אנטי-צרכזניזם- איך להתחיל?

[בת העמק]

חבל שהוא לא מתעדכן יותר מדי.

אין צורך, זה די חוזר על עצמו. כמו בבלוג הסולידית, הפוסטים מהתקופה הראשונה הם הטובים ביותר.

 

[בן מלך]

התשובה תלויה בנקודת המבט ובמצב הארנק.

בעיקר בנקודת המבט.
ומנקודת המבט שלי, עצם זה שאני חי בדור שבשביל להיות שבע, מספיק לעבוד 5 שעות בחודש, והשפע שיש היום לא היה מעולם, תקשורת, תחבורה, חשמל, מיזוג, אסתטיקה, זה מספיק לי כל השאר בונוס

 

[מלפפון במלח]

והתוצאה היא ים של צעצועים ובגדים אצל הנכדה המתוקה.

וואוו!! יש לך פתרון לבעיה הזו?!? הסבים והסבתות משני הצדדים הם כאלו. קונים לילדים מלא דברים שאנחנו לא רוצים, ואז אנחנו עוד צריכים להגיד תודה כדי שלא יעלבו חלילה.
לפני שאנחנו קונים צעצוע או כל דבר אחר אנחנו חושבים שבע פעמים, איך זה יפתח את הילד, איך הוא יכול ללמוד מזה, איך זה משתלב עם שאר הדברים שיש לו ועוד. ואז הם באים עם משאיות של זבל פלסטיק על סוללות עטוף באריזת מתנה.

 

[ווטרן-טירון]

יש לי זמן פנוי? נכון, אני יכולה לקנות כרטיסים להופעה/ סרט/ לעשות שופינג, אבל אני יכולה גם לכתוב שיר, ליצור אומנות, לשחק משחק קופסא עם המשפחה או החברים.

טיפים בהקשר הזה לאנשים שממש מתקשרים לבטא את היצירתיות והמחשבה שלהם?

כמו כן, המלצות לאפליקציות לתיעוד הוצאות וניהול תקציב? כל מה שניסיתי להוריד לאחרונה לא עושה לי סדר ואף מקפיץ פרסומות וכו'.

השנק"ל שלי לפות"ש - שיתוף - בעבר תיעדתי שנים רבות באקסל, התמקדתי בהוצאות גדולות ובחנתי מה מהן אפשר לקצץ על-מנת פחות להזיע לגבי ההוצאות הקטנות, כמובן שקראתי לגבי טיפים, טריקים ותפיסות שהיו אמורים להביא אותי לאיזון תקציבי.. אבל הדבר שבאמת החזיק אותי לאורך זמן אלו הסיטואציות היומיומיות כמו הליכתיות בריאה במזג אוויר נוח, כמו שהייה בפארק הלאומי אתמול וצפייה *חינמית* בגמר ליגת האלופות עם ההוואי של החבר'ה, או כמו מנוי בספרייה הציבורית שלא מביישת אף צומת ספרים מבחינת המהדורות החדשות שהיא מציעה - כל זה משמש בתור reminder עבורי האומר שאין לי שום שאיפה "לנצח" במשחק או לתת איזו מכה כלכלית בעולם של "הגדולים" וכן הלאה, כל שאני שואף אליו זה פשוט לחיות וליהנות מהיומיום, מהרגיל והשגרתי, בלי שטרדות כלכליות מעיקות עלי יותר מידי. עם תפיסה כזאת הרבה יותר קל לי לוותר על קנייה יקרה זו או אחרת או להירגע בכל פעם שאני חש תחושת FOMO בייחס לאנשים אחרים לגבי מוצר, שירות או התנהגות כלכלית בהם בחרו ולדידם ישפרו את מצבם.

 

[בת העמק]

ואז הם באים עם משאיות של זבל פלסטיק על סוללות עטוף באריזת מתנה.

אני משתגעת מזה שבכל צעצוע מוכרח להיות כפתור שעושה קולות. מה זה הדבר הזה???

 

[מלפפון במלח]

אני משתגעת מזה שבכל צעצוע מוכרח להיות כפתור שעושה קולות. מה זה הדבר הזה???

מחרפן אותי הפער בין הקלות שבה הילד/ה לוחצים על הכפתור לבין הסימפוניה השלמה שנמשכת כמה דקות שלמות.

 

[עלה ירוק]

אני משתגעת מזה שבכל צעצוע מוכרח להיות כפתור שעושה קולות. מה זה הדבר הזה???

יותר מזה, אלו שעושים קולות בדרך כלל מחזיקים מעמד פחות מאורך חיי הסוללה..
לפני כמה שנים השקענו לילדים ברכבי צעצוע חזקים מאד, שהתגלו כהשקעה לטווח ארוך

היום ראיתי על הריצפה בסלון שורת אוטובוסים בני 8-10 שנים לפחות

 

[pseudonym]

כשגרתי אצל ההורים, ניסיתי לדבוק בגישה של אין את כל הסכום = לא קונה. לא בתשלומים ולא בהלוואות.
להמתין שיש לי את הסכום המלא למוצר שאותו אני מעוניין לרכוש. ( וגם לשקול אם אני בכלל זקוק לו).

 

[משה]

בעיקר בנקודת המבט.
ומנקודת המבט שלי, עצם זה שאני חי בדור שבשביל להיות שבע, מספיק לעבוד 5 שעות בחודש, והשפע שיש היום לא היה מעולם, תקשורת, תחבורה, חשמל, מיזוג, אסתטיקה, זה מספיק לי כל השאר בונוס

תוכל לפרט את החישוב לזה? אני מסכים עם רוח הדברים פשוט סקרן בנוגע למספרים עצמם

 

[משה]

וואוו!! יש לך פתרון לבעיה הזו?!? הסבים והסבתות משני הצדדים הם כאלו. קונים לילדים מלא דברים שאנחנו לא רוצים, ואז אנחנו עוד צריכים להגיד תודה כדי שלא יעלבו חלילה.
לפני שאנחנו קונים צעצוע או כל דבר אחר אנחנו חושבים שבע פעמים, איך זה יפתח את הילד, איך הוא יכול ללמוד מזה, איך זה משתלב עם שאר הדברים שיש לו ועוד. ואז הם באים עם משאיות של זבל פלסטיק על סוללות עטוף באריזת מתנה.

הייתי רוצה לבקש מחמותי לפתוח לילד קופת גמל וכל פעם שמדגדג לה לקנות זבל זול לזרוק פנימה כמה שקלים. אבל בנתיים אני מתאפק. לשמחתי להורים שלי ברור (יחסית) שאני לא רוצה צעצועים.

 

[Minimi]

אני משתגעת מזה שבכל צעצוע מוכרח להיות כפתור שעושה קולות. מה זה הדבר הזה???

גם אותי זה מחרפן עד שהבנתי שהסלידה מרעש מגיעה כנראה עם הגיל.
מה גם שהילדים עצמם מאבדים עניין מהר מאוד ועוברים לאיזה צעצוע מרופט שהם נקשרו אליו.

ועדיין, לא מכיר כח ביקום שימנע מסבתא לקנות צעצוע מזמר ולהתמוגג מהאושר שהזאטוט מקרין למשך חצי שעה

 

[עלה ירוק]

זה לא רק מוצרים זבל
זה המקום שכל הצעצועים האלו תופסים בבית

 

[בת העמק]

, לא מכיר כח ביקום שימנע מסבתא לקנות צעצוע מזמר ולהתמוגג מהאושר שהזאטוט מקרין למשך חצי שעה

אלו הסבתות שלא מכירות את האושר של בקבוק בועות סבון קטן בטיול ליד הבית. אושר לפעוט, ועל הדרך התשה לקראת הלילה
וברצינות, הסבתות שקונות צעצועים כל הזמן פשוט אוהבות לקנות. זה פחות רגשי אשם אם זה לילד או לנכד.
יש סבתות שרק רוצות לבשל לנכדים, ויש כאלו שרוצות לקחת אותם לאירועי תרבות.

 

[בן מלך]

תוכל לפרט את החישוב לזה? אני מסכים עם רוח הדברים פשוט סקרן בנוגע למספרים עצמם

בכל התקופות מאז שנברא העולם שובע היה מושג, לפעמים לא הגיעו אליו לפעמים עברו אותו, אבל בחיים זה לא היה מובן מאליו,
בדורנו שובע הוא מובן מאליו עד שאנשים שכחו שבשביל להיות שבע מספיק כיכר לחם ליומיים שלושה 12 כיכרות בחודש שזה בערך 100 שקל פרי או ירק ביום זה עוד איזה 60 שקל בחודש זה 160 בחודש בשביל לשבוע, שכר מינימום לשעה 32 שקל, 5 שעות עבודה זה 160 וזה מספיק לחודש כנראה שמעולם לא היה כזה שפע!!!
העניים של היום(אני מתכוון לעשירונים הנמוכים) חיים ברמת חיים גבוהה מזו של האמידים של פעם (מאתיים שלוש מאות שנה אחורה)פעם בשביל אור בלילה היה צריך להדליק אש חם בקיץ? תשתה מים קרים(לפני זה תלך לקנות קרח) צריך לסוע ? סוס ועגלה והיום....

 

[דורון]

וואוו!! יש לך פתרון לבעיה הזו?!? הסבים והסבתות משני הצדדים הם כאלו. קונים לילדים מלא דברים שאנחנו לא רוצים, ואז אנחנו עוד צריכים להגיד תודה כדי שלא יעלבו חלילה.
לפני שאנחנו קונים צעצוע או כל דבר אחר אנחנו חושבים שבע פעמים, איך זה יפתח את הילד, איך הוא יכול ללמוד מזה, איך זה משתלב עם שאר הדברים שיש לו ועוד. ואז הם באים עם משאיות של זבל פלסטיק על סוללות עטוף באריזת מתנה.

הפתרון שלי היה פעם ברבעון לאסוף הכל ולתרום. כמה שקים ענקיים מלאים בזבל מצפצף.
וכל צעצוע כזה, ישר הדבקתי נייר דבק על הרמקול. משתיק אותם יופי.

 

[אוליביה פילפלאז']

טיפים בהקשר הזה לאנשים שממש מתקשרים לבטא את היצירתיות והמחשבה שלהם?

1. להפריד בין הנאה והשגיות- אני לא צריכה להיות טובה בזה, אני צריכה להנות מזה.

2. תמצא מדיום "סלחני". צילום סופג יותר אי דיוקים מצבעי מים, משחק בחימר הוא יותר פשוט מנגרות.

3. פשוט להתחיל ממה שיש לך בבית.

 

[TechPeon]

בתור אחד שמאוד אוהב אוכל, הדרך שלי להימנע מהוצאות מוגזמות זה להכין כמה שיותר ממנו בבית, גם אם מדובר במנות שדורשות הרבה השקעה, יכול להיות שבחלקן הזמן שזה לוקח לא שווה את ההשקעה, אבל מבחינתי זה נכנס לקטגוריה של בילוי. בהרבה מקרים גם מקבלים תוצאה הרבה יותר טובה שממה שאפשר במסעדה טובה, שזה גם בונוס.

 

[בת העמק]

אבל מבחינתי זה נכנס לקטגוריה של בילוי.

הלוואי עלי שזה היה מרגיש בילוי. אני שמחה שזה טעים יותר, זול יותר ובריא יותר אבל מעולם לא הצלחתי להנות מבישול.

 

[TechPeon]

הלוואי עלי שזה היה מרגיש בילוי. אני שמחה שזה טעים יותר, זול יותר ובריא יותר אבל מעולם לא הצלחתי להנות מבישול.

אולי נסחפתי קצת עם המילה 'בילוי', זה עדיין דורש קצת אנרגיות. אבל עבורי זה תחביב שאני נהנה להשקיע בו.

 

[משה]

אולי נסחפתי קצת עם המילה 'בילוי', זה עדיין דורש קצת אנרגיות. אבל עבורי זה תחביב שאני נהנה להשקיע בו.

השנקל שלי: לבשל עם חבר או חברה ואז לחלק את האוכל. בהעדרם פודקאסט טוב יוכל להועיל

עריכה: הבנתי לא נכון את ההודעה שלך. חשבתי שאת לא נהנית מבישול. נו שויין יועיל לשאר הקוראים.