כאילו ברור שזה לא נכון.בשונה ממניה בהתרסקות, כאן אם המדינה תתרסק עוד קצת בהיבטים הנ"ל זה לא יוריד בכלום את יכולת העזיבה שלך.
- כלכלית- אם תהיה התרסקות, בהצלחה למכור את הדירות, ועוד בשקלים.
- גיל- אנחנו לא נהיים צעירים יותר (כמחפשי עבודה פוטנציאליים), ויש משמעות לגיל הילדים בעת העזיבה- מבחינת קליטה והסתגלות, וגם (למי שזה רלוונטי) מבחינת צו ראשון. יש אוכלוסיות שבגיל 16 מקבלות מכתב כזה, שמחייב אותן נגד רצונן להתגייס, בכפוף לסנקציות נוקשות למי שמסרב! דיקטטורה ממש.
- תחרות על משרות- כבר עכשיו יש תחומים ספציפיים שישראלים מתחרים זה בזה על משרות בחול. תאר לך מה יהיה אם גל ההגירה יגדל.
- ביטחונית- לא בטוח מה יהיה, ולא בטוח ששווה לחוות את זה.
למעשה, זה די הפוך: מי שמאמין שאנחנו לפני נקודות קיצון, יכול לעבור לכמה שנים, ולראות מה קורה. אפשר לחשוב על זה כביטוח, או גידור סיכונים. אני לא טוען שזה פשוט או חסר מחירים, אבל לטעון שיותר הגיוני לחכות... לא בטוח.
ואם אני כבר כותב, לאלו שכתבו על אבותינו שייבשו ביצות וכו: המשפחה שלי משני הצדדים הקריבה הרבה כדי להגיע לכאן, לבנות ולהיבנות בארץ. קיבלתי חינוך תואם לכך. אבל אם שואלים אותי, בסופו של יום, למי אני מחויב יותר, לדורות הקודמים או הבאים? החלטה קלה.