יש כאן דינקס dinks?

[adamshalev]

התכוונתי לעובדים. החברה הקודמת שלי נתנה חופש ומתנות כשמתחתנים, ומתנות וחופשה מאוד מכובדת כשמתחתנים. גם עכשיו לקורונה היה הטבות מיוחדות להורים.

ברצינות?! מפלות רווקים?
נותנים חופשה ומתנה לזוג שמתחתן, אין משהו אחר להתלונן עליו?
אשכרה צרות בהייטק.

 

[123W]

ברצינות?! מפלות רווקים?
נותנים חופשה ומתנה לזוג שמתחתן, אין משהו אחר להתלונן עליו?
אשכרה צרות בהייטק.

אני בצד הנהנה
אבל זה כמה חודשים של חופשה בתשלום ( תלוי בחברה)

 

[גרהם]

אני בצד הנהנה
אבל זה כמה חודשים של חופשה בתשלום ( תלוי בחברה)

יש כאלו שמתחתנים כמה פעמים. מזל שלא מתלוננים אצלכם שמעודדים אנשים לרצוח את בני זוגם.

 

[ביולוג ירושלמי]

ההגדרה של אלהורות יותר מחייבת מההגדרה של טבעונות? לא חשבתי על זה ככה.

@noam23 לא לא לא...
בהן צדקי שלא התכוונתי לזה ככה.
אני לא אל-הורי שבא לאכוף את הגדרת אל-ההורות בציבור ולהעמיד אל-הוריים "זמניים" על דיוקם וטעותם מתוך איזושהיא תחושת צדק ותחושת "אתם לא מהמועדון שלי באמת אז אל תגידו שכן, כי אתם לא"... זו לא אכיפה של אקסלוסיביות בסגנון החיים או שותפות גורל.
זה ממש לא מעניין אותי ואני לא מתעכב על זה ולא כתבתי את התגובה שלי מהמקום הזה (מתנצל אם זה נקרא ככה).
חשבתי שהרחבתי ושהסברתי ושאולי מתחת לשורות ולמכשול השפה והאותיות העברתי את המסר מבעד למסך... אז אנסה שוב:
כתבתי את התגובה שלי ממקום שמייחס חשיבות למילים שלובשות צורה גשמית (רעיוןן רוחני ששואב הרבה מהקבלה היהודית, לא רעיון דתי בהכרח).
להגדרות שמתקפות את עצמן על אפו ועל חמתו של המגדר את עצמו למרות שהוא לאו דווקא בכלל מעוניין לגדר את עצמו "באמת".
כשאנשים מגדירים את עצמם, זה נראה נחמד ונשמע מאוד "מדייק", הם רק צריכים לשים טוב לוב לב שלפני שהם מגדירים את עצמם הם בטוחים במשאלות הלב שלהם...
"בעקבות המעשים נמשכים הלבבות" = בעקבות ההגדרות (=מעשים לצורך העניין) נמשכים המחשבות, הרעיונות, התנהגויות ודפוסי התנהגות.
ואם האדם לא באמת מעוניין שהלב ילך אחרי המעשים בהקשר הזה?
אם הוא לא בשל עדיין או החלטי מספיק להכיל את ההגדרה (=שהלב נמשך אחריה בהכרח) על עוצמתה וכוחה הרוחני של ההגדרה?
זה עיקרון שאני מנסה להסביר אותו על המקלדת עכשיו בשבילך ואני לא יודע אם כל כך הולך לי
אולי מה שבאתי לכתוב לך היה שתיזהר במשאלותיך?
(כי הן בסוף תתגשמנה, אולי, לא בהכרח, אבל עדיין צריך להיזהר כי אם אתה לא באמת בשל לכך שהן תתגשמנה היות וחשבת והגדרת את עצמך כבר ומשכת אותן אליך).
רשמתי את זה כ"עצה", או כ"אזהרה". משהו שזיהיתי באיך שכתבת את מה שכתבת (נכון לאותו רגע, נכון לאותה תגובה).
רשמתי את זה כנקודה למחשבה, רגע של עברית והגדרות, לטובת ולמען המשך החיים שלך ושל בת זוגתך.
זה בא מתוך דאגה לך ולבת זוגתך כאנשים צעירים, מתוך הבנת החיים שלי לגבי הגדרות ונבואות שמגשימות את עצמן.
זה הכל.

שוב סליחה מפותח השירשור על הסטת הדיון לעבר עניינים שלא קשורים לנושא שביקש לשאול אודותיו.

 

[123W]

ההגדרה של אלהורות יותר מחייבת מההגדרה של טבעונות? לא חשבתי על זה ככה.

כן. אבל רק אצל אוגרים.

 

[בת העמק]

"בעקבות המעשים נמשכים הלבבות" = בעקבות ההגדרות (=מעשים לצורך העניין) נמשכים המחשבות, הרעיונות, התנהגויות ודפוסי התנהגות.
ואם האדם לא באמת מעוניין שהלב ילך אחרי המעשים בהקשר הזה?

בחיי שאתה כותב יפה!
הבעיה היחידה היא שהניסיון שלי מראה שהסיבה והמסובב מאד חמקמקים ומתעתעים ולפעמים הם גם לא נמצאים מול הפנים, בתודעה או ההבנה.

 

[kingofgypsum]

@noam23 לא לא לא...
בהן צדקי שלא התכוונתי לזה ככה.
אני לא אל-הורי שבא לאכוף את הגדרת אל-ההורות בציבור ולהעמיד אל-הוריים "זמניים" על דיוקם וטעותם מתוך איזושהיא תחושת צדק ותחושת "אתם לא מהמועדון שלי באמת אז אל תגידו שכן, כי אתם לא"... זו לא אכיפה של אקסלוסיביות בסגנון החיים או שותפות גורל.
זה ממש לא מעניין אותי ואני לא מתעכב על זה ולא כתבתי את התגובה שלי מהמקום הזה (מתנצל אם זה נקרא ככה).
חשבתי שהרחבתי ושהסברתי ושאולי מתחת לשורות ולמכשול השפה והאותיות העברתי את המסר מבעד למסך... אז אנסה שוב:
כתבתי את התגובה שלי ממקום שמייחס חשיבות למילים שלובשות צורה גשמית (רעיוןן רוחני ששואב הרבה מהקבלה היהודית, לא רעיון דתי בהכרח).
להגדרות שמתקפות את עצמן על אפו ועל חמתו של המגדר את עצמו למרות שהוא לאו דווקא בכלל מעוניין לגדר את עצמו "באמת".
כשאנשים מגדירים את עצמם, זה נראה נחמד ונשמע מאוד "מדייק", הם רק צריכים לשים טוב לוב לב שלפני שהם מגדירים את עצמם הם בטוחים במשאלות הלב שלהם...
"בעקבות המעשים נמשכים הלבבות" = בעקבות ההגדרות (=מעשים לצורך העניין) נמשכים המחשבות, הרעיונות, התנהגויות ודפוסי התנהגות.
ואם האדם לא באמת מעוניין שהלב ילך אחרי המעשים בהקשר הזה?
אם הוא לא בשל עדיין או החלטי מספיק להכיל את ההגדרה (=שהלב נמשך אחריה בהכרח) על עוצמתה וכוחה הרוחני של ההגדרה?
זה עיקרון שאני מנסה להסביר אותו על המקלדת עכשיו בשבילך ואני לא יודע אם כל כך הולך לי
אולי מה שבאתי לכתוב לך היה שתיזהר במשאלותיך?
(כי הן בסוף תתגשמנה, אולי, לא בהכרח, אבל עדיין צריך להיזהר כי אם אתה לא באמת בשל לכך שהן תתגשמנה היות וחשבת והגדרת את עצמך כבר ומשכת אותן אליך).
רשמתי את זה כ"עצה", או כ"אזהרה". משהו שזיהיתי באיך שכתבת את מה שכתבת (נכון לאותו רגע, נכון לאותה תגובה).
רשמתי את זה כנקודה למחשבה, רגע של עברית והגדרות, לטובת ולמען המשך החיים שלך ושל בת זוגתך.
זה בא מתוך דאגה לך ולבת זוגתך כאנשים צעירים, מתוך הבנת החיים שלי לגבי הגדרות ונבואות שמגשימות את עצמן.
זה הכל.

שוב סליחה מפותח השירשור על הסטת הדיון לעבר עניינים שלא קשורים לנושא שביקש לשאול אודותיו.

בחיי שאתה כותב ארוך!
ניסית להגיד שהתודעה קובעת את ההוויה (או להיפך?)?
ז"א יגדיר את עצמו על הורי (גם אם זמנית) = יסתובב עם אל-הוריים = ימצא את עצמו מתחתן עם אל הורית = יהיה על הורי גם אם לא באמת רצה (זה רק זמני לעכשיו כשצעירים ונהנים, אבל בעתיד, מי יודע).

הבעיה היחידה היא שהניסיון שלי מראה שהסיבה והמסובב מאד חמקמקים ומתעתעים ולפעמים הם גם לא נמצאים מול הפנים, בתודעה או ההבנה.

בלי קשר לסיבה ומסובב, החיים מורכבים ויותר דינמיים.

 

[Danielovich]

אני אבא ל2 בנים, אכתוב את השיקולים והמחשבות שלי בנושא שלא נידונו פה ואולי הם טיפה סוטים מהנושא.
1. ההבנה שכל מה שיש לנו זה המרחב החוויתי (תודעתי) שבו אנחנו נמצאים. העולם בחוץ בכל מקרה ידוע לנו בתוך המרחב החוויתי (חושי) שלנו. מכאן אני גוזר שבהקיום שלי (האגואי) הוא בתוך ספקטורם מסויים של חוויות תודעתיות. על כן החלטתי שחלק חשוב מההוויה שלי הוא לחקור את המרחב החוויתי (סובייקטיבי הזה), אפשר לעשות את זה בהרבה דרכים (מדיטציה, פסיכדלים,ריקוד, ציור וכו'..) וכמובן להיות הורה חושף אותנו למנעד רגשות וחוויות שאי אפשר להגיע אליו בדרך אחרת. אז זו הסיבה האגואיסטית שאני מספר לעצמי למה ילדים זה אחלה. שימו לב, המרחב התודעתי הזה הוא לאו דווקא כיפי וסבבה אגוזים, אלא הוא גם קשה, מאתגר ומעייף
2. ההבנה שקיום עדיף על חוסר קיום בממוצע לצאצאים פוטנציאלים שלי (כי אני אוכל לתת להם תמיכה רגשית,נפגשית,כלכלית וכו'..), אני מניח שאם הייתי עכשיו בקונגו אז הייתי חושב אחרת. לכן אני בעצם נותן את המתנה הכי גדולה שקיימת, היכולת לחקור את מרחב החוויות התודעתיות לעוד מישהו. (כמו שאני עושה כרגע)
3. אני מאמין בקיום מטאפיזי מעבר לאינדיווידואל הבודד (ליברטארנים\ליברלים, ראו אזהרת טריגר), ז"א משפחה\קהילה\עם\לאום גם קיימים. ועל כן יצירת אינדיווידואל נוסף משרתת לא רק את הקיום שלו, אלא גם את זה של העם שאליו הוא שייך. במקרה שלי, העם היהודי.

 

[ביולוג ירושלמי]

בחיי שאתה כותב יפה!

תודה
מעריך.

בחיי שאתה כותב ארוך!

תודה
מעריך (לא ציני!).
בגלל שטרחת לתאר מצב ו/או הרגשה שלך = "ארוך!" [מדי] אז אטרח לתאר גם מצב ו/או הרגשה שלי:
נהנה מאוד ורואה זאת כאתגר אישי להאריך בהסברים ובפירוט של מהות הדברים ולהיקרא טרחן עד כמה שאפשר.
נושא בגאון את תג הטרחנות, חפרנות וכל פסואודו-העלבה אחרת של מעמיקי, חפרני, מאריכי, טרחני ועוד שלל מילים בהקשר הזה.
בשבילי זה אתגר לכתוב לאנשים קצרי קריאה.
מאתגר אותי לאתגר אותם.
וגם אם הם לא קוראים ולא מבינים את המסר כי הם מהדור שלא מסוגל לסבול [יותר מדי] טקסט, במיוחד אם הוא לא חד וקולע, "מדייק" וישר ולעניין, דוגרי או תכל'ס, זה בסדר גמור. עוד יותר נפלא מבחינתי.
אז אל תקרא שפינוזה. או יום. או קאמי.
כל כלי לוקח אור כפי יכולתו. תיזהר שלא יגלוש.

ניסית להגיד שהתודעה קובעת את ההוויה (או להיפך?)?
ז"א יגדיר את עצמו על הורי (גם אם זמנית) = יסתובב עם אל-הוריים = ימצא את עצמו מתחתן עם אל הורית = יהיה על הורי גם אם לא באמת רצה (זה רק זמני לעכשיו כשצעירים ונהנים, אבל בעתיד, מי יודע).

לא. זה לא מה שניסיתי לומר.
את מה שניסיתי לומר כתבתי בפירוש. בשבילך זה מתחבא בטקסט. אולי נספג לתוך תת-המודע.
בשביל אחרים זה מונח ממש מול העיניים.
אל תתאמץ.

 

[Mr. Bigglesworth]

אני מאמין בקיום מטאפיזי מעבר לאינדיווידואל הבודד (ליברטארנים\ליברלים, ראו אזהרת טריגר), ז"א משפחה\קהילה\עם\לאום גם קיימים.

אני רחוק מלהיות ליברטריאן אבל הם יהיו הראשונים שיסכימו אתך על זה. למעשה הם יטננו שהמסגרת הכפייתית של המדינה עושה נזק לאלו ובמיוחד אם היא סוציאליסטית. בחלק האחרון אני נוטה להסכים, מדינת חוסר ששולטת בהכל בהחלט יוצרת תרבות אגואיסטית וחשדניסטית.

 

[בת העמק]

אנשים קצרי קריאה

גאוני

 

[Danielovich]

אני רחוק מלהיות ליברטריאן אבל הם יהיו הראשונים שיסכימו אתך על זה. למעשה הם יטננו שהמסגרת הכפייתית של המדינה עושה נזק לאלו ובמיוחד אם היא סוציאליסטית. בחלק האחרון אני נוטה להסכים, מדינת חוסר ששולטת בהכל בהחלט יוצרת תרבות אגואיסטית וחשדניסטית.

כל מה שהתכוונתי הוא שפונקציית המטרה שמנסים למקסם היא לא רק רווחת האינדווידואל (בסיס לליברליזם הומנסטי), ומדינה\לאום\משפחה היא לא סתם אוסף של אינדיוודיאולים.

 

[kingofgypsum]

תודה
מעריך (לא ציני!).

בכיף

נושא בגאון את תג הטרחנות, חפרנות וכל פסואודו-העלבה אחרת של מעמיקי, חפרני, מאריכי, טרחני ועוד שלל מילים בהקשר הזה.

חלילה, לא היתה שום כוונה להעליב. למרות שאיני מחסידי הסגנון, אני חושב שבד"כ יש לך תובנות מעניינות.

בשבילי זה אתגר לכתוב לאנשים קצרי קריאה.

לדעתי פה נעוץ ההבדל ביננו. אני נכנס לפורום בעיקר כשאני צריך לאוורר את המחשבות מכתיבה ו\או קריאה של דברים "רציניים". כך שבין אם אני קצר קריאה, ובין אם לא, זאת פשוט אתנחתא.
באופן כללי, יש כותבים שכותבים לכולם ולאף אחד, שלטעמי שווה להתעמק בכתיבה שלהם. יש אחרים שכשאני צולח את הכתיבה שלהם, שהיא טרחנית בכוונה, אני מגלה שגם לפני עידן התבונה, התובנות שלהם לגבי תולדות ה.... פשוט לא מעניינות **אותי**. המשותף לשניהם (פרט לכך שאני תלוי בחסדי המתרגם) היא שהם כתבו ספרים, וכשאני מרים ספר אני מעוניין להקדיש לו את הזמן.

אז אל תקרא שפינוזה. או יום. או קאמי.

כאמור ספר ופורום. בעמוד של ספר מספר המילים שווה ערך לתגובות של מספר (דו ספרתי?) של אנשים שונים, שיקפצו בין נושאים, ויגיבו להודעות קודמות שאולי לא קראתי או שפשוט איני זוכר. אם שפינוזה, יום, או קאמי היו כותבים בפורום אינטרנטי כנראה שלא היית מזגיר אותם בתור דוגמה למשהו, מהסיבה היחידה שכתיבתם היתה הולכת לאיבוד בין כל המלל.
אז בערב, כשהילדים ילכו לישון, אני אפתח ספר טוב ואתעמק בו. אני גם אניח שהמחבר של הספר חשב על מה שהוא אומר ועל איך הוא אומר זאת. בפורום אינטרנטי, אני מניח שהכתיבה היא אסוציאטיבית, אם מחשבה תחילה מינימלית בלבד, וללא עריכה בדיעבד של התוכן\סגנון.

אני מבין מתגובתך שאתה מקדיש מחשבה רבה בתגובות שלך. אז תודה על ההשקעה (באמת, ללא ציניות), אבל במסגרת הנוכחית אני שמח להישאר כאחד 'מהאנשים קצרי הקריאה'.

 

[Mr. Bigglesworth]

כל מה שהתכוונתי הוא שפונקציית המטרה שמנסים למקסם היא לא רק רווחת האינדווידואל (בסיס לליברליזם הומנסטי), ומדינה\לאום\משפחה היא לא סתם אוסף של אינדיוודיאולים.

נראה לי שהטענה היא שמערכת פוליטית שמקדשת את החופש של אזרח להחליט עבור עצמו תיתן מקום לקהילות להתאגד ולקבוע לעצמן סט של חוקים יותר מחמיר באופן וולונטרי. כמו צדקה בדת לצורך העניין.