זו שאלה מאד קשה. בעיני בסופו של דבר, פרט למקרים קיצוניים כמו אדם חולה/נכה או שבאמת לא מסוגל לעבוד, או סיטואציה כלכלית מאד קשה אחרת שנובעת מנסיבות חיים, עדיף לחלק שיוויוני.
הסיבה הראשונה היא - כי זו ברירת המחדל, ועל ברירת המחדל קשה לכעוס. למעשה אימך יכולה גם לא לכתוב צוואה בכלל, ועדיין הכספים יתחלקו שווה ואף אחד לא יוכל להאשים אותה בשום דבר. קחי בחשבון שהבעיה היא לא רק שאת תכעסי (נניח שתחליטי לא לכעוס), ברגע שהחלוקה לא שיוויונית גם אחייך עלולים לכעוס אחד על השני ואולי אפילו עלייך, אם הם לא מסכימים בדיוק עם החלוקה שנעשתה. זה קן צרעות נוראי.
הסיבה השניה - כמו שכתבו למעלה, זה לא הוגן ומתגמל חוסר אחריות. זה גם לא יעזור כי מי שלא יודע להתנהל פיננסית ימשיך לא להתנהל פיננסית גם עם הירושה. גם אני מכירה אנשים שאפילו מרוויחים יפה אבל אין להם גרוש על הXXX. הסיבה היא שהם נהנים מהחיים הרבה יותר ממני - טסים כל הזמן לחו"ל, עושים הרבה תקופות ללא עבודה, וכולי. אם כן, הדבר ההוגן הוא שכל אחד יאכל את הדייסה שהוא בישל. הם בוחרים להנות היום, אני בוחרת להיות במצב כלכלי טוב יותר. לא הוגן שבתמורה הם יקבלו משני העולמות (מצד שני, ברור לי שמלכתחילה ילדים כאלה לעתים קרובות גדלים להורים שמעולם לא לימדו אותם שכל אחד אוכל את הדייסה שהוא מבשל, ואלו בדיוק ההורים שאחר כך גם יתנו את רוב הירושה לאח הנהנתן על חשבון האח הצנוע).
הסיבה השלישית - היא לא באמת יודעת מה הצרכים. גם אם נניח שהיא יודעת מה הצרכים היום (ואני לא מאמינה שהיא יודעת), היא לא יודעת מה יהיו הצרכים בעתיד, אחרי מותה ב120. למשל, אחיך היום צעיר שלמד ציור. עוד X שנים יכול להיות שיתמזל מזלו איכשהו והוא יהיה עשיר יותר. אולי הוא יתחתן עם אישה עשירה? אולי יהיו לו פחות ילדים ולכן הוא יחיה יותר טוב מזה עם ההמון ילדים? לחילופין עוד Y שנים יכול להיות חו"ח שלך יהיה ילד נכה שזקוק להמון השקעה כספית או שאת ח"וח תתגרשי ולך יהיה קשה לחיות. אין דרך אמיתית לדעת מה יהיה הוגן בטווח הארוך. זה די לשחק את אלוהים.
עם כל זאת, לדעתי לאדם מהמעמד הבינוני בימינו שאינו סולידי, ממילא בדרך כלל לא תהיה הרבה ירושה לתת במותו. הזקנה מאד יקרה. הבעיה היא שגם אם ישאר מעט כסף לחלק, הדם הרע והקנאה על החלוקה הלא שווה יכול לגרום להרבה נזק אחרי המוות. זה לא רק כסף, זה גם עלול להתפרש כמדד של כמה כל ילד אהוב. מאד קשה לא להרגיש ככה אפילו אם יודעים בראש שזה לא העניין.
והערה אחרונה: בעיני אנשים מבוגרים, יכול להיות שחלוקה שיוויונית הוגנת היא חלוקה שיוויונית בין הנכדים ולא בין הילדים. מבחינתם הילד שעשה המון ילדים שהוא לא יכול לפרנס נתן להם מתנה (אני מדברת בהכללה אבל זה נכון להרבה סבים וסבתות) וזה שלא עשה ביאס אותם. יש עם זה בעיה אם לא כל הנכדים כבר נולדו, אבל בהנחה שהם הולכים לעולמם כשילדיהם כבר עברו את גיל הפוריות, זו יכולה להיות מבחינתם מחשבה הגיונית, ובמובן מסוים לא פחות הוגנת מחלוקה שיויונית בין הילדים.