אם הבנתי נכון אתה טוען שאדם יכול להיות במקום נמוך בסולם החברתי ועדיין לחשוב שהוא מאושר וזו בעיה בסקר
ממש לא! אני טוען שאדם חש, חושב ומאמין שהוא מתוסכל מאוד, ורק בעיתוי בו מקבל סקר הוא מבצע שיקלולים ורציונליזציה שגורמים לו לסמן ציון המעיד על אושר.
חלקם מסמנים 10 אף בלי לבצע תהליכי רציונליזציה כלל ומתוך מודעות צלולה לגמרי שהם משקרים.
חלקם תוך תהליכי רציונליזציה ותירוצים "עדינים" בסגנון "אני לא באמת מאושר, אבל בסיטואציות שהסקר מתאר דווקא כן/אני מאושר אבל רק בחלק מהזמן ולכן סימנתי 9 ולא 10" וכן הלאה.
אם אתה טוען גם שיש אנשים שלא יתייחסו לסקר ברצינות או לא יבינו אותו ולכן הסקר לא ישקף באופן מדויק את התחושות שלהם אז הביקורת שלך במקומה
כמובן שגם זה! אבל בישראל יש משתנים נוספים שגורמים לעיוות הנתונים: לחץ חברתי, ידיעה קודמת שבמשך השנים ישראל דווקא הצטיירה כמאושרת בשאלונים/סקרים הללו, האוכלוסיות שבכלל מודעות לסקרים הללו ובקרבן הם מופצים וכן הלאה. בדרך-כלל אני סומך על נסיינים או סוקרים, אבל ספציפית לגבי סקר מהסוג הזה, ובמדינה מהסוג שלנו, אני נוטה שלא לסמוך מייד. למשל, אשמח לדעת האם ההסבר על הסקר הוא גנרי ב-100% או שיש מקום לסוקר להסביר למשיב במה מדובר ולענות לו על שאלות וכן הלאה. אם גנרי, אשמח להביט בנוסח.
אושר נתפס אחרת בתרבויות שונות ולכן שני אנשים מאושרים במידה דומה (אם יש כזה דבר) עשויים לשקף את זה בצורה שונה בסקר.
הוי נכון! תודה על התזכורת. אפשר לזרוק את הסקר לפח.
ברמת המקרו: הכלכלה שלנו טובה מאוד, והצפי לעתיד טוב בהרבה מזה של שאר העולם. התל"ג בישראל כבר בר השוואה עם זה שבמובילות ממדינות אירופה. והצפי הוא להגיע לרמה של ארה"ב תוך עשור או אולי שניים. יש לנו אוכלוסיה צעירה, שגדלה והתוצר עולה למרות זה ולמרות השחיטות וכל הדברים שמפריעים לך.
מעבר לזה, בארץ יש לך הזדמנות להשתכר יפה מאוד. לקיים יחסים קרובים בשפת האם שלך עם מעגל רחב של חברים ולשמור על קשרים קרובים עם המשפחה. בת הזוג שלך כנראה תגיע מתרבות דומה ותבינו אחד את השני טוב יותר, אני מאמינה מכל העולם שכאן יש לך את ההזדמנות הטובה ביותר לחיים מאושרים. וגם לפאן הכלכלי שמאוד מדאיג אותך אתה יכול להגיע עם התנהלות נכונה.
הבעיה שלך בצבירת נכסים בארץ ("אי אפשר להגיע לדירה") היא כשל חינוכי שאפשר לתקן. כל מה שאתה צריך בשביל להגיע לנכס בבעלות בלי צורך בעזרה מאף אחד זה: 1) חיסכון, 2) השקעה 3) סבלנות. . אני עשיתי את זה עם שני ילדים ועם בחירות קריירה לא אופטימליות כלכלית. אין שום דבר יוצא דופן במה שעשיתי, כל אקסל יראה לך שזה אפשרי. להגיע מאפס ל 2 מליון תוך נניח 20-25 שנה זה באמת לא בשמיים. אם קצת מזל תגיע גם קודם.
תרשי לי לזרום עם זה, אבל רק להוסיף נתון היפותטי אחד - נולדת עם מום כלשהו שגורם בתורו לקווים אוטיסטים קלים, אבל את מתפקדת לגמרי (על פניו) ולא עומדת בשום סטנדרט לקבלת סיוע מהמדינה. בהצלחה לך עם בן/בת הזוג, עם הקבלן שיעשה עליך סיבוב או עם הלמידה העצמאית לפסיכומטרי. בואי נסכם ונומר שעם נתון כזה, עדיף לך להיוולד ביפן או באנגליה, שם יש פניות פסיכולוגית לבעיות לטנטיות מהסוג שציינתי הרגע, ולא בישראל. כמובן שהאושר שלך בכלל לא נכנס למשוואה במצב כזה.