי הידיעה שלחיים אין תכלית/ייעוד/מטרה עושה אותי מאושר.
שים לב רק שזו התחכמות קלה, אבל אף אחד לא אמר שלחיים אין תכליות/ייעודים/מטרות קטנות במהלך הדרך תוך כדי שאתה חי אותם.
התשובה שלי הופכת לפוסט על פילוסופיה. לא בטוח שזה מה שפותח השרשור התכוון אליו.
אז בן-אור, לדעתי האישית, לנצל ולחוות את החיים "במלואם" זו פיקציה כי ההגדרה הזו של "במלואם" היא מאוד תחמנית ותובענית.
מה זה "במלואם"?... שואל ברצינות.
מישהו לא עשה רשיון נהיגה ולא נהג מימיו - זה נחשב במלואם?
מישהו בתול עד גיל 40, בגיל 39 אחרי דוקטורט בפיזיקה של מצב מוצק תיגש אליו ותשאל אותו - זה במלואם?
מישהו מעולם לא גידל חיית מחמד - זה במלואם?
אפשר לפרוט את הבמלואם הזה להרבה חלקים קטנים, ואז אולי התמונה הכוללת תיתן איזשהוא מושג.
אני מניח שתצטרך לעבור אחד אחד, להקשיב לו באריכות, שעות על גבי ימים, ואז לא ישאר לך אתה בעצמך זמן לחיות את החיים - תחשיב את זה כבמלואם?
מבחינתי, מה שניסיתי לכתוב והסתבכתי בין לבין, זה שה"במלואם" הזה מזכיר לי את "לנצל כל רגע" ומזכיר לי את "לחיים יש ייעוד/תכלית/מטרה" (=אחת גדולה, עיקרית, "אמיתית").
ועוד שלל בילבולי פילוסופיה למינהם.
