כמה נפוצה החלפת רב ? וכמה נפוצת החלפת רב לרב שמציג עמדות שונות בצורה משמעותית מהרב הישן ?
בגדול כמעט תמיד "מנהיג" מתחיל מתהליך, כלומר אישיות תורנית שעסוקה בלימוד תורני ברמה יחסית מאוד גבוהה, בדרך כלל בשלב מסויים אנשים פרטיים מתחילים לראות בהם מורי דרך ולשאול אותם בעניינים תורניים ופרטיים, עם הזמן התופעה תתרחב והם יהיו מנהיגים בדרג מסויים (הביטוי מושאל, אין באמת היררכיה ואצל תלמידיהם המובהקים הם ישארו המילה האחרונה בכל דבר, לעיתים מעל המנהיג הכללי), יש גם משמעות להערכה רבנית הדדית ולעיסוק בנושאים כלל ציבוריים, כמובן זה לא תיאור מושלם אלא יותר כללי.
שני מושגים מהותיים בהקשר הזה הם מסורת וסמכות אלוהית (השראה עליונה, רוח הקודש ודעת תורה - מונחים שונים למושג קרוב).
היהדות מתפתחת במסורת דמוקרטית-למחצה שבה כל אדם יכול ללמוד ולהפוך לרב, שהוא המנהיג הדתי-קהילתי החשוב ביותר, לצד בעלי המאה הפרנסים (הון-שלטון כמו בכל חברה)
אותה שכבה רבנית שומרת על מיינסטרים מסויים בהלכה - אף רב לא יכול לפסוק הלכה חריגה מאוד, כמו "לא לשמור שבת", כי פשוט לא ייתייחסו אליו יותר, עד לרמת נידוי.
לעומת זאת, רב יכול לפרוץ לאט לאט את המיינסטרים, לפסוק הלכה שמאתגרת את השיח
כל עוד הוא מתבסס על פסיקות הקודמים לו - ואפילו על דעות יחיד מהעבר.
השיטה הזו דומה מאוד לאקדמיה, אקדמאי שישר יתחיל לפרסם פרסומים מרחיקי לכת שמנתצים את הדוגמה - יתייחסו אליו כמשוגע, אך הוא יכול לאתגר את השיח לאט לאט.
שיטת האיזונים ובלמים הזאת דואגת שאף רב יחיד לא יוכל להשיג שליטה מוחלטת ולעוות את היהדות - כמובן שקיימות כתות, אבל המיינסטרים היהודי מתנער מהן, כל עוד אינן הרוב.
ככל שקהילה מסויימת מתנהגת בצורה חריגה יותר, וככל שהיא מועטת יותר, כך היא לא באמת
תתקבל בקהל - לא יתייחסו אליה, לא יתחתנו אפילו וכו'.
ולהיפך - בעבר היו קהילות די מנודות שעמדו במרכז המחלוקת הרבנית, החסידים, ועקב הריבוי הטבעי הן נעשו לקול משמעותי שאי אפשר להתעלם ממנו, והתקבלו בקהל.
גם היום ליטאים (חרדים אשכנזים שאינם חסידים) כנראה לא ישמחו להתחתן איתם, ויתייחסו אליהם טיפה אחרת - אבל בוודאי שיתייחסו אליהם כיהודים לכל דבר ועניין.
בניגוד לקבוצות שהתפצלו מהדת ולא נתפסות כחלק ממנה - נצרות, שומרונים, שבתאים. בקבוצות אחרות כמו לא-אורתודוקסיים, זה מורכב, ותלוי בעיקר בחוקי הנישואין שלהן.
השיטה הזאת נשענת על
מסורת, שנשענת על
סמכות אלוהית - העם היהודי הוא הריבון לעצמו, התורה אינה בשמיים, אלא ניתנה ע"י האל לפירוש העם - בפועל, מנהיגיו הרוחניים.
זה, כל עוד הוא לא מנתץ את ה
מסורת - רב לא יכול לפסוק בניגוד לקודמיו, בלי להשען על דעת יחיד קדומה, שנשענת בעצמה על הכתוב, כי אז הוא יוצא נגד סמכות קודמיו, נגד העם.
בדומה לכל מערכת משפט, אם פוסק מורה על פסיקה חריגה שלא נשענת על הכתוב - ממילא לפסיקתו אין שום סמכות, ובמקרה של היהדות - גם לא סמכות אלוהית.
היהדות האורתודוקסית שמה דגש על
מחוייבות לכל חוליה בשרשרת - רב כיום יכול לפסוק אחרת מרב מ1950, אבל לא כנגד אמורא מ500, בלי להשען על אמורא אחר שחשב כמותו.