במקום להסתפק בסקרים פגומים וחלקיים הולכים ובונים עליהם פרשנות?
כן. הנה עוד קצת פרשנות, רק בשביל לסבר את האוזן - מעבר להטיות עדתיות, גנטיות, סוציואקונומיות, חינוכיות, סוציאליות-חברתיות, מקצועיות, וטמפרמנטיות (שאם לא היו קיימות לא באמת היה ניתן לבצע סקר על אושר ולא הייתה לו שום משמעות), יש גם הטיה נוספת שהיא מעט יותר "לטנטית". לדוגמה, אם יש לך ADHD ולא קיבלת מענה ראוי זה עוד מוקש שעשוי להוריד את מד האושר שלך ובכל זאת לגרום לך לסמן 10 בסקר, אם עברת אירוע מוחי כשהיית צעיר אבל הצלחת להסתדר איכשהו, עברת מערכה בעזה וקיבלת PTSD (בלי חלילה להכליל את כל האנשים שאכן עברו זאת), אם לקחת סמים שדפקו לך את המוח, אם אתה אדם או ביישן מאוד או כזה שלא קולט בזריזות ניואנסים חברתיים וקל מאוד לתמרן אותך. אפשר לומר שמבחינת אושר דיי אכלת אותה, ובכל זאת סיכוי סביר שתסמן את המספר המקסימלי בסקר המדובר.
הרי זאת תהיה הרגשה מאוד לא נעימה לדעת שבגדול המדינה בה אתה חי דיי מאושרת מהחיים, *"ורק"* אתה מתוסכל.
מה ההבדל בין אשליית אושר לאושר?
בכל הקשור לסקר המדובר, המשמעות היא כמו כל הבדל בכל שאלון אחר בו המשיבים פשוט מסמנים 5-5-5-5 בהכל או 0-0-0-0 בהכל וכן הלאה (ברח לי איך קוראים לזה). דווקא אותי יותר מעניינות ההשלכות של אשליה כזאת בעתיד. נניח, אם אני אדם מאוד וולגרי שבזכות תכונה זו הצלחתי כלכך בעבודתי ואני מאושר, מה יקרה איתי בעוד כמה עשרות שנים אם פתאום, רק נניח, התחום בו אני עובד ישתנה ופחות יהיה בו צורך באנשים שיודעים "לדחוף" דברים? או נניח שאם ההתמחות שלי היא למצוא פרצות רגולטוריות ולעשות עליהן קופה, מה יקרה כשהפרצות הללו יתחילו להאטם לגמרי? אם התקבלתי לתפקיד זה או אחר בזכות פרוטקציה, מה יקרה כשהמשק הישראלי יתחיל באמת להתייעל ולפלוט החוצה עובדים שאינם באמת טובים/ייצרנים? וכן הלאה, בהקשרים שאינם מסתכמים רק בקטע מקצועי/תעסוקתי.