אבל כאשר אדם מודע למגבלות הקוגנטיביות שלו לגבי התסברויות, מדוע הוא קונה כרטיס לוטו בכל זאת?
אתה מתעלם מכך שגם סיכוי של 1 ל- 100 מיליארד הוא עדיין סיכוי. אפשר להמציא לו מילה חדשה - פמטוסיכוי. אולי יוקטוסיכוי. ועדיין הוא סיכוי.
האם זאת ההרגשה שיש סיכוי?
בדיוק!
אז כפי שכתבתי, בתמורה ל40 ש"ח על טופס לוטו אתה מקבל חלום לכמה ימים?
לא! חלום הוא משהו שהמוח מייצר בעת שינה עמוקה. חלום הוא משהו רק שלך. פה זה משהו של כולם וכולם משתתפים "בחלום" המשותף.
במילוי של כרטיס לוטו (בהנחה שזו לא קונספירציה שיקרית ומומצאת ושכל הזוכים הם פיקטיביים, משהו שלפעמים כן עובר לי במוח) אתה מקבל סיכוי. סיכוי אמיתי. קלוש ואפסי, אבל אמיתי. סיכוי זניח, אבל לא חלום.
לפעמים צריך לצאת מהמודלים, מהמספרים, החישובים ולפעול אינטואטיבית או להבין דברים אינטואטיבית.
מה לא מובן פה?... שואל ברצינות.
מה המוח האנליטי שמנסה ללא הרף להבין את נפש האדם ושעודר בכל חלקת אדמת התנהגות אנושית פנויה לא מבין פה?
כשמישהו עם אינטיליגנציה למעלה מהממוצעת ממלא לוטו, תוך כדי ידיעה מלאה של התווך הסטטיסטי ושאר מיני הירקות, הוא חושב בצורה הכי פשוטה ואינטואטיבית שמתחשק לו למלא לוטו כדי לזכות באפשרות של 1 למיליארד לזכות, ואולי זה יהיה הוא. יוקטוסיכוי.
האולי הזה שווה (בעבורו) את מחיר הכרטיס ואת מחיר הקלוריות בהליכה לרגל לדוכן הפיס או מחיר הדלק בקפיצה לשם על הדרך עם הרכב... האולי הזה מאפשר לו לא לחשבן את מחיר הכרטיס אם הוא 20 ש"ח או פי 2 מכך ועולה 40 ש"ח. האולי הזה לא עושה לו את זה משנה אם הההסתברות היא של 1 ל- 100 מליון או 1 ל- 100 מיליארד. כשמשהו כל כך זניח זה כבר כמעט ולא משנה בכמה סדרי גודל הוא זניח.
סיכוי, גם זניח, הוא עדיין סיכוי! למה להתעלם מכך?
אני ממלא לוטו פעם בחצי שנה, באופן קבוע. מה שנקרא "פותח פתח למזל". זו סוג של חלשות דעת, אבל לא משנה לי. אני עדיין משלם תמורת הסיכוי האפסי הזה ולוקח את זה בפרופורציות.
אם אתה רוצה לבוא ולרוקן את תוכן המילה מזל באמצעות מחקרים והסבר שמזל הוא בסה"כ הסתברות וכו' וכו' - אז אחלה, תהנה

אם אתה רוצה לומר שהסיכוי הוא X והוא Y - אז אחלה. גם תהנה. הוא עדיין שם.
נ.ב. - קראתי את הכתבה האידיוטית הזו בטמקא לפני שנכנסתי לפה והגעתי במקרה לשרשור הזה.
סיפורים עצובים של בני אדם חלשי דעת בצורה קיצונית. ברצינות, לפעמים בא לי לצעוק שאני משם ושאני עדיין חי שם. לא "נולדתי וגדלתי בהוד השרון" (סליחה מכל אלו שנולדו וגדלו והתחנכו בהוד השרון). לצערי/לשמחתי אני באמת מכיר לחלוטין את סוג האנשים הללו לא מהרחוב, לא מטמקא, לא מהחדשות ולא מהפגנות הפנתרים השחורים, אלא מהמשפחה הקרובה, מהחברים, מהסביבה ואיפה לא... אני מבטיח לך שלא משנה הרקע לחלשות הדעת שלהם - היא עדיין עודנה בועטת וקיימת והכי גרוע מבחינתי הוא שהם ממש לא טורחים להחליש אותה. הם לא מבערים את שדות הבורות של עצמם ונשארים כמות שהם. ככה נוח להם ואני מבין אותם לחלוטין (בעצמי אני מתחנן יום יום להיות טיפש גמור וחסר מודעות ולוואי שלא היו לי את כל המחשבות שיש לי).
הם כאלו מאלף וארבע עשרה סיבות שונות. חלקן נכונות וכולם צודקים. חלקן לא נכונות וכולם טועים. חלקן מטופשות ואף אחד לא צודק אבל גם לא טועה. חלקן סוציאליות. חלקן משפחתיות. חלקן סביבה וחלקן נרכשות. חלקן גנטיות. חלקן סתם כי הם מטומטמים עצלנים שבוחרים להישאר מטומטמים עצלנים (למה אני רושם משפט כזה מסריח? תנסה להיות אני ולנסות להסביר לחברים שמחליטים להישאר בורים במודע על דמי ניהול בקרן פנסיה ותיווכח שלא בא לך כבר להסביר כלום לאף אחד - והאשמה היא בי כי אני מסביר גרוע וחסר סבלנות).
אנשים נעדרי דחיית סיפוקים שמפוצצים אלפים על קניות ורכבים נוצצים (אם זו פעם אחת אחרי הזכיה, זה עוד בסדר, יש מצב שגם אני הייתי נוהג ככה - אבל אם זה דפוס התנהגות זו בעיה רצינית). אין שם הרבה אינטילגנציה מבחינתי ואני גם לא מצפה להרבה. כשקראתי, הנחתי לעצמי שהם די טיפשים רחמנא ליצלן. כאלו שלא ידעו "לשמור" על הכסף כל שכן להגדיל את ההון. כאלו שלא יכלו לרדת אחורה ברמת החיים כשראו שהוא מתחיל לאזול בקצב מהיר, אלא חתכו לגמרי את רמת החיים ומכרו את הכל כשראו רק שיש חובות כבר הרבה אחרי שהכל נגמר.
תרומה של 10% כמעשר של כל מיני עובדי אלילים (פיחסה, דת). ומה לא.
טוב נו, יש לי אינסוף ביקורת ורעל שאני מקבל כשאני קורא כתבה כזו. לא יודע למה דווקא כתבות מטופשות מסוג אלה מדליקות אצלי את הנורה של הבחילה, ההתנשאות וההרגשה שמה שאני קורא הוא זבל טהור.
כתבה עלובה שלא הבנתי מה המטרה שלה בדיוק. ומתנצל מראש אם היחס שלי מתנשא. אני לא מרחם על אף אחד מהם אפילו לא ביוקטו-ריחום.