אני הייתי עד יחסית לא מזמן בעד(דעתי לא השתנתה בעקבות ה-7.10 אלא הרבה לפני) עונש מוות.
קודם ברמה הפרקטית חוץ מלמנוע מרוצח את הגישה לעוד קורבנות שלילת חופש או חיים היא בעיקר אקט של נקמה. אפשר לעטוף את זה ב"עין תחת עין" או "מידה תחת מידה" אבל בשורה התחונה ענישה כוללת אקט של נקמה כי אי אפשר להחזיר לאחור את הצער והאובדן שאדם גרם. אדם שמקבל מאסר עולם לא הולך למאסר בשביל "שישקמו" אותו גם אם יצא משם הוא יצא משם פחות אדם ממה שנכנס.
אז אם מסתכלים על ענישה כאקט של נקמה אז הקורבן או קרובי הקורבן בעצם מחפשים שיפוי או סימטריה על מה שקרה. ואז נשאלת השאלה האם שלילת חיים מספקת את יצר הנקמה. המסקנה האישית שלי היא שמוות לא מספק את הסימטריה הזו כי הוא רגעי מדי כי יש פרק זמן קצר יחסית(ואני יודע שבארצות הברית זה יכול להיות ארוך) שבו הנידון צריך לחיות עם הרעיון שהוא הולך למות ואז יש לו "ייום רע אחד" בזמן שהקורבנות שלו והמשפחות שלהם צריכים לחיות עם הכאב עם הצלקות עם מה שגזלו מהן עד סוף החיים שלהם הרבה אחרי ששללו לפושע את החיים.
מהבחינה הזו מאסר ללא סיכיוי לשחרור הוא יותר סימטרי. בהנחה כמובן שהקיום עצמו הוא bleak ולא קיטנה שיש בה אננסים ותואר בפתוחה. עצם העובדה שאדם נאלץ לחיות בקיום שהוא bleak עד יומו האחרון תוך שהוא יודע שזה הקיום שלו(ולא משנה אם הוא מקבל אחריות למצבו או לא) הרבה יותר סימטרית מ"יום רע אחד".
כרפרנס יש סרטון לא רע שמתאר את החיים של האסירים ב-
Fire Island שלדעתי מעביר מצויין איך קיום כזה נראה.