הגירה לארה״ב

[Deleted member 3938]

היי חברים,

בן 33, אני מתעניין בלימודי תואר ראשון בארץ במטרה להגר ישר לאחר מכן לארה״ב, מדובר יהיה בתואר ראשון בחינוך/ פסיכולוגיה/ מדעי ההתנהגות. רציתי לשאול האם זה יכול לאפשר לי דרך לקבלת ויזת עבודה כלשהי?

אני עוסק שנים בתחום החברתי/ טיפולי בארץ - נוער בסיכון (ללא הסמכות), הוסטלים ומעוניין לעבוד בעבודות אלו גם בחו״ל (יודע שיש דרישה גבוהה בכל מדינה, אך שקבלת הויזה היא הבעיה בכל מדינה שהיא לא ישראל).

מכיר את עלויות הלימוד הבלתי ריאליות שם ולכן אופציית הלימודים לא ריאלית כרגע. (אולי יש דרך לעשות איזה קורס אנגלית זול/ משהו דומה, רק על מנת לקבל ויזה ולהכנס למדינה ומשם להתגלגל?)

מכיר את האופציה הקנדית, קיבלתי ויזת עבודה חופשה לשנתיים אך כבר לא אספיק לממשה השנה ואצטרך להגיש בקשה חדשה (עד גיל 35) או ויזה שונה.

החלום הוא מילדות ארה״ב, עשיתי סיבוב מקיף באירופה ולא התחברתי כלל לשום דבר, לטענת אנשים קנדה נחמדה אך קרה ומשעממת.

אשמח לסיוע ללא שיפוטיות

 

[meinheigeleBelz]

תעבור לקנדה, כבר עכשיו תוכל בגלל המלחמה
תבלה שם כמה שנים עד שיהיה לך אזרחות קנדית
תכנס לארה"ב על ויזה tn ומשם תתגלגל

 

[Deleted member 3938]

תעבור לקנדה, כבר עכשיו תוכל בגלל המלחמה
תבלה שם כמה שנים עד שיהיה לך אזרחות קנדית
תכנס לארה"ב על ויזה tn ומשם תתגלגל

כן חשבתי על המסלול הנ״ל, אבל אני מבין שגם האפשרות להשאר בקנדה שנים, זה פרוצדורה שהיא לא מובטחת. (אם זה בכלל יתאים מכל הבחינות, למדתי שאקלים וכו׳ זה פן הרבה יותר מהותי משדמיינתי).

 

[Harpagon]

היית פעם בארה"ב וכן "התחברת" אליה?
אם לא, אני ממליץ בחום:
1. לבצע מחקר על מקומות שאתה חושב שיש פוטנציאל עבורך לגור בהם (יוקר מחייה, עבודה, אקלים, קהילה וכו')
2. לבקר במקומות האלו בתור תייר, להסתובב ברחובות, לדבר עם מהגרים אחרים (ישראלים או לא)
ואז להחליט על האם להגר ולאיפה.

בנושא הטקטיקה הספציפית לך אין לי ידע אז לא יכול לעזור, מתנצל.

 

[Deleted member 3938]

היית פעם בארה"ב וכן "התחברת" אליה?
אם לא, אני ממליץ בחום:
1. לבצע מחקר על מקומות שאתה חושב שיש פוטנציאל עבורך לגור בהם (יוקר מחייה, עבודה, אקלים, קהילה וכו')
2. לבקר במקומות האלו בתור תייר, להסתובב ברחובות, לדבר עם מהגרים אחרים (ישראלים או לא)
ואז להחליט על האם להגר ולאיפה.

בנושא הטקטיקה הספציפית לך אין לי ידע אז לא יכול לעזור, מתנצל.

אני לגמרי מסכים שההחלטה אם ולאן לעבור בפעם הבאה תהיה רק לאחר שהייה ובחינה כלשהי. הדבר הוכח כאקוטי לאחר התקופה באירופה. השיח עם אנשים מרחוק התגלה כלא פרודוקטיבי בעליל ואף מזיק - לפני שעברתי לאירופה הייתי שנים בחקר בכל פלטפורמה אפשרית, בסוף לכל דבר ומקום יש דעות לכאן ולכאן ואין שום דרך לדעת מבלי ״לשים רגל״ ולחוות, זה סופר סובייקטיבי.

לא הייתי בארה״ב, נתקלתי בארץ ובמהלך טיוליי ושהייתי הרבה באירופה באמריקאים ואני פשוט הוקסמתי, אין לי דרך אחרת לתאר זאת. מרגיש שהמנטליות יכולה להיות נעימה ותואמת יותר לאישיות שלי. מה שמאוד לא חוויתי באירופה (אותו הדבר אוכל לומר על אסיה בתחושות).

אני חושב שכישראלים אנחנו הרבה יותר דומים לאמריקאים מאשר לאירופאים בתרבות (ברובם) וזה פקטור מהותי.

 

[outsider]

היי חברים,

בן 33, אני מתעניין בלימודי תואר ראשון בארץ במטרה להגר ישר לאחר מכן לארה״ב, מדובר יהיה בתואר ראשון בחינוך/ פסיכולוגיה/ מדעי ההתנהגות. רציתי לשאול האם זה יכול לאפשר לי דרך לקבלת ויזת עבודה כלשהי?

אני עוסק שנים בתחום החברתי/ טיפולי בארץ - נוער בסיכון (ללא הסמכות), הוסטלים ומעוניין לעבוד בעבודות אלו גם בחו״ל (יודע שיש דרישה גבוהה בכל מדינה, אך שקבלת הויזה היא הבעיה בכל מדינה שהיא לא ישראל).

מכיר את עלויות הלימוד הבלתי ריאליות שם ולכן אופציית הלימודים לא ריאלית כרגע. (אולי יש דרך לעשות איזה קורס אנגלית זול/ משהו דומה, רק על מנת לקבל ויזה ולהכנס למדינה ומשם להתגלגל?)

מכיר את האופציה הקנדית, קיבלתי ויזת עבודה חופשה לשנתיים אך כבר לא אספיק לממשה השנה ואצטרך להגיש בקשה חדשה (עד גיל 35) או ויזה שונה.

החלום הוא מילדות ארה״ב, עשיתי סיבוב מקיף באירופה ולא התחברתי כלל לשום דבר, לטענת אנשים קנדה נחמדה אך קרה ומשעממת.

אשמח לסיוע ללא שיפוטיות

אם אתה רציני גם בבחירת המקצוע וגם במקום המגורים אני הייתי מציע לך ללמוד בארה"ב. יש אין ספור קולגים שמלמדים את התחומים שמענינים אותך. תחקור, תגיש בקשות ואולי אפילו תוכל אולי לקבל מילגה. הקולג ידאג לך לויזה.
תדע לך שהכשרות מקצועיות במדינות זרות בדר"כ לא מוכרות בארה"ב ( תבדוק ספציפית במקרה שלך לפי מדינה state) כך שהכשרה אמריקאית עם תעודה אמריקאית ישפרו ללא הכר גם את הסיכויים לויזה וגם את התעסוקה והשכר.

 

[Deleted member 3938]

אם אתה רציני גם בבחירת המקצוע וגם במקום המגורים אני הייתי מציע לך ללמוד בארה"ב. יש אין ספור קולגים שמלמדים את התחומים שמענינים אותך. תחקור, תגיש בקשות ואולי אפילו תוכל אולי לקבל מילגה. הקולג ידאג לך לויזה.
תדע לך שהכשרות מקצועיות במדינות זרות בדר"כ לא מוכרות בארה"ב ( תבדוק ספציפית במקרה שלך לפי מדינה state) כך שהכשרה אמריקאית עם תעודה אמריקאית ישפרו ללא הכר גם את הסיכויים לויזה וגם את התעסוקה והשכר.

זה מאוד מה שרציתי, אבל עושה רושם שמדובר בהשקעה של כמיליון שקלים רק על הלימודים עצמם לפי כל מיני בירורים שעשיתי כבר, אני לא רואה איך זה ישים לאדם הממוצע ועוד כשאסור לעבוד כמעט.

 

[outsider]

זה מאוד מה שרציתי, אבל עושה רושם שמדובר בהשקעה של כמיליון שקלים רק על הלימודים עצמם לפי כל מיני בירורים שעשיתי כבר, אני לא רואה איך זה ישים לאדם הממוצע ועוד כשאסור לעבוד כמעט.

כן זה לא פשוט ומאוד יקר, למרות שיש אפשרויות למלגות ( תבדוק עם קהילות יהודיות לפעמים יש להם תמיכה) או שתיקח הלוואה זה מה שרוב האמריקאים עושים. אבל בדרך כלל לטווח רחוק זה משתלם

 

[oferM]

אם אתה רציני גם בבחירת המקצוע וגם במקום המגורים אני הייתי מציע לך ללמוד בארה"ב. יש אין ספור קולגים שמלמדים את התחומים שמענינים אותך. תחקור, תגיש בקשות ואולי אפילו תוכל אולי לקבל מילגה. הקולג ידאג לך לויזה.
תדע לך שהכשרות מקצועיות במדינות זרות בדר"כ לא מוכרות בארה"ב ( תבדוק ספציפית במקרה שלך לפי מדינה state) כך שהכשרה אמריקאית עם תעודה אמריקאית ישפרו ללא הכר גם את הסיכויים לויזה וגם את התעסוקה והשכר.

מה לגבי הכשרה אמריקאית דרך האינטרנט? מוכר?
כי כאן יש משחק במחירים.

 

[Deleted member 3938]

כן זה לא פשוט ומאוד יקר, למרות שיש אפשרויות למלגות ( תבדוק עם קהילות יהודיות לפעמים יש להם תמיכה) או שתיקח הלוואה זה מה שרוב האמריקאים עושים. אבל בדרך כלל לטווח רחוק זה משתלם

מישהו יסתכל עליי בכלל להלוואה במדינה זרה? בטח עם הווה כלכלי לא חיובי בארץ.

 

[outsider]

מישהו יסתכל עליי בכלל להלוואה במדינה זרה? בטח עם הווה כלכלי לא חיובי בארץ.

כן, אבל רק אם תנסה. תחשוב בצורה חיובית, מה מייחד אותי? במה אני יכול לתרום? איך אני מבדל את עצמי מהכלל. יש המוני אפשרויות בארה"ב, מלגות לכל צורך עניין ותחום. אבל זה מצריך עבודה קשה, מחקר, יוזמה, כישורים אנושיים ואינטליגנציה רגשית.
ועצה מאמריקאי: אם אתה רוצה לעבור לארה"ב החיים שלך יהיו יותר קלים ומוצלחים אם תחשוב כמו אמריקאי. בארה"ב מתמקדים ( יותר נכון התמקדו) לא במה שאי אפשר אלא באיך להפוך את זה לאפשרי. ( ראה הנחיתה על הירח לפני 55 שנה)

 

[Deleted member 3938]

מה לגבי הכשרה אמריקאית דרך האינטרנט? מוכר?
כי כאן יש משחק במחירים.

קשה לי עם למידה לא פרונטלית.

כן, אבל רק אם תנסה. תחשוב בצורה חיובית, מה מייחד אותי? במה אני יכול לתרום? איך אני מבדל את עצמי מהכלל. יש המוני אפשרויות בארה"ב, מלגות לכל צורך עניין ותחום. אבל זה מצריך עבודה קשה, מחקר, יוזמה, כישורים אנושיים ואינטליגנציה רגשית.
ועצה מאמריקאי: אם אתה רוצה לעבור לארה"ב החיים שלך יהיו יותר קלים ומוצלחים אם תחשוב כמו אמריקאי. בארה"ב מתמקדים ( יותר נכון התמקדו) לא במה שאי אפשר אלא באיך להפוך את זה לאפשרי. ( ראה הנחיתה על הירח לפני 55 שנה)

מודה שההודעה שלך לא שגרתית כלל ואף ממש ריגשה אותי. אני כעשור כבר בחקר והתעניינות להגירה בדגש לשם ואף פעם לא באמת קיבלתי איזושהי תשובה פוזיטיבית בהקשר של ארה"ב ועשיתי המון המון חקר בקבוצות למינהן. זה תמיד מסר של "לא אפשרי חבר, תהיה עשיר או שתגיע לא חוקית, תתחתן וכו' '".

אני מאוד טוב רגשית ואני באמת רוצה להגר כדי לבנות חיים מאושרים יותר ולהיות חלק מהחברה ולתרום בה ולא פרזיט או עובד עגלות ודומיהן, אני לא צריך המון כדי להיות מאושר, אבל את המעט הזה אני לא מצליח להשיג בארץ. אבל אני מודה שאני הולך מאוד לאיבוד בכל מה שקשור להגירה לארה"ב. כאשר עברתי לאירופה ביצעתי הכול לבד לחלוטין וגם בסופו של דבר למדתי על בשרי לקחים אבל הכול שם מאוד מרובע ומוגבל כך שאין כ"כ לאן ללכת לאיבוד (גם לרעה, פחות גמישות ואפשרויות להתפתח), פשוט האפשרויות דלילות מלכתחילה. אבל אני מרגיש שבכל מה שקשור לארה"ב המורכבות והאפשרויות הן כ"כ הרבה יותר עצומות ובכנות אני הולך לאיבוד. לא יודע ממה להתחיל ואיפה לסיים. בזמנו פניתי להמון ארגונים לסיוע, כולל עורכי דין, עשיתי לי רשימה של מאות קולג'ים בארה"ב ופניתי אחד אחד וזכור לי מוטיבים עיקריים שהיו גורם מעכב שלי מלהתחיל במסע המפרך הזה - עלויות פשוט בלתי אפשריות ותנאי סף שאיני עומד בהם (בגרות מלאה, עשה רושם שאין דבר כזה מכינות שם). ניסיתי אפילו להתייעץ עם CHATGPT - גם נפרסו בפניי כ"כ הרבה אפשרויות. הייתי שמח להגיע למישהו שיכול לתכלל עבורי את הנושא אך לא הצלחתי למצוא כזה כאן או בארה"ב. יש גם את הנושא שביטלו לי ויזת ESTA לתמיד ולא הוכנסתי למדינה בניסיוני היחיד לא מזמן, לא קיבלתי חותמת שחורה ונאמר שרשאי להגיש לויזות, אך אין לי מושג איך זה משפיע עתידית.

 

[outsider]

אני שמח לראות שיש לך גישה חיוביות. לצערי אני לא מומחה לנושא אבל יש מיליונים של סטודנטים זרים בארה"ב, ואיכשהוא הם הצליחו להתקבל למרות ש- it's a jungle out there ודרך אגב זה נכון להרבה תחומים בארה"ב, אף אחד לא דואג לך או עושה בשבילך את העבודה, בטח לא בחינם, אם אתה מצפה לגן של שושנים - don't . מאותם מיליונים לא כולם מיליונרים, אם עם ציונים מדהימים, אבל צריך להתחיל עם משהו, תחשוב מה הצדדים החזקים שלך. כמובן רבים לוקחים הלוואות, השכלה זה עסק יקר בארה"ב, ( אפילו "לא מעט" אמריקאיים עושים את זה). לא צריך לפחד מהסכומים כל עוד אתה לומד למקצוע מכניס. ההנחה היא שאחרי שתסיים את התואר תרוויח מספיק כדי שזה ישתלם למרות שבהתחלה זה נראה כמו סכום מופרך. חיפוש של 2 שניות הראה המון אפשרויות ומקורות מידע. אתה יכול גם לנסות בתור יהודי ( אני מניח, מתנצל מראש אם אני טועה) ב- Jewish Federations השונים.
למזלך למקצועות טיפוליים יש המון ביקוש היום ובעתיד הנראה לעין. מעסיקים מחפשים עובדים טובים, אולי תוכל למצוא משהו שיוכל להיות ספונסר. זה די נפוץ. להתחיל בתור אופר לילדים של משפחה עשירה יכול גם לפתוח דלתות. לגבי הבעיות עם הויזה אינני יכול לסייע אבל אם תתקבל לקולג אני מניח שהם יוכלו לסייע.
בהצלחה, זה לא פשוט. אתה מתחרה עם חלק גדול מהאליטה העולמית כדי להכנס ל- Land of the free and the home of the brave

 

[Deleted member 3938]

אני שמח לראות שיש לך גישה חיוביות. לצערי אני לא מומחה לנושא אבל יש מיליונים של סטודנטים זרים בארה"ב, ואיכשהוא הם הצליחו להתקבל למרות ש- it's a jungle out there ודרך אגב זה נכון להרבה תחומים בארה"ב, אף אחד לא דואג לך או עושה בשבילך את העבודה, בטח לא בחינם, אם אתה מצפה לגן של שושנים - don't . מאותם מיליונים לא כולם מיליונרים, אם עם ציונים מדהימים, אבל צריך להתחיל עם משהו, תחשוב מה הצדדים החזקים שלך. כמובן רבים לוקחים הלוואות, השכלה זה עסק יקר בארה"ב, ( אפילו "לא מעט" אמריקאיים עושים את זה). לא צריך לפחד מהסכומים כל עוד אתה לומד למקצוע מכניס. ההנחה היא שאחרי שתסיים את התואר תרוויח מספיק כדי שזה ישתלם למרות שבהתחלה זה נראה כמו סכום מופרך. חיפוש של 2 שניות הראה המון אפשרויות ומקורות מידע. אתה יכול גם לנסות בתור יהודי ( אני מניח, מתנצל מראש אם אני טועה) ב- Jewish Federations השונים.
למזלך למקצועות טיפוליים יש המון ביקוש היום ובעתיד הנראה לעין. מעסיקים מחפשים עובדים טובים, אולי תוכל למצוא משהו שיוכל להיות ספונסר. זה די נפוץ. להתחיל בתור אופר לילדים של משפחה עשירה יכול גם לפתוח דלתות. לגבי הבעיות עם הויזה אינני יכול לסייע אבל אם תתקבל לקולג אני מניח שהם יוכלו לסייע.
בהצלחה, זה לא פשוט. אתה מתחרה עם חלק גדול מהאליטה העולמית כדי להכנס ל- Land of the free and the home of the brave

לגמרי כך. תחרות מטורפת. אבל למרות כל הביקורות והקשיים שאני בטוח שיש- עושה רושם שאין שני לה בעולם. תודה.

 

[oferM]

קשה לי עם למידה לא פרונטלית.

מודה שההודעה שלך לא שגרתית כלל ואף ממש ריגשה אותי. אני כעשור כבר בחקר והתעניינות להגירה בדגש לשם ואף פעם לא באמת קיבלתי איזושהי תשובה פוזיטיבית בהקשר של ארה"ב ועשיתי המון המון חקר בקבוצות למינהן. זה תמיד מסר של "לא אפשרי חבר, תהיה עשיר או שתגיע לא חוקית, תתחתן וכו' '".

אני מאוד טוב רגשית ואני באמת רוצה להגר כדי לבנות חיים מאושרים יותר ולהיות חלק מהחברה ולתרום בה ולא פרזיט או עובד עגלות ודומיהן, אני לא צריך המון כדי להיות מאושר, אבל את המעט הזה אני לא מצליח להשיג בארץ. אבל אני מודה שאני הולך מאוד לאיבוד בכל מה שקשור להגירה לארה"ב. כאשר עברתי לאירופה ביצעתי הכול לבד לחלוטין וגם בסופו של דבר למדתי על בשרי לקחים אבל הכול שם מאוד מרובע ומוגבל כך שאין כ"כ לאן ללכת לאיבוד (גם לרעה, פחות גמישות ואפשרויות להתפתח), פשוט האפשרויות דלילות מלכתחילה. אבל אני מרגיש שבכל מה שקשור לארה"ב המורכבות והאפשרויות הן כ"כ הרבה יותר עצומות ובכנות אני הולך לאיבוד. לא יודע ממה להתחיל ואיפה לסיים. בזמנו פניתי להמון ארגונים לסיוע, כולל עורכי דין, עשיתי לי רשימה של מאות קולג'ים בארה"ב ופניתי אחד אחד וזכור לי מוטיבים עיקריים שהיו גורם מעכב שלי מלהתחיל במסע המפרך הזה - עלויות פשוט בלתי אפשריות ותנאי סף שאיני עומד בהם (בגרות מלאה, עשה רושם שאין דבר כזה מכינות שם). ניסיתי אפילו להתייעץ עם CHATGPT - גם נפרסו בפניי כ"כ הרבה אפשרויות. הייתי שמח להגיע למישהו שיכול לתכלל עבורי את הנושא אך לא הצלחתי למצוא כזה כאן או בארה"ב. יש גם את הנושא שביטלו לי ויזת ESTA לתמיד ולא הוכנסתי למדינה בניסיוני היחיד לא מזמן, לא קיבלתי חותמת שחורה ונאמר שרשאי להגיש לויזות, אך אין לי מושג איך זה משפיע עתידית.

אני בתהליך של אזרחות אירופאית, ללא יעד מוגדר, שיהיה, ביטוח.

תוכל בבקשה לספר על החוויה שלך באירופה, מה כן אפשרי שם ומה לא?

ועד כמה אפשרי לחיות שם חיים שלווים, שקטים, עדיף קרוב לטבע , בלי צורך באיזה הישגיות מיוחדת?

 

[Deleted member 3938]

אני בתהליך של אזרחות אירופאית, ללא יעד מוגדר, שיהיה, ביטוח.

תוכל בבקשה לספר על החוויה שלך באירופה, מה כן אפשרי שם ומה לא?

ועד כמה אפשרי לחיות שם חיים שלווים, שקטים, עדיף קרוב לטבע , בלי צורך באיזה הישגיות מיוחדת?

אני חושב שבסוף כל חוויה או דעה שתהיה לי או לאחרים היא לגמרי סובייקטיבית ואין טוב מללכת ולנסות לבד ורק אז לגבש דעה. אני הייתי בלונדון, אירלנד ופריז.

בחוויה שלי - אירופה היא יבשת די בגסיסה, המזג אוויר נוראי, האוכל נוראי (לא בצרפת) היכולת למצוא עבודה אפילו במשרות הפשוטות ביותר היא פשוט מעייפת ומגוכחת- תחרות של מאות מהגרים על כל משרת מנקה וכדומה, תרבות עבודה אדישה ואיטית בניגוד לישראל וארה"ב (יותר רווחה/ איזון עבודה -חיים) - להתקבל למשרה יכולים לקחת חודשים. האנשים קרים ולא נעימים ברובם המוחלט ויש גזענות נגד כל אדם שהוא לא אירופאי לבן, גם אם יותר סמויה, ניתן לחוש בזה בפנים, בשיח בכך שלא מקבלים אותך לשום עבודה. אני לא זוכר יום שבו לא הרגשתי שנוא או שונה בכל המדינות הללו, אף פעם לא הרגשתי זאת בעצימות כזו גבוהה. היכולת לייצר חברויות היא אפסית. אדם לאדם זאב כתרבות וזה גורם לדכאון מהותי בטח כשאתה זר.

יש מעין גנריות כזו, שפחות חוויתי מול אמריקאים למשל, אנשים פשוט די משעממים ובינוניים, חסרי שמחת חיים או הומור, על אף שחייהם טובים עשרות מונים משל רוב העולם ויש רווחה ורוגע באופן יחסי לרוב העולם.

אני מניח שהכל אפשרי אם מספיק תרצה / תתאמץ. זה לא ישראל, אין קומבינות וקיצורי דרך כמה שתנסה, אין אמפטיה - יש חוקים. כולם מחכים באותם תורי ענק כדי לראות רופאים (הרפואה נוראית, בצרפת לא חוויתי, אנגליה ואירלנד מזעזע יותר מפה שזה מפתיע כשלעצמו).

לחיוב - המצב הרגשי שלי היה הרבה יותר מאוזן מכאן, חוויתי פחות לחץ (מלבד הלחץ הקיומי אך אם אתה כבר מוצא עבודה ודירה אני מניח שזה יורד), לא חם בטירוף כל הזמן, לא רומסים אותך בדרך לכל דבר החל מהסופר ועוד- יש סדר ותרבות (בצרפת קצת פחות), התחב״צ מעולה ומקלה משמעותית על החיים (לא באירלנד), המצרכים זולים יותר כל עוד אתה ניגש לסופרים הזולים (מסעדות יקרות), חשמל יקר בטירוף, מים חינם, אין ערסים, אין כפייה דתית או כשרות, הכל בווליום פחות גבוה, אפילו סתם שיח. לטובה ולרעה- הכל מוסדר ועם רגולציה, החל מלהיות ספר ועד לעובד בסופר (תלוי איפה) וזה נותן תחושת ביטחון שאין פה אך מאידך קשה למצוא עבודה. הבנקים זולים ומקצועיים מהותית מפה.

אוברול- אני סבלתי כי רק שם גילתי כמה ישראלי אני בעל כורחי ושיש פה גם דברים להעריך ולשמר. נתן לי פרספקטיבה. האם הייתי חוזר לאירופה- אין סיכוי. האם אירופה עדיפה על ישראל- אישיותי ואישי לגמרי. האם ככל הנראה אסיה/ אוסטרליה או ארה״ב/ קנדה עדיפות על ישראל ואירופה? לא הייתי , עושה רושם שכן.

מגורים ודיור- כנראה שזה האובייס, אבל תוכל לרכוש בית פרטי בטבע או על הים במחירים שפה לא תוכל לרכוש דירה עלובה. בכללי יש יותר מרחב מחייה וזה ניכר גם בערים, שפע של שטח וטבע. פה זה כמו לגור במלונה.

כמו כן - לעשות את זה כמוני ללא עבודה מובטחת, הון עצמי או משפחה - זה גובל או בטירוף או באומץ קיצוני, שמעתי את שתי התגובות הללו במהלך התקופה, אני מסכים עם שתיהן.

 

[oferM]

אני חושב שבסוף כל חוויה או דעה שתהיה לי או לאחרים היא לגמרי סובייקטיבית ואין טוב מללכת ולנסות לבד ורק אז לגבש דעה. אני הייתי בלונדון, אירלנד ופריז.

בחוויה שלי - אירופה היא יבשת די בגסיסה, המזג אוויר נוראי, האוכל נוראי (לא בצרפת) היכולת למצוא עבודה אפילו במשרות הפשוטות ביותר היא פשוט מעייפת ומגוכחת- תחרות של מאות מהגרים על כל משרת מנקה וכדומה, תרבות עבודה אדישה ואיטית בניגוד לישראל וארה"ב (יותר רווחה/ איזון עבודה -חיים) - להתקבל למשרה יכולים לקחת חודשים. האנשים קרים ולא נעימים ברובם המוחלט ויש גזענות נגד כל אדם שהוא לא אירופאי לבן, גם אם יותר סמויה, ניתן לחוש בזה בפנים, בשיח בכך שלא מקבלים אותך לשום עבודה. אני לא זוכר יום שבו לא הרגשתי שנוא או שונה בכל המדינות הללו, אף פעם לא הרגשתי זאת בעצימות כזו גבוהה. היכולת לייצר חברויות היא אפסית. אדם לאדם זאב כתרבות וזה גורם לדכאון מהותי בטח כשאתה זר.

יש מעין גנריות כזו, שפחות חוויתי מול אמריקאים למשל, אנשים פשוט די משעממים ובינוניים, חסרי שמחת חיים או הומור, על אף שחייהם טובים עשרות מונים משל רוב העולם ויש רווחה ורוגע באופן יחסי לרוב העולם.

אני מניח שהכל אפשרי אם מספיק תרצה / תתאמץ. זה לא ישראל, אין קומבינות וקיצורי דרך כמה שתנסה, אין אמפטיה - יש חוקים. כולם מחכים באותם תורי ענק כדי לראות רופאים (הרפואה נוראית, בצרפת לא חוויתי, אנגליה ואירלנד מזעזע יותר מפה שזה מפתיע כשלעצמו).

לחיוב - המצב הרגשי שלי היה הרבה יותר מאוזן מכאן, חוויתי פחות לחץ (מלבד הלחץ הקיומי אך אם אתה כבר מוצא עבודה ודירה אני מניח שזה יורד), לא חם בטירוף כל הזמן, לא רומסים אותך בדרך לכל דבר החל מהסופר ועוד- יש סדר ותרבות (בצרפת קצת פחות), התחב״צ מעולה ומקלה משמעותית על החיים (לא באירלנד), המצרכים זולים יותר כל עוד אתה ניגש לסופרים הזולים (מסעדות יקרות), חשמל יקר בטירוף, מים חינם, אין ערסים, אין כפייה דתית או כשרות, הכל בווליום פחות גבוה, אפילו סתם שיח. לטובה ולרעה- הכל מוסדר ועם רגולציה, החל מלהיות ספר ועד לעובד בסופר (תלוי איפה) וזה נותן תחושת ביטחון שאין פה אך מאידך קשה למצוא עבודה. הבנקים זולים ומקצועיים מהותית מפה.

אוברול- אני סבלתי כי רק שם גילתי כמה ישראלי אני בעל כורחי ושיש פה גם דברים להעריך ולשמר. נתן לי פרספקטיבה. האם הייתי חוזר לאירופה- אין סיכוי. האם אירופה עדיפה על ישראל- אישיותי ואישי לגמרי. האם ככל הנראה אסיה/ אוסטרליה או ארה״ב/ קנדה עדיפות על ישראל ואירופה? לא הייתי , עושה רושם שכן.

מגורים ודיור- כנראה שזה האובייס, אבל תוכל לרכוש בית פרטי בטבע או על הים במחירים שפה לא תוכל לרכוש דירה עלובה. בכללי יש יותר מרחב מחייה וזה ניכר גם בערים, שפע של שטח וטבע. פה זה כמו לגור במלונה.

כמו כן - לעשות את זה כמוני ללא עבודה מובטחת, הון עצמי או משפחה - זה גובל או בטירוף או באומץ קיצוני, שמעתי את שתי התגובות הללו במהלך התקופה, אני מסכים עם שתיהן.

תודה. זה נשמע נורא לגבי מציאת עבודה, ובמיוחד לגבי היחס המגעיל... אוףףף

מסכים, יש לך המון אומץ!

 

[Deleted member 3938]

תודה. זה נשמע נורא לגבי מציאת עבודה, ובמיוחד לגבי היחס המגעיל... אוףףף

מסכים, יש לך המון אומץ!

תודה. זו ללא ספק חוויה מלמדת, מעצימה ומפתחת אך גם מצלקת. לא להיות מסוגל להתקבל לעבודות שעם כל זה שכל עבודה מכבדת את בעליה - חלקן, מה לעשות, משפילות, שבארץ רק יתחננו אלייך שתעבוד בהן, או לא להיות מסוגל לייצר חברויות או סתם שיח - זה לא קל נפשית וזה יתרונות דרמטיים מבחינתי שיש בארץ. קיבלתי ראיון יום לאחר שנחתי ועוד כמה לאחר מכן ואפשר גם להתחיל יום אחרי, זה לא יקרה גם בפנטזיות באירופה וגם אם אתה סופר מוכשר בתחומך (הכרתי הייטקיסטים בכירים ששרפו כסף כמה חודשים בהמתנה).

 

[משה40]

אני חושב שבסוף כל חוויה או דעה שתהיה לי או לאחרים היא לגמרי סובייקטיבית ואין טוב מללכת ולנסות לבד ורק אז לגבש דעה. אני הייתי בלונדון, אירלנד ופריז.

בחוויה שלי - אירופה היא יבשת די בגסיסה, המזג אוויר נוראי, האוכל נוראי (לא בצרפת) היכולת למצוא עבודה אפילו במשרות הפשוטות ביותר היא פשוט מעייפת ומגוכחת- תחרות של מאות מהגרים על כל משרת מנקה וכדומה, תרבות עבודה אדישה ואיטית בניגוד לישראל וארה"ב (יותר רווחה/ איזון עבודה -חיים) - להתקבל למשרה יכולים לקחת חודשים. האנשים קרים ולא נעימים ברובם המוחלט ויש גזענות נגד כל אדם שהוא לא אירופאי לבן, גם אם יותר סמויה, ניתן לחוש בזה בפנים, בשיח בכך שלא מקבלים אותך לשום עבודה. אני לא זוכר יום שבו לא הרגשתי שנוא או שונה בכל המדינות הללו, אף פעם לא הרגשתי זאת בעצימות כזו גבוהה. היכולת לייצר חברויות היא אפסית. אדם לאדם זאב כתרבות וזה גורם לדכאון מהותי בטח כשאתה זר.

יש מעין גנריות כזו, שפחות חוויתי מול אמריקאים למשל, אנשים פשוט די משעממים ובינוניים, חסרי שמחת חיים או הומור, על אף שחייהם טובים עשרות מונים משל רוב העולם ויש רווחה ורוגע באופן יחסי לרוב העולם.

אני מניח שהכל אפשרי אם מספיק תרצה / תתאמץ. זה לא ישראל, אין קומבינות וקיצורי דרך כמה שתנסה, אין אמפטיה - יש חוקים. כולם מחכים באותם תורי ענק כדי לראות רופאים (הרפואה נוראית, בצרפת לא חוויתי, אנגליה ואירלנד מזעזע יותר מפה שזה מפתיע כשלעצמו).

לחיוב - המצב הרגשי שלי היה הרבה יותר מאוזן מכאן, חוויתי פחות לחץ (מלבד הלחץ הקיומי אך אם אתה כבר מוצא עבודה ודירה אני מניח שזה יורד), לא חם בטירוף כל הזמן, לא רומסים אותך בדרך לכל דבר החל מהסופר ועוד- יש סדר ותרבות (בצרפת קצת פחות), התחב״צ מעולה ומקלה משמעותית על החיים (לא באירלנד), המצרכים זולים יותר כל עוד אתה ניגש לסופרים הזולים (מסעדות יקרות), חשמל יקר בטירוף, מים חינם, אין ערסים, אין כפייה דתית או כשרות, הכל בווליום פחות גבוה, אפילו סתם שיח. לטובה ולרעה- הכל מוסדר ועם רגולציה, החל מלהיות ספר ועד לעובד בסופר (תלוי איפה) וזה נותן תחושת ביטחון שאין פה אך מאידך קשה למצוא עבודה. הבנקים זולים ומקצועיים מהותית מפה.

אוברול- אני סבלתי כי רק שם גילתי כמה ישראלי אני בעל כורחי ושיש פה גם דברים להעריך ולשמר. נתן לי פרספקטיבה. האם הייתי חוזר לאירופה- אין סיכוי. האם אירופה עדיפה על ישראל- אישיותי ואישי לגמרי. האם ככל הנראה אסיה/ אוסטרליה או ארה״ב/ קנדה עדיפות על ישראל ואירופה? לא הייתי , עושה רושם שכן.

מגורים ודיור- כנראה שזה האובייס, אבל תוכל לרכוש בית פרטי בטבע או על הים במחירים שפה לא תוכל לרכוש דירה עלובה. בכללי יש יותר מרחב מחייה וזה ניכר גם בערים, שפע של שטח וטבע. פה זה כמו לגור במלונה.

כמו כן - לעשות את זה כמוני ללא עבודה מובטחת, הון עצמי או משפחה - זה גובל או בטירוף או באומץ קיצוני, שמעתי את שתי התגובות הללו במהלך התקופה, אני מסכים עם שתיהן.

אני חושב בדיוק ההפך ממך. ארה"ב בגסיסה.
אין מודעות לכלום - הרבה אמריקאים אוכלים מלא ג'אנק וגם נראים ככה, נורא בזבזנים וצורכים גם דברים שלא צריך והכל חייב להיות גדול.

מצד אחד יש ערים כמו ניו יורק שהכל צפוף ומלוכלך ומצד שני אזורים רבים מדי שהאמריקאי הממוצע צריך לנסוע לסופר, לקפה ולחבר.הכל נורא רחוק.
הם סוגדים בעיקר לכסף ועובדים מהבוקר עד הלילה וירמסו אחד את השני בשביל 100 דולר הנחה על טלויזיה בבלאק פריידי.

לעומת זאת ארופה הטבע נגיש ויפה ומשתלב הרבה יותר יותר עם הערים, יותר מודעות לאויר נקי, טבע, לצרוך מה שצריך ולא מעבר, יותר איכות ופחות כמות. העבודה בסדר עדיפות משני ולכן יותר שעות פנאי, האוכל טוב יותר (איטליה, צרפת, יוון, ספרד ועוד).
ארה"ב זה אם אתה רוצה כמה שיותר כסף ואירופה זה אם אתה רוצה איכות חיים. זה ההבדל.

 

[Deleted member 3938]

אני חושב בדיוק ההפך ממך. ארה"ב בגסיסה.
אין מודעות לכלום - הרבה אמריקאים אוכלים מלא ג'אנק וגם נראים ככה, נורא בזבזנים וצורכים גם דברים שלא צריך והכל חייב להיות גדול.

מצד אחד יש ערים כמו ניו יורק שהכל צפוף ומלוכלך ומצד שני אזורים רבים מדי שהאמריקאי הממוצע צריך לנסוע לסופר, לקפה ולחבר.הכל נורא רחוק.
הם סוגדים בעיקר לכסף ועובדים מהבוקר עד הלילה וירמסו אחד את השני בשביל 100 דולר הנחה על טלויזיה בבלאק פריידי.

לעומת זאת ארופה הטבע נגיש ויפה ומשתלב הרבה יותר יותר עם הערים, יותר מודעות לאויר נקי, טבע, לצרוך מה שצריך ולא מעבר, יותר איכות ופחות כמות. העבודה בסדר עדיפות משני ולכן יותר שעות פנאי, האוכל טוב יותר (איטליה, צרפת, יוון, ספרד ועוד).
ארה"ב זה אם אתה רוצה כמה שיותר כסף ואירופה זה אם אתה רוצה איכות חיים. זה ההבדל.

אני לא הייתי, אך אני חושב שאיכות חיים תלויה בצרכי האינדיבידואל. אני בטוח שממש קשה שם גם, אבל לי חשוב להיות בחברה בה אנשים מחייכים ואדיבים אחד לשני ולא מפלים. גם אם זה לפעמים צביעות. הדרך בה חיים בארץ או באירופה (אקסטרה כנות פה או ריחוק נוראי שם, לא בשבילי).