זהירות, דעה לא הכי פופולרית...
אני לא תורם
כסף לאף עמותה, אך ארגון, אף חברה, אף GMO עם/ללא כוונות רווח, אף חרטא דקמחא דפסחא וכל שאר הפוילשטיק.
תרמתי עשרות פעמים לחברים "הלוואות" שלא הוחזרו. במצטבר כמה עשרות אלפי שקלים.
אני תורם ממרצי, מזמני, מכושר החשיבה והביטוי שלי, ומתחומי הידע וההבנה שלי לעזור לאנשים בסביבתי ובקרבתי בכל מה שקשור למה שאני מבין בו (גם אנשים אקראיים, לאו דווקא מכרים).
אני לא צריך להוכיח לעצמי שאני סולידרי עם המציאות או עם העולם, מעשיי בעבר ובהווה ובעתיד יוכיחו שכן.
לפעמים, רק לפעמים, ליבי נחמץ למראה של איזה איש מסכן שהחיים טיווחו אותו, ואז ייתכן שאתרום... יותר סביר שאציע לו עזרה כלשהיא.
למה ככה?... כי ככה:
אני כבר תרמתי, אבל מה עם המדינה? הזניית הפילנתרופיה.
(מאמר שקראתי ומאוד מאוד אהבתי, בגלל שחידד לי את המחשבות בזמנו, כפי שתראו בתגובות).
העלויות של מעשן למערכת הבריאות הן הרבה יותר מהמסס על סיגריות. היה על זה מחקר פעם.
והעלויות של כל דוחפי הבורקסים והמלאווחים?
והעלויות של כל שותי הפחית קוקה-חרא ליום = סכרתיים בעתיד הקרוב?
אלו שפותחים את הבוקר עם פחית של קרוהן-בול?
ואלו שאוכלים את כל המזון המעובד לעייפה מכל המפעלים? מה איתם?
מצחיק אותי שכל פעם הטענה הזו עולה בכלל על סיגריות ומעשנים. רק כי הלפיד בוער.
לעומת זאת כששותים 9 כפיות סוכר ב- 330 מ"ל של כלום משקה, זה בסדר כי מדובר ב"אוכל".
